הבלוג של אבו אלמוג

הקטע בכביש 784 המוביל מצומת המוביל צפונה, אל כפר מנדא הוא בין היפים בארץ. הנוף שניתן לראות בו הוא ייחודי ומהמם. עצי אלון עתיקים, חורש טבעי שמעט מאוד ממנו נותר בארץ, מאגר אשכול הנראה כאגם מלאכותי (ונהדר לרכיבת אופניים מסביבו), תל חנתון העתיק, אלו רק מקצת הדברים שרואה הנוסע בקטע הקצר של כחמישה קילומטרים. אבל הכביש הזה הוא רע. הוא לא סולח. הוא קטלני.

אין לדעת מהו שמשך את תשומת ליבה של רגד סלאח, שנסעה עם שלושה פעוטות בכביש, והביא אותה לסטות מעט מהמסלול, לחרוג אל המסלול הנגדי. לעולם לא נדע, אך אפשר לנחש. כל אחד ואחת מאיתנו, הורים לילדים, היינו במצבים האלה. בכל מקום אחר זה היה יכול להיגמר אחרת. כביש 784 אינו סולח לטעויות.

בעשרים השנה שאני נוסע בכביש הזה מדי יום, הייתי עד לעשרות תאונות. מהקלות ביותר, ועד לקטלניות. אני מעריך כי במהלך השנים נהרגו על הכביש הזה, בקטע הכביש הזה ממש, עשרות אנשים. אתמול, מרגע פירסום התאונה, ועד שקיבלתי הודעת ווצאפ מרגיעה מקרובים של ידיד בחנתון, עברו עלי כמה דקות חרדה. לא רק אני, אשתי והילדים נוסעים תדירות בכביש, אלא גם כל בני היישוב אשחר, ולמעשה כל המשגבים. לכולם ברור מהו שצריך להיעשות בכביש. הכביש הוא צר, אין בו גדר הפרדה. אין לו שוליים. כביש דומה, כביש 66 המוביל ממגידו ליקנעם, סומן כ'כביש דמים', ועבר שידרוג - נבנה מעקה הפרדה לכל אורכו, נבנו מעקות בשוליים. השוליים הורחבו, ויש תכנית להפוך אותו לדו מסלולי ולאפשר מהירות של 110 קמ"ש.

שום דבר מזה לא נעשה. לא בתכנון. לא ייעשה בקרוב. מיליארדים מוצאים על בניית מחלפים. מנהרות הכרמל. כביש הקריות 22, מחלף גולני. את תושבי כפר מנדא מזניחים לנפשם. חייהם שווים פחות מתושבי מגידו או יקנעם. 

כפר מנדא.  בירת תאונות הדרכים של הגליל. לפי נתוני הלמ"ס מאה אחוז תושבים ערבים, מהם מאה אחוז מוסלמים. המקום בו הגיל הממוצע של הרכב הוא 10 שנים. 2 נקודות (מתוך 10) בדירוג הכלכלי חברתי. אחד מכל שלושה בוגרי תיכון זכאי לתעודת בגרות. 5.7 פטירות תינוקות לאלף לידות חי.63% מכלל השכירים משתכרים פחות משכר מינימום. 4047 כלי רכב מנועיים על 17000 תושבים. משהו מזה אומר הזנחה? משהו מזה אומר תאונות דרכים תמשכנה להתרחש? משהו מזה אומר שלמישהו בממשלה לא איכפת מכפר מנדא? שחייה של רגד סלאח וילדיה שווים פחות?

כן. לי זה אומר בדיוק את זה. זה שגם חיי שווים פחות, כי אני נוסע תדיר בכביש הזה, זה רק תוצר לוואי של השיטה. הכביש היורד מאשחר ליובלים עובר עכשיו שיפוץ מקיף. לא שלא צריך. צריך. מעקה הפרדה ב-784 צריך יותר. אני יהודי לכן אני מקבל. ושמישהו יעז לומר שזה לא נכון.

הנה ארבעה שמות. רגד סאלח. גזל סאלח. איברהים סאלח. מועתז סואלחה. אזרחי מדינת ישראל שנהרגו על הכביש. עבור שלושה אזרחים אחרים יצאה הממשלה למבצע שעלה מיליונים, אם לא מיליארדים. על כביש 784 ימשיכו למות אזרחים. זה כל הסיפור. כשזה ביטחוני, פוליטי, תואם את ההגיון של הכיבוש, אין גבול להשקעה. אין גם יהודים וערבים. מוחמד פהמי קראקרה, הנער מעראבה שנהרג בגולן הביא להערכות יקרה מחדש של כוחות צה"ל בגולן הכבוש. לו היה קראקרה מחליט באותו בוקר לנסוע דרומה, ונהרג על כביש 784 קילומטרים ספורים מביתו, ולא מפגיעת טיל נט סורי ברמת הגולן, היו חייו ומותו עוברים למקבלי ההחלטות ליד האוזן, מבלי שישפיעו על דבר. ערבי שנהרג בתאונה בגליל זה טבעי. ערבי שנהרג מטיל נט של הצבא הסורי זה כבר סיפור אחר. 

מדינת ישראל זנחה את כפר מנדא לאנחות. למדינת ישראל לא איכפת מה קורה שם. חייהם, כמו גם מותם, אינם מעניינים את מקבלי ההחלטות. חיינו ומותנו. תושבי הגליל. 

הגליל (ישראל שמצפון לואדי עארה) שלח 15 חברי כנסת לכנסת הנוכחית. 12 וחצי אחוזים, הרבה פחות ממשקלנו באוכלוסייה. הנה שוב הרשימה, לכל המעוניין - 

בל"ד: זחאלקה, כפר קרע; זועבי, נצרת; גטאס, ראמה.

חד"ש: ברכה, שפרעם; סוויד, עילבון; אגבריה, א.א. פחם.

קדימה: חסון, קרית טבעון.

הליכוד: לוי אבקסיס, מסילות; עמאר, שפרעם.

רעם תע"ל: גנאים, סח'נין.

יש עתיד: פרנקל, נהריה.

התנועה: מצנע, חיפה; שטרן, הושעיה.

ש"ס: אזולאי, עכו; וקנין - יערה.

כל אחד ואחד מאלה בגד בייעודו. בגד ברגד סאלח. בגד בי. גם חברי הכנסת מחד"ש שבחרתי בהם. גם הם אחראים להזנחתה של כפר מנדא. חנין זועבי הייתה צריכה לזעוק על כביש 784 מדי יום. היא יודעת לזעוק. ההרוגה, רגד סאלח, היא בת עירה, נצרת. מצנע ושטרן היו צריכים להפוך שולחנות בקואליציה. פרנקל הייתה צריכה להלום באגרופה על שולחנו של הבוס. סמנכ"לית בשירות התעסוקה בצפון לפני שנכנסה לפוליטיקה, היא בטח מכירה את ההזנחה והעזובה לאורכו של הכביש, מכפר מנדא אל כאוכב אבו אל היג'א ומשם לסח'נין. לא איכפת לה. היא נציגה של ישראל השבעה, של הטייקונים של יעקב פרי. לבוס לא איכפת ממני. רגד סאלח היא לא באמת 'ישראלית'. אין ערבים ביש עתיד. זה לא 'מה ישראלי בעיניך'.

מה ישראלי בעיני? למות על כביש 784. אני יוצא עכשיו בדרכי לעבודה. יש לי צ'אנס לא רע להצטרף לרגד. אם לא היום אז מחר. אם לא מחר אז מחרתיים. אולי במותי אצווה לשאר את מעקה ההפרדה. ואולי לא. אני אמנם יהודי, אבל בפירוש כתושב הגליל שווה פחות.

וכל עוד נמשך המבצע הצבאי, אסיים שוב את הפוסט הקשה והכואב הזה בתפילה - פרוש סוכת שלום, על זרע ישמעאל בן הגר ועל בני יצחק בן שרה, ואמרו אמן.