הבלוג של אבו אלמוג

טוב, כמה זמן אפשר לקונן, להתריע, להתריס. הגיע הזמן לקצת צחוק ושעשועים. ואין כמו מלחמה, בטח כשאתה בצד של הטובים, ואלה שיש להם כיפת ברזל, ובכלל מחוץ לטווח הרקטות חוץ מה M-130 הזה האללה יוסתור, אבל מה הצליחו להבריח שתיים כאלה באיזה ספינה אז יבזבזו את זה על אשחר?  בשביל להשתעשע. כמה דוגמאות נהדרות לצחוק ושעשועים מהזמן האחרון. מי שחבר שלי בפייסבוק לא זר לתכנים האלה. אבל אני מרכז. צוקי שומר הכל, אבל כאן הגישה יותר קלה. קראו והשתשעו, גזרו ושמרו.

* יהורם גאון שר ברדיו - 'אני מבטיח לך ילדה שלי קטנה שזאת תהיה המלחמה האחרונה'. סך הכל הוא הבטיח את זה ב-67', וב-69' (התשה. גם כן מלחמה). וב-73' וב-82. ספציפית אני נלחמתי ברצועת הביטחון אבל זה לא מלחמה ממש. אבל מאז היה גם 87 (אינתיפדה) ו-91 (המפרץ. צו שמונה חודש וחצי ביריחו) ואינתיפדה שנייה ולבנון שנייה ועופרת יצוקה וחומת מגן וגשמי קיץ ועמוד ענן וצוק איתן. הילדה הקטנה בינתיים הזדקנה וקמלה ויש לה נכדים ונינים. ואשקרה הבינה כבר שההבטחה הזו שווה לתחת. יורם תרגיע.

* מה שבעצם מעצבן בקטע הקודם זה היומרה ל'מלחמה אחרונה' של זבנג וגמרנו שתגמור אחת ולתמיד את כל העניין. כמה אנשים טובים מתו על מזבח האשלייה הזו?

* דן חלוץ מסביר ברדיו איך לנצח במלחמה. תגיד, בלבנון השנייה כבר ניצחת שאתה נותן עצות? זה כמו שמאמן ספרד יבוא למסי וייתן לו עצות איך לנצח במונדיאל. היה לך את ההזדמנות שלך. חטפת עשר אפס. שב בצד. אל תיתן עצות. הספיק לנו פעם קודמת. תגיד - איך תיק המניות? הפעם הספקת למכור? מישהו במטכ"ל הרים טלפון ונתן רמז עבה? או שנתקעת ככה עם הפורטפיליו עבה עבה והפסדים מכאן עד הודעה חדשה? כי אני נורא דואג, באמת. הפרנסה לא משהו. איגוד הכדורסל לא הלך, קדימה נפלה בבחירות לשני מנדטים (סך הכל שני מנדטים יותר מאם היית רץ שם, די בטוח). אז בנאדם צריך לגרד מאיפה שיש, ואם פתאום תיק המניות נופל אז חראם.

* אני לא אשאל למה ראיינו אותו בכלל, סך הכל ראיתי דברים יותר הזויים. כמו למשל להביא את בנצי גופשטייין לאולפן של ערוץ 2 לפאנל בהנחיית מנחה ערביה. (אגב אני במקומה לא הייתי מסכים לשבת עם האיש הזה באותו אולפן). אבל במקום המראיין (רזי ברקאי אולי? בטח גל"צ. אני לא זוכר) הייתי שואל באמת אם הספיק למכור את תיק המניות. שהציבור יהיה רגוע.

* אולי זה למה שאני לא מראיין בטלוויזיה.

* ורות קלדרון מצטטת את המרשל פטאן בפייסבוק.  מאיפה הוא מגרד אותם, היהיר? אחד אחד ברוחו של הבוס. מילא הוא שניסה לקבל דוקטורט בהליך מזורז בלי בגרות (כמו לקבל רשיון נהיגה לסמי בלי לנהוג בטוסטוס) אבל היא באמת אשקרה דוקטור וצריכה לדעת מי זה פטאן. מה שמצחיק זה התגובות בנוסח "בוקר טוב כפרה. ד"ר מנגלה". אני לא אוהב בדיחות שואה, אבל כאן הן פשוט מתבקשות.  

* אילנה דיין מדברת ערבית. מחזה עיוועים. טראומה שלא תעבור.

* פסטיבל המחולות בכרמיאל בחמש בבוקר רמקולים בפול ווליום. בסדר, אני ער בשעות כאלה כי אני מטורף וזה השעות שאני הולך בהן וכותב בהן. אני בטוח שכמה משכני הרימו טלפונים בהולים לוועדות ההתנגדות בעזה שיסגרו את הדבר הזה עם איזה M-130 בריא. 

* משה פייגלין סגן יושב ראש הכנסת. זה באמת משעשע ברמה היסטרית וכואבת לי הבטן מרוב צחוק. אתם לא שומעים את זה עד אצלכם? לא ידעתי את זה עד שהוא לא התחיל להעיף חברי כנסת ערביים מהמליאה בכל מיני תירוצים. זהו. אפשר לסגור את המדינה וללכת הביתה. עשינו די.

* ועידת השלום של הארץ. הם עוד מתייחסים לעצמם ברצינות תהומית. סך הכל אירוע די הזוי ומשעשע במידה, החל מהעיתוי, עד לביריוני השמאל (מצחיק לכשעצמו) מנסים להפסיק את בנט בצעקות 'פשיסט'. 'הא לך אוייב אכזר'. כמו הילד החנון של הכיתה שמבקש את הכאפה. אבל אני לא מאשים אף אחד. הזמינו את הדייוויד אינטרקונטיננטל (ככה? או שזה היה באיזה מלון אחר?) חודשים מראש, חבל על כל העוגות שמחר הן כבר לא יהיו טריות, ואפשר לזרום. למה לא לפרגן? 

* מאוד התאכזבתי מהכותרת של הארץ יום אחרי הוועידה. 'מטח רקטות על ישראל'. מה זה רקטות על ישראל? השלום לא הגיע אתמול?

* סולן להקת מגהדת' רוצה להגיע לישראל. זה מה שחסר לנו כאן. מגהדת'. מוות המוני. אז כל הכבוד שאתה תומך ישראל וכאלה לא כמו רוג'ר ווטרס השמוק האנטישמי, אבל אתה באמת חושב שמישהו יקנה כרטיסים ל'מוות המוני בתל אביב"? תשנה את השם של הלהקה ל'חלוקך הוורוד צמרירי ורך' או משהו כזה ונשקול. 

* אחרון ודי, כי יש גבול לכל דבר - יאיר לפיד מקים ממשלת חירום עם החרדים - לפיד וסיעתו הם המרעננים הרשמיים של המלחמה הזאת, בלי ספק. כאילו איפה הייתם במלחמות הקודמות שהיינו צריכים להעביר בצורה קודרת כל כך? אז היה פעם פילוסוף יווני בשם קופרניקוס, או זנון, שאמר 'כשהתותחים יורים העקרונות נמלטים דרך החלון'. זה נורא ישראלי בעיני.

אז בבניין ציון ננוחם. אני כבר מנטלית בצ'כיה למרות שבגופי אהיה שם רק בעוד יומיים. אתם עם המזרח התיכון המיוזע שלכם... גופי במזרח ואני בסוף מערב, מחכה לאכול את פיתי אשר תערב. יש שם מין כופתאות כאלה שנקראות קנדליקי. בתור מנה עיקרית לא משהו, אבל כמתוק לקינוח - שמונים זיליון קלוריות, אבל משהו לכתוב עליו הביתה לילדים.

אבל, עדיין -  אָנָּא, אֵל רַחֲמָן, יֶהֱמוּ נָא רַחֲמֶיךָ עָלֵינוּ, זְכֹר אֶת בְּרִיתְךָ עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ יְדִידְךָ וּפְרֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ עַל זֶרַע יִשְׁמָעֵאל בֶּן הָגָר וְעַל בְּנֵי יִצְחָק בֶּן שָׂרָה, וִיקֻיַּם בָּהֶם וּבָנוּ הַכָּתוּב: כִּי זֶרַע הַשָּׁלוֹם הַגֶּפֶן תִּתֵּן פִּרְיָהּ וְהָאָרֶץ תִּתֵּן אֶת יְבוּלָהּ וְהַשָּׁמַיִם יִתְּנוּ טַלָּם וְהִנְחַלְתִּי אֶתְכֶם אֶת כָּל אֵלֶּה...וִהְיִיתֶם בְּרָכָה אַל תִּירָאוּ. (עפ"י זכריה ח') וְנֹאמַר אָמֵן.