הבלוג של אבו אלמוג

קשה לי באמת היה להבין למה מתכוון סמי שלום שטרית בקראו 'אצביע למפלגה שתעמיד אותי בראשה'. במאמר הוא סוקר בזה אחר זה את המנהיגים ואת האופציות הקיימות, ומגיע למסקנה שהוא טוב יותר מכל המועמדים. בשלב מסויים הוא 'מעמיד את עצמו בראשות מפלגת העבודה' לאחר שפסל את הרצוג כ'נער בר מצווה', ומייד לאחר מכן כותב - 

"אני לא העניין פה, ואינני מוותר בקלות כל כך על מקומי ביציע המבקרים. אמרתי שאשמח להצביע ולתמוך במפלגה שתכלול במצעה את היעדים שמניתי ותבטיח להילחם עליהם בחירוף נפש. הואיל ואין מפלגה כזאת, יאלצו הישראלים לאמץ את יעדי המהפכה הזאת ולקחת את העניינים לידיהם. בכוח. בלא מורא. להשליך לפח ההיסטוריה את כל המנהיגים והמפלגות המכזבים דור אחר דור. לא לרעוד מן ההפחדות הביטחוניות ולא לקפוץ דום לכל צו 8."

אז האם המון קוראי הארץ מסתערים כרגע על המנהיגים והמפלגות, לוקחים את העניין בכוח לידיהם, ומעמידים את שטרית כ'אותו לויתן גדול, אל בן תמותה, לו נהיה חייבים תודה - אחר הודיה לאלוהי עולם - על כל שפעת הטובה שזכינו להם' כפי שכתב תומס הובס? כנראה שלא. וכנראה שלא יהיה לו, לשטרית, למה להצביע. 

אבל זה נתן לי רעיון נהדר. אני יותר גראוצ'ו מרקס מסמי שלום שטרית. לא אצביע למפלגה שתעמיד אותי בראשה.

* גבר אשכנזי חילוני סטרייט. תגידו, לא היה לכם מספיק מהמתכון הזה? מהאנשים שמגיעים מלב ליבן של הפריבליגיות? כאן אני מאוד מתחבר לשטרית. אני רוצה פעם 'סמי בן יקוט ונהוראי'. אני נורא מאמין שאני, כמי שזכה בכך שהוצב במקום הנכון בכל הטלות הקוביה - גבר, אשכנזי, חילוני, סטרייט, לא יכול לראות באופן נכון מתוך הפריבילגיות את התמונה. אני צריך להתאמץ לשם כך. רוב הפוליטיקאים וראשי הממשלה שמגיעים מהמקום שממנו אני מגיע לא טורחים לעשות את המאמץ הזה. אני רוצה מישהו שיגיע לשם בלי מאמץ. אתם יודעים מה, גם אנשים שעונים רק על חלק מההגדרה אבל מגיעים ממש מתוך השמנת של הפריבליגיות כגון ליבני (נופלת בסעיף האישה) או בנט (נופל בסעיף החילוני) לא מספיק טובים לי. אני רוצה את ההארד קור. תנו לי את אורטל בן דיין. בעצם לא. אבל לא ניכנס לשם. גם סמי שלום שטרית טוב לי.

* ניסיון, ניסיון, ניסיון. האמת - מי שמקבל מישרה מיניסטריאלית בכירה, ראש ממשלה, שר אוצר, כמישרה המיניסטריאלית הראשונה בכלל, עושה חרא של עבודה. בתולדות ממשלת ישראל היו שלושה ראשי ממשלה שהגיעו לכס ראש הממשלה עם קרוב לאפס ניסיון מיניסטריאלי. זה היה ביבי שישיבת הממשלה הראשונה שלו כראש ממשלה הייתה גם הישיבה הראשונה בה השתתף, ברק ששימש תקופה מצחיקה של כמה חודשים כשר החוץ של פרס בין רצח רבין ובין הבחירות של 1996 ויצחק רבין, שהיה כמה שבועות שר העבודה בממשלת גולדה קצרת הימים עד שזו התפטרה. שלושת הקדנציות שלהם, הראשונה של ביבי, הראשונה והאחרונה (תודה לאל!) של ברק, והראשונה של רבין, היו קטסטרופות, ואם היו נשפטים רק לפי הביצועים שלהם בקדנציות האלה, היו נחשבים לראשי ממשלה חלשים וכושלים. אז מי שחושב להביא סטאר מבחוץ, אולי רמטכ"ל או ראש שב"כ או פרזנטור חינני, ולהצניח אותו לתפקיד הכי מורכב בעולם ושימלא אותו באיזו צורה סבירה (או התפקיד השני הכי מורכב בעולם - שר האוצר) שוגה באשליות. אני לא יודע איזה כוכבים יככבו עוד בשמי הבחירות. אני רוצה מישהו שכבר מכיר את המערכת. בבחירות האלה יש את ביבי, עם טונה של ניסיון, והרצוג, שגם הוא לא עול ימים במערכת הפוליטית. שני מועמדים לא רעים מהבחינה הזו. בואו נשאיר את זה ככה. גם אם אני (או יובל דיסקין או הסבתא של המשיח) נחליט להתמודד, נא לא להצביע. זה כישלון מובטח. דרך אגב, כאן גם נופל סמי שלום שטרית. סמי, כמו שציינת היטב "חוץ מזה אני מורה ומחנך, וגם יש לי השכלה רחבה מאוד, כולל תואר דוקטור ודרגת פרופסור. יש לי יכולת ניתוח גבוהה, ואני יודע להקשיב ולהחליט בקור רוח במצבי לחץ. יש לי סבלנות אין קץ." זה לא מספיק, ואתה הראשון שצריך לדעת את זה. זה יכול להספיק לראש הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה גדולה. ראש מפלגה זה משהו שונה לגמרי. למרות שסבלנות אין קץ זה תמיד טוב, במיוחד עם הסטודנטים האלה שמבקשים הארכות שלא מוצדקות להגיש עבודות מועתקות מהוויקיפדיה. זה יכול לשבור גם את הפילוסוף הסטואי ביותר. 

* ניהול, ניהול, ניהול. כן. אני לא ניהלתי בחיים שום דבר. את משרד עורכי הדין הזערורי שלי על כל שבעת עובדיו הקבועים מנהלת אחותי. היא גם אומרת לי בדרך כלל מה לעשות, ואני עושה. ניהול משרד ממשלתי כלשהו, זה משהו גדול יותר במאתיים רמות. אז אם ניהלת עד עכשיו רק שולחן ב'קזינו' או ב'קנטינה' (מוסדות הבוהמה התלביבית, כך נמסר לי) או את המחשוף של עינת שרוף, זה קצת גדול עליך להיות ראש ממשלה, או שר. אל תרוץ אפילו. כמובן שכאן ביבי, עם תואר שני מ-MIT וניסיון ניהול מוכח, ואפילו כחלון עם נסיון ביזנס כיבואן עדיפים. זהבה גלאון מותק של בנאדם ואולי אצביע לה. היא עם תואר שני בחינוך ובפילוסופיה. אין מאחוריה ניסיון ניהול רציני. ראש ממשלה היא לא יכולה להיות. נתחיל משרת ה...? אולי תקשורת, ונמשיך הלאה. הרצוג, ליבני? הניסיון המיניסטריאלי מחפה על היעדר הניסיון הניהולי בשטח. לגבי בוז'י ספציפית אני מאמין ששותף בכיר בהרצוג, פוקס, נאמן (להבדיל משותף זוטר באמיר, אמיר וכץ) מקנה ניסיון ניהול לא רע. זה מפעל משפטי של מאות עובדים אם לא יותר. אני מאמין ששותף בכיר שם מקביל למנהל מפעל גדול. והיי, הם עדיין פועלים, ו'רים רהיטים' כבר מזמן לא עובד. מה שאומר שאפילו ניסיון פורמלי לא מספיק, וצריך לראות אם אתה באמת מנהל מוצלח. או שהרהיטים שייצרת גמרו במדורת לג בעומר והפועלים בלשכת אבטלה.

* הוא לא צריך להיות מאוד חכם. זה בדרך כלל לא הולך טוב עם העיסוק בפוליטיקה. זה עיסוק שדורש אדם שאינו אוהב לחשוב מאוד מאוד עמוק. אינטלקטואלים מקצועיים - מהסופר ס. יזהר ועד שלמה בן עמי כושלים בזה בסופו של דבר. כן. אני יודע. שטייניץ. אבל הוא פילוסוף מחורבן ופוליטיקאי מחורבן עוד יותר. לא נחשב אצלי לאינטלקטואל ממש (נורא סליחה יובל. אבל קראתי את 'עץ הדעת'. באמת. תסכים איתי ש'טרקטטוס לוגי פילוסופי' זה לא? יופי. נמשיך הלאה.) סך הכל אני מאוד מאמין במה שכתב ברכט (מתוך 'גלות המשוררים. תרגם - ה. בנימין) -

"אני שהאינטליגנטיות 
החריבה לי את חיי
יכול רק לקוות, שבני
יתגלה בבוא-הימים
כחסר-ידע, עצל-דעת.
או-אז יהיו לו חיים שקטים
של שר בממשלה."

אז לא הייתי בוחר במפלגה שמעמידה אותי במקום הראשון. באמת! אפילו במפלגה הד'אהריסטית אני מייעד עצמי לתפקיד העוצר (מה אעשה עוד ארבע שנים כשהסולטן המיועד יגיע לגיל 18 איני יודע). מה שכן, מי שיציע לי את תפקיד שר הפנים - מבל"ד עד הבית היהודי אני לוקח בשתי ידיים. ארבע שנים במשרד, ותראו איזה מדינה יפה ונטולת מילט תהיה לנו. מה שכן, סגנית השר שלי לא תהיה פאינה קירשנבאום, אלא למשל אחותי כאחות לי סיגל רוזן שדואגת לענייני מהגרי עבודה ומבקשי מקלט. אבל אני גם לא יושב ליד הטלפון ומחכה להצעות. אולי לקראת הבחירות הבאות.

ממתק? דיברנו על ברכט? קיבלתם את לוטה לניה ב'סורבייה ג'וני' שהוא אחד הגדולים והיפים והענקיים - דו האסט קיין הרץ, ג'וני - אונד איך ליבה דיך זו! איך ליבה דיך זו, לוטה.