הבלוג של אבו אלמוג

ממחר בערב ברומא.

זה טיול בר מצווה של פלג. מכל המקומות בעולם בחר דווקא רומא. לא מתווכח איתו, למרות שאני חושב שסיור בברצלונה או בפריז (פריז... פריז...) היה יכול להיות סבבי יותר כי זה מקומות שאני מכיר ואוהב ולא רומא שאני לא מכיר ולא סובל את האיטלקים.

אבל למה להיות שליליים? מה יכול להיות רע ביום כיפור ברומא? שרידים של החילוניות שלי אותה אני לובש ופושט. את החשבון עם ריבונו של עולם אערוך בשנה השוטפת. חשבון אחר, ומסובך יותר, הוא עם שומרי משקל בבירת הפחמימות העולמית, אבל אני מבין שההליכות ברגל פחות או יותר מאזנות את זה.

אז אני ופלג לבד ארבעה ימים ברומא. כיף אמיתי.

האם אעלה, כולי דמעות, על קברו של אנטוניו גראמשי בבית הקברות הפרוטסנטי? כנראה שלא. אני לא אעשה לילד את זה. בפריז כמובן שאני עולה לרגל לפר לשז מדי פעם לבקר את מוריסון ואוסקר ויילד. ניסיון לעלות בלונדון לבקר את קרל מרקס ולהגיד שם קדיש (סך הכל קרובי משפחה, מהכיוון של הורוביץ) כשל באולטימטום של אני זורקת אותך כאן ומצידי שתיקבר ביחד איתו. אז גרמשי יישאר בודד כי כנראה לילד יש את הגנים של אמא שלו.

סך הכל אי אפשר להכיר עיר ממפות ומדריכים. עד עכשיו מכל העניינים יש לי החלטה אחת חשובה לקחת שאטל או רכבת לתחנת טרמיני ולנסות לאתר תחנה קרובה של המטרו ברומא. אם למישהו יש השגות על התכנית הזו אז זה הזמן.

עשינו רשימה של אוכל שחייבים לאכול, ולא נצא מרומא עד שלא נטעם מכל דבר שברשימה.

הרמן ווק הגדיר את אמנות הרנסנס כ'דקורציה פנימית לא ממש מעניינת'. סך הכל מבחינת אמנות, אז פראג מדברת אלי הרבה יותר, עם כל האר נובו ואלפונס מוכה, ואני חושב שהייתי מסתדר לא רע בווינה (הייתי שם כמה שעות בשדה תעופה בדרך לטלץ' ובחזרה ביולי). האיטלקים כבדים מדי ומתוקים מדי לטעמי. זה כמו ההבדל בין קנלוני ל... טוב, גם הבישול הצ'כי וגם זה האוסטרי כבדים ומתוקים. אז אין כאן אנלוגיה ראויה. עם הרנסנס אני לא כל כך מסתדר, ומנסיון שלי בפירנצה אז ראית דואומו אחד ראית את כולם, אבל אולי רומא עצמה כל כך מאממת שגם ציניקן חובב אר נובו כמוני יוכל להתחבר שם לרנסנס.  ואולי פלג יידלק ויהיה לאמן דגול או מבקר אמנות או משהו כזה? אצלי כבר אבוד.

אז רומא איטרנה - הנה אני בא.

אם יש למישהו איזה טיפים מאממים, זה הזמן והמקום.

טוב, מי שמצפה לקבל בממתק את טוטו קוטוניו או סולארה וקנטארה אז יכול להמשיך לצפות. יש כאן משהו עם קשר די עקיף. הפס קול של 'נרדפי החוק'' של ג'ארמוש מורכב מתקליט שלם של טום וייטס (תפקיד בלתי נשכח) של 'ריין דוגס' שזה גם במקרה התקליט האהוב עלי שלו אם לא האהוב עלי ביותר אי פעם בכל הזמנים. אז וייטס נותן שם תפקיד מרמלדה, אבל את ההצגה גונב בניני. והוא ממש איטלקי, ובטח מכיר מסעדות טובות ברומא. אז הנה - ג'וקי פול אוף ברבן.