הבלוג של אבו אלמוג

לא כתבתי כאן מזמן וזאת משתי סיבות -

כל הפסח וחול המועד הקדשתי מאה אחוז מהזמן שלי - שלא הוקדשו לעניין האחר שתיכף אכתוב עליו - לשינויים ושיפוצים בדוקטורט. מה שאני מנסה לעשות זה כמו לסובב סמיטריילר בסיבוב פרסה על כביש גשום. אם נוסיף לזה את העובדה שאני אך תלמיד נהיגה ומורת הנהיגה שלי נמצאת בסבב הרצאות באירופה, תבינו עד כמה גדולה המשימה העומדת בפני. מה שכן הספקתי בערך חצי ממה שרציתי, אבל אני נורא מבסוט מעצמי כי יש לי כל מיני תובנות שלא היו קודם, וגם - לו אנד ביהולד - שהצלחתי להכניס את השם ד'אהר אל עומר ממש ממש בגוף הדוקטורט וזה בשיא הטבעיות ובצורה מתבקשת. טוב, מי שמאוד סקרן הנה הפיסקה:

"ניתן לראות את המבנה שהתפתח באותה התקופה במזרח המוסלמי, ובמיוחד באימפריה העות'מאנית כהעתק ראי של החברה המערבית. המשטר הפיאודלי המבוזר והסוזרני מצא הד באימפריה העות'מאנית בשיטה מקבילה המבססת זכויות של וסאלים על אחזקת קרקע ושירות צבאי שנקראה שיטת התימאר. היחסים בין הוסאלים והשלטון המרכזי במשך שנות קיום האימפריה העות'מאנית ידעו שינויים רבים, והשיטה הייתה שונה בסוף ימי האימפריה מבתחילתה; שונה בבלקן מיישומה במזרח התיכון, או באסיה הקטנה עצמה. עם זאת די אם ניזכר בכמה אפיזודות חשובות מתקופת השלטון העות'מאני בארץ ישראל, כתקופת שלטונו של ד'אהר אל עומר בגליל באמצע המאה השמונה עשרה, שנשען על תואר 'גובה המיסים' מטעם הממשל המרכזי, ובה בעת ניהל מספר מאבקים חמושים כנגד ממשל זה עצמו, כדי להיווכח כי האימפריה מעולם לא הגיעה לרמת שליטה של השלטון המרכזי אליה הגיעה האימפריה הבריטית, למשל."

שווה לכתוב דוקטורט שלם רק בשביל הפיסקה הזאת, נכון? 

בעצם לא שווה כי זה יגון ומר ואכזר. קראתי פוסט מלפני שנה בדיוק, כשהתחלתי לכתוב את הדוקטורט עצמו, וכתבתי שם על כל מיני נושאים שעלו במהלך הכתיבה, ואחרי כן את הפיסקה הבאה - "למה אני כותב את השורות האלה, שאינן אומרות דבר לאיש מלבדי? כשאתקל באותו קיר אטום של יגון ואכזבה בו נתקלים כל כותבי הדוקטורט באשר הם, אוכל לדפדף לכאן ולהיזכר באיזו התלהבות התחלתי את מלאכת הכתיבה. באיזו שמחה. באיזו חדוות יצירה, ואנסה לשאוב נחמה ועידוד."

נחמה ועידוד מיי פוט! כל מה שכתבתי אז נראה כמו קיר אטום מתודולוגי, הכל כבר עף החוצה ובמקומו הוכנס טקסט חדש. זה נראה כמו משהו מפגר. כמו העיתון של שלשום, כמו כרזת בחירות של בוז'י הרצוג. לא רלוונטי לכלום ורק מראה באיזה מקום אידיוטי הייתי אז, ובטח באיזה מקום אידיוטי ייראה לי עוד שנה שאני היום. מה שמזכיר לי שבכתיבה אקדמית זה תמיד צעד קדימה שני צעדים אחורה, ואופס נתקלתי באבן ועפתי ושברתי את הראש.

טוב, נעבור לדבר השני שמנע ממני לכתוב כאן וזה שהתמכרתי למשהו אידיוטי. במשך שנים נמנעתי מלקרוא סדרות מאוד ארוכות של מדע בדיוני ופנטזיה כי זה נראה לי בזבוז זמן וכסף. אני אוהב - לכתוב ולקרוא - סיפור מהודק היטב עם התחלה וסוף, ולא משהו שנגמר בקליף הנגר כזה ולך תחכה שנתיים עד שיואיל בטובו לכתוב את הספר הבא בסידרה, או מה שיותר מעצבן, שנופל לך ליד משהו מהאמצע והכל מלא רפרנסים לכל מיני גיבורים ואירועים שאתה אמור להכיר אבל בעצם לא.

אז למשל לא קראתי את כל הטרי פראצ'טים, עד לאחרונה כשהוא מת ולקחתי אחד ליד בשביל להבין איך זה. לקחתי משהו שאמרו לי עליו שהוא פחות או יותר עומד בפני עצמו ושחברה שלי ורד טוכטרמן תרגמה, והיה דווקא סבבה אבל לא נפלתי מהכיסא ולא בא לי לחפש את יתר ספרי 'עולם הדיסק'. 

אבל בחול המועד הזה אירע אסון ונפל לי בטעות ליד הספר הראשון ב'שיר של אש ושל קרח'. החלטתי לקרוא אותו ביחד עם פ' בשביל לעודד את הקריאה אצלו. אז אמרתי שהוא יקרא פרק ואני פרק ונדבר על זה ויהיה סבבה. מה שקרה זה שבתוך יומיים קראתי איזה חמש מאות עמוד ועכשיו אני מתכנן כבר על הספר השני. איכשהו זה בלע את כל הזמן הפנוי שלי שלא הוקדש למילט, ואי אפשר לדבר איתי בכלל, אז הבלוג הזה נורא סובל. מה גם שהכל מתערבב לי בראש, ואני חושב להריץ חיפוש בכל הדוקטורט אחר איזכורים ל'לאניסטר' או 'סטארק' ואני בטוח אמצא, וזה כבר בעייה. 

כל הסיפור הזה זה בטוטל משהו כמו חמשת'לפים עמודים במצטבר (וזה רק מה שכבר נכתב וכבר תורגם לעברית) שזה מטלה כבדה מאוד מבחינת זמן, וגם מבחינה פיננסית וכאלה כי האופוס החמדנים האלה חילקו כל ספר לשני חלקים. באמת לא חשבתי שזה יקרה לי אבל יש משהו נורא סוחף בכתיבה של מרטין.

את הסידרה אני כבר לא אראה, כי להשקיע עוד חמישים שישים שעות במצטבר על הדבר הזה זה כבר מוגזם. חוץ מזה הספרים כל כך טובים שאני מפחד לקלקל.

ברייס יורסלווס, ווינטר איז קאמינג!

אף מילה על פוליטיקה? ככה יצא. למה קורה משהו שאפשר להתייחס אליו?  האמת היא שאני ממתין לראות מי שר החינוך. כי יש לי הרגשה שבנוסף ל'הצהרת נאמנות לדוקטורנט' שאצטרך לחתום עליה, כל מיני אנשים יעשו כל מיני חיפושים ובירורים, כך שפרט לאמירה כללית שביבי ראש הממשלה הטוב ביותר אי פעם, ושהציונות זה סבבה, ואיראן זה החיים עצמם, אין לי הרבה מה לומר. מחכה שירכיבו קואליציה. 

ממתק? זה תמיד אקטואלי. אני זוכר שהבאתי את זה פעם, אבל סך הכל אתמול זה היה ברדיו בתכנית של בועז כהן בבוקר ומאז זה מתנגן לי בראש. גוד סייב ד'ה קווין! ד'ה פאשיסט רז'ים! לא שהולך להיות לנו אחד כזה כאן. אנגליה. 1978. לא כאן!

נו פיוצ'ר, נו פיוצ'ר נו פיוצ'ר פור יו! נו פיוצ'ר נו פיוצ'ר נו פיוצ'ר פור מי!