הבלוג של אבו אלמוג

האמת, כל העניינים והמלחמה וכל זה קצת הורידו את הפוקוס משר האוצר שלנו, שנגרר אחרי יתר הממשלה בכשלונה, וככל שלקח חלק בהכרעות, לא ניתן לדעת אם תרם תרומה ייחודית לפיאסקו הכללי, או שהדברים היו די מחורבנים גם בלעדיו. אבל עכשיו הזמן לקומם את ההריסות, ומי לנו כשר האוצר היודע להחליט החלטות קשות ולנמקן ברהיטות בדף הפייסבוק שלו? וכך כתב היהיר לעדת מאמיניו עם היפתח שנת הלימודים החדשה:

"תקציב 2015, שעלי להגיש לממשלה בעוד תשעה ימים בדיוק, נושא בחובו את דילמת חיינו: איפה לשים את הכסף? אם לא נשים אותו בחינוך, לא נגדל את הדור הבא של 8200, אם לא תהיה לנו 8200, הקסאמים ימשיכו לפגוע בבתי הספר של נחל עוז ושדרות ולא יהיה לנו חינוך."

הוא ממשיך בטקסט ארוך ומבולבל שמצדיק את החלטתו להעדיף 'גרעון תקציבי' על 'העלאת מיסים' שניכר ממנו שאינו מבין דבר בנושא. ועם כל זאת, גם אני איני מבין דבר בנושא, ולכן לא אדון בשאלה הזו כלל ועיקר, אם כי כלל האצבע לפיו בכל החלטה מקצועית נתונה שוגה שר האוצר שלנו שגיאה קריטית, יכול לשמש אותי גם כאן. מה שכן עולה מבין השורות הוא ראיית עולם אליטיסטית, מיליטריסטית, מתנשאת, שדי בה כדי לפסול את היהיר מכהונה ציבורית כלשהי.

לא נתעכב על היהיריזמים - 'בעוד תשעה ימים בדיוק', 'דילמת חיינו', שאף הם משעשעים במידה, ונגיע ישר לעיקר. המנגנון אותו רואה היהיר בעיני דמיונו הוא כי הכסף שיזרים לחינוך יביא לכך שתוצרי המערכת יהפכו לחיילים ביחידה 8200, יחידת פיענוח הצפנים של צה"ל. אם לא נעשה זאת, יפגעו הקסאמים בבתי הספר של נחל עוז ושדרות.

ראשית, יש בדברים אלו הודאה מוחלטת בכשלון 'צוק איתן' שכן לתומי סברתי שצה"ל כבר הביא לחיסול האיום הרקטי במלחמה זו, שהשיגה כידוע את כל מטרותיה. אבל למה לדוק פורתא. בכל דור ודור קמים עלינו לכלותנו. התהליך של דגרדציה של החינוך אותו חוזה השר בדמיונו, אם לא יוגדל הגרעון התקציבי, מן הסתם ייקח שנים מספר, ומי לידינו יתקע שעד אז לא יצליח החמאס להתחזק, ולאיין את הישגי המלחמה ויהיו אלו כבירים ככל שיהיו?

אבל הרעיון החמור העולה במפורש מבין שורותיו של היהיר הוא שמטרת החינוך היא להביא לגידולו של דור חיילים טובים יותר. ומה עם - חינוך לערכים, סגירת פערים חברתיים, מתן כלים ראויים לחיים במדינה דמוקרטית בעלת טכנולוגיה מתקדמת, מתן אפשרויות בחירה בתעסוקה עתידית ובחיים בכלל, חיזוק אוכלוסיות מוחלשות? למה נועדה 'למידה משמעותית'? מהו 'האחר הוא אני'? למה לא לגייס אותם (לשמונה מאתיים) כבר בגיל שש ולסגור עניין?

האידיאל הוא אם כן לא עדה יונת או ישראל אומן, לא ההמצאות האזרחיות הישראליות מדיסק און קי ועד הטפטפת, לא א.ב. יהושע (קראתי עכשיו את 'ניצבת'. בעצם הוא גם לא האידיאל שלי) או עמוס עוז. לא כל הממציאים, והיוצרים, ההוגים ואנשי הרוח שהוציא החינוך הישראלי לדורותיו. האידיאל הוא אותו חייל שמונה מאתיים. הוא מטרת החינוך. לשם כך אנו שולחים את ילדינו לבית הספר. הא ותו לא.

ה'שמונה מאתיים' גם הוא דורש עיון. הרי הקשר בין יחידה זו, יחידת פיענוח הצפנים של צה"ל (עד כמה שאני יודע, ואני תותחן פשוט, שמעודי לא פיענחתי כל צופן, ואת המנעול עם המספר של השק"ם פרצתי לא באמצעות פיענוח הצופן אלא באמצעות פטיש חמש, כשעלה לכך הצורך המבצעי) ובין הקאסמים המאיימים לפגוע על בתי הספר של נחל עוז ושדרות, הוא עקיף, אם בכלל? קסאמים אלו נהדפו אם בשל 'כיפת ברזל' שהיא אמנם הישג טכנולוגי אך אינה קשורה ל'8200', ככל הידוע לי, ואם בשל גבורתם של לוחמים שלחמו במלחמה, וגם אם נעזרו במידע שהביאה להם 8200, הרי שמידע זה היה אך כלי במערך של כלים שנועד להביא לתוצאה הסופית.

שמונה מאתיים היא יחידה אליטיסטית. היא בית הגידול - ויצירת הקשרים - לאליטה העיסקית והטכנולוגית של מדינת ישראל. היא סובלת מייצוג חסר לתושבי הפריפריה, ומייצגת במידה רבה את 'המרכז התלביבי' אליו מייחס עצמו היהיר. זה הרואה עצמו כ'מעמד הבינוני' (אם לא הצליח לעשות את האקזיט ולעשות מיליונים) 'האשכנזי', 'הנורמלי'. זה המקום אליו לא יגיעו 'תושבי הדרום' תושבי שדרות ונחל עוז, להם שומר יהיר את תפקיד קורבן הקסאמים, שאנשי המרכז, שהשכילו להתגייס לשמונה מאתיים (בזכות הגדלת הגירעון, בל נשכח) מצליחים להמציא את הכלים הטכנולוגיים המדהימים ולהגן עליו.

דוחה? מאוד. מתנשא? ברמות. למרות שאיך שאני רואה את זה, היהיר עצמו לא היה מתקבל לשמונה מאתיים, בהיעדר תעודת בגרות. אבל הוא הצליח להסתדר לא רע ב'במחנה' ולהבדיל מאותם אנשי הפריפריה, חסרון זה שלו, עליו הצליח לפצות עצמו היטב בכך שנולד לאב הנכון, הוא מבחירה ולא כתוצאה מדחיקתו המכוונת לשולי החברה. מה חדש במבט הזה אל ראיית העולם היהירית? כלום. ידענו שה'ישראלי' של לפיד הוא לא תושב הפריפריה, שאינו מתגייס לשמונה מאתיים, לא הערבי, שאינו מתגייס כלל, ולא החרדי, שגם לאחר שיגוייס בכפייה (כשיבוא המשיח. במהרה בימינו אמן. לא כתוצאה ממשהו שיהיר עשה או חשב לעשות) לא ימצא את מקומו בשמונה מאתיים, בהיעדר כישורים טכנולוגיים ומתימטיים בסיסיים. מטרת החינוך היא, אם כן, לגדל מתושבי המרכז האמידים, בעלי תעודת הבגרות, דור נוסף של מפענחי צפנים.

והנה פתרנו את כל הבעייה. אין צורך בהגדלת הגרעון או העלאת מיסים ר"ל. אפשר להזרים המון כסף לשלושה בתי ספר טכנולוגיים בתל אביב, ולדחוס את כל השאר בכיתות של ארבעים תלמידים.

רגע, זה לא מה שהוא עושה בעצם? כן, ועכשיו אנחנו מבינים בדיוק למה.