הבלוג של אבו אלמוג

* העם לא טיפש. לא יורד מהארץ. העם בחר באופן עקבי מה שהעם בוחר כבר כמה עשרות שנים, ובשיטה הדמוקרטיית מכבדים את ההכרעה הזו. תומכי הליכוד - ויש כנראה הרבה יותר ממה שחשבנו - אינם טיפשים, אינם שטופי מוח, אינם עדר של גזענים. יש להם סט אחר של העדפות, רצונות ותקוות מאשר לי. אני אוהב אותם ורוצה להמשיך לחיות איתם. לא בגלל שאני 'אח' שלהם. אני לא. יש לי אח אחד והוא גר בפתח תקווה ומצביע המחנה הציוני. לא בגלל שאני שייך לאותה קהילה של דם ואדמה כמוהם (או בלשון המשורר בנט 'כולנו יהודים') אלא כי אלו השכנים שלי, החברים שלי, הלקוחות שלי במשרד, ההורים של הילדים בכיתות של הילדים שלי. 

* שמח שהטלתי את הקול למרצ, ושכמה מקוראי הבלוג הזה הסתייעו בהתלבטויות שלי ונתנו גם הם את הקול למרצ. בסופו של דבר היא הייתה מאוד קרובה שלא לעבור את אחוז החסימה ואסור לתת לזה לקרות. משזה נאמר - אין למפלגה הזו זכות קיום. אין לה אמירה מספיק ייחודית שמבדילה אותה מהאגף הסתיו שפירי מירב מיכאלי בעבודה מצד אחד, ומאנשי חד"ש משמאל. לא יקרה אסון אם היא תתאחד עם העבודה. דברים היו נראים אחרת אם אותם ארבעה מנדטים היו הולכים להרצוג. התבוסה הייתה נראית פחות נוראית. חלום רטוב שלא יקרה - חד"ש פורשת מהמשותפת ומתאחדת עם מרצ ליצירת שותפות יהודית ערבית אמיתית. זה לא יקרה. אבל זה יכול לקרות חלקית. יש שנתיים עד הבחירות הבאות להיערך לזה.

* היי, יוסי יונה בפנים!

* היי, אלי ישי ומרזל בחוץ!, וגם בצלאל סמוטריץ', אורית סטרוק, והמתוק מכל - רונן שובל.

* ועכשיו מה? אופוזיציה. קשה. נשכנית. רעה. אבל חוקית ולא מסיתה.

* זה המבחן האמיתי של הרצוג. ציפי כשלה בו אחרי 2009. הרצוג הוכיח משהו חיובי מאוד בשנתיים האחרונות. אם ימשיך בכך יקטוף את הפירות. 

* ויש לו הרבה כלים לעבוד איתם. בשבוע האחרון של מערכת הבחירות נתניהו שבר את כל הכלים. האמירות הגזעניות שלו על הערבים המגיעים בהמוניהם לקלפיות שברו את הכלים במישור הפנימי. ההכרזה שלא תהיה מדינה פלסטינית שוברת אותם כלפי העולם. ליו"ר אופוזיציה נבון וחרוץ יש הרבה מה לעשות.

* ולעבוד במרץ משטרה ופרקליטות. להפוך כל אבן בתיק 'ישראל ביתנו' ולנקות את האורוות.

* וגם אורווה אחת קטנה בתיקי מעון ראש הממשלה דורשת ניקוי. זה שהיו בחירות והוא ניצח לא צריך לשנות את זה שצריך לבדוק באופן יסודי מה קרה שם.

* נחמה אחרונה - לפיד. באופוזיציה אין לו קיום, ואיך אפשר לבוא עם שר התיירות ושר האזרחים הוותיקים לבוחר בעוד שנתיים ולשקר שקיימו מה שהבטיחו? זה הסוף? כן. מפלגה כזו עובדת על התלהבות. על מנוע של עלייה מהישג מדומה להישג מדומה. מטומטמים אוהבים מומנטום. המומנטום נגמר. שלום ולהתראות.

“Two gin-scented tears trickled down the sides of his nose. But it was all right, everything was all right, the struggle was finished. He had won the victory over himself. He loved Big Brother.”

* ובמסגרת הזו אני מרגיש עכשיו פיון בהחלטה החשובה באמת (שאני מאמין שהייתה מתקבלת ללא קשר לתוצאות הבחירות) - באיזה חזית תיפתח המלחמה הבאה - צפון או דרום. אני מהמר על הצפון הפעם. יש לנו עוד שלושה ארבעה חודשים עד הקיץ.