הבלוג של אבו אלמוג

בין יתר חדשות היום, בין אהבת גדעון וגאולה, דאע"ש, מע"מ אפס, שר אוצר אפס, רונצקי וכאלה, נחבאת הידיעה היפה והאופטימית של השבוע. של השנה. של העשור. משאל העם לעצמאות סקוטלנד.

כל מי שנחשף, ולו במעט, לעושר התרבותי האדיר של העם הצנוע, ההררי, הזה, חש את ההתרגשות ברגעי הלידה מחדש של אומה אדירה, שגחלת עצמאותה מהבהבת מזה מאות בשנים, ועומדת להפוך ללהבה. האישה המרכזית בחיי, פ', היא פריקית של פילוסופים סקוטיים מההשכלה, ואף הכריחה אותי לקרוא את התרגום החדש של 'מסכת על טבע האדם' של דייוויד יום, בתרגומו הנפלא של בריל. התלהבותי מסוג זה של פילוסופים פחותה מעט, משאני זוכר שאוייב האנושות אדם סמית' נמנה עליהם, אבל מוצאו הסקוטי של לא פחות מעמנואל קאנט מכריע את הכף. 

המאבק הסקוטי, להבדיל מהאירי, לא הוכתם בדם. הוא היה מאבק עממי ושקט, והצלחתו - אם אכן יצליח - אינה רוויה בדם נקיים. סקוטלנד לא איבדה את עצמאותה בשדה הקרב, אלא באיזו מניפולציה פוליטית, כאשר המלכה הבתולה אליזבת', אחרונת שליטי בית טיודור, הלכה לעולמה, והיורש הזמין ביותר היה אותו הומוסקסואל עגמומי מצידו הצפוני של הגבול, ג'יימס הראשון לבית סטיוארט, חובב התנ"ך והנערים. בית סטיוארט זה היה אכן ראוי לתהילה הרומנטית שיצאה לו, והתקופה הקצרה בה מלך הייתה רוויה באירועים - מהפכה ורסטורציה, ושוב מהפכה (הפעם מהוללת), וב-1688 סילק העם הבריטי את ג'יימס השני, הקתולי, ואת בנו הפעוט (המוכר בהיסטוריה בשם 'הטוען לכתר הזקן') והחליף את בית סטיוארט הסוער, בפקידים הגרמנים היעילים, אדומי המדים, של בית הנובר. בית סטיוארט הודח, אך השלטון הבריטי בסקוטלנד נותר עד ימינו.

ב-1745, בקאלודן, שרו ההיילנדרים הרומנטיים את שירת הברבור של בית סטיוארט, כאשר עמדו עמידת גבורה לצידו של צ'ארלי, הנסיך היפה של בית סטיוארט, אל מול רובי המכנס היעילים של ההנוברים. קרב זה, הרומנטי מכל, היה הפעם האחרונה בו הייתה לסקוטלנד הזדמנות להיות עצמאית. קאלודן! לו הייתי שם! שנה זו, 1745, הייתה שנה רווייה באירועים. בקניגסברג נחשף קאנט לראשונה לאותו פילוסוף סקוטי, דייוויד יום, והתעורר מתרדמתו הדוגמטית. בטבריה עמד ד'אהר אל עומר (שליט הצפון! כמוהו כצ'ארלי שלנו) בהצלחה אל מול המצור התורכי על טבריה. ובקאלודן נוצחו ההיילנדרים.

נצחון זה הוא בעל משמעות וחשיבות בתולדות העולם הרבה מעבר לשאלה איזו שושלת תמשול באנגליה. על אף שג'ורג' השני הוביל באופן אישי את חייליו אדומי המעיל אל הקרב מול הסקוטים העקשנים, והיה המלך האחרון של בריטניה שעשה זאת, סימנו ההנוברים דווקא את אותו סוג מאוד לא רומנטי ומאוד לא אישי של שלטון פקידים שהתפתח למונרכיה קונסטיטוציונית, ואיפשר את עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית. הסטיוארטים הרומנטים ניסו להביא לבריטניה את אותו סוג של שלטון אבסולוטי שחווה צ'ארלי בגלותו בצרפת של מלכי בית בורבון האחרונים. ניתן לומר שראשו של לואי ה-16 נערף לא בכיכר הקונקורד ב-1789 אלא בקאלודן ב-1745. העולם, כמו שאנו מכירים אותו היום היה שונה בהרבה לו ניצח צ'ארלי בקאלודן.

ועכשיו ניתנה להיילנדרים האפשרות הנדירה כל כך בהיסטוריה להפוך את הקערה על פיה, ולקבל את עצמאותם. מי לא יתמוך בהם?

נשוב לקאלודן. הזיה רומנטית שלי שפרשתיה כאן כמה וכמה פעמים היא כי צ'רלי ניצח בקאלודן, והקים בבריטניה הגדולה והמאוחדת תחת דגל סטיוארט אבסולוטיזם כה אכזרי, עד שלעם הבריטי לא הייתה הברירה אלא להתקומם - אולי בהשראתו של גולה גרמני שהגיע לשם באמצע המאה ה-19, קרל מרכס - ולהקים בסוף המאה ה-19 מדינה סוציאליסטית אמיתית על שטחה של בריטניה הגדולה. אך זו הזיה. סקוטנלנד נותרה חלק מממלכה בריטית דמוקרטית, ליברלית, יעילה, שעשתה מה שכל ממלכה דמוקרטית, ליברלית, יעילה, עושה לאזורי הפריפריה הצפוניים שלה, והזניחה אותה לאנחות.

ערש הסוציאליזם הבריטי הוא עם הכורה הסקוטי קייר הארדי בסוף המאה ה-19. הארדי זה הקים את מפלגת הלייבור הבריטית, שרבים ממנהיגיה ההיסטוריים מרמזי מקדונלד ועד טוני בלייר היו סקוטים.

אין זה פלא שאם תתקבל העצמאות הסקוטית, יהיה הפרלמנט הסקוטי העצמאי אחד השמאליים ביותר באירופה. ה-SNP, המפלגה הלאומית הסקוטית השלטת בפרלמנט, היא מפלגת שמאל סוציאליסטית טיפוסית, שמאלית בהרבה משרידי הלייבור הנאנקים תחת מורשת 'הדרך השלישית' הכושלת שניסה להנהיג בלייר. החבר'ה האלה תומכים בכל הדברים הנכונים ממדיניות הגירה ועד איכות הסביבה. וזו, לכשעצמה, סיבה טובה לתמוך בהם. נצחון הלאומיות הסקוטית ועליית ה-SNP לשלטון יהיו אות נוסף לתנועת המטוטלת ההיסטורית שמאלה, לאחר שזו נטתה ימינה בשנים האחרונות. נצחונה המתוק של המפלגה הסוציאל דמוקרטית בשבדיה בשבוע האחרון היה סימן מעודד לכך שזה אכן קורה, מול עינינו.

ועוד כמה סיבות טובות לתמוך בהם?

הניצחון הסקוטי, שהושג בדרכי שלום, יעודד תנועות לאומיות לנצחונות דומים, בדרכי שלום, מהבסקים והקטלונים ועד לפלסטינים.

הרפובליקה הסקוטית תשתחרר סופית משלטון אותה שושלת של זנאים גרמנים השולטת כיום בבריטניה הגדולה. אלו, על אף ששינו את שמם מהנובר לוינדזור, הם עדיין זרים לנוף ההרים הסקוטי. הנפת הדגל הסקוטי מעל טירת בלמורל, מעונם ההיסטורי של ההנוברים, שבאורוותה נשגלה דיאנה עם הסייס והביאה לעולם את הממזרים ויליאם והארי, תהיה מעשה שכל רפובליקן ואגליטריאן ראוי לשמו יתרגש ממנו.

אלביון הבוגדת! הבוגדנית! אותה אימפריה קולוניאלית שהביאה שיעבוד ועבדות להמונים מדרום אפריקה, דרך שלטון האימים הרצחני בהודו ועד אירלנד, תתפרק סוף סוף לרכיביה. זמנה חלף. לא עוד תשלוט בריטניה בימים.

האם זה באמת יקרה? יש סיכוי לא רע. האמת - אני לפעמים קונה כרטיס לוטו שבוע לפני ההגרלה, ובמהלך השבוע עד שהמספרים השונים לחלוטין מהמספרים עליהם שמתי את כספי עולים בגורל, אני מסתובב עם מיליוני שקלים בכיסי, וקונה כל מה שעיני רואות. עד מחר, עד שייוודעו תוצאות משאל העם, אניף את הדגל הסקוטי. הסיכויים טובים בהרבה, אגב, מסיכויי הזכיה בלוטו. גם הפסד דחוק יסמן אבן דרך חשובה בדרכו של העם הסקוטי אל העצמאות.

ממתק? סקוטלנד הוציאה כל כך הרבה מוזיקאים, להקות נהדרות, וזמרים אדירים, שקשה לבחור. מי שבאמת אוהב יקשיב ל'פינה הסקוטית' שמשדר כמעט מדי יום בעז כהן בתכנית הבוקר של 88 FM. ועדיין אני מביא לכאן את אותו מוזיקאי בריטי מובהק, שעל אף המק' שנדבק לשמו, הוא אנגלי כפודינג יורקשייר, אך הצליח להוציא מקרבו פיסת מוזיקה סקוטית נהדרת - צוקי קינטאייר.