הבלוג של אבו אלמוג

הכמה ימים האחרונים היו אצלי די מטורפים. ביום ג' נפגשתי עם פ' והייתה לנו שיחה ארוכה מהרגיל, עם פחות הסכמות מהרגיל. הכיוון הרדיקלי, הפוסט סטרוקטורליסטי ופאן-ד'אהריסטי אליו לקחתי את הדוקטורט לא כל כך היה לפי רוחה. ישבנו כשעה וחצי שזה הרבה יותר מהרגיל.

אחר כך היה יום העצמאות. בשלב מסוים די מוקדם בערב ראיתי או שמעתי דבר מה שהזכיר לי את 1987, מה שמייד הוביל לשתיה של הבירה חיטה הגרמנית החמודה שהביאו לאירוע שאני לא זוכר איך קוראים לה כי היה יותר מדי ממנה. היה אירוע המוני של אשחר והיו שם מאות אנשים, ועל האש ומישהו שעשה ג'אגלינג וזה הסתיים בשירה בציבור. אז המישהו עשה ג'אגלינג בחוץ ובפנים היו איזה עשרים אנשים ושקופיות כאלה מעפנות של שירה בציבור. ואז היה את השקופית של 'בדד' של זוהר, ואני הייתי כבר אחרי הגרמניה הרביעית. ואני וא' שפעם היינו חברים מאוד טובים ואחר כך רבנו ואחר כך השלמנו נאחזנו זה בזה כרעים אבודים ושרנו את כל השיר מהתחלה עד הסוף הרבה אחרי שהשקופית הסתיימה ואהבתי אותו כאח, ומחלתי לו על כל חטאיו ולי על שכעסתי עליו בצורה קטנונית מלכתחילה. ואחרי כן עברתי לשולחן ליד והצקתי למי שישב שם. לפעמים אני מאוד לא נעים כשאני בגילופין, אבל זה נחמד לי להציק לאנשים. סיפרתי להם שוב ושוב על אותו יום רחוק בנובמבר 1987 שבו מת זוהר, ואיך אני זוכר בצורה מאוד מדוייקת מה עשיתי מהבוקר עד הערב. לאף אחד שם לא היה איכפת, אבל הם היו נורא מנומסים. מה גם שבחלקים מסויימים זה סיפור מעניין, וש' שישבה לידי אמרה שזה הפעם הראשונה שהיא שומעת אותו.

הייתי במיטה עם שני ליטר בירה גועשים בכרסי בערך בשתיים וקמתי בחמש כשאני מפעפע מרעיונות. מייד התיישבתי וכתבתי. זה היה חמישי בבוקר ומתי שהוא בשבת באחת עשרה הכל היה מוכן. זו לא הייתה כתיבה מאוד רצופה כי באמצע היו ילדים וכאלה. גם יצאתי לארוחת ערב כזאת עם חברים ותיקים של ש' באיזה מסעדה ברמת ישי (ושתיתי שם בלגית חמודה בשם מקצ'וף שהיא ממש ממש בסדר), ולקחתי את פ' ליום הולדת של מישהי מהכיתה, והלכתי עם מ' את ההליכה של שבת בבוקר, ודיברנו שיקנה אופניים ונתחיל לרכב ביחד, וקראתי בערך ספר וחצי של משחקי הכס, ועשיתי טונות של כביסה, אבל זו הייתה כתיבה נורא רצופה כי כל יתר הזמן כתבתי וביום שישי אפילו קמתי בארבע וחצי וכתבתי שש שבע שעות רצוף. אני לא יודע אם התוצאה טובה אבל הצלחתי להגיע להספק שתכננתי לאמצע מאי, אז זה בסדר.

פתאום נצנץ לי רעיון שממש הביא לקיצור דרך משמעותי, והצלחתי להעיף בערך טונה של כתיבה מיותרת. רוב הזמן יותר מחקתי ממה שכתבתי, ויש לי תכנית מסודרת שאם היא תלך אני אסיים את כתיבת הטיוטה עד סוף 2015. אני עומד עכשיו על 160 עמוד ו-45,000 מילה. אם התכנית עובדת זה שני שליש ממה שאני צריך לכתוב, והפרק האחרון נורא קל כי הוא היותר דוקטרינרי ופחות תיאורטי / אמפירי, ואני אלוף בדוקטרינות. 

הקיץ מגיע! ססמת בית סטארק של משחקי הכס זה "החורף מגיע". אצלהם החורף בעייתי. אני צופה בעיות אצלנו בקיץ. אם הייתה סיסמת 'בית אבו אלמוג', היא הייתה 'הקיץ מגיע'. סך הכל אני צופה שהקיץ יגיע ותהיה מין מלחמה אזורית קטנה כי אחרי שלושה סיבובים עם החמאס קצת נמאס וחיזבאללה זה הקטע החדש. סך הכל גם הסטארקים חזו שיהיה די בעייתי, אבל זה לא עזר להם. אני רק באמצע הספר השלישי - הייתי כותב כאן אזהרת ספוילר אבל אם יש קורא אחד שלא קרא את הספרים או ראה את הסדרה ומתכוון לקרוא אותם שיקום. אני האחרון. - אבל כבר אני יכול להגיד שהטירה שלהם נבזזת ונשרפת, חלק משמעותי מהם מוצא את ראשו נפרד מכתפיו, והיתר נעים ונדים כקבצנים בכל מיני מקומות. אני לא יכול להבטיח שבשינויים המחוייבים לא יהיה כאן בערך אותו בלגן. אני חושב באופן משמעותי שאני צריך להאיץ את הכתיבה. כאילו כבר הייתה איזה תקיפה קטנה של חיל האוויר בסוריה. ואיך להגיד, אם זה נראה כמו מלחמה שעומדת להגיע, ועושה קולות של מלחמה שהולכת להגיע, ורעשים של מלחמה שהולכת להגיע, והורג חיזבאלים וסורים, אז זה הזמן להוציא את ההוקי אוויר מהממד ולהכניס במקומו מזרונים. ולכתוב לכתוב לכתוב כמו משוגע. כאילו אין מחר.

ביום שלישי אני נותן פרזנטציה של שעה וחצי בסמינר דוקטורנטים. כל דוקטורנט חייב לתת פרזנטציה כזו פעם אחת והפעם תורי. בדרך כלל זה דאבל פיצ'ר שיש שניים שמרצים כל אחד שעה, אבל משום מה לא הסתדר לאף אחד להגיע להרצות איתי ואני נותן הצגת יחיד. הפאב סגור כבר כמה שבועות בגלל הגשם המחורבן של אפריל, אז לא הצלחתי למצוא את הקורבנות הרגילים כדי להתכונן עליהם. ש' הייתה מעדיפה טיפול שורש בלי הרדמה על פני לשבת ולשמוע אותי מדבר שעה וחצי על המילט. אבל יש לי הרצאה לא רעה עם בדיחה אחת לשבע וחצי דקות, וכמה אמירות מעוררות מחשבה, ואני לא מקריא מהכתב אלא מדבר חופשי. אני חושב להתרכז בקטע התיאורטי, ולהזכיר רק באופן סקצ'י את הסקירה ההיסטורית והמחקר האמפירי, כי כולם שם עם תואר שני במשפטים והם מכירים את זה, ואת החידוש האמפירי המאמם שלי אני לא כל כך רוצה לחשוף כרגע. אז זה יהיה יותר סטנד אפ מהרצאה, אבל זה מה שאפשר כרגע. קרקס המילט הנודד ייטה את אוהלו בחדר הסמינרים באוניברסיטת חיפה ביום ג' בערב. יהיה דיסקו! באמת. אם הכדור אורות של הפאב לא היה מתקלקל הייתי מביא אותו.

ממתק? אשקרה. לא משהו שקשור במשחקי הכס או בזוהר. כי זוהר רגיש מדי כרגע ואת הספרים אני קורא ולא מכיר את הסדרה עם המוזיקה שלה. יש שם בכלל מוזיקה? אז היום שמעתי משהו ברדיו שממש אדאים אותי ואממם אותי. כל השנים אני מכיר את 'קריי בייבי' בביצוע של ג'ניס גו'פלין - משהו לא קשור אבל אני חייב: שמעתי גם את השיר של שלומוארצי בו הוא אומר ששמע שיר של ג'ניס וחבט בכדור טניס. לו הייתי שם עם מחבט בידי זה היה סופו. - אז קריי בייבי זה שיר מעולה והוא נורא נוגע לליבי עם הקטע שאתה צריך לקבל את האהבה במקום שאתה מוצא אותה. היום שמעתי את הביצוע המדאים והמאמם הזה - זה איזה בחור שנקרא גארנט מימס והאנצ'נטרס משישים ושלוש. ג'ניס עושה את זה עדיין יותר טוב, אבל גם גרנט אין עליו. קבלו את גרנט מימס והאנצ'נטרס.