אסון 'וירג'ין גלקטיק', בו התפוצצה מעבורת החלל הפרטית 'ספייס שיפ 2' שנועדה לשמש את העשירים מאוד ל'תיירות חלל' הוא אסון כבד לבני משפחות הטייסים המעורבים, אבל אסון קטן מאוד לאנושות. עתידו של המסע הבין כוכבי אינו בידיים פרטיות.
אין טקסט מתועב יותר מ'חוקת החירות' של פרידריך פון האייק. זה אותו הטקסט שנשאה מרגרט תאצ'ר שר"י בארנקה תמיד, ובו הטיחה בשולחן בישיבת הממשלה הראשונה כשעלתה לשלטון, בדרישה כי חזון העיוועים האמור בו ימומש ככתבו וכלשונו בבריטניה שתחת שלטון השמרנים. אני לא סגור אם ביבי ממש קרא את הטקסט הזה (בואו לא נדבר על יאיר לפיד. שם את שארית רכושי בהימור שאם תשאלו אותו מיהו פון האייק, הוא יאמר שזה פילוסוף יווני או משהו) אבל אני די בטוח שהוא היה מסכים שם עם כל מילה. ובכל אופן, כל סוציאליסט, קהילתן, או כל מי שיכול לנמק התנגדות רעיונית לניאו ליברליזם צריך להתמודד איתו. להסתכל למפלצת ישר בעיניים ולהסביר למה היא טועה.
אז ככה, יש שם פרק, מתועב במיוחד, העוסק ב'קידמה'. הטיעון שם הוא - מפנה רק לטקסט המקורי כי אין לי את התרגום העברי של הוצאת שלם תחת ידי- שהקידמה מושגת רק באמצעות אי שוויון. קודם עושים משהו שהוא מותרות לעשירים. העשירים משתמשים בו, מנסים אותו. משפצים אותו, ובתהליך הזה מנגישים אותו לעניים, ועוברים הלאה. כך מתקדמת החברה האנושית מבחינה טכנולוגית. או כדבריו (תרגום שלי) - "אם
בארה"ב כיום או במערב אירופה העניים יחסית יכולים להיות בעלים של מקרר או
מכונית, לטייל באווירון או לשמוע רדיו במחיר של חלק סביר מהכנסתם, זה אפשרי בגלל
שבעבר אחרים עם הכנסה גדולה יותר יכלו לבזבז על מה שהיה אז מותרות. המסלול של
ההתקדמות הופך להיות קל יותר על ידי העובדה שנסעו בו בעבר. בגלל שהחלוצים מצאו את
המטרה שהדרך יכולה להבנות עבור החרוצים פחות או חסרי המזל. מה שנראה היום כבזבוז
או שחצנות בגלל שמעט נהנים ממנו וההמונים אינם יכולים לחלום עליו הוא תשלום עבור
הניסוי בסגנון חיים שלבסוף יהיה זמין
לרבים." זו כמובן הצדקה לאי השוויון הטבוע בשיטה אותה קידם פון האייק, שנתפס לא כמוטיב לא ראוי אך הכרחי של המערכת, אלא כבסיס עליו מתקדמת המערכת כולה להישגים נוספים.
אז זה דוחה, ויש מיליון דרכים להתמודד עם זה. אבל וירג'ין גלקטיק נותנת את הטוויסט היפה ואת הטיעון האולטימטיבי.
האנשים שמתו ב'ספייס שיפ 2' לא מתו עבור הקידמה האנושית. הם שונים מאנשי צ'לנג'ר או קולומביה או סויוז 11 או אפולו 1. הם לא אילן רמון. הם לא עבדו למען קידום הידע האנושי או הטיסה לחלל אלא בשביל הרווח של איזה ברנסון שרצה להעיף לחלל תיירים עבור רבע מיליון דולר לראש.
הם מתו כדי לעשות משהו שהמדינה - ארצות הברית, ברית המועצות, או אפילו ישראל הצנועה - בכוחותיה כמדינה ולא בכוחות השוק, בכלכלה מתוכננת (כי באופן לא מתוכנן אי אפשר להגיע לשם) באמצעות ביורוקרטיה אדירה במנגנון פקידותי הקרוי למשל נאס"א, הצליחה להשיג לפני חמישים ושלוש שנים. יורי גגארין הצליח להשיג את מה שברנסון כשל בו, לטוס למסלול מסביב לכדור הארץ ולחזור עוד בשנת 1961. מעבורות החלל הראשונות יצאו וחזרו עוד בשנות השמונים. ברנסון מאחר בין שישים לשלושים שנה, תלוי איך אתה מסתכל על זה.
גגארין, רמון, ויתר הגיבורים הטראגיים של תכנית החלל, לא מסרו את חייהם עבור כיסו של אדם פרטי. הם מסרו את חייהם עבור מדינתם, עבור אידיאל כלשהו (במקרה של גגארין הקומוניזם, במקרה של רמון, הציונות) ועבור קידום הידע האנושי. הם צעדו צעד קדימה במקום בו איש לא צעד לפניהם. אם היו שואלים אותם, הם היו שמחים 'למות בעד ארצנו', להקריב את חייהם למען קידום האנושות, הידע האנושי, האידיאל שהביא אותם לחלל. טייסיו של ברנסון רצו ליצור מצב שבו מישהו מאוד עשיר ייסע לחלל ויחווה למשך כמה דקות חוסר משקל ויראה את כדור הארץ מלמעלה. הא ותו לא. אין כאן קידום של ידע. יש כאן יצירת אופק תענוגות חדש לעשירים מאוד, במסלול שבו צעדו כבר רבים. האנושות המשיכה הלאה משם. לירח, אולי למאדים, וחללית וויאג'ר הבלתי מאויישת כבר בדרכה אל מחוץ למערכת השמש. לברנסון מספיק מסלול מסביב לכדור הארץ ובחזרה, כי זה יוצר חוויה מספיק מגניבה כדי שהמאוד עשירים ישלמו עליה כמה שצריך. אז אתם הייתם מוכנים למות בשביל להגניב את אנג'לינה ג'ולי וליאו די קפריו? אני לא.
אז במציאות של פערים חברתיים, של אבולה המכה ביבשת שלמה, של רעב, של מגיפות, אנחנו באמת צריכים שיהיה למאוד מאוד עשירים מסלול כזה? אם תאמרו - למה לא, אזכיר לכם את מארי אנטואנט. יש פעמים שאסור לנקר עיניים.
עתידו הרחוק של המין האנושי הוא בחלל. בזאת אין ספק. אל כוכבי הלכת ומעבר להם. כמו שכתב ארתור סי. קלארק - למין האנושי אסור לשים את כל הביצים בסל אחד. אנחנו חייבים לפרוץ, ואכן נפרוץ. אבל לא נעשה זאת מאותה תערובת של תאוות בצע ורצון לתחרות שלה מטיף האייק, אלא מהאידיאליזם, יכולת התכנון והמשאבים שמדינה יכולה לספק. כך זה נעשה בעבר, וכך זה ייעשה בעתיד. הברנסונים יישארו הערת שוליים. העתיד שלנו הוא בנאס"א ולא בווירג'ין גלקטיק.
אז מה אתם בוחרים - ספייס אודיטי או רוקט מן? אני חושב על רוקט מן כי הוא יותר נוגע ללב. ונגמר גם יותר טוב. שחק אותה אלטון.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
