אני נמצא עכשיו באותו חור שחור של יגון וחוסר ודאות שממנו הזהירו אותי כל כותבי הדוקטורט. זה רק פרויקט אחד מתוך עשרים שקורסים בו זמנית, אבל זה פרויקט הדגל, והקריסה כואבת. האמת - גם הגב לא משהו. ועוד כלמיני דברים ופה ושם. עד כמה מר ואכזר חודש אלול השתא! (מי שזיהה את מקור הציטוט מקבל נקודה, ופטור מקריאת יתר הפוסט.) ובכל אופן, מתי שהוא ביום חמישי אלחץ על ה'סנד' ואשלח את המסמך הארור לפ'.
הסטרנגלרס היו להקת פאנק נפלאה שהידרדרה בשנות השמונים לבלדות פופ מתקתקות. 'גולדן בראון' שהיה מאוד אהוב עלי בילדותי הוא פחות או יותר כל מה שנשאר מהתקופה הזאת שלהם, וזה בגלל שמתחת לכיסוי הפופ המתקתק עדיין פועמת חטיבת קצב של להקת פאנק חייתית. יש גם כיסוי שלהם ל-96 דמעות שנדון כאן פעם באיזה הקשר. בכל אופן, שימו לב לביצוע מ'טופ אוף דה פופס' ללהיט הפאנק היותר ענקי שלהם 'לא עוד גיבורים'. אני חושב שאנחנו איפשהו לפני 1980 ומבחינתם זה זמן טוב להיות בו, כשהם עוד היו פאנק ולא שרו על אהבה ופילוסופיה וכאלה בקול רך. ועוד רמז - שימו לב לבאסיסט.
אז ככה. השלד של הלהקה הזו (שחוגגת עכשיו ממש ארבעים שנה, השם ישמור!) כלל גם באסיסט מהמדורים הנמוכים בגיהינום בשם ז'אן ז'אק ברנל. הוא הבחור שמנופף בעיתון בהתחלה של הקליפ כאן. אז זה כל מה ששווה בקליפ שדי חותך את השיר בהתחלה ובאופן בלתי נסלח בסוף.
אז ככה בדיוק אני רוצה שהצעת המחקר שלי תהיה. שימו לב לברנל. למרות שהוא על הבמה, בטופ אוף דה פופס, לא איכפת לו מכלום. כשהעשן מפריע לו, הוא לא נותן לזה שהוא פאנקיסט חייתי, ואמור עקרונית לשאוף את העשן הזה, לעמוד בדרכו. הוא לוקח עיתון (!) מאחורי הבמה, ומסלק איתו את העשן. החבר'ה האחרים שרים ומנגנים בלעדיו, ואז הוא מצטרף אליהם כמו כלום, כאילו כלום לא קרה. בלעיסת מסטיק. והוא יודע והקהל יודע שאף אחד לא עושה את זה יותר טוב ממנו.
יקרה? יכול להיות. האם ניתן להשוות את האופן בו אני מנתח את היחסים בין ה'אומה' האיסלמית לריבונות המדינה לפי סימן 52 לדבר המלך, בהתאמה לכתביו הנשגבים של הפילוסוף הסקוטי (מעניין מה הוא חושב על העצמאות שלהם) אלאסדאר מקינטאייר, לנגינת הבאס של ברנל? כן! אני חושב שכן! וזה מזיז אותי קדימה! למרות הכל! עלה נעלה ויכול נוכל!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
