הבלוג של אבו אלמוג

לא כתבתי כאן כמה זמן, וגם הפוסטים נהיו מאוד מפוזרים לאחרונה. אין נושא מרכזי, אין תנופה. אותם שניים שלושה מגיבים. דיאלוג נהדר, כן, אבל יש מין בדידות כזו. בכל אופן הנה מספר עידכונים ומחשבות -

* הרעיון הבסיסי שאני לוקח מ'משחקי הכס' הוא הקטע של החומה. האנשים המתורבתים ינהלו את מלחמותיהם המחורבנות בדרום (אם מישהו חושב שהמלחמות שלנו יותר רציונליות או יותר צודקות ממלחמת בית לאניסטר בבית סטארק שהתחילה כי סרסיי שגלה את האח וכאלה שיקום) ואנחנו הפראים השעירים נרכב על הממותות שלנו בנחת בצפון, וחומה נאה ובצורה תפריד בינינו לבינם.

* ואם מישהו יאמר לנו שהמתורבתים בדרום הדיחו את המלך ושלחו אותו ואת הקיסרית למגדל הבודד להינחם שם על חטאיהם או משהו כזה, נשלח משלחת עם עלי זעתר ופרוות ממותות לחגוג עמם.

* ההרצאה בשבוע שעבר הייתה ממש סבבה. אחרי הטלטלה של החודשיים האחרונים התחילו לי ספקות וייסורים. ההרצאה עצמה זרמה. הקהל צחק בבדיחות (משום מה בדיחות מילט לא עובדות בבית, אבל מול דוקטורנטים שחייבים להיות שם כי זה נוכחות חובה, וצריכים להפגין מעורבות ועניין, זה שוס היסטרי), הנרטיב רץ, כולל החלקים הפרוטו ד'אהריסטיים, ניאו רדיקליים, פוסט פוסט פמיניסטיים וסטרוקטורלו-קולוניאליסטיים. מה שנראה לי נורא מפוזר רגע לפני ההרצאה התחבר לסיפור, ואפילו לסיפור מעניין.

* קיבלתי מיילים וכאלה שזה היה ממש טוב. לא ציפיתי. כיף.

* ועכשיו לכתיבה!

* קודם לכן עוד פגישה עם פ' רק בשביל לראות שלמרות הכל אנחנו מתואמים. ויש לי מין אמביציה לסיים את הכתיבה (יש עוד מיליון שלבים מעצבנים אחרי שעומד גוף של טקסט עם התחלה אמצע וסוף) עד סוף 2015. 

* ביקבקתי את התנין היום. החוכמה בבירה זה הסטריליות המוחלטת של הביקבוק. הליך הבישול והתסיסה חשוב, והחומרים המדוייקים חשובים, אבל בקטריה סוררת עוברת את הפיה של הבקבוק, והכל אבוד.

* עוד שבועיים יהיו לי 16 ליטר תנין. כשהייתה הפתיחה של הפאב גמרנו כמות בערך כזו ב-41 דקות. 

* קניתי את 2666 של בולניו. שלושה מומחים ענקיים לספרות, חברה שלי שלא אנקוב בשמה מחמת עינא בישא של גוגעל אבל היא דוקטורנטית לספרות, מוטי פוגל שכבר כתבתי שבולניו הוא האל ומוטי נביאו, ועוזי וייל, שלושתם כתבו שזה פחות או יותר הדבר הכי טוב מאז יוליסס. יש לי חופשה ברודוס מתי שהוא בסוף החודש, כי רציתי לקחת קצת את הילדה לעשות חיים לפני שהיא פורשת כנפיים ועוזבת את הבית (שנת שירות, אחרי כן צבא). אני נורא מתאפק לא לפתוח את זה עד אז.

* למי שלא זוכר - לפני שלוש שנים נחשפתי ל'בלשי הפרא' ומאז החיים שלי לא מה שהיו.

* אצטרך כמובן לנקות את הראש מכל ה'משחקי הכס' שזה אולי ממכר וסוחף אבל איך לומר בעדינות - לא ספרות גדולה.

* ניסיתי לראות קצת גם את הסידרה. לא החזקתי מעמד יותר מפרק אחד. לא יודע. אולי דווקא הנאמנות למקור של הפרק הראשון הייתה בעוכריו. אם יש לי דמיון ויש לי ספר, למה אני צריך טלוויזיה?

* ממתק? מי שיכול להאמין שצעירים בביירות נראים ומתנהגים כמו ילדים בתיכון אמריקאי, ומסוגל גם לסבול פופ בלתי נסבל במתקתקותו בטח ייהנה מאלילת האלילות ננסי עג'רם. היתר בטח יבינו שזה הקטע של הטוויסט בכתיבה, וחיפוש אחר מוזיקת רקע שבאמת מבטאת את הרבגוניות של המילט.