כנראה שפירסום הפוסט הזה מביא אותי אל מעבר לרף מאה אלף הצפיות, בקצת פחות מחמש שנים. זה לא משהו מבחינה סטטיסטית - סך הכל אם עושים את החישוב הגס זה משהו כמו עשרים אלף בשנה, שזה קצת יותר מאלף בחודש, שזה משהו כמו חמישים צפיות ביום בממוצע. אבל, כמו שאמר הנרי החמישי - מה שפחות יותר טוב. אם אספתי לכאן את האנשים הכי טובים, אני לא צריך אפילו אחד נוסף. ובמילותיו בנות האלמוות של שייקספיר -
The fewer men, the greater share of honour.
God's will! I pray thee, wish not one man more.
אז זה יהיה פוסט של הפעלות הקוראים. אחת לכמה זמן יש כזה. בפעם הקודמת שלחתי אתכם לגוגל דוקס, התבקשתם לענות על שאלון קצר, שקראתי את התשובות לו בעניין רב, והתעלמתי לחלוטין מהמסקנות והלקחים. עכשיו יש הפעלה מסובכת והפעלה קלה.
את ההפעלה המסובכת גנבתי משיר-דמע. יש לה בלוג חסום שבו היא מספרת על הא ועל דא, ובגלל שאני מכיר אותה פחות או יותר גם בחיים האמיתיים, היא מאפשרת לי להיות מנוי. כשהיא עמדה במצב דומה לשלי היא ביקשה ממי שרואה שהוא הכניסה המאה אלף לעשות צילום מסך ולשלוח לה במייל. אני הייתי הזוכה המאושר, אבל בצורה מאוד מוזרה הייתה עוד אחת ששלחה לה, מנפלאות המערכת. אז אם אתם הקוראים של הכניסה המאה אלף - אתם מוזמנים לשלוח צילום מסך אל agal39 שטרודל יאהו דוט קום. מאוד אשמח.
ההפעלה הקלה - תחרות הפוסט האהוב. יש פוסטים שאתם זוכרים? רוצים לחזור אליהם? עושים לכם נוסטלגיה? אז ספרו לי. יהיה נעים להיזכר, ואולי אכתוב עוד פוסטים כאלה.
האהוב עלי אישית - הפוסט על פאנקדליק. הטקסט המשובח ביותר שכתבתי בימי חיי. אני שוקל להכניס אותו מילה במילה לדוקטורט. אבל מעט מאוד מכם אהבו אותו. אין לו שום תגובה, וסך הכל לא נראה לי שהדעה הזו שלי היא פופולרית יותר מהדעות שלי בעניין המלחמה בעזה (כל הסובבים אותי, כולל אשתי, הורי, חברי לעבודה, שכני וחברי ליישוב נמצאים על הסקאלה שבין בוז לרחמים, כשהפתרון נע בין 'לך לעזה' הקלאסי, לאשפוז פסיכיאטרי כפוי). אבל כל מה שטוב בכתיבה שלי נמצא שם, ובסך הכל למרות שדי מאשימים אותי בשנאה עצמית בימים האחרונים, אני נורא מעריץ את עצמי, ונורא נהנה כשאני כותב משהו טוב.
אז אם תמצאו בארכיונים המעופשים של הבלוג משהו כזה שעשה לכם את זה, והוא אפילו יותר טוב מהפוסט שאני אוהב, אז תגידו לי ואל תתביישו לנמק למה. זו מתנה קטנה שאני מבקש שתעניקו לי.
אז תודה רבה מראש על האיחולים וכל זה.
נסיים במשהו ממש מגניב. גם בהקשר של המלחמה זה לא רע. הנאום של הנרי החמישי שציטטתי קודם. קצת התלבטתי אם לתת את קנת' בראנה, שהוא לא רע, אבל בסוף הלכתי על סיר לארי, שהוא קצת יותר נדיר, אבל לא פחות טוב.
ואם חשבתם שנפטרתם מזה, אז לא - וּפְרֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ עַל זֶרַע יִשְׁמָעֵאל בֶּן הָגָר וְעַל בְּנֵי יִצְחָק בֶּן שָׂרָה.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
