לפני שנתיים ולפני שנה היה איראן בנאום. והיה קו אדום, והמטוסים חיממו מנועים להציל את עם ישראל והעולם מהסכנה הגדולה ביותר מאז... נבוכדנצר או היטלר או חמלניצקי מחק את המיותר.
היום יש הרבה פחות איראן בנאום. ואין ברווזים ואין פצצות עם קווים אדומים כך אני מנחש. כי איראן פתאום החברה הכי טובה של ארצות הברית, ודייוויד קמרון נפגש עם רוחאני וכאלה. אז לא תהיה תקיפה, והברווז האטומי כבר אפשר לעשות ממנו כפרות. וגם אם יעברו שלוש פעמים את הפס האדום בציור של הפצצה לא יקרה כלום.
אז הוא לא רלוונטי לכלום. שנים הוא טחן לי ולעולם את המוח עם הפצצה האיראנית והיום היא פתאום רק מתבכיינים על זה בצד באיזה יבבה פאסיבית אגרסיבית. אני מנחש שהכוכב האמיתי של הנאום יהיה דאעש. אבל זה ניחוש.
אחרי זה שכל המדיניות הישראלית נבנתה סביב הטריק הנחמד של איראן (לא רלוונטי לכלום, לא מאיים על אף אחד, רחוק מאוד, לא באמת אפשר לעשות עם זה משהו, אבל אפשר לעשות הרבה הרבה רעש, ונורא להפחיד, ולנאום באנגלית, ולנצח על זה מערכת בחירות אחרי מערכת בחירות, כשזה הנושא העיקרי שלא עולה במפורש באף מקום) והטריק הזה קרס, כל ההנהגה צריכה הייתה לשים את המפתחות על השולחן. אבל זה לא קרה. הבנאדם שרוב הישראלים חושבים שהוא היחיד שיכול להיות ראש ממשלה ממשיך עם אותו הטריק רק עם אוייב אחר מאותו קנה מידה. רק יותר מפחיד כי פצצה אטומית זה משהו לא ממש מוחשי, אבל זה שעורפים ראשים זה כמו סרט אימה זול. טקסס צ'יינסו מסקרס.
אה. כן, ותהיה תשובה לזה שאבו מאזן אמר עלינו ג'נוסייד. באמת נעלבנו. האמת - ג'נוסייד קצת מוגזם אבל שבע מאות ומשהו גוויות של ילדים כמו כלום (שלא לדבר על אלף שלוש מאות האחרים). באום יש כל מיני שמות למי שעושה דברים כאלה ומסתכלים עליו קצת עקום. אבל אבו מאזן אמר עלינו ג'נוסייד. אמא'לה. צריך להסביר לגויים האלה שהקם להורגך וכל זה. כן. ודאעש. צריך להסביר להם גם על דאעש.
אז הוא אולי ראש ממשלה שלי, אבל הוא לא רלוונטי לכלום. הוא נואם בחלל ריק. גם הוא לא מקשיב לעצמו. ההיסטוריה ממשיכה בתנועתה הטולסטויאנית לעבר המדינה הדו לאומית משני עברי הקו הירוק. לא, זה לא מה שאני רוצה. זה לא מה שביבי רוצה. זה טולסטוי רוצה. התנועה ההיסטורית הגדולה שהאדם אינו יכול לעצור. גם אם הוא ראש ממשלה. במיוחד אם הוא ראש ממשלה שכהומברט הומברט, אין לו אלא מילים לשחק בהן.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
