הבלוג של אבו אלמוג

מה זה בחירות בעצם? למה זה טוב? למה אנחנו כל כך מתרגשים מהן? 

פעם היה כלכלן אוסטרי מאוד חכם (זה נדיר. מרבית הכלכלנים האוסטרים הולכים אחר האסכולה האוסטרית ההרסנית) שכתב כי הדמוקרטיה היא "הסדר מוסדי לשם השגת הכרעות פוליטיות שבו נמסרת ליחידים סמכות של הכרעה תוך מאבק של תחרות על קולות העם". אז זה היה יוזף אלויס שומפטר שהשבוע חגגנו לו יום הולדת - הבחור נולד ב-8 בפברואר 1883, (שזה ממש יום ההולדת של אלמוג!) ויש איתו כמה בעיות, כי לא מספיק מכירים אותו.

כמה מילים דוקטרינריות למי שכן מכיר - היתר תחזיקו מעמד כי זה באמת הולך להיות מעניין ובלי יותר מדי פילוסופיה ויורדים כאסח על ביבי בסוף - מיכלס, פארטה, שומפטר. האליטרים. במידה רבה הולכים אחר האליל הובס. אין שום בעייה להסתכל למפלצת בעיניים ולעמוד על טיבה. הם עושים את זה יותר טוב מאחרים. המשכנו.

אז מה ששומפטר בעצם אומר זה שהבחירות הן לא המנגנון שבו בוחרים חושבים טוב טוב מה טוב להם ומזהים את זה באופן ממש רציונלי, ומצביעים לפי זה, אלא זו מעין תחרות בין יחידים בהנהגה, שעושים כל מה שהם יכולים במניפולציות ואמצעים של שוק, כדי להגיע להכרעה פוליטית. 

זה מסביר המון המון דברים. למשל למה ביבי מנצח כל הזמן. כי יותר מכל אחד אחר האיש הזה מבין בכוחות שוק ובמניפולציות. אבל הוא לא צריך לשבת על זרי הדפנה, כי גם הוא יודע שבניגוד למה שאמר אוייב האנושות אדם סמית' אין איזה יד נעלמה שמסדרת את השוק כל פעם כמו שצריך, והשוק הוא בסופו של דבר משהו כאוטי.

אז שומפטר נורא חכם, וממש צריך להבין מה שהוא אמר וזה מסביר המון. אז? אז למשל עירית לינור - בנאדם הרבה פחות חכם משומפטר - כותבת: "יש אנשים שבתום לב, בלי ציניות, מפנים מבט תוהה אל היקום ושואלים מעומק הלב: "למה אתם מצביעים ליכוד? אני באמת רוצה להבין." זהו ניסוח מנומס יותר של התימהון הקולוסלי: "איך, יא בבונים פשיסטים, אתם מצביעים שוב ושוב למפלצתניהו?" ובכן, ע.לינור לשירות הציבור - אני יודעת למה אנשים מצביעים כפי שהם מצביעים לכל מפלגה שהיא. במהלך השנים יצא שאספתי חברים שהצביעו לכל מיני רשימות שאלוהים יודע למה להצביע להן בכלל, שאלתי אותם, והנה מקבץ חלקי של תשובות:

כי המצע מדבר אלי, כי ראש הרשימה לרוחי, כי הח"כית במקום 4 היא פרלמנטרית מצוינת, כי ככה אשתי מצביעה, כי אני מסכים עם האידיאולוגיה שלהם, כי ככה מצביעים אצלנו במשפחה, כי אני רוצה משהו חדש, כי אני רוצה לחזק את המגזר, כי כי ככה הצבעתי בפעם הקודמת ובסך הכול אני מרוצה, כי אני לא סובל את X, כי אני רוצה את Y בכנסת. אלה הסיבות שבגללן מצביעים ליכוד, או מרצ, או ש"ס, או עבודה, או עלה ירוק.
אלה ששואלים "אבל למה?" בכל פעם שהם נתקלים במישהו שלא מצביע כמותם צריכים לענות לעצמם:
בחרתי את חברי לפי דעותיהם הפוליטיות ואף פעם לא טרחתי להתיידד עם אנשים שחושבים אחרת ממני, ואני לא מסוגל להאמין בקיומו של עולם תבוני מעבר לגבולות המעגל החברתי המצומצם שלי."

אז אני - ושומפטר - מסכימים עם השאלה, אבל לא עם התשובה שנותנת לינור. לינור מנסה לרדת כאן על השמאל המנותק, ונועצת את הסיכות בבובת הקש של השמאלן החי לו באיזה בית קפה בתל אביב ואינו מכיר אלא את האנשים שהם בדיוק כמותו (לעומת עירית לינור שכבר עשרות שנים מגישה תכנית רדיו ממש עם דוס!). אז אין כזו חיה בעולם. השמאלן הממוצע, מכוח היותו שמאלן, מכיר גם אנשים אחרים ממנו, ושואף להבין אותם ולהביע איתם סולידריות. ככה זה. כשמאמינים בפלורליזם ובשיתוף ובעוד כל מיני דברים ששמאלנים מאמינים בהם.

אבל הבסיס הוא נכון. ההנחה השגויה הרווחת - שגם לינור שוגה בה - היא שהבחירות הן תהליך רציונלי בו עושים שקלול של המועמדים לפי בסיס רציונלי - כל אחד והרציונל שלו - ויש תוצאה רציונלית מתקבלת. מי ששוגה - ומצביע בטעות למשהו שהוא מחוץ לטווח ההכרעות הקבילות מבחינה רציונלית (כמו הליכוד למשל) פשוט מפעיל תהליך רגשי או חברתי ולא שוקל שיקולים רציונליים. או כמו שכותב ידידי קנקן התה - מצביע מהאמיגדלה ולא מההיפוקמפוס. אז זה לא מסביר איך שני אנשים רציונליים עושים את אותו שקלול ומגיעים, לא רק לתוצאה שונה ואף קוטבית, אלא גם לתוצאה המתאימה בדיוק לכל המנגנונים הרגשיים החברתיים והסוציו אקונומיים שלהם, ושאליה היו מגיעים גם לולא הפעילו את השיקול הרציונלי? איך השיקול הרציונלי של ישראל אומן המומחה לתורת המשחקים יביא אותו לבית היהודי, של הפילוסוף הרציונלי שכתב על טילים לוגיים ומדעיים יובל שטייניץ מביא אותו לליכוד ורק אני ריגשי מצביע מרצ כי אני לבנבן ושם הם מתרבים? זה אותו מנגנון אצל כולם. אנחנו כולנו מצביעים רגשי, מותנה מראש, בלי שום רציונל. התחרות היא של ההנהגה מי יצליח יותר במניפולציה ויקבל יותר כלים. זה שומפטר אמר. והוא צודק.

הצד השני של המטבע, שאותו לא מבין ראש ממשלתנו, הוא שבתנאים כאלה של תחרות הדומה לתחרות השוק, אפשר גם ממש להחליף פעם בכמה זמן את השלטון.

אם אנחנו מסתכלים - לפי שומפטר - על הבחירות כתהליך שהוא מאבק של תחרות על קולות העם, מזה משתמעת גם אפשרות שפעם מנצח זה במאבק ופעם ההוא. ביבי מסתכל על זה אחרת. יש לו ראייה, איך לומר, יותר עלאווית, של תהליך הבחירות.

הבחירות לפי ביבי הן תהליך לאישור עממי של שלטונו של ביבי, ומטרתן לאפשר לו שותפים קואליציוניים יותר נוחים.

אז דבר ראשון יש כאן בעייה. כי אין אף פעם שותפים קואליציוניים ממש נוחים. מפלגות מרכז שנוטות לתהליך מדיני לוקחות אותו לתהליך מדיני וזה נורא מעצבן כי אז הימין מתרגז עליו. מפלגות ימין ששונאות תהליך מדיני עושות לו נורא קשה כי כמה כבר אפשר להמשיך עוד ועוד עם הדבר הזה, והאמריקאים מתעצבנים והאירופים מחרימים והשמאל זועק. אם הליכוד נורא חזק והשותפות הקואליציוניות חלשות - מייד צצים מהשוליים כל מיני רגבדנונים וחוטובלים שעושים חיים קשים. לא קל, לא קל. אבל זה כמו המהמר בקלפים, אחת לכמה זמן עושים פריש מיש. אולי יצא פול האוס?

ודבר שני - זה נורא מסביר איך ביבי - שיזם את הבחירות יש להזכיר - פעם אחר פעם מתעצבן על גופים ואנשים שממש רוצים 'להחליף ראש ממשלה מכהן'. זו לא המטרה של הבחירות. זו לא תוצאה קבילה בעיניו. הוא רואה את זה אחרת. אז כל מיני V-15 ונוני מוזס, שממש משתמשים בכלים שלו של הון זר ועיתון נפוץ, הם לא לגיטימיים למרות שהם עושים בדיוק מה שהוא עושה עם 'ישראל היום', כי הם רוצים להחליף את השלטון, וזה כבר לא דמוקרטי.

זה גם מסביר את המשבר עם אמריקה. הראייה של אמריקה היא שביבי מתערב בעניינים הפנימיים שלהם למטרות הבחירות שלו, ונכנס בטריז שבין הקונגרס והנשיא. אבל זה בדיוק הפוך! הם מתערבים בעניינים שלנו. הרי הבחירות הן לא כמו באמריקה שפעם יש בוש רפובליקני ופעם אובמה. הבחירות הן מי יקים קואליציה עם ביבי. אז בזה הם מתערבים? חוצפנים. מישהו צריך להסביר להם שכאן 'דמוקרטיה' זה קצת אחרת.

בפעם הקודמת קוראת כאן התלוננה שהממתק מתוק מדי וביקשה קצת בלוז. אז בלי שום קשר לשומפטר, הנה רוברט ל. ברנסייד שהוא הכל חוץ ממתוק.  דונ'ט סטופ האני.