ניקסון, מגדולי הנשיאים שידעה האומה האמריקנית, ידע לטהר את האורוות במפלגתו, לחשוף הכל ולהוציא אל האוויר החופשי גם פרשיות מביכות ביותר. אמנם, חשיפת 'פרשת ווטרגייט' סמוך כל כך לבחירות עלתה לו במספר רב של קולות, אך הוא הצליח, למרות הכל, לשרטט את דמותו של המועמד הדמוקרטי ג'ורג' מקגוורן כשמאלן קיצוני, וזכה לניצחון הסוחף אותו ביקש. את כהונתו סיים לאחר שמונה שנים בהן הגיע להשגים מרשימים, וגם לאחר פרישתו המשיך להיות אחד מהכוחות המניעים מאחורי הקלעים של הפוליטיקה האמריקאית. מותו, ב-1994, ייזכר כאחד ממפגני האבל המרשימים שהעניקה האומה האמריקאית לבכירי בניה, מעמד לו זכה לא מעט בזכות הנאום הזה, המוזכר כאבן דרך ביחסיהם של הנשיא ועמו.
"מיי פלואו אמריקנס. כמוכם נדהמתי לשמוע על הפריצה למטה הבחירות של המפלגה הדמוקרטית. הוריתי על פתיחת חקירה פנימית מקיפה, שאת תוצאותיה אני מביא בפניכם, ללא כל הסתרה, ומציג את האמת אותה גיליתי, עד כמה שאינה נוחה ומטרידה. על הוועדה לבחירה מחדש של הנשיא - CRP, השתלטה קבוצה קטנה של אנשים בעלי אמביציה ללא מצרים, שאינם בוחלים בכל מעשה לקידום מטרותיהם. על אף שאני מאמין בכוונותיהם הטובות, ובהיותם אמריקאים פטריוטים ואוהבי עמם החרדים מן העתיד הקשה שתדע אמריקה אם חלילה ינצחו מועמדי השמאל הקיצוני הדמוקרטים, אין ולא יכולה להיות כל הצדקה למעשים מסוג זה. לא ידעתי על המעשים בעת שנעשו, ועתה, משגיליתי אותם, אני בוש ונחרד בדיוק כמוכם. הוריתי לאלתר על פירוקה של הוועדה, ועל השעייתם לאלתר מכל תפקידיהם של ג'ון מיטשל, גורדון לידי והווארד האנט, כמו גם על ראש צוות הבית הלבן בוב הולדמן. ביקשתי מן הסנטור הזוטר מקנזס, רוברט דול, לעמוד בראש ועדה של הסנאט למציאת האחראים למעשה, ולו בדרגים הגבוהים ביותר. אני מודיע מראש שאקבל את כל ממצאיה של הוועדה, ואחשוף בפניה כל מסמך וכל חומר שיתבקש על ידה. מיי פלואו אמריקנס - בבחירות האלו עומדת בפניכם החלטה על הבחירה בדרכה של אמריקה. יש רק תוצאה אחת נכונה, תוצאה שתמשיך בדרך שהובלתי בארבע השנים האחרונות, ולא תוביל לסטייה מהדרך ולהליכה למחוזות רדיקליים של הוזי הזיות אידיאליסטיים. הבחירה הזו צריכה להיעשות בדרך דמוקרטית, וזו אחת הסיבות שאני זועם על הממצאים החמורים שהתגלו, שבבסיסם חוסר כבוד להליך הדמוקרטי. אך היא צריכה להיעשות. אני קורא לכם לחשוב על הדרך בה אתם רוצים ללכת. על צומת הדרכים העומדת בפנינו, ולהצביע. אני סמוך ובטוח כי ההחלטה שתקבלו תהיה ההחלטה הטובה לאמריקה."
הנאום השני - משה קצב, 2006.
סגנונו הנשיאותי של קצב היה ממלכתי ומכובד. את האירועים הגדולים שהסעירו את המדינה בתקופת נשיאותו - האינתיפאדה השנייה, ההתנתקות, מלחמת לבנון השנייה, הובילו אחרים. קצב שמר על ריחוק מן האירועים ועל נימה ממלכתית ומכובדת, מעל לוויכוח הפוליטי השוטף. על רקע זה באה בתדהמה הידיעה כי ניהל רומן עם אחת מעובדות הבית, וכי זו ניסתה לסחוט אותו על רקע זה. וידויו הפומבי המרגש, כשלצידו רעייתו גילה, עורר שיח עמוק ונוקב. אל מול אלו שראו בכל מערכת יחסים בין בכיר והכפופה לו כדבר שאינו מקובל, נמצאו רבים שראו בהודאה בחולשה האנושית, ובבקשת הסליחה הפומבית, כאקט ראוי, המכבד את מוסד הנשיאות. הוויכוח גווע כעבור מספר ימים כשפרצה מלחמת לבנון השנייה, ולא התחדש לאחר מכן. יתרת כהונתו של קצב הוקדשה לעבודה מול המשפחות השכולות, וסיוע לתיקון נזקי המלחמה. כיום, לאחר פרישתו, משמש קצב מנהל 'מרכז קצב לפיתוח הנגב' מוסד חינוכי מרכזי הדואג לתשתיות החינוך בנגב, והממוקם בקריית מלאכי. גם כיום קצב הוא מרואיין מבוקש בתכניות טלוויזיה ורדיו, ורבים רואים שיבה אפשרית שלו למרוץ הפוליטי, אם הנסיבות יאפשרו זאת בעתיד.
"אזרחי מדינת ישראל. בוש ונכלם עומד אני היום בפניכם, ומתוודע על מעשה שעשיתי. מעשה שאינו יאות. נפלתי בקסמיה של אישה צעירה ממני בשנים וניהלתי עמה רומן. לאחר זמן מה הערכתי מחדש את מעשי. הבנתי כי שגיתי, וכי נפלתי קורבן לחולשת אנוש. חטאתי בפני משפחתי, ובפני רעייתי גילה. ברגע זה ובמקום זה אני מתחנן לסליחתה ולסליחת ילדי היקרים. גילה נתנה לי להבין כי היא אכן מצאה את גדלות הלב לסלוח לי, ועל כך אוקיר אותה עד אחרון ימי. כאן זה מתחיל, אזרחים יקרים, וכאן זה ייגמר. אני מבקש גם את סליחתה של האישה, שודאי תלתה ביחסים בינינו תקוות שלא היו בנות מימוש. אם יש דבר מה שאמרתי או עשיתי שהוביל אותה למסקנה שגויה זו, אני מתחרט על כך. כנשיאכם, אני אמור להעניק מופת ציבורי להתנהגות ראויה, ובכך כשלתי, וגם את סליחתכם אני מבקש. אני מקווה שבשארית כהונתי אוכל לכפר על שחטאתי בפניכם, אזרחי ישראל. ביני ובין משפחתי הדרך עוד ארוכה לסליחה ולשיקום. אך כל עוד גילה כאן לצידי ואוחזת בידי אני יודע כי יש לי עוד תקווה, כי הדברים בינינו יכולים לשוב ולהיות כשהיו."
הנאום השלישי - בנימין נתניהו, 18.2.2015.
"אזרחים יקרים. הערב קראתי, כמוכם, את דו"ח המבקר. המדובר בדו"ח קשה וחריף בצורה יוצאת דופן, ואיני מתחמק מלקחת אחריות אישית. שגיתי, טעיתי. לא אטיל אחריות על איש. לא על רעייתי שרה, שאינה נושאת במשרה רשמית, ולא על מי מעובדי הבית, לרבות מני נפתלי, שאינו יכול לשאת באחריות להוראות שקיבל ממני. אני רק מקווה שאקבל ממר נפתלי את אותה מידה של הגינות ושל קבלת אחריות שאני מעניק לו. אזרחים יקרים - גם אם האישומים אינם פליליים - והם אינם פליליים - הם מעידים על שגיאה חמורה ששגיתי. לא הבנתי עד תום את המשמעות של ניהול בית מכספי הציבור. בתקופה בה חיסכון ויעילות הם צו השעה, לא הייתי חסכוני ולא הייתי יעיל. חרגתי מכל מתחם של סבירות. לא נתתי דוגמה אישית. אך בכוונתי לתת דוגמה אישית. אני מבקש מכם הזדמנות נוספת. גם יריבי אומרים עלי שאני לומד מהר, ומסיק מסקנות משגיאות. שגיתי - ורק אני יכול לתקן. הדבר שכאב לי יותר מכל הוא שהסתבר כי עובדים נאמנים - מאבטחים ועוזרים, נשאו בהוצאותי הפרטיות ולא קיבלו על כך החזר. עוד היום זימנתי כל אחד ואחד מהם לשיחה אישית והחזרתי לו את כספו, בצירוף הצמדה וריבית. הזמנתי אותם לארוחה בביתי, שתהיה על חשבוני הפרטי. מיניתי ועדה בלתי תלויה בראשותה של חברת הכנסת גילה גמליאל לקביעת מסגרת תקציבית סבירה להוצאות בית ראש הממשלה, שתיתן את מסקנותיה באופן מיידי, ואקבל מראש את מסקנותיה, גם אם פירוש הדבר יהיה צמצום כואב בהוצאות שביכולתי להוציא, וירידה משמעותית ברמת החיים שלי ושל בני משפחתי. אני מקווה שבתקופת כהונתי הבאה אוכל להוכיח שאני זכאי לאמון שאתם נותנים בי."
וכך נחסכו אי אלו שנים של חקירה וחקירה פלילית ושימוע וטיוטה של כתב אישום והמלצות המשטרה, ודעת המיעוט של הפרקליט הזה, והבג"צ, והשלום והמחוזי והעליון ודעת הרוב וכל זה וכל הווג'ייראס, וגם ניצח בבחירות. אשרי המאמין.
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
