הבלוג של אבו אלמוג

הצפי הוא לכמה שבועות קשים בהם אסחף בדרכיו אלו של נובמבר המר.

ובכל אופן. השבוע עשיתי די הרבה. פרט למה שידוע כאן (הפגישה בנענע10 וכיוצא בזה) הייתי גם בחתונה של מישהו מהעבודה של ש', וכל מיני כאלה. היה לי יום שלם של התרוממות רוח כשקיבלתי הודעה שהמאמר 'על מה אנחנו מדברים כשאנחנו מדברים על המילט' התקבל לפירסום בכתב עת נורא נחשב. יש אנשים שהיו עפים על עצמם קצת יותר. אני ביליתי יום שלם בלהסתכל במייל ולא להאמין, אבל איכשהו זה עובר ומביטים למציאות בעיניים ויש כל מיני דברים שצריכים לקרות וכאלה שלא כל כך בא לי שסוף השבוע יעבור.

את זה פירסמתי כאן פעם אבל זה נורא נחמד ומתאר בדיוק את ההרגשה שלי, וחוץ מזה לדעתי אף אחד לא קרא את זה אז וספק כמה קוראים את זה עכשיו (אם מישהו זוכר את זה ממאי 2011 שיכתוב תגובה) -

...שהאדמה הטובה הזו נראית אך כרמה צחיחה;

שכיפת השמיים המופלאה, התלויה מעלינו כגג קסום, משובצת באש מוזהבת,

נראית אך כאסופת אדים מבאישה ומצחינה;

כמה מופלאה יצירת האדם!

כמה אציל בתבונתו?

אין סופי ביכולותיו,

בתנועתו ובצורתו כה נערץ,

בפעולותיו ייראה כמלאך,

בהבנתו ידמה לאל.

היופי שבעולם, כתר עולם החי.

ועבורי, מהו זה, אך אפר ועפר?

לא אמצא עונג באדם. גם לא באישה.

דווקא יש למה לחכות. אם אחליט לצאת מהמרה השחורה הווית'ניילית משהו הזו, ולהוציא מתוק מעז וכאלה אז יש כל מיני דברים נחמדים שיכולים לקרות. בשבוע הבא מתחילים הלימודים. זה קורס החובה האחרון שאחריו לא יהיה לי 'שיעור חובה' כל החיים שלי יותר. שחרור מעול או נשיפתו הקרה של הקבר הקרב? מתי שהוא פ' (היא באוקראינה כרגע) תתייחס להצעה שלי. חוץ מזה יש כנס דוקטורנטים להכין. פרופסור ש' א' נתנה לי פרויקט נחמד לסופ"ש. מאמר שלי בשיפוט בתחרות מאמרים של 'משפט וחברה' ומאמר אחר הוגש בצורת תקציר לכנס היסטוריונים צעירים במרץ. כל מיני כאלה.

ובכל אופן אם אני רק נותן למחשבות החיוביות שנייה להפסיק (ואני צריך להתאמץ בשביל להמשיך אותן) אני חוזר בדיוק לאותו מקום.

אנסה לשקוע בשגרת סוף השבוע כדי למשוך אותו כמה שאפשר. היום אני מברמן. ש' הכינה פונטש חם לאלו אמיצי הנפש שיעזו להגיע אל הפאב הפרוץ לרוחות האשחריות העזות. מחר אופניים. אם לא אסבול מהאנג אובר ממש רציני. בדרך כלל לא. מה שגיליתי על עצמי הוא שאני יכול להוריד חצי בקבוק עראק בשישי וללכת לישון בשתיים, ובחמש וחצי לקוץ יקיצה טבעית ולדווש על האופניים כמו כלום. אכן - What a piece of work is a man.

 כשאחזור מהאופניים אקרא שוב את הפוסט הזה ואם הוא ייראה לי ממש פאתטי כמו שהוא נראה עכשיו אמחוק אותו.

עד אז אתם מוזמנים להינות מכשרונו הדרמטי של מר ריצ'רד אי. גראנט בתפקידו הגדול ביותר.