הבלוג של אבו אלמוג

אתמול החלטתי מה אני מצביע בבחירות הקרובות. לא ממש הפתעה לקוראי הבלוג הזה.

'חוק המשילות' הגזעני הכריח את 'המפלגות הערביות' להתאחד. במפלגה שלי, בחד"ש, נשמעו עד הרגע האחרון קולות נגד האיחוד. דיברו על שותפות גדולה יותר, יהודית ערבית. זה לא קרה. אתמול האיחוד הזה נולד, ואיבד את הקול שלי.

כן, אני רוצה להביע סולידריות. כן, הנבחרת של חד"ש מדהימה, כולל דב חנין הפרטי שלי - הפרלמנטר הטוב ביותר בכנסות האחרונות - והמון דם חדש ונמרץ, כולל עאידה תומא המאוד מעניינת במקום השני. כן, הדעות שלי עדיין לא השתנו במילימטר, ועל אף שאני סגן אלוף העולם בציונות (באמת! מחזיק בתואר הסגנות עד מאי הבא לפחות, ואם ערוץ 10 יתפרק או שלא יהיה להם כסף לשלם עוד פעם ליצפאן, אז לנצח!) יש לי כמה בעיות קונספטואליות קשות מאוד עם הנושא הזה ועם מה שהוא מייצג. ועדיין -

* אני לא רוקד במסיבה שלא הוזמנתי אליה. אלו 'המפלגות הערביות'. חד"ש הייתה במוצהר יהודית ערבית.המפלגה החדשה אינה כזו. אפילו הסכם האיחוד כתוב בערבית. נכון, דב עדיין שם, במקום השמיני. אבל זה לא מצב של חבר כנסת יהודי אחד מבין שלושה או ארבעה, אלא אחד מתוך תריסר. זה כבר מתחיל להתקרב למה שאני קורא בדרך כלל לערבי שרץ במפלגות ציוניות, בבדידות מזהרת ברשימה - 'ערבי מחמד'. יותר גרוע - 'אח שלי ממש חמד עמאר' כמו שליברמן קרא למתמודד הדרוזי במסגרת 'ישראל ביתנו'. ולמרות הספקות שמעלים כאן - אני עדיין איני ערבי. מצטער. לא בשליטה שלי.

* אני רוצה אמפתיה. לא אקבל יותר מדי אמפתיה ברשימה הזו. כן, אני רוצה שאם יש דקירה באוטובוס בתל אביב אז קודם כל הלב יקפוץ. אחרי כן נורא נדאג ונשמע את הגל הפתוח כל היום. נרים טלפונים לחברים בסביבה לראות אם הכל בסדר. כאלה. אולי בסוף מישהו בצד ידבר על הכיבוש כגורם למצוקה שמביאה לפיגועים של יחידים, אם בכלל. בחד"ש היה לי איזה גירסה של הדבר הזה. ברשימה הערבית המאוחדת יש לי את חנין זועבי. היי - אני דורש אותו דבר גם מיהודים עם, למשל, המהומות ברהט (בלי להשוות) או שריפת הנער בשועפאת. 

 * אני רוצה שייתנו לי להינות מהספק - גם במהומות ברהט, גם בכל אירוע ביטחוני. צה"ל ומשטרת ישראל הם ראשית כל גופים עם עקרון פעולה מאוד פשוט, שמחוייבים לו באופן בסיסי - צה"ל מגן עלינו מאויבים מבחוץ, וכאלה לא חסר. משטרת ישראל מגנה עלינו מפושעים מבפנים, וגם כאלה לא חסר. זה הדבר הראשון שהם עושים, ולרוב הם עושים אותו בסדר גמור. נכון - צה"ל מפעיל כיבוש בשטחים. זה לא בסדר, וקורים שם המון דברים שהם לא בסדר שצריך לתקן. אני גם לא ממש מתלהב מהמלחמה העונתית בעזה או מזו שמבשלים לנו עכשיו בצפון. נכון, צריך לבדוק את הנהלים ואת הפעולה של המשטרה בכל הנוגע לטיפול באזרחים ערבים. התוצאות של רהט מדברות בעדן, ועדיין לא הבנתי איך בדיוק נהרג הבחור הבדואי. אבל גם צריך לתת להם ליהנות מהספק. לא כל פעולה היא שלילית. לא כל אירוע נובע מזדון. במילים הכי פשוטות - לא אצביע למפלגה שיש בה חברת כנסת שניגשת וצועקת על שוטרים ערבים שהם בוגדים בעמם. גם אם לדעתי זכותה לעשות את זה, זה נכנס פחות או יותר במסגרת החסינות המהותית שלה, לא הייתי מגיש נגדה כתב אישום, ורודפים אותה בלי ספק רדיפה פוליטית.

* חנין זועבי - שמתם לב שהיא חוזרת שוב ושוב בפיסקאות האחרונות? היא סמל. היא אישה, היא פרובוקטיבית, היא פלסטינית מוסלמית. יש אנשים שזה מספיק להם בשביל לשנוא אותה. יש אנשים שזה מספיק להם בשביל לאהוב אותה. אני לא כאן ולא שם. אבל אני כן דורש מחבר הכנסת שנכנס בקול שלי, גם אמפתיה שלא אקבל ממנה, גם שייתן להינות מהספק - והעיקר שיגיד או יעשה משהו שרלוונטי לחיים שלי כאן בישראל. אני לא מקבל ממנה את זה. קיבלתי את זה מהנציגים שלי בחד"ש. ביום שאחרי הטבח בשפרעם, בשנת 2005, צעדתי עם ההמונים בשפרעם במחאה. הגענו ליד ביתו של ח"כ מוחמד בראכה ושמעתי אותו נואם. היו בדברים מתינות ונחמה שמאוד הפתיעו אותי לטובה. זו הייתה סיטואציה שרטוריקן מסית ודמגוג היה יכול להסית את ההמון ולשלהב אותו. בראכה הרגיע. אני לא בטוח שזועבי מסוגלת להרגיע.

* אני לא אוהב לאומנים - גם כשהם יהודים, גם כשהם ערבים.

* אני לא אוהב פונדמנטליסטים דתיים - גם כשהם יהודים, גם כשהם ערבים.

* מי שאומר לי - בוא ותהיה שותף שלי, אושיט לו יד. מי שאומר לי - אתה כובש ומדכא על האדמה שלי. אני יכול להקשיב. אני יכול לנסות להבין. אני לא אתן יד כי היד שלי כבר תפוסה עם מי שאומר לי - בוא ותהיה שותף שלי.

* אני רוצה מפלגה שתפעל למען נשים. הייתה לי בעייה עם הייצוג הנשי בחד"ש. הבעייה הזו פחות או יותר נפתרה בבחירות האלה ועדיין המפלגה הזו היא רוב גברי מובהק, עם שתי נשים מתוך תריסר מקומות צפויים. אז אני חושב שכשיש לי אופציה ללכת למפלגות עם אתוס פמיניסטי מובהק, כמו מרצ עם ארבע נשים בחמישיה הראשונה. או הדבר הנהדר שקרה במפלגת העבודה, אז אני יכול בשקט גמור ללכת לשם. המצב במפלגה הערבית המאוחדת מזכיר יותר את הליכוד (פוסט עתידי על השוואה בין מירי רגב לחנין זועבי. נפסל מראש, הלוואי ולרגב הייתה עשירית מהאינטליגנציה שמשתקפת מהמשקפיים של חנין.) וזו לא אופציה בשנת 2015. והיי, נפטרתם כבר מטאלב אבו ע'ראר, נציג רעם תע"ל לכנסת ה-19 המתגאה בהחזקת הרמון ובו שתי נשים? כי זה דיל ברייקר איך שלא תסתכלו על זה. 

אז מה? אז מרצ. כן אותו מועדון סגור של יאפים לבנבנים. שרידי השבט הלבן הגדול. על כל מגרעותיו ובעיותיו. הפעם האחרונה שהצבעתי בעדם הייתה ב-1992. הייתי חלק מהמנגנון מאחורי הקלעים שאיחד את מפם שינוי ורצ, ואחרי כן הייתי מאוד פעיל במרכז, בבחירות שבהן רבין ניצח. היום אצביע בפחות התלהבות. אני רואה דברים שאז לא ראיתי. אבל עדיין רשימה חמודה. מוסי רז חבר אישי שלי עוד מימי המאבקים הסטודנטיאליים בסוף שנות השמונים. רויטל לן כהן הייתה פעם מתמחה של ש'. וגם היתר די סבבה. אם ייכנס אבי דבוש כבר עשינו משהו טוב. זה מקום שמיני, והסיכויים מאוד קטנים. אני בכלל בספק אם יעברו את אחוז החסימה המוגבה, ואולי זו עוד סיבה שצריך לתת להם את הקול.

ותודה לך יאיר לפיד שיזמת את 'חוק המשילות' והבאת אותי למצב שבו הקול שלי לא יכול לבטא את מלוא הדעה שלי. אזכור לך את זה. הנזק שגרמת בחצי קדנציה הוא כזה, שאני שואל את עצמי אם ביבי לא צריך לקבל את הקול שלי רק בגלל שהביא לקיצור הקדנציה הזו, להרחקתך ממוקדי הכוח, ולקיצוץ המפלגה שלך בחצי. אני עונה לעצמי שלא ממש, אבל זו נקודה חיובית ברזומה של ביבי. לכל אחד יש רגעים של חסד.

ממתק? היו לנו כמה שנים יפות לי ולקומוניסטים. בואו ניפרד יפה, כמו שאנחנו יודעים - שטײט אױף, איר אַלע, װער ווי שקלאַפֿן, אין הונגער לעבן מוז, אין נױט!