הבלוג של אבו אלמוג

חזרנו לשגרה? אנחנו בתוך 72 השעות של הפסקת האש המי יודע כמה, ונראה שהמלחמה הזו איבדה את המומנטום, והולכים לסגור על העיסקה הנהדרת שאנחנו לא נהרוג אותם והם לא יהרגו אותנו עד הסיבוב הבא, ואולי גם לתת להם כמה צ'ופרים כמו הקלת הסגר וכאלה, אז אין זמן טוב מזה כדי לעסוק בענייני טוהר הואגינה, למרות שזה רק הכותרת שבגדול כי החבר'ה שאנחנו עוסקים בהם כאן לא בעניין של ואגינות, חוץ משר הפנים שלנו שהוא חובב ואגינות ידוע משחר נעוריו. 

בקיצור, שר הפנים שלנו הורה למשרדו לאפשר עלייתם מכוח שבות של זוגות חד מיניים על מנת לקיים מצוות 'ושבו בנים לגבולם'. 'תעלף, אחותי, מתעלף! איזה ליברל! איזה רוחב אופקים! מצעד הגאווה ממש! ועם זאת, כאן קופץ אצלי השמאלן המנוול הקטן ואומר שאם זה בא מבית המדרש הלאומני הזה אז משהו כאן דפוק. ולא צריך יותר משנייה למצוא מה זה. 

אז בואו נעשה סדר. מה שהוא הורה זה שאם מגיע לארץ עולה יהודי זכאי שבות אז גם בן זוגו מנישואים הומוסקסואליים (יש ארצות שעושות את הדבר הדקדנטי הזה. לא אצלנו. שר הפנים לא יאפשר להגיע לשפל המדרגה הזה.) אז שיתנו גם לו אזרחות מכוח שבות. 

בואו נוריד מהשולחן את הקטע של ה'שבות'. לדעתי חוק השבות מיצה את תפקידו ההיסטורי, ככל שהיה מוצדק בשנות החמישים, הוא איבד את ההצדקה הזו, והיום הוא אחד מהחסמים הגדולים בפני דמוקרטיה אמיתית ושילוב ראוי של האוכלוסייה הערבית כאזרחים שווי זכויות. משזה נאמר - מרבית הקוראים של הפוסט הזה לא בדעה הזאת. אז נצא מנקודת הנחה שזו חקיקה מוצדקת מאין כמותה, ואין כמו חוק השבות. נמשיך הלאה.

מה ששר הפנים בעצם אומר כאן, זו הוראה למשרד הפנים לכבד הוראה מפורשת בחוק. שזה באמת ראוי לשבח, ואני מציע באמת שכל שר ושר יוציא איזה חוזר לעובדי המשרד שיכבדו את החוק, כי אחרת לאן נגיע? אם כל פקיד יעשה מה שהוא רוצה? אבל גם עם הכיבוד הזה יש בעייה. 

כי אם בני הזוג ההומוסקסואלים נכנסים ביחד לארץ אז בן הזוג הלא יהודי מקבל אזרחות מכוח שבות בסבבה (כי אם הוא היה יהודי אז ממילא הייתה מגיעה לו אזרחות מכוח שבות ולא היה כאן אישיו) אבל אם ההומו שלנו מגיע ראשון ורק אחרי כן מביא את בן זוגו, אז הם נכנסים ל'נוהל המדורג' של משרד הפנים ועושים להם את המוות. 

ומה זה הנוהל המדורג? זה מין נוהל שהמציא משרד הפנים כדי לשמור על טוהר הואגינה היהודית, ולוודא שיהודיה כשרה או יהודי כשר שמביאים בן או בת זוג, באמת באמת באמת באמת באמת אבל באמת נשואים לו ואין כאן כל מיני פוילע שטיק. ולכן מעבירים אותם שבעת מדורי גיהינום  כולל דרישות ל- "הוכחות לחיי נישואין (תמונות משותפות, מכתבים מקרובי משפחה וחברים וכו') ומכתב הסבר מבני הזוג על חייהם המשותפים, אופן ומשך היכרותם." וכל מיני כאלה. מי שלחץ על הקישור מגיע לנוהל של משרד הפנים, שמי שלא קרא מתבקש לקרוא, כדי להבין איך מתנהלת באמת המדינה שלנו. ועוד צ'ופר, אם באמצע למשל בן הזוג היהודי מת, והנוהל המדורג לא הסתיים בקבלת תושב קבע או אזרח, אז מגרשים את החתן / כלה המאושרים בלי להניד עפעף.

אז דוגמא בשביל שתבינו. דייוויד וגוליאת' (רציתי לעשות דייויד וג'ונתן, אבל בהקשר של ההומואים אני מבין שעדיף גוליאת'. נפרגן לו גוליאת') הם בני זוג הומוסקסואלים חביבים מהובוקן שבניו ג'רזי, שם הדבר נהוג, ואפילו מקובל, גם בלי ששר הפנים יתרברב בעניין יותר מדי. דייוויד הוא יהודי טוב, בעוד שגוליאת' הוא - נפרגן אפרו אמריקאי מאותם טעמים. יום אחד נחשף דייוויד בפייסבוק לסרטון HASBARAH שמסביר כמה ישראל צודקת במבצע 'צוק איתן' ומייד הפך לציוני ועלה לארץ. כאן אנו נפרדים לשני סיפורים, כמו בסרט 'דלתות מסתובבות'.

דייוויד הצליח לשכנע את גוליאת' שעם שר פנים כה ליברלי ישראל היא המקום לזוג הומואים צעירים ואוהבים לבנות בו את ביתם, ולכן עברו בדרך לנמל התעופה בעיריית הובוקן שבניו ג'רזי, נישאו כדת וכדין (כאמור, במקומות הדקדנטיים האלה זה אפשרי. אצלנו - פחחחחח...) ועלו לארץ בשמחה. בנתב"ג חיכה להם גדעון סער עם השטיח האדום, נתן בידיהם שתי תעודות עולה, המקנות את הזכות לאזרחות ישראלית מלאה ולסל קליטה נאה, הצטלם איתם יפה לעמוד הראשון של טמקא, והשניים חיו ביחד כבעל ובעל האפילי אבר אפטר.

סצנריו חלופי:

דיוויד לא הצליח לשכנע את גוליאת' שישראל זה המקום בשבילם, כי גוליאת' שמע על הרוקטס ועל הבלאדי וור שיש שם, ולא כל כך בא לו. דייוויד עלה לבדו וקיבל אזרחות מכוח שבות. כעבור שנתיים, במבצע 'ענן איתן יצוק' שנועד סוף סוף להסיר את איום הרקטות והמנהרות שאך גבר מאז נצחוננו המוחץ ב'צוק איתן', נפצע דייוויד קל בעת שטיהר מנהרה בעזה. מייד הגיע גוליאת' לסעוד אותו, שבה וניצתה אש האהבה ביניהם, ועם החלמתו של דייוויד נסעו השניים לניו ג'רזי, ונישאו כדת וכדין. עם שובם קיבל גוליאת' מעמד של תייר, זומן למשרד הפנים, והיה צריך למלא את כל הטפסים האלו ולהיכנס ל'נוהל המדורג'. הנוהל המדורג נמשך ונמשך, והאזרחות המיוחלת איחרה לבוא. כעבור כשנתיים מת דייויד בתאונת דרכים בדרכו למשרד הפנים לחדש את הטפסים. לאחר השבעה קיבל גוליאת' זימון למשרד הפנים, שם נמסר לו כי מכיוון שדייוויד מת והוא נותר בארץ ללא מעמד של תושב קבע, הוא מתבקש לארוז יפה את מטלטליו ולחזור למקום בו מקבלים גויים הומואים כמוהו. גוליאת' נאלץ לשוב לניו ג'רזי ולהותיר אחריו את קברו השומם של דייוויד.

וואלה? וואלה!

אז מה המוסר השכל, ילדים?  

במדינה שמבוססת על אפלייה אתנית, שום ליברליות בהקשר המגדרי לא תעזור. להגיד 'אנחנו אוהבים הומואים, אבל שיהיו יהודים' זה נחמד, אבל זה מאוד לאומני וגזעני ולהב"ה (למרות שאני לא סגור אם הם באמת אוהבים שם הומואים. בעצם מוכן להתערב שלא) וכל זה.

ממתק? אחד ההמנונים ההומואיים הגדולים של שנות השמונים הוא 'אהבה מוכתמת' של סופט סל. במקום אחר אמרתי עד כמה השיר הזה היה מקושר אצלי בדמיון עם הומואים, ועד כמה הביצוע המקורי של גלוריה ג'ונס הפתיע אותי וגרם לי להבין את הנשיות הבסיסית שיש בשיר הזה. עכשיו באה אימלדה מיי ונותנת אחלה ביצוע, ומי שרואה את הגב' מיי בפעולה, ועדיין חושק בגברים, הוא כנראה באמת הומו.

תיהנו!