הבלוג של אבו אלמוג

ימים לא קלים עוברים על כוחותינו. כאבי הגב המחריפים אך מתבלים את הצורך במציאת פרדיגמה חריפה דיה כדי לרצות את ועדת הדוקטורנטים, והדדליין של ה-18 בספטמבר המתקדם במהירות של קטר עצבני במערב הפרוע. זאת אומרת די מהר, אבל לא מספיק מהר כדי שלא אבחין בבואו, אחוז אימה.

אז מה? הפרדיגמה שכן עלתה במוחי, שסימן 52 לדבר המלך במועצתו המקנה לבית הדין השרעי סמכות לגבי כל מוסלמי באשר הוא ובלבד שבמדינת מוצאו פועל בית דין שרעי כדין, הופך את ישראל ממדינה לח'ליפות איסלאמית, שבראשה לא עבד אל בכר אל בגדדי אלא רובי ריבלין (שאביו, יש לזכור, תרגם את הקוראן!) היא כה מרחיקת לכת וחדה, שיש צורך לעמעם אותה בטונות של תיאוריה (אלאסדר מקינטייר, מכולם!) לייפות אותה ולעדן אותה ולהגישה באריזה של ממתק.

מכיוון שכך, דורש הדוקטורט שלי, שלא במפתיע, היכרות ראויה עם הקוראן. מכיוון שאיני דובר ערבית ברמה שתאפשר לי את קריאתו במקור, נמצא על שולחני תמיד תרגום בן שמש (עדיף על ריבלין בכל פרמטר!) ולאחרונה, כשעברתי ליד מדף ה'ספרים למסירה' שנמצא תמיד מחוץ לספריית אוניברסיטת חיפה, ותמיד אפשר למצוא בו משהו מעניין, מצאתי שם תרגום חמוד לאנגלית של בחור בשם ארתור ג'יי ארברי, והוא משמש אותי אם יש ביטוי שדורש עיון מיותר מכיוון אחד. אנגלית, בניגוד לעברית, היא לא שפה טבעית לקוראן, ודבריו הנשגבים של הבורא מקבלים בה איזה טוויסט לא ברור. כך, למשל, נקראת הפאתיחה באנגלית:

"In the name of God, the mercifull, the compassionate.

Praise belongs to God, the lord of all beings,

the all merciful, the all compassionate.

the master of the day of doom.

Thee only we serve` to thee alone we pray for succour.

Guide us in the straight path,

The path of those whom thou have blessed,

not of those against whom thou are wrathfult

nor those who are astray."

זוועה, לא? נשמע כמו משהו שהטרוריסט עבדול נואם לפני שהוא מפוצץ עצמו בסרט הוליוודי סוג ג'. ואני די בטוח שאללה נעלב מכך שקוראים לו 'Thee' ו 'Thou'. הערבית המקורית, או גם התרגום העברי של בן שמש, כל כך יותר נשגבים! זה זורם יותר בטבעיות. לא רק העניין של שמות הגוף המשונים, אלא שהטקסט הצליח לשמור על איזה רעננות ולהימנע מביטויים כמו 'succour'. אז? 

אני חייב לתומר פרסיקו את התובנה הנהדרת, שמצאתי לה סימוכין, שהדבר שהג'יהדיסטים האמריקאים והאירופים קונים לפני שהם יוצאים לעיראק זה את הספר "קוראן לאידיוטים" (Koran for dummies). אני לא רוצה להיות על הצד הרע שלו, אבל אני די סגור על זה שאם עושים עכשיו תחרות ביני ובין הראפר האנגלי שהוריד לעיתונאים את הראש, אני לוקח אותו בידע של הקוראן ומוריד אותו אל מתחת לשולחן. 

אז? אז ככה. דאע"ש היא לא הנאצים החדשים. היא משהו שקם מתוך החורבות של עיראק אחרי שהאמריקאים ניצחו שם במלחמה והביאו את הדמוקרטיה, תופעה קדם מודרנית בעיקרה, עם רכיב פוסט מודרני. משהו מאוד מקומי, בן חלוף, ולעת עתה מאוד רחוק מכאן. השילוב הזה הוא נורא מפחיד (בין היתר כי נורא רוצים שהוא יפחיד אותנו ולזה נגיע בהמשך). כתופעה קדם מודרנית, יש לדאע"ש המון מקבילות בכל מיני מקומות בעולם, ובכל מיני תקופות. היינו שם, עשינו את זה, זה לא יכול להחזיק מעמד הרבה זמן. אפילו במשטרים האיסלמיים הקשים כמו בטהרן ובעזה יש אלמנט מודרני ברור. דאע"ש עדיין לא שם. בפן הזה, המקומי שלה, היא פרגמנט של המאה השמינית שהושתל במאה ה-21. מאובן חי, לטימריה. אלו משגשגים רק בסביבות מסויימות מאוד, ונמצאים בסכנת הכחדה תמידית. 

הפן הבינלאומי, הפוסט מודרני, הוא מרתק יותר, כמובן. כאן אנחנו מגיעים לתובנה של ז'יז'ק שלדבר הזה אין שום קשר לפונדמנטליזם איסלמי, אלא זו עווית של הקפיטליזם הגלובלי הנלחם אל מול עצמו. כדבריו (עמ' 49 ל'מדבר של הממשי' המרתק) "אף על פי שאין בכך להצדיק את האקטים הזוועתיים של היום, אי אפשר להתעלם מעובדות אלו (בדבר הסובלנות האיסלמית בעבר - א.א.) המצביעות בבהירות על כך שאותם אקטים אינם מאפיין מהותי הטבוע באיסלם בתור שכזה אלא תוצאה של תנאים סוציו פוליטיים מודרניים. ובבחינה מקרוב, מהי בעצם אותה 'התנגשות בין תרבויות'? האם כל ההתנגשויות המתרחשות הלכה למעשה במציאות אינן קשורות בבירור לקפיטליזם הגלובלי?" תקצר היריעה לתת את הביסוס - ויש ביסוס, תסמכו על ז'יז'ק, מהגל ועד למטריקס - מי שרוצה ממש שייקח את הספר ליד. זה מדריך לדאע"ש. אני חושב שעניין ה'קוראן לאידיוטים' הוא ראייה תצפיתית ישירה שלפן הבינלאומי של דאע"ש אין שום קשר לאיסלם. זו תופעה שצריך לפתור ברחובות לונדון ופריז. לא בעיראק.

אוסיף עוד מילה לגבי אחינו ערביי ישראל התומכים בדאע"ש. אני בדעה שערבי ישראלי המניף דגל דאע"ש לא מניף אותו כי הוא רוצה שיגיע עבד אל בכר אל בגדדי ויוריד לי את הראש. הוא כועס עלי על זה שמזה שבעים שנה אני מפלה אותו ומדיר אותו. זה גם הפתרון להסרת הדגלים.

אז? אז דאעש טוב לכולם. הוא טוב לאסד, כי עכשיו אסד הוא פתאום 'הבחור הטוב'. הוא טוב לרוסים, כי הרוסים אוהבים את אסד. אוהבים גם לספק נשק למלחמות אזרחים לא נגמרות. וגם אם מסמנים את דאעש כאוייב האנושות, אז פתאום שוכחים מהדבר הקטן הזה שנקרא אוקראינה וכך גם האמריקאים, שעם כל המדיניות של אובמה, ממש לוותר על השליטה בשדות הנפט האלה זה לא משהו נחמד. ואם יש מטומטם שמוריד את הראש לעיתונאים ונותן סיבה להשאיר שם נוכחות צבאית - מה טוב.

והוא טוב לביבי. במשך עשר השנים האחרונות טחנו לנו את הראש עם 'האיום האיראני'. בסוף לא עשינו כלום, ולא נוכל לעשות כלום, והאיום עוד שם! אבל בברכה בינלאומית ואמריקאית. זה כישלון טוטאלי שבארץ כמו יפן היה עולה לבנאדם באיזה חרקירי, ובמדינות המערב הבנאדם היה מתפטר בבושה, והולך ללמד מדעי המדינה באיזה קולג' קהילתי נידח. לא כאן. אלוהים לשלטון בחרתנו. אז חייבים אוייב חדש. חמאס לא הולך. ראינו. כי 'חזק מול החמאס' זה כבר יותר מכפי שאפילו המצביע המטומטם שלנו יכול לבלוע.

אבל - שומר פתאים אדוני. פתאום קם לנו דאעש. דאעש רחוק. דאעש רע. אי אפשר ולא צריך לעשות נגדו כלום חוץ מלדבר. פרפקט!

והיי - אפשר גם להסית קצת נגד הערבים. קצת לכלול את כולם באותו הסל. לקחת תופעות רחוקות ושונות זו מזו ולהגיד 'כולם דאעש'. לקחת איזה אידיוט, לפקסל לו את הפרצוף, ולהציג אותו בטלוויזיה. ערביי ישראל תומכים בדאעש. וואללה. אני יכול לחשוב על יהודים שתומכים בדברים יותר גרועים. מה יותר הומאני, לכרות לבנאדם את הראש או לשרוף אותו חי לאחר שהשקית אותו בנזין?

אז דאעש טוב לכולם, ולכן דאעש יישאר איתנו הרבה זמן. למרות שאלו אנשים מאוד רעים שבאמת עושים דברים איומים, נראה שיש אנשים ואירגונים שהם באים להם בטוב, ולכן הם עדיין שם, בראש כל מהדורת טלוויזיה, וכמובן בכותרות של 'ישראל היום'. נוצרה כבר סידרה מאוד ייחודית של דימויים. המדים השחורים, הדגל, המדים הכתומים של האסירים. כאילו איש פירסום ויח"צ הוליוודי עבד על קמפיין לטמפון חדש עם מוליך מהפכני. ואולי...? 

ואני?

אני לא כאן. הולך לארץ עוץ. לצלילי מנגינת סיטאר, כמובן. יום טוב לכולם!