בבית משפט השלום בעפולה                                                        ת.א. 14/

בעניין:

                                             מחמוד מחאג'נה ת.ז. 0222222222

                                             עלידי באי כוחו עוה"ד ג. אבו אלמוג ואח'

                                    מרח'הכנסת 3, עפולה

                                    טל:04-6666666 פקס: 04-5555555

                                                                        הת ו ב ע

- נ ג ד –

אביגדור ליברמן ת.ז. 0333333333

  נוקדים

                                                                        ה נ ת ב ע

מהות התביעה: כספית, נזיקית

סכום התביעה: 100,000 ש"ח

                                                כתב התביעה

1. התובע הינו תושב העיר אום אל פאחם ויהיה מיוצג בתביעה זו על ידי ב"כ הנ"ל כמצוין בכתב התביעה בסמוך לשמו, ומענו להמצאת כתבי בי דין כמען ב"כ הנ"ל.

2. הנתבע הינו שר החוץ של מדינת ישראל, ומענו להמצאת כתבי בי דין יהיה כמצוין בכתב התביעה בסמוך לשמו.

3. התובע הינו ערבי, אזרח ותושב מדינת ישראל. העתק פרטי רישום התובע במרשם האוכלוסין בו מצויינים פרטים אלו מצ"ב, מסומן "א" ומצורף לכתב תביעה זה כחלק בלתי נפרד הימנו.

4. בכל המועדים הרלוונטיים לכתב התביעה הפעיל התובע עסק בלתי מאוגד למכירת חלקי חילוף לרכב באום אל פחם בשם 'חלפי מונדיאל חמודי האלופים" המשתמש בססמה המסחרית – "חמודי קנית – מוסך לא ראית", ועליו פרנסתו. ביום 21.7.2014 נענה הנתבע לקריאת ועדת המעקב של ערביי ישראל והשבית את עסקו ליום אחד לאות הזדהות עם תושבי עזה ונגד מבצע 'צוק איתן'.

5. ביום 21.7.2014 פירסם הנתבע בדף הפייסבוק שלו פירסום בזו הלשון: "אני קורא לכולם לא לקנות יותר בחנויות ובעסקים של אלו במגזר הערבי שמשתתפים היום בשביתה הכללית שהכריזה ״ועדת המעקב של ערביי ישראל״ לאות הזדהות עם תושבי עזה ונגד מבצע ״צוק איתן״. העתק מתדפיס
מסך של דף הפייסבוק של הנתבע ובו קריאה זו מצ"ב, מסומן "ב" ומצורף לתביעה זו כחלק בלתי נפרד הימנה.

6. סעיף 1 לחוק למניעת פגיעה בישראל באמצעות חרם, התשע"א - 2011 (להלן: "החוק") קובע כי: "'חרם על מדינת ישראל' - הימנעות במתכוון מקשר כלכלי, תרבותי או אקדמי עם אדם או עם גורם אחר, רק מחמת זיקתו למדינת ישראל, מוסד ממוסדותיה או אזור הנמצא בשליטתה, שיש בה כדי לפגוע בו פגיעה כלכלית, תרבותית או אקדמית."

7. בקריאתו קרא הנתבע להימנעות במתכוון מקשר כלכלי עם בני 'המגזר הערבי' דהיינו ערבים אזרחי ישראל, ובכך למעשה קרא להחרמתם בשל זיקתם למדינת ישראל. בכך היה כדי לפגוע באותם בני המגזר הערבי פגיעה כלכלית.

8.  סעיף 2 (א) לחוק קובע כי: "המפרסם ביודעין קריאה פומבית להטלת חרם על מדינת ישראל, ועל פי תוכנה של הקריאה והנסיבות שבהן פורסמה יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והמפרסם מודע לאפשרות כאמור, עושה עוולה אזרחית והוראות פקודת הנזיקין [נוסח חדש] יחולו עליו."

9. בשל מעמדו הרם של הנתבע, והיותו מנהיג מפלגה גדולה שלה תומכים רבים, יש אפשרות סבירה שהקריאה תביא להטלת החרם, והנתבע מודע לאפשרות זו.

10. סעיף 3 לחוק קובע: "מצא בית המשפט כי נעשתה עוולה לפי חוק זה בזדון, רשאי הוא לחייב את עושה העוולה בתשלום פיצויים שאינם תלויים בנזק (בסעיף זה - פיצויים לדוגמה); בבואו לקבוע את גובה הפיצויים לדוגמה, יתחשב בית המשפט, בין השאר, בנסיבות ביצוע העוולה, חומרתה והיקפה."

11. הנתבע פירסם את פירסומו בזדון, ומתוך כוונה כי אכן יוטל חרם על התובע.

12. היקפו של הפירסום היה רחב. דף הפייסבוק של הנתבע הינו דף פופולרי ולו 187,259 עוקבים. הפירסום האמור קיבל למעלה מעשרת אלפים תגובות "לייק" ושותף על ידי אחרים כאלפיים פעמים. ניתן לומר כי מאות אלפי אנשים נחשפו בוודאות לפירסום והגיבו לו.

13. בנסיבות אלו סבור התובע כי יש לפסוק את הפיצוי העונשי על דרך החומרה, ובהתחשב בסדר הגודל הקבוע בחיקוקים אחרים כחוק איסור לשון הרע וחוק הפרת הפרטיות סבור התובע כי על הנתבע לשלם לו פיצוי עונשי בסך מאה אלף ₪.

14. לבית המשפט הנכבד הסמכות המקומית והעניינית לדון בתובענה בשל סכומה, מהותה, ומקום המעשים והמחדלים שבשלהם הוגשה התביעה שהינו דף הפייסבוק של הנתבע המגיע לכל רחבי העולם, ובכלל זה העיר עפולה.

15. לפיכך מתבקש בית המשפט הנכבד להזמין הנתבע לדין ולחייבו לשלם לתובע 100,000 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת תביעה זו ועד לתשלום המלא בפועל, ובצירוף הוצאות המשפט לרבות שכר טירחת עורכי דינו.

                                                                                            ג. אבו-אלמוג, עו"ד

                                                                                              ב"כ התובע

הערות:

* תביעה בסבבה וכיף גדול, איך שלא יהיה. אני לא מתכוון להגיש אותה מהסיבה הפשוטה שאני חושב שחוק החרם הוא אידיוטי ופגיעה מיותרת בחופש הדיבור.

* אגב, זה לא שאני חושב שאביגדור ליברמן, כשר החוץ של המדינה, צריך להסית כנגד אזרחיה.

* אבל אם מישהו רוצה להגיש את התביעה - בסבבה. אני לא אטען לזכויות יוצרים בניסוח, אם כי אינני לוקח אחריות על סיכויי ההצלחה. סתם זורק רעיון.

* אם מישהו מפחד מהחסינות הפרלמנטרית של מר ליברמן - היי, לעשרת אלפים מלייקקים ומגיבים אין חסינות, וכולם אשמים בקריאה לחרם.

* אם מישהו ממש רוצה לקפוץ מעל הפופיק ולגרום נזק ממשי - תביעה ייצוגית על סך כמה וכמה מיליוני שקלים גם בא בחשבון, כשמסיתים נגד מגזר שלם צריך לקחת אחריות, לא?

* חשבתם שנפטרתם מזה? לא, הנה זה בא - וּפְרֹשׂ סֻכַּת שְׁלוֹמֶךָ עַל זֶרַע יִשְׁמָעֵאל בֶּן הָגָר וְעַל בְּנֵי יִצְחָק בֶּן שָׂרָה.

* ושיהיה בסבבה.

עוד פוסט שרובו עדכונים ושוטף, וזרם תודעה בלתי נסבל, אבל יש שם לקראת הסוף הודעה חשובה, אז כדאי לקרוא:

* המשפט המבויים אתמול היה נהדר. ארבע הסטודנטיות שלי (שלוש וסטודנט בעצם) נתנו הופעה נהדרת, ועמדו בחקירות צולבות של לא פחות מטובה שטרסברג כהן אימת בית המשפט העליון לדורותיו. היה דיסקו. 

* וכאילו לא חסר לי צרות מהסוג הזה בחיים לקחתי מייד על עצמי את אירגון כנס הדוקטורנטים בנובמבר. עוד תשמעו על זה.

* עוד חודש בדיוק אני בטלץ'. מסביר שם לגויים על הרצל. הם יסבירו לי על מסריק. כנס אקדמי כזה. בהתחלה חשבתי שזה בברנו. אחרי כן הסתבר שזה בטלץ' שזה עיירה כזו מקסימה מימי הביניים עם 6000 תושבים. משכנים אותנו במנזר ישועי.

* וזה נופל בול על הגמר של המונדיאל. אבל אני בטוח שיימצא הפאב בו ישודר המשחק ואוכל לראות אותו על בירה צ'כית נהדרת.

* מה רע?

* קורא את הביוגרפיה של פוקו. היה מין יריד כזה באוניברסיטה שכל ספרי ידיעות אחרונות ואחוזת בית בעשרים שקל. זה הדבר היחיד שמצאתי שמאוד רציתי. מדהים לחשוב כמה אני לא מתחבר לאיש הזה. זו ביוגרפיה בלי רגע אחד של חסד. אני בטוח שאם הייתי מכיר אותו בחיים האישיים הייתי שומר ממנו מרחק. יש ביוגרפיות שקראתי שמאוד התחברתי בכל רמה לגיבור שלהן. פרויד למשל. את פוקו אני לא סובל מהרגע הראשון. שום דבר שהאיש הזה אמר או עשה לא מוצא חן בעיני.

* ובכל אופן - ברגע שאני קורא משפט כמו "השאלה בספר הזה היא של המרחב, של השפה ושל המוות, היא שאלה של המבט" אני מתאהב בו מחדש. 

* התזה שלו בדוקטורט הייתה ניתוח של "אנתרופולוגיה מנקודת ראות מעשית" של קאנט. אני לא יכול לחשוב על שני אישים שונים יותר בחייהם ובהגותם, ובכל אופן, לרגע אחד הם נפגשו. לא מאמם?

* התזה שלי מתרכזת כרגע בחוק הפרוצדורה של בתי הדין המוסלימיים הדתיים מיום 25 תשרין אלאוול (אוקטובר) שנת 1333 (1917). ההרצאות האלה שאני לוקח במשפט מוסלמי הפכו את מה שנראה בהתחלה כתיאוריה פשוטה ואלגנטית לנחש עקלתון חמקמק ופתלתל המנכס לעצמו משהו מלשונה הרמה של המג'לה - "לעולם יהא מורא שמיים על השופט, שכן שם הוא עתיד ליתן את הדין על מעשיו בבית הדין". רחמת אללה וברכתוהום!

* המפגש בין פוקו והמג'לה הוא נפיץ ובעל פוטנציאל יותר מהמפגש בין קאנט לפוקו, בהינתן תמיכתו של פוקו במהפכה האיסלאמית באיראן. כרגע אלו שני הפרקים שכתובים אצלי. מעין הערה אפיסטמולוגית שנעה בין הגנאלוגיה הפוסט מודרנית הפרועה של פוקו, ובין הגנאלוגיה הזהירה, השמרנית כמעט של סקינר (וברוחה העדינה של המנחה שלי מאמצת ללא סייג את האחרונה) ומייד לאחריה סקירה גנאלוגית של מושג 'המעמד האישי' המסתמכת מאוד על השיעורים בדין השרעי. הטקסט שמחבר בין שתיהן טרם נכתב.

* בשבת אני מתחיל לכתוב אותו.

* את הספר על פוקו קניתי באוניברסיטה בשתיים בערך ביום חמישי. ופתאום מתחילים כל מיני טלפונים וצלצולים ואסמסים. מסתבר שהייתה תכנית ברשת ב' ואורן נהרי אמר עלי שאני אחד מסופרי המתח הטובים בארץ (יחד עם ליעד שהם, אמנון ז'קונט ודרור משעני, ששניים מהם חברים לא רעים שלי).

* כבוד!!!!

* אז מי שרוצה לפגוש את סופר המתח המוביל, וכמובן לרכוש את ספרו החדש - יחסית - והמאמם - אבסולוטית - 'תגובת שרשרת' אז אני בדוכן של סלע ספרים בכיכר רבין ביום רביעי בשבע וחצי.

* תבואו. לפני שנתיים באו מלא קוראים של הבלוג וכל מיני שמות הפכו פתאום לפרצופים ואחרי כן אפילו לחברים. זה כיף גם לי וגם לכם.

* אפשר לקשקש קצת כשאתם באים. לא חייבים על פוקו. אני די קולט שרק אני מתעניין כאן בעניינים האלה.

* כמו הבת שלי למשל. היום הייתה לה מתכונת בהיסטוריה, והיא טענה ששאלו אותה על 'קומיסר' וזו מילה שהיא לא הכירה ולא מצאה בחומר הלימוד, אבל ניחשה לא רע שזה משהו שקשור בקומוניסטים.

* מה קומוניסטים? צבעונים, אחינו, צבעונים! בכל אשמה החבריה. איבדנו כל אשר יקר היה ולא יחזור עוד לעולם!

* ואניה הו ואניה הו ואניה, קח אותי למלחמה, אתה תהיה לקומיסר אדום ואני לאחות רחמניה.

* שלחתי לה את זה בווצאפ (כמובן שאחרי הבחינה...) ואחרי כן חשבתי שזה לא קל להיות הבת שלי, ושאין שום סיבה שהיא תדע מה זה קומיסר, או תכיר את 'צבעונים', ושכבר כמה שנים אני עושה לה עוול.

* בכל אופן יופי של קליפ. כל מיני סוגים של איקונוגרפיה סובייטית, ואני די אוהב. אז שיהיה בסבבה. הבחורה ב 1:17 די שווה, למרות שסך הכל היא נראית לי איזה סוג של פורנוגרפיה מערבית, ולא משהו אותנטי מאמא רוסיה. תיהנו. שבוע טוב.

אתם מכירים את הילד הזה, שכל הזמן מרביצים לו, שכבר כמעט מצליח לו משהו, אבל אז ברגע האחרון בא הבריון של הכיתה, זורק לו את הגלידה על הרצפה, ולוקח לו את התפוח מתיק האוכל? אז עדי קול. לא מספיק מה שעשה לה היהיר, אחרי שהעזה להצביע כנגד דעת המנהיג ב'חוק המשילות'. היום היהיר נתן לה להשלות את עצמה שהצעת החוק שלה על השוואת נקודות הזיכוי לזוגות להט"בים וזוגות הטרוסקסואלים באמת תעבור קריאה טרומית, וברגע האחרון האנשים הרעים מהמפד"ל ניצלו את זכות הווטו (מעניין מאיפה להם זכות וטו) וכבר אחרי שהיא נאמה נאום נרגש מעל הבמה, בוטלה ההצבעה ברגע האחרון. 

נו, יש ספקות חמורים עד כמה ההצעה הזו היא באמת הצעה שתורמת לישראל שוויונית, או שבשל ניסוח רשלני שלא הוקדשה לו די מחשבה הוא בסך הכל צ'ופר לגברים הומואים על חשבון נשים הטרוסקסואליות או לסביות. אבל בואו  נניח שלפחות הכוונה שלה טובה. זה שהיא לא תמיד חושבת עד הסוף זה ברור מהשיוך המפלגתי שלה. היא ממש ממש רוצה שיהיה שוויון זכויות ללהט"בים. אז מה הקטע? מה עשינו בזה שהעלינו וקידמנו ונאמנו והרצנו הצעת חוק שכשלונה ברור מראש? הרי ברור היה מראש שהבית הלאומי יטיל וטו ברגע האחרון. למען השם, סיעת יש עתיד הסכימה לזה בפירוש במשא ומתן הקואליציוני. אז למה כל המשחק? ולא סתם משחק. ההצעה הזו קודמה בצורה אקטיבית על ידי היהיר. בתחילה נכשלה בוועדת השרים לחקיקה, לאחר מכן היהיר הגיש ערר, ולאחר הערר היא עברה.

המשחק הוא מאוד ברור. זה מאפשר לכל הצדדים לקרוץ לקהל הבוחרים שלהם. 'יש עתיד' נראים עכשיו כליברלים המנסים לקדם שוויון זכויות ללהט"ב, והמפד"ל כשומרי הסף מפני הפריצות האיומה, ובפועל שום דבר לא השתנה ולא יכול היה להשתנות. משחק שכלליו ידועים מראש. זה טוב, כי איך לומר, שתי המפלגות לא עושות מי יודע מה לטובת הבוחרים שלהן. 'יש עתיד' כשלה לחלוטין במילוי כל הבטחה שהבטיחה לבוחריה, ועומדת עתה על 11 מנדטים בסקרים. 'הבית הלאומי' נאלצה לאכול את צפרדע שחרור האסירים, ותאכל עוד הרבה צפרדעים במהלך 'המו"מ המדיני' הבא עלינו לטובה, שבנט, כריאליסט, מבין בדיוק את חשיבותו, זאת אומרת את חשיבות מראית העין שהוא נמשך תוך מחאות רמות של 'הבית היהודי'. אז מה שקורה עכשיו זה מעולה. יש ויכוח. יש כותרות. זה מצטייר כשומר ערכי המשפחה, וזה מצטייר כליברל. כבשה תועה אחת או שתיים שסטו מן העדר תיאסף עכשיו שוב אל הדגל, ושני הצדדים יוצאים מורווחים, ושום דבר באמת לא זז.

כי זה הפירוש של 'וטו בענייני דת'. ששום דבר לא יזוז. הסטטוס קוו הקדוש יישאר. הסטטוס קוו זה דבר טוב? לפי המצע של יש עתיד זה לא משהו. המצע הזה, אומר, למשל, שהשליטה של הממסד הרבני בענייני המעמד האישי גורמת לאי שוויון וצריך לנקוט באי אלו צעדים כדי לשנות את המצב הזה. אבל זה לא קרה, וזה לא יקרה. כי נתנו ל'בית הלאומי' זכות וטו בענייני 'דת ומדינה', מה שאומר שכאן לא יהיה שום שינוי, כי הבית הלאומי הוא בשר מבשרו של הממסד הרבני. 

למה זה קרה בעצם? כי ליהיר לא איכפת שום דבר מענייני דת ומדינה. לא איכפת לו עגונות, לא איכפת לו פסולי חיתון, לא איכפת לו מכל הנושאים והדברים שיכולים להיכנס תחת הרובריקה הזו, שאת הסדרתם נתן למפלגה דתית קיצונית, הנשמעת לרבנים נוסח הרב דוב ליאור. הוא מזהה 'ענייני דת ומדינה' עם שנאת חרדים פתולוגית. וכאן דווקא יש עם מי לדבר בבית היהודי, ובסבבה. כי כאן בדיוק משתלבים האינטרסים. שנאת החרדים הפתולוגית נוסח בית אבא של היהיר, והמלחמה הבין כיתתית של הכת הדתית לאומית אותה מנהיג בנט, אל מול הכת החרדית לסוגיה וגווניה.

זה באמת מה שרצית, עדי? לזה הצבעת? לזה נתת את שמך הטוב? את המרץ והמוניטין והיכולת שלך במשך ארבע שנים? אם כן שיהיה לך בסבבה. 

ואני רק שאלה. למה נקודות זיכוי ללהט"ב זה דת ומדינה? הרי לא דובר על עניינים של הכרתם כנשואים. הרי ממילא מכירים בנישואים שלהם בחו"ל מפסק דין בן ארי לפני כמה שנים, ובכלל בהיותם זכאים למה שזכאים ידועים בציבור מפסק דין דנילוביץ' ב-1994. השאלות האלה כבר הוכרעו. השאלה כאן היא עניין טכני שקשור במס. איפה נכנסת כאן הדת? 

לי אין ממש תשובה לעניין הזה. אני מבין יחסי דת ומדינה במקום בו יש עניין שמוסדר בהסדר דתי, כמו כל עניין הנישואים והגירושים בבית הדין הדתי. הלהט"ב לא שם. אני מבין יחסי דת ומדינה במקום שנוגע לכפייה דתית או כפייה חילונית, כגון כפייה לשמירת מצוות או כפייה שלא לשמור מצוות. חופש דת או החופש מדת. אבל להט"ב? איפה בדיוק נכנסת הדת? או. קיי. ידוע מה שאמר ספר ויקרא שענש, כמדומני בעונש מוות גבר השוכב גבר משכבי אישה, מה שלא יהיה הפירוש של זה. אז? כאילו מה הבעייה כאן? המקרא גם אוסר על שעטנז, אריגת אריג משני בדים שונים. אז עכשיו ניתן לבית היהודי זכות וטו בכל מה שקשור לתעשיית הטקסטיל? ומה עם הלסביות? המקרא לא ממש אסר על זה. התלמוד אמר ש'נשים המסוללות זו בזו' (מסוללות? טוב, מילא. נאמר שהן מסוללות) פסולות לכהונה. יש לי הרגשה שהן תוכלנה לחיות עם זה בסבבה. מה הבעייה עם שוויון זכויות לבנות זוג לסביות? היהיר למעשה הרחיב את הגדרת 'דת ומדינה' עליה נתן את הווטו לבית הלאומי ל'כל דבר שמעצבן דתיים'. ליברל כבר אמרנו? העיקר שיש איזה הזיה שעוד חמש שנים יגייסו חרדים. תנו לי להינבא נבואה מדוייקת - עוד חמש שנים היהיר לא יהיה בכנסת או בממשלה, ולא יגוייס אפילו חרדי אחד.

טוב. גמרנו לשפוך אש וגופרית. הגיע הזמן לממתק. אתמול (כן, אני מוציא פוסט יומי. אבל היהיר עצבן אותי, מה לעשות) הבאתי כאן שיר נהדר של אנט פיקוק. קורא עירני ונבון הפנה אותי לביצוע מעולה של מיק רונסון לאותו שיר, וביליתי כמה דקות נחמדות בלשמוע את שני הביצועים ולהתענג על ההבדלים הקטנים. עדיין מעדיף את אנט, שהיא לדעתי מבצעת אדירה ולא מספיק מוכרת, אבל גם זה נחמד. אז זה מיק רונסון, שעבד קצת עם דייוויד בואי בשנות השבעים, ואחראי לכל התופעה של הגלאם רוק, שאיך נגיד, הגברים האלה שמתאפרים ומגדלים שערות ארוכות. גם כן משהו שבנט יכול להטיל עליו וטו. אבל כל עוד הוא לא עשה את זה אז מותר לי להביא כאן את השיר. אז הינה מיק רונסון מ-1974 שר "אני האחד".