הבלוג של אבו אלמוג

מזה כמה שנים שאני כותב כאן פוסט יום הולדת, שבודק את מי אני צריך לעבור השנה. לעומת סלבריטאים כאיוואן איליץ' או דומיטיאנוס, שפגשו את בוראם בגיל הרגיש של 46, או פיליפ סימור הופמן שפרש מהמרוץ לאחר פירסום הרשימה, גיל 47 כנראה טוב לסלבס, ואין איזה אושייה שממש יכולה לקשט את הרשימה - דוגמית בהמשך - וכך אני יכול רק להביע איזה תקווה כללית להגיע יום אחד לפוסט על צ'רצ'יל, ג'ורג' ברנס, שמעון פרס, או מינימום עובדיה יוסף.

חגגנו אתמול בעיזה בר. המעבר למשכן הקבע בעזרת הנשים של בית הכנסת הישן והנטוש מתעכב (אבל את עבודת הדיסק על הדלפק - דיסק ממש שמלטש לא מוזיקה - עשיתי בעצמי) אז קנינו פטריות גז שלא ממש מחממות, כדור דיסקו, וחגגנו ש' ואני במסיבה נחמדה בצריף הישן והרעוע ליד העיזים והטווסים בפינת החי. האחראית על ניסויים קליניים בבית חולים העמק המליצה לי על מין מרקחת בעלת תכונות פלא בשם טובי 60. אל תנסו. זה מורכב מחמישים אחוז אלכוהול, ולדעתי 50 אחוז טואילט דאק בניחוח לימון. האנג אובר קטלני, ושום אפקטים מיוחדים. אחרי חצי בקבוק טובי שהורדתי בעצמי בנסיון לחוות את הניסים והנפלאות שהובטחו לי בניסוי הקליני, יכולתי לצטט עדיין מזיכרון קטעים שלמים מ'הקונסטלציה הפוסט לאומית' של הברמס, לחרדת הסובבים אותי - שמשום מה הלכו והתמעטו בשלב הזה, אבל אני חושב שאני לא צריך את טובי בשביל זה. חוץ מזה היה סבבה. 

בימים האחרונים ניסים ונפלאות עם הדוקטורט. המאמר שהתקבל ל'מחקרי משפט' הביא 'מכתב עורכת' שבו נכתב שהתזה הכללית נורא חדשנית ומרתקת, אבל אני כנראה לא מבין כלום בהיסטוריה עות'מאנית וצריך לשפץ מאוד את הקטעים האלה במאמר. זה הביא לישיבה סוערת עם מומחה לבתי דין שרעיים בשם עידו שחר. קיבלתי רשימת קריאה של כמה אלפי עמודים באנגלית, אבל גם הבנתי שהלכתי עד עכשיו בדוקטורט עצמו בדרך מאוד שגויה ושיש צורך מיידי בשינוי כיוון של 180 מעלות, ולשכתב את כל מאה וחמישים העמודים שנכתבו עד עכשיו, עם שינויים דרסטיים במה שתכננתי לכתוב. זה קשה מאוד אבל לא בלתי אפשרי. אני צריך עוד לבשר את כל הניסים והנפלאות האלה לפ', רק לא יודע בדיוק איך. התכנית היא לשפץ את המאמר לפי הוראות העורכת עד אפריל, ואחרי כן להיפגש עם פ' לשיחה מאוד מאוד ארוכה. בינתיים קראתי ספר חמוד של בנדיקט אנדרסון בשם 'קהילות מדומיינות' כדי לסגור איזה נקודה שם, ונורא התאהבתי בו. עכשיו אני באמצע של משהו שאבי רובין כתב על בתי הדין הניאזמיים, שזה מעניין כמו שזה נשמע - זאת אומרת נשמע שזה מעניין אותי ובטח את אבי רובין שכתב על זה ספר ואת שני העות'מאנים עם השפמים המסולסלים והתרבושים על הכריכה אבל לא הרבה מעבר לזה.

במרץ אני מדבר בכנס של 'היסטוריונים משפטיים צעירים' בתל אביב. 'היסטוריונים משפטיים צעירים' זה בערך כמו 'האימפריה הרומית הקדושה', 'האייל הקורא האירי' או 'סדר דין מקוצר'. הגדרה שלגבי שגויה בכל אחד מרכיביה (טוב, משפטן... מילא) אבל אני מתכוון לשעמם את הקהל ברבע שעה מאוד אקדמית על סימן 65א' לדבר המלך במועצתו. באנגלית. הסתכלתי בלו"ז ויצא שאני הדובר האחרון ביום האחרון. מעניין כמה יהיו נוכחים בהרצאה.

למי שכן יהיה נוכח אני מבטיח זיקוקין די נור רטוריים, ואם הזמן יאפשר גם את הבדיחה על המרצה ההונגרי והצ'יקן ברוקולי.

אז תודה לכל מי שמגיב כאן ומברך, ולכל מי שבירך בפייסבוק ובווצאפ. שתיים מהברכות הכי חמודות היו מאיה שאיחלה לי להמשיך ולפעול על פי הכלל המעשי אשר בקבלי אותו ארצה גם שיהיה לחוק כללי, ונמרוד שכתב 'גל, תעשה לי תזה!!!111'. אוהב את כולכם!

והכי הרבה את ש'. היא השמש של החיים שלי והסיבה שיש לי בכלל להמשיך עם הכל. 

אז הנה מישהו שלא המשיך. האווי אפשטיין החזיר ציוד בגיל 47, ואני מתכוון לעבור אותו ובגדול. מי שלא יודע מי זה, אז זה הבסיסט של טום פטי. אני לא ממש מעריץ, אבל 'דונ'ט קאם אראונד היר נו מור' חמוד, ואני די אוהב אותו, ואת הקליפ ראיתי ממש בעוד להיט בשנות השמונים, ועכשיו אני נזכר כמה אני זקן וממש מתבעס.