הבלוג של אבו אלמוג

לא אעסוק היום בבחירות לנשיאות, או בנאום המדיני של היהיר - הממשלה אישרה את 'חוק מוות במרשם רופא' של עופר שלח. על פי החוק חולה המוגדר 'נוטה למות' יוכל לקבל מרופאו מרשם לסם מרדים במינון ממית. זה חידוש מסויים וצעד אחד קדימה לכיוון המקולקלות שבאומות (ותיכף נרחיב). החוק הקיים, חוק החולה הנוטה למות, מאפשר לרופא שלא להאריך חיי חולה סופני באופן פעיל, בסעיף 15 (א) לחוק שזו לשונו: "חולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות, אשר אינו רוצה שחייו יוארכו, יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו." עד עתה החוק איפשר לרופאים לעמוד מן הצד ולאפשר לחולה סופני למות. עכשיו הוא מאפשר להם להרוג אותו. זה הבדל של שמיים וארץ.

צעדנו צעד קטן קדימה במדרון החלקלק. ואני רוצה להזכיר לאן הוא מוביל. לא צריך להגיע לתכנית ה'אותנזיה' הנאצית, אם בגלל שחזקה עלינו משנתו של גודווין, ואם בגלל שיש לנו דוגמה נהדרת לאן אפשר להגיע, ודווקא מבלגיה השקטה, שם הרגו לפני כשנה טרנסג'נדר בהמתת חסד בשל כך שחייו הם 'סבל פסיכולוגי בלתי נפסק'. מה שהחל כרצון למנוע סבל, ממניעים שהם ללא ספק נאצלים, הפך במקרה של נתן פרהלסט, בן 44, טרנסג'נדר שנולד כאישה וניתוח לשינוי מינו לגבר כשל, למנגנון לא מסובך לסילוק אדם שנתפס כלא ראוי מן החברה.

החברה שלנו צריכה להיות מבוססת על קדושת החיים. אם נוסיף מנגנוני המתה לאותה חברה שקועה באלימות מצד אחד, ובנהנתנות גרגרנית (אולי כאן גם אפשר לזרוק מילה או שתיים על הדירות של דליה איציק. בכל אופן הבחירות לנשיאות מחר) מצד שני, התוצאה המתבקשת והמובנת מאליה תהיה שנתחיל להיפטר מהנתן פרלהסטים שלנו. אין לי שום ספק לאן נגיע, ומאוד מהר.

'יהודית ודמוקרטית'. מסתבר שהנוסחה הזו, לפחות החלק ה'יהודי' שלה, טובה רק כשמדובר בשלילת זכויותיו של מי שאינו נתפס כ'יהודי'. זה טוב בשביל ליצור חוקי 'מדינת לאום' ומשטר מקרקעין מפלה שנועדו כדי לקפח את המיעוט הערבי. אבל כשמדובר בחקיקה שהיא אנטי-יהודית בעליל, לא במובן שהיא כנגד יהודים (על אף שאין לי ספק שרוב קורבנותיה בנפש יהיו יהודים, מכיוון שהם רוב האוכלוסייה בארץ) אלא במובן שהיא פוגעת בקדושת החיים, עקרון יסוד ביהדות, איש אינו קם וזועק. זה יעבור תוך מחאה שקטה של החרדים. חבריה של יש עתיד לקואליציה, אנשי 'הבית היהודי' לא ירימו קול זעקה. הדת היהודית שלהם אינה מבוססת אלא על ציווי אחד, 'קדושת הארץ' וזו לרוב נוגדת, כידוע, את קדושת החיים, עד כי זו נמחקה לחלוטין מספר החוקים הפנימי שלהם. גם החרדים לא ישתוללו יותר מדי. זה לא גיוס או כספים. זה רק 'המתת חסד'. אין מה לדאוג, חוקי חג המצות יישארו בספר החוקים. אם המתת החסד תהיה בפסח, המשפחה המתאבלת לא תוכל להתנחם בעוגת חנק בקפיטריה של בית החולים. זו יהדות!

קשה לי לכתוב את המילים האלה, כי אני מכיר כל כך הרבה אנשים שמשוועים ורוצים את הדבר הזה, ושקרובי משפחתם נמקו ומתו לבסוף בייסורים שנראו חסרי תוחלת. אני עצמי והיקרים לי מעולם לא עמדנו בפני הסיטואציה, ובכל זאת אני מקווה שעמדתי זו תעמוד לי ביום מבחן. אני מאמין גדול בקדושת החיים, בכל מקרה ובכל מצב. אני מאמין גם באוטונומיה של הפרט להחליט, ומבחינתי האיזון הראוי הוא כפי שהחוק הישראלי (המתקדם מאוד לדעתי) מאפשר כיום, לאפשר להורות לרופא שלא להתערב. ועכשיו כמה מילים של עמנואל קאנט בנושא, מתוך 'הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות' בתרגום החדש והנפלא של נתן אלשטיין. לרוב הקוראים זה בלוק טקסט חסר משמעות, ואתם יכולים לסיים כאן את קריאת הפוסט, באיחולי 'שלא נדע'. לי אלו אמירות בסיס שלפיהן אני משתדל לבסס את ההכרעות המוסריות שלי. גו עמנואל!

"נתאר לנו אדם שהגיע לכדי ייאוש בעקבות שרשרת של מקרים שפקדו אותו והוא מואס בחיים. אדם כזה עדיין שולט בתבונתו כדי שיוכל לשאול את עצמו אם מעשה התאבדות לא יהיה מנוגד לחובה שיש לו כלפי עצמו. עכשיו הוא בודק אם כלל הפעולה של פעולתו זו יכול להיות לחוק טבע אוניברסלי. אבל כלל הפעולה שלו הוא זה: מתוך אהבת עצמי אני מנסח לעצמי עיקרון לקצר את חיי אם הימשכותם עלולה להביא עלי רעות יותר מאשר להבטיח לי הנאות. נשאלת איפא השאלה אם עיקרון זה של אהבה עצמית יכול להיות לחוק טבע אוניברסלי. אבל אנו רואים מייד שטבע כזה שהחוק שלו יהיה לשים קץ לחיים באמצעות אותה הרגשה שנועדה לעודד את המשך החיים ולדחוף להתפתחותם, סותר את עצמו, ולכן אינו יכול להתקיים בתור טבע. מכאן שכלל הפעולה הזה אינו יכול להתקיים ולחול כחוק טבע אוניברסלי, ולפיכך הוא מנוגד לגמרי לעקרון העליון של כל חובה."

ועכשיו - שלא נדע מצרות, טפו טפו טפו. מקיש בעץ. מלח מים מלח מים מלח מים. באיחולי בריאות טובה, אריכות ימים, וקץ שלטון 'יש עתיד' בעתיד הנראה לעין.