הבלוג של אבו אלמוג

אתמול היה נראה שזה הולך לכיוון טוב. טוב יחסית. אלף אצלם, ארבעים ושלושה (נכון לאתמול) אצלנו. אבל זהו, לא יהיו יותר. הזכיר לי משהו מ'מכרות המלך שלמה' שאיגנוסי אומר בסוף הספר לסיר הנרי שהקוקואנה זקוקים להקזת דם תקופתית אחרת אינם יכולים לשבת בשקט. בקיצור, תכננתי כבר פוסט אופטימי יחסית בו אכתוב שיש לנו שנתיים להיערך כדי למנוע את הפעם הבאה, וכמה ברכות להנהגות החכמות של שני העמים שהחלו וסיימו באותה נקודה רק עם מספר ארבע ספרתי של הרוגים. ואז מתי שהוא אחרי הצהריים הכל הלך שוב לאבדון. 

פצמ"ר הוא נשק סטטיסטי. כשהייתי באינתיפאדה השנייה ברצועת עזה, העמדה שלי הייתה מטיבה במקום שולט. מדי יום בחמש היו שולחים אלינו פצמ"ר. הייתי מביט בשעון בחמישה לחמש. להתקשר לאמא? להפרד מאלמוג? ואז הוא היה מגיע, ומתפוצץ במרחק של כמה עשרות מטרים ממני, והכל היה בסדר. אחרי כמה ימים גם לא טרחתי ללבוש שכפ"צ. הם היו נורא כבדים ומסורבלים. אתמול הסטטיסטיקה האיומה הזו גבתה חיים של ארבעה חיילים. הרגשתי כאילו הפצמ"ר התפוצץ בתוכי. הייתי כל כך עצוב. הבנתי גם שהסטטיסטיקה הזו, של הדם, של המקריות, תדרוש עוד דם, כדי לחפות על הדם שעוד נשפך. בשמונה וחצי, עם נאומו של ראש הממשלה הבנתי שזה לא ייגמר בקרוב. כשחיכיתי לנאום ראיתי מקום שהכרתי היטב, "בתי הקצינים" במבואות הרצועה, מורעש ונכתש. המדובר בשורה של בנייני מגורים, ששימשו אז למגורי בכירים ברשות הפלסטינית. הייתי יכול להסתכל ולראות את רמת החיים הגבוהה דרך החלונות. להתרשם מהכביסה שהייתה תלויה על הגג, מצלחות הלוויין (הן היו שם גם אתמול) מהפלזמות שהבהבו בסלון. לראות את המקום הזה נכתש, זה בערך כמו לראות מישהו מפציץ את בנייני אקירוב. למרות שאני מניח שהאוכלוסייה די השתנתה במבנים האלה ב-2006 ושלפחות חלק מהתושבים המקוריים מצאו עצמם עפים מהקומה ה-18 בלי מצנח והוחלפו באנשיו של הנייה.

אז? אז עוד דם ועוד הרג. הקריאה הזו, להפסקת אש מיידית, נשמעת יותר ויותר תלושה מהמציאות. ובכל אופן אעמוד ביום שישי ביחד עם חברי לדעה בצומת כרמיאל מערב. יאללה, תבואו. יש עקומת לימוד והפקת לקחים משבוע לשבוע, במיוחד בתחום האספקה השוטפת של מים קרים.

ועד אז? יוצא לנופש בחוף הים. אתמול החמאס, שכנראה פעל מתוך מידע מודיעיני שגוי, הקדים אותי ביממה, ושלח רקטה ישר אל המקום שאני הולך לנפוש בו. שמעתי את האזעקה ברדיו, וחייכתי לעצמי. שאני נכנס לטווח הסכנה. האמת - לא סיפרתי על זה לילדים. שייהנו מהים. גם הרקטה הזאת לא ברור אם הייתה בכלל או לא. אני זוכר ב-2006 בלבנון השנייה יצאנו לנופש בעין גב. לא שמעו שם את האזעקות, אבל מדי פעם הייתי מרים את הראש לטבריה ורואה את עמודי העשן המיתמרים מהעיר. חוויה סוריאליסטית. לא הערתי את תשומת לב הילדים. גם הפעם לא אספר להם.

לוקח לנופש את המחקר החדש - אני והפרופסורית הולכים לפוצץ את העולם. היא עוד לא יודעת, אבל אני הולך להזריק לפמיניזם הרדיקלי שלה קצת מתודולוגיה סקינריאנית, ולתת לו ניחוח חזק של קיימברידג', עם קמצוץ של פוקו (הארכיאולוגיה של הידע. צריך לשאול את זה מהספריה). זה יהיה פיוז'ן נפלא. כמו איזה מנה מפתיעה במסעדת יוקרה, שאתה רואה משהו, אבל בפה מתפוצץ לך כבר משהו אחר עם טעם שלא ציפית. בכלל הזמן היחיד שאני מצליח להתנתק מהאקטואליה זה הזמן האקדמי, מה שגרם לפריחה לא רגילה בכל ארבע או חמש המתקפות הבו זמניות שאני עורך. (חוץ מהצעת המחקר עצמה שנרמז לי שעניינים הקשורים במלחמה מונעים את אישורה. מה שדי פאתטי, כי סך הכל אם היו הולכים לפי התקנון היו צריכים לאשר אותה באפריל...) יש התפתחויות נהדרות כמעט בכל מה שנגעתי בו בחצי השנה האחרונה. מין פריחה דובדבנית כזו נפלאה בבת אחת של המון דברים חדשים שקורים. רק חבל שכל העולם מסביב הולך לאבדון. כמעט הייתי יכול ליהנות ממה שקורה לי.

לוקח לים גם את 'אלים אמריקאים' של ניל גיימן. הבחור הוא חיקוי לא רע של קינג, ו'אלים אמריקאים' הוא משעשע במידה, אם חושבים שהוא לא לוקח את עצמו ברצינות. זה חמש מאות ומשהו עמודים באנגלית, לרגעים המתים שכבר קצת נמאס מהפמיניזם הרדיקלי וצריך לחפש מקור השראה אחר.

אפרופו פמיניזם רדיקלי, קת'רין מקינון הייתה בארץ! כל הפיד שלי בפייסבוק מלא בכל מיני תמונות מההרצאות שלה ואנשים שמתעלפים מזה שהיו איתה באותו חדר. לי היו כל מיני עניינים אחרים, 

מה עוד? עיד אל פיטר. שאו ברכה, ידידי המוסלמים! יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים. תאמרו, מסרבים, מסרבים, אבל הורגים אחד את השני בכמויות. גם זה יעבור, ואז נצטרך לבנות הכל מחדש. אני מתנדב להציב את האבן הראשונה. אז - كل عام وانتم بخير !!!!

ממתק? 'אהובי הוורוד'. שיר עצוב מאוד על הזדקנות, ותהילה שחלפה, ואהבה שלא מומשה. אין שום קשר למצב הנוכחי (חוץ מהקטע הערבי של נטשה אטלס, אבל זה לא מתחבר למקור של פרנסואז ארדי) סתם משהו מאוד עצוב ומהורהר על הבוקר.