הבלוג של אבו אלמוג

מחר יום די דגול בחיים שלי, מחר השיעור האחרון עם נוכחות חובה שאצטרך להיות בו בכל החיים שלי.

עקרונית חובת נוכחות בתואר השלישי זה ב'סמינר דוקטורנטים' של שלושה סמסטרים ומחר השיעור האחרון בסמסטר השלישי. אחרי כן זה רק לשבת ולכתוב. אז מחר זה זה, ולא יהיה יותר. וזו אבן דרך משמעותית בחיים שלי ואני די מתרגש.

כשסיימנו את בחינת הבגרות האחרונה, במתימטיקה, יצאנו שלושה חבר'ה מבית הספר. אני פשוט צעדתי החוצה, אבל ד' שהיה איתי היסס שנייה לפני השער, ואז זינק עם ידיים פשוטות קדימה. כל כך הצטערתי שגם אני לא חשבתי על זה!

מה יקרה מחר? אני לא חושב שאזנק לאיזה מקום. אולי אצא לחנייה תוך כדי שאני מקשקש עם שירי כרגיל. או שאקח את ש' הביתה כי לפעמים אין לה טרמפ, וכשאין לי משהו מיוחד שאני ממהר כיף לקחת אותה ולשוחח. אבל בלב אני ארגיש מזנק עם ידיים פשוטות קדימה. 

וכן, אני כותב. אני בחלק האשקרה הכי מסובך של הדוקטורט. עד עכשיו כתבתי מאיפה שהתחשק לי, זאת אומרת את החלקים שהיה לי קל ומעניין לכתוב, שזה היה סקירה היסטורית, שגם אני די שוטף, וגם איך לומר בעדינות, אף אחד לא מבין בזה חוץ ממני. עכשיו אני בתיאוריה, שגם זה נורא קשה, וגם זה השטח של פ' והיא בטח תאכל אותי חי כשתקרא את זה. אבל זה בסך הכל בסדר. שלשום למשל כתבתי על הובס ועל זה שהוא כתב שהריבונות היא נפש מלאכותית (Artificial soul) וזה היה לי נורא נחמד וטוב. אתמול הייתי בהרצאה של איזה בחור מקיימברידג' שהוא ממש הסבא שלי (במובן זה שהוא המנחה של פ' שהיא מנחה שלי) והוא דיבר באנגלית מהולה בלטינית על הובס והבנתי כל מילה! כמה שאני קורא את הובס יותר אני יותר מגיע למסקנה שהוא חמוד, וזו הרגשה די בודדה. אז להיות בחדר שבו מדברים על הובס וכולם אבל כולם גם חושבים שהוא חמוד זו הייתה חוויה נהדרת. אני לא המשוגע היחיד, כנראה. חוץ מזה הוא אמר במבטא הקיימברידג'אי הזה DE CIVE וכך למדתי שאומרים את זה דה קיווה, ולא כמו שחשבתי.

אבל אני גולש למחוזות רחוקים ויש לי הרגשה שלטינית זה לא מה שמביא אתכם לקרוא את הבלוג הזה (למרות שיש לי נורא חידושים והמצאות בהבחנה בין CIVITAS, SOCIETAS ו-UNIVERSITAS שזה בכלל לא מה שאתם חושבים אלא בדיוק להיפך!) בקיצור - מחר השיעור האחרון, אבל אחרי כן מתחילה העבודה האמיתית.

ביום שישי הייתי ביפו ואכלתי בד"ר שקשוקה, ושאלתי את עצמי מי היה המנחה שלו, ושאלתי את עצמי גם איך יקראו למסעדה שלי, והחלטתי שד"ר מילט, אבל אני לא יודע בדיוק מה יבשלו שם.

ממתק? הייתי מכניס כאן שיר על שיעורים או דוקטורים אבל שמעתי משהו מאמם. קייטי סגל היא יהודיה טובה (חשוב מאוד לנושא המילט) שלמרות שהיא בת שישים היא סקסית בטירוף (אני לא מאמין שאני כותב את זה) חוץ מכשהיא מתחפשת לפגי באנדי. אז באמת הסיבוב שלה בתור פגי באנדי לא ממש הותיר עלי רושם מי יודע מה, אבל היא די מחפה על זה באיזה סידרה שרצה עכשיו בארצות הברית שנקראת 'sons of anarchy' שזה על כנופיית אופנוענים מזדקנים. אז היא הוציאה שם דיסק עם הפסקול. יש לה שם כל מיני ביצועים לקלאסיקות כמו בית השמש העולה, או בנו של המטיף (אני נשמע כמו דן כנר, נכון? תיכף נשמיע לכם את להקת תחיית מי הישועה הזכים בשירם 'מי יפסיק את הגשם'. באמת מי?) אבל מה שתפס אותי, ובאמת ברמות על שקשה לתאר זה הביצוע שלה ל'פרי מוזר' של בילי הולידיי. אז כמו בילי אין, אבל גם על קייטי אין.

אל תתביישו לברך. יום גדול. באמת! אני חושב שמגיע לי. רק קצת חבל שכשהתחלתי ממש להינות מהלימודים ולהגיע לרמת בשלות שאני באמת משקיע ומקבל ציונים אחושקשוקי אז זה מפסיק, אבל כוסאומו אני כבר בן ארבעים ושבע והגיע הזמן.

פליי איט, קייטי!