הבלוג של אבו אלמוג

מעשהו של ניב אסרף ראוי לכל גנאי. הבחור עצמו ראוי לעונש משמעותי, ויש להניח שיקבל אותו. ועדיין...

חזרו ארבעים ושמונה שעות לרגע ששמעתם לראשונה על כך שישראלי נעדר באזור קריית ארבע. חשבו על הדאגה. לא רק לגורלו של אותו בחור (שאז כל מה שידענו עליו הוא שרכבו התפנצ'ר באזור מסוכן והדבר הביא לכך שנאלץ לפנות לעזרה ונעלם), אלא גם על מה שצפוי לנו, לכולנו, בימים ובשבועות הקרובים. על החיפושים. על חיילי צה"ל המצויים בסכנה. על אלפי החיילים שייאלצו לעשות את החג הרחק מביתם. על ההפרעה לשגרת החיים של הפלסטינים תושבי השטחים, על החיפושים מבית לבית, הסגרים, המעצרים. ואולי זו תחילתה של הסלמה נוסח קיץ 2014?

האם לא התפללנו, כולנו, שהכל יסתדר? שהבחור יימצא בחיים. שהחיילים ישובו הביתה. שפלסטינים חפים מפשע לא יסבלו. שלא יפרוץ, חלילה, פרץ נוסף של אלימות.

והנה קמנו בבוקר והכל נעלם. מעשה קונדס. החיילים התפזרו ליחידותיהם. הסגר מעל הכפר הוסר. הבחור נמצא בחיים. ישוב (אם וכאשר...) למשפחתו.

האם זו לא היענות לתפילה? האם אין זה נס? לא ברמה של קריעת ים סוף, אבל בסך הכל - מבין כל התסריטים הגרועים שיכולים היו לקרות בליל הסדר הזה, התממש הטוב ביותר. נכון, אנחנו מאוד כועסים על ניב אסרף. נכון, מתבשל נגדו כתב אישום שכל שורה בו נכונה, הכולל גם כמה שנות מאסר כעונש מקסימלי, ואולי תביעה אזרחית על כמה מיליונים. אבל - תראו איזה ליל סדר שמח (כולל מגוון של בדיחות ניב אסרף) היה לנו, ואיזה ליל סדר נוראי היה יכול לקרות לו היה מתממש כל תסריט אחר.

השנה, כבכל שנה, אני חוזר לליל הסדר האיום של 2002, שבעקבותיו יצאתי לכמה שבועות של לחימה בגזרת בית לחם בחומת מגן. זה היה חג הפסח הנורא ביותר שעבר עלי ועל משפחתי. חשבו מכמה משפחות נמנע הגורל הזה בדיוק.

אלוהים קרץ לנו כאן. אמר לנו שלא צריך לקחת הכל ברצינות. שיכול להיות אחרת. שיכול להיות בסדר. 

ועל כך תודה לך ניב אסרף. אני מאחל לך שאותה אחת, שלמענה עשית כל זה, רומנטיקן שכמותך, תחכה לך כשתסיים לרצות את עונשך, ופרח בידה.