הבלוג של אבו אלמוג

אורי משגב פירסם אתמול בהארץ קטע מביך הנקרא "לא רוצה להתפלל לשלומם של החטופים". יש לא מעט אטימות בהתרסה הזו (אבל בואו ניקח בקלות. אני הולך להתריס בעצמי עוד מעט) דווקא היום, אבל 'הארץ', משגב ואטימות הולך ביחד ואין על מה להתפלא.

הטיעון העיקרי של משגב הוא שמדובר על פעולה הנכפית באיזה שהוא אופן על חילונים שאינם רוצים בה, והופכת אותם לחלק ממנגנון הכיבוש (?) וכדבריו - "הפנייה בנסיבות הנוכחיות היא בעיקרה לאל מסוים מאוד. אדוני צבאות, אל נקם ושילם. או במלים פשוטות — אלוהי הימין המתנחלי. זה שמתבקש להחזיר את הבנים הביתה, ובמקביל לסייע לחיילי צבא השם בלחימתם הקדושה בעמלק הפלסטיני. החיבור בין דת, צבא ומפעל כיבוש והתנחלות משיחי הוא רע ומר. זה שנים שהוא הולך ומשתלט על צה"ל, וכעת מאיים לפרוץ את גבולות הקו הירוק ובסיסי הצבא. שום כוח עליון לא יעצור אותו, רק הפסקת העיוורון וההתבטלות."

אז ככה. יש לתפילה פן אישי ופן ציבורי. אני מתפלל גם מתפלל לשובם של החטופים. ביני ובין עצמי, בקהילתי. כאן בבלוג ובציבור, כאשר אני מרגיש צורך לסיים כל פוסט בתפילה קצרה מאז הרגע בו נודע לי על החטיפה.

המקום הקשה והמסובך הוא ביני ובין עצמי. לא אכניס כאן לכל חיבוטי הנפש שיש ביני ובין בורא עולם. יש לנו חשבון פתוח, ואנחנו משתדלים למרות זאת להיות ידידותיים זה לזה, על אף הספקות העמוקים שיש לנו זה באשר למוסריותו ואף עצם קיומו של זה. ובכל אופן, גם מי שמכיר בכך שאין בעולם קשר ממשי בין מעשה שהוא עושה ברשות היחיד שלו ובין מה שקורה בעולם הזה - שחרור החטופים, יכול להתפלל כהבעת רצון עזה. אין בכך פסול. זה מטהר את הנפש ומסייע. 'תפילה' היא יותר מסגירת חשבונות קטנונית. אני אהיה בסדר, אז אתה תסדר לי מה שאני רוצה, והנה רשימה. יש בה פן אישי. משגב לא מכיר בפן הזה - זכותו. רק שלא יאמר שכשאני עושה זאת אני מתפלל לאלוהי הימין המתנחלי. אני יודע יפה מאוד למי אני מתפלל.

המקום הקל ביותר הוא עם הקהילה שלי. עם היוודע המקרה יידעתי את הרב שלנו, שהיה עסוק בלימוד חתני בר מצווה ולא ידע על המתרחש מחוץ לכתלי בית הכנסת בשעות האחרונות, ואמרנו ביחד במהלך התפילה את 'שיר המעלות' בכוונה גדולה. כאן יש גם אחדות של הקהילה אל מול צרה, ואחדות שלנו עם עם ישראל. שוב - איש מאיתנו, כך אני חושב, אינו 'הימין המתנחלי הרוצה לסייע לחיילי צבא השם בלחימתם הקדושה בעמלק הפלסטיני'. התפילה שלנו מתייחסת בפירוש לכלל אנושי ולא רק ללאומי. זה מאחד אותנו כלפי פנים וכלפי חוץ. זה עושה לנו טוב. משגב מוזמן להצטרף. לא רוצה? לא צריך.

המקום המתריס הוא בציבור. לפני כמה פוסטים צירפתי תפילה לשלום החטופים שכתב רב רפורמי והופצה בפייסבוק של התנועה. אני מסיים את כל פוסט בפסוק מסוג זה שהופץ בנסיבות דומות ב'עמוד ענן'. משגב מתאר מעמד מגוחך בו ניהל הרב דוד סתיו תפילה בציבור עם אברי גלעד והילה קורח, והציבור נקרא להצטרף אליה. דוד סתיו, ראש ארגון רבני צוה"ר, הוא מתנגד ידוע ועקבי לרפורמים. לאחרונה סירבו רבנים מתנועתו לשבת בתיקון שבועות עם רבנים רפורמים. אני בטוח שלו הייתי רוצה לשאת את תפילתי בכל אחד מן היישובים מהם באו החטופים הייתי נתקל בקשיים הנובעים מאימוץ עמדת הרב סתיו. אז במקום שמוציאים אותי אני נדחף. התפילה שלי היא התרסה כנגד אלו שרוממות האחדות בפיהם, וחרב ההדרה בידם. לא יוציאו אותי מהכלל. לא אוציא גם את עצמי, כשם שהוציא משגב. אני את התפילה שלי אתפלל, בציבור וברבים. לאל שלי, השונה מאוד מהאל של סתיו, הקרוב, מבחינתו, לאותו אל נקמות מוחה עמלקים שעליו מדבר משגב. יש גם דרך אחרת, זו הדרך שלי. גם התפילה הזו לגיטימית, גם קולי ראוי להישמע. גם אני חלק מהציבוריות הישראלית. כשמבקשים מיהודים להתפלל, מבקשים גם ממני, וכאשר אני נושא קולי בנוסח שלי, ולא בנוסח של סתיו, זו תפילה לגיטימית ככל תפילה אחרת. המדינה הזו, ההולכת ומדרדרת למקומות אפלים, צריכה את הקול שלי, ואני נושא אותו בתפילה, בלי בושה, בנוסח שלי, ובלי לשאול את רשותו של סתיו.

יְהִי רָצוֹן מִלְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי דֹּרוֹתֵינוּ, שֶתּוֹלִיךְ לחיים וּלְשָלוֹם אֶת הַנְּעָרִים החטופים אייל יפרח, גיל-עד 
שער ונפתלי פרנקל וְתַַדְרִיכֵם לָשׁוּב בְּשָלוֹם אל משפחותיהם ואל 
אוהביהם החרדים; שֶׁתַּצִּילֵם מִכַּף כָּל אוֹיֵב וְאוֹרֵב, וּמִכָּל 
מִינֵי פּוּרְעָנִיּוֹת, וְתִשְלַח בְּרָכָה בְּכל מַעֲשֵה יָדֵיהם; 
שְתִשְמַע קוֹל תַּחֲנוּנֵינו וקול תפילותיהם של כל המייחלים לשלום ולצדק, 
לחיים ולחסד. כִּי אֵל שוֹמֵעַ תְּפִלָּה וְתַחֲנוּן אתה, בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ, שוֹמֵעַ תְּפִלָּה. אמן.

יום טוב לכולם. ושבת שלום.  ופרוש סוכת שלום, על זרע ישמעאל בן הגר ועל בני יצחק בן שרה, ואמרו אמן.