הבלוג של אבו אלמוג

היי! אנחנו שרמוטות. זבל של החמאס. כך צעקו לנו כשעמדנו בצומת כרמיאל מערב. יש משהו מנחם בכך שקריאת הביזוי האולטימטיבית שמה אותי סוף סוף בכפיפה אחת עם המחנה הנשי נטול הפריבילגיות, על אף שעד כמה שאשתדל אשאר לנצח אשכנזי, ולכן בכל עימות שביני ובין הניאו נאצים שקמים לסתום לי את הפה עלי להתנצל בתחילה על כל חטאי כמדכא.

אז? בסביבתי הקרובה אני הזוי. מוקצה אל מחוץ למחנה. אין אדם אחד שמסכים איתי על העובדות הבסיסיות או הפרשנות שלהן. לא במקום העבודה, לא בבית, לא ביישוב. אחד מכל חמישים קוראים של הבלוג הזה (אפילו טליק פירסם סטטוס בפייסבוק ממנו עולה שהוא מתנגד בשלב הזה להפסקת אש כל עוד לא כופפו את החמאס עד שיאמר די). 

אולי אני באמת שרמוטה של החמאס? אולי עלי לאהוב את האח הגדול? אולי באמת נתניהו, בשילוב של מתינות וגאונות, פתח כאן במלחמה שהצילה את ישראל מאיום השמדה? אולי באמת זה ממש בסדר לתת מין נוהל הקש בגג כזה. יש לכם חצי דקה לפנות את הבית, ואז להוריד את הפצצה טון על הבית ומי שנשאר שם זה אשמת החמאס שהשתמש בו כמגן אנושי - רק הבוקר 18 בני משפחה אחת, בכמה דקות שלפני הפסקת האש. אשמתם.

כאן אני עומד איני יכול אחרת. המלחמה הזו היא בין האיומות שבמלחמות ישראל. מלחמת שקר מתחילתה ועד סופה. הרג לשם הרג. נתניהו אינו 'מתון'. מערכת השקר והתעמולה מאז נחטפו הילדים היא חסרת תקדים. נו, דובר המשטרה אומר שהם נחטפו על ידי תא עצמאי שאינו כפוף אירגונית לחמאס. אז הוא אומר. והמנהרות. הצילו אותנו מאיום קיומי. כל בנאדם עם מינימום של חשיבה ביקורתית יכול להבין שהמינהרות הן בעת ובעונה אחת העילה למלחמה (שהומצאה, ונופחה אל מעבר לכל פרופורציה במהלך המלחמה), וההישג הנהדר שיביא להפסקתה כשהתנאים הפוליטיים יבשילו. 'תמונת הניצחון'. לא, אני לא מזלזל. אבל בין זה לבין האיום הקיומי שהתעמולה הרשמית מטפטפת באמצעים לא ממש מתוחכמים, טבח ראש השנה שאמור היה להשמיד את מדינת ישראל בבת אחת במכה מתואמת היטב, יש עולם ומלואו. והיי - אם זה נשק כל כך נוראי, מה מנע מהחמאס להשתמש בו להשמיד את מדינת ישראל בשבוע שקדם למתקפה הקרקעית?

אז? שיקרו לנו. הובילו אותנו שולל. מהרגע הראשון, הרגע בו ידעו שהילדים נרצחו, והובילו את כל עם ישראל עם תקוות שווא להסלמה גוברת והולכת, ועד ל'הפסקת האש ההומניטרית' (נשארת? הופרה כבר? למי איכפת) של הבוקר. למה זה טוב? לא יודע. לשיעורי התמיכה בביבי. משהו כמו שמונים אחוז לפי הסקרים. אולי לעוד כל מיני דברים. אולי סתם בשביל הכיף. שמונה מאות אצלהם, 37 אצלנו עד עכשיו. לא כולל את הבלגן של הבוקר.

חשוב להגיד את זה. חשוב לכתוב את זה. אל מול הקונסנזוס. אל מול ההשתקה הגוברת והולכת. האלימות הקיצונית. הלב שלי מנבא לי שחורות לגבי עצרת השמאל היום בערב, עצרת של אנשים שדמם הותר. יותר מדי אנשים שאני אוהב מתכוונים להגיע.

והעתיד, אחרי שהאלימות הזו תיגמר? כל האופציות פתוחות. אינתיפאדה שלישית? צ'ק. אתמול כמה וכמה הרוגים במהומות שנורא הזכירו לי את 1987. (Been there, done that, אין לי כוח לסיבוב נוסף). 'רצועת ביטחון' בעזה? צ'ק. זה עבד כל כך נפלא בלבנון שלמה לא לנסות עוד פעם? שמעתי כבר את הביטוי הזה ברדיו, כמדומני רעיון נהדר של נפתלי בנט. גזענות, שנאה ואלימות ברחוב? צ'ק. כנופיות ניאו נאצים מסתובבות עם מקלות בייסבול ומחפשות שמאלנים? צ'ק. תשאלו את החבר שלי אבו אבשלום על מפגשים קטנים שהיו לו השבוע. רצח פוליטי? צ'ק. פותח כאן בורסה. ההימור שלי הוא על חנין זועבי. אם אני חברת ביטוח אני ממהר לבחון כל חריג אפשרי בפוליסה הזו. וזו תהיה רק ההתחלה.

אז אני שרמוטה. בואו להשתרמט איתי.  כביטויו הנפלא של נבוקוב - ברוך הבא, גברא רבא, לבית ההפקר. Welcome, fellow, to this bordello.  משתדל לשמור את הבועה הד'אהריסטית הקטנה שלי שפויה. 17,471 מילים כתובות כבר בדוקטורט, ובערב אגיע לעשרים. 

מפסיק את התפילה, היא לא ממש עוזרת. גם התפילה אתמול בקהילה שלי הפכה למין מפגן אחדות דביק שבא לי קצת לברוח משם. היום בערב יש איזה קטע של 'חזקו ואמצו' עם שלוש הקהילות הפלורליסטיות של כרמיאל - אנחנו, הקונסרבטיבים, והדבר הזה של דינה שאני לא כל כך יודע מה זה. אמרתי לדינה שאני לא מגיע, כי אני לא מצליח לגלות סולידריות עם אף אחד. בקושי עם עצמי, וזה תלוי מאוד איך אני קם בבוקר. מצד שני - תירוץ מעולה. אני לא מגיע להפגנה בתל אביב כי אני צריך להיות במפגש בכרמיאל, ולא מגיע למפגש בכרמיאל כי אני צריך להיות בהפגנה בתל אביב. זו חשיבה כה נהדרת שאני כבר יכול להיות לפחות דובר צה"ל.

ואם כבר בענייני שרמוטיות, ובית ההפקר - 

I woke up this morning and I got myself a beer

The future is uncertain and the end is always near

מעניין מה היה מלך הלטאות אומר על התנין מסח'נין. למרות שסך הכל אני חושב שהוא היה הולך על לאגר אמריקאית קלאסית, והטריפל שאני מבשל היה לו קצת כבד וקצת מתוק. אפרופו - היום מתחיל לבשל מחזור חדש. יש כל מיני לקחים מהפעם הקודמת, יש עקומת למידה. אם בפעם הקודמת היה טוב מאוד, אני מתכוון להגיע למצויין. 

יום טוב לכם. עד כמה שאפשר. במגבלות.