הבלוג של אבו אלמוג

כל החג חיכיתי ליד הטלפון, והטלפון מהוועדה בשבדיה לא הגיע. לא באמת התאכזבתי. כסופר ז'אנרי ולא קנוני איני יכול לצפות לזכות אי פעם בפרס נובל.

האמת - לא זכיתי אפילו בפרס רמת גן. הייתי מועמד פעם אחת לפרס גפן ב-2003 וורד טוכטרמן גנבה אותו ממני. סתם. הגיע לה. בכל אופן, אין לי ציפיה לגיטימית לפרס נובל. אבל אני זה אני. מה עם הגדולים באמת שכתבו ספרות 'לא קנונית'? מריימונד צ'נדלר דרך ג' ר.ר. טולקין ועד איזאק אסימוב? אלו יכלו לחכות עד בוש ליד הטלפון. שלא לדבר על לאבקרפט, קינג או בואו נתפרע באמת - אלן מור.

אם, נאמר, ניתן היה לראות את צ'נדלר כמועמד לפרס ב-1939, השנה בה יצא לאור 'השינה הגדולה', שיא יצירתו, הרי שבאותה שנה זכה הפיני פראנס אמיל סילנפא, על "על הבנתו העמוקה ואמונתו המיוחדת במינה בתיאור חיי האיכרים והטבע של ארצו ועל תיאור ההשפעה ההדדית ביניהם". מעודי לא קראתי ספר של סילנפא. זה לא ממש מפתיע כי הבחור נשכח, וספריו לא תורגמו מעולם לעברית. בכל פרמטר מדיד של השפעה, ממספר העותקים ועד מספר התרגומים לשפות שונות עולה צ'נדלר על סילנפא כמה וכמה מונים. אם ניקח את הפרמטר החמקמק של 'איכות ספרותית' הרי שלא קראתי את סילנפא, אבל צ'נדלר הוא בעל איכות על זמנית ספרותית צרופה, שקשה לי להאמין שסילנפא השתווה אליה. חיי האיכרים בפינלנד נשמעים לי נושא שקשה מאוד לכתוב עליו בצורה מעניינת, למרות שהוא אשקרה קיבל על זה נובל אז הוא יודע איך.

 ומה עם בוב דילן? מספר המשוררים שזכו בנובל הוא מצומצם למדי, והם כוללים שמות כמו ט.ס. אליוט או שימבורסקה, אבל אני די סגור על זה שבכל פרמטר של איכות השירה דילן משתווה לזוכים כמו וולה סווינקה (1986) או יוסף ברודסקי (1987) או אפילו עולה עליהם. מתן הפרס לדילן יכול היה להיות אמירה נועזת על הרלבנטיות של 'תרבות הנגד'. אבל השבדים מעדיפים להתבצר במגדל השן.

האמת היא שגם במגדל הזה הם מפספסים. אני לא מדבר על גדול סופרי המאה ה-21 לטעמי, רוברטו בולניו, שמת צעיר מדי וחסר עדיין את ההכרה בגדולתו. מה עם בורחס? למה מיגל אנחל אסטוריאס - תאמינו לי, סופר בינוני ומטה - ולא בורחס? גרהם גרין? עוז? למרות שאתם יודעים, DUM SPIRO SPERO וכל עוד הוא חי (ראיתי אותו ביום עיון מתי שהוא ביוני. נראה נהדר) יש עוד תקווה.

בסך הכל המדובר בטעם שמרני של חבורת שוודים קשישים. לפעמים הם קולעים בול, ונותנים למישהו שבאמת מגיע לו, שמייצג את רוח התקופה, או שיש משהו מיוחד באמת ביצירתו, כמו אליס מונרו או שימבורסקה. לפעמים יוצא להם איזה אלפרידה ילינק כזאת, שבאמת מרימים גבה.

ומודיאנו? מודיאנו נהדר. אחד האהובים עלי. קראתי כנער את 'רחוב החנויות האפלות' והוא נכנס אצלי לרשימה המצומצמת. סיפור בלשי כמעט על אדם המאבד את זכרונו, ולאחר מכן מתחיל לעבוד כבלש פרטי, ומחפש אחר זהותו האמיתית. סיפור מאוד עצוב עם סוף לא סגור על זכרון ושכחה, ועל הפרטים הקטנים המרכיבים את החיים שלנו. יש שם כמה תחבולות עלילתיות נהדרות, וכמה מהלכים 'בלשיים' קלאסיים, וביני לבין עצמי כמעט וסיווגתי את מודיאנו בז'אנר 'הבלש הפרטי', ואני שמח שהשבדים חשבו אחרת. כי הוא נורא חמוד. לא יודע אם 'מגיע' לו, אבל אם כבר קיבל, אז יופי.

 ותגידו, חילקו כבר את פרס נובל לכלכלה? כי יש לי זוכה. הוא עבר קריירה מעיתונאי וסופר - פרס נובל בטוח אם אך היה ממשיך - לכלכלן עולמי מוביל ממציא שיטת המע"מ אפס, ולשמחתי גם בזה מעניקים פרס! שמח בשמחתך יאיר. זה לא היה יכול לקרות לבנאדם יותר טוב. ואני בטוח שבסוף תוריד את מחיר המילקי. יש לי רעיון, תעשה מע"מ אפס גם על מילקי. תראה איך כולם יחזרו מברלין. ברכבת אווירית.

למה תמיד כשאני כותב פוסט רציני אני חייב להשתטות בסוף? אז זהו - שעוד לא נגמר. ממתק לחג. שוב קיבלתם את שאנטל עם כוכב הפפריקה. מגיע לו נובל על התמצות של המצב האנושי במילים - "There's too much death and too little sex". מוכן להתערב שגם אם זוכה פרס נובל תומס טרנאטרמר (2011) היה יושב מהיום עד חנוכה הוא לא היה חושב על שורה כזו. חג שמח!