האמת, אני לא ממש עוקב אחרי הסטטוסים שלה, ואלמלא חבר פייסבוק עילאי ומתנשא שירד עליה שהיא כותבת דעאש ולא דאעש (כמובן داعش ראשי תיבות של الدولة الإسلامية في العراق والشام) גם לא הייתי קורא את דבר החוכמה הזה. אז לעניין הזה ניתן לגשת מכמה כיוונים. אפשר גם לשאול איזה צורה תהיה לפרהסיה הישראלית מבחינת צניעות נשית אם הבית הלאומי יעלו לשלטון, איזה עונשים גופניים נמצאים במשפט העברי שהבית היהודי דורש את שילובו בחוקי המדינה (טרחתי וקראתי את המצע) ומה בדיוק הגבולות הטריטוריאליים של מלכות ישראל שהם מוכנים להתפשר עליהם, ואני די מוכן להתערב שהם קצת חופפים לחליפות האיסלאמית של דאעש. אבל זו פיקנטריה.
מה שכן טוב שהיא מודעת למה שקורה בעיראק, שזה באמת הדבר הכי חשוב שקורה היום, הרבה מעבר לנושא של החטופים והמבצע "שובו בנים" (הכוונה לשובו משוחררי עסקת שליט לכלא, כי את הבנים שנחטפו כנראה המבצע הזה כבר לא כל כך רוצה להחזיר, אחרת אי אפשר להבין את ההתנהלות שלו) שעושה שמות בתושבי הגדה.
אז ככה, כאן יש שני עניינים, והאחד יותר חשוב מהשני. טוב שהיא מסיקה ש'אסור לנו לוותר על אף סנטימטר אדמה, ואסור לנו לסמוך על אף אחד מלבד עצמנו'. אני דווקא חושב שבמצב של מסגרות לאומיות מתפרקות ומחתרות ג'יהאד עולמי חוצות גבולות, האינטרס העליון של ישראל הוא ליצור חיץ משמעותי בצורת גבול בינינו לבין כל הדבר הזה ממזרח. הגבול הזה הוא הקו הירוק. מי שממסמס את הקו הירוק, ויוצר מדינה דו לאומית, מעבר לכל עניין האפרטהייד וזה, גם מביא את החבר'ה הנחמדים מדאעש עמוק לתוך השטח של מדינת ישראל הריבונית. מי שיוצר גבול בין לאומי מוכר יכול לשלוט במה שקורה בו. מי שממסמס את הגבול מביא הבייתה את הג'יהאד האיסלמי וכל החבר'ה. אבל ייתכן שהראייה של איילת שקד יותר נכוחה וכל זה והיא ממש לאומית ולא רוצה לוותר על חבלי מולדת שזה סבבה. הפיסקה השנייה שלה קצת הדליקה אותי - "אסור לנו לסמוך על אף אחד מלבד עצמנו".
מה זה נכון! כי סך הכל בעשרים וארבע השעות האחרונות כשאנחנו התעסקנו בכל מיני דברים כאן, קרה דבר די מדאים ומאמם, ומאוד מדאיג, שאף אחד לא סיפר לנו עליו. אבל הגויים בסי בי אס לא ממש מתביישים לשדר את זה, ואני מתכוון לברית הצבאית בין ארצות הברית לבין איראן. רגע, לא מאמינים? סבבה. תלחצו על הקישור, תראו את הכתבה (לפני כן יש איזה חצי דקה פירסומת לאיזה סנדביץ' עוף. דווקא מעורר תיאבון.) ותמשיכו לקרוא.
אז? אז כל מדיניות החוץ הישראלית בעשור האחרון קרסה ברעש נוראי. טוב, גם כל מדיניות החוץ האמריקאית, על עשרות מיליארדים רבים שהושקעו בעיראק, וכמה אלפי חיילים אמריקאים הרוגים שעכשיו מסתבר שהכל היה לשווא. אבל ככה זה בעולם החד ממדי של טובים ורעים וציר הרשע וכאלה. מסתבר שיש סונים טובים, וסונים רעים, וסונים עוד יותר רעים, ושיעים טובים, ושיעים רעים, ולפעמים השיעים הרעים יכולים להיות גם טובים כשהם עוזרים להילחם נגד הסונים המאוד רעים. לך תבין, הערבים האלה חבר'ה לא צפויים ומאוד מורכבים. זה לא כמו במערבון שהטובים לובשים כובע לבן והרעים שחור.
ומשזה נאמר - מדינת ישראל ביזבזה עשרות מיליארדי שקלים בעשור האחרון בהכנות לתקיפה באיראן שנראית עכשיו קצת לא לעניין. גם נורא התרכזנו בלהתנחל ולדכא את העם הפלסטיני במקום להתקדם לשלום אזורי, וליצור סביבנו חיץ של גורמים מתונים שאנחנו מעודדים אותם ומשתפים איתם פעולה. והיו כמה וכמה הזדמנויות לזה בעשור האחרון. מי שאחראי לזה זה מר בנימין נתניהו וחבריו לדעה ולממשלה, ואיילת שקד ביניהם. אז בבקשה להגיד יפה 'שגינו', לשים את המפתחות על השולחן, ולתת לאנשים עם רעיונות אחרים לנהל את העניינים. זה המינימום המתבקש, לא? אני לא מבקש החזר מלא על כל המיליארדים שהלכו לריק עם ההכנות לתקיפה הזאת. רק אולי שיחזירו את הרהיטי גן מקיסריה לירושלים, ואם נשבר כיסא שיקנו חדש.
איילת, מי שלקח אותנו לכיוון הזה, מי ששם את נושא הגרעין האיראני במרכז, ויצר מדיניות של עימות עם כל העולם, צריך להסיק את המסקנות. זה נהדר לכתוב בפייסבוק 'אין לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו'. זה עבד יופי במצדה. אני לא רוצה סיבוב חוזר.
אז זה ככה משהו גלובלי. את הדעות שלי - המאוד מגובשות על מבצע 'שובו אחים' הנכנס ליומו ה-12 אשמור להזדמנות אחרת. וזו תגיע, כי גם כאן אני לא ממש מבסוט ממה שקורה.
ממתק? זוהר תמיד מנחם. אותי לפחות. והעיקר - פרוש סוכת שלום, על זרע ישמעאל בן הגר ועל בני יצחק בן שרה, ואמרו אמן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
