הבלוג של אבו אלמוג

את גלעד דיאמנט אני מכיר לא הרבה זמן, משהו כמו 27 שנים. הוא היה חייל בסוללה שלי, וכבר אז בלט כבחור אינטליגנטי מעל הממוצע. הייתה איזה רבע שעה שהייתי המפקד שלו. והתרשמתי ממנו מאוד לטובה. כעבור כמה עשרות שנים - איך הזמן עובר כשנהנים - התחלתי לקרוא את הבלוג חשיבה חדה,  ואז כבר לא התאפקתי, ויצרתי איתו קשר. הוא לא זכר אותי (תודה לאל. הייתי מפקד איום ונורא), אבל מאז אנחנו מדי פעם מתכתבים בצ'ט בפייסבוק, ואני די עוקב אחרי מה שגלעד עושה וכותב, ומעריץ ברמה של בת 16 וג'סטין ביבר. 

גלעד הוא איש הייטק, שמתעסק בחשיבה חדה. חשיבה חדה היא מעין חשיבה ספקנית, אבל זה ביטוי מאוד שלילי, וגלעד הוא אדם חיובי. אז הוא מעמיד את עיקרי השיטה על שלושה נדבכים -

מודעות לפרשנות האוטומטית, השגויה לעיתים, שאנו מעניקים לחוויותינו.

גישה של פתיחות משולבת בספקנות לגבי דעות ורעיונות חדשים.

בדיקה, שאלת שאלות, חקירה, ניסוי והיצמדות לעובדות.

בונ'ה - זה עובד! באמת. ניסיתי. 

על מה זה בעצם צריך לעבוד? גלעד כותב שהוא ניסה את זה למשל על הדעה הקדומה האוטומטית שלו שנהגות הן רשלניות יותר מנהגים. בכל פעם שהיה רואה מכונית הנוסעת ללא אורות כשיש בכך צורך, היה אומר לעצמו 'עוד פעם נהגת רשלנית...'. הוא הפעיל את השיטה של החשיבה החדה, בדק באופן ביקורתי את ההשערה שלו, הצליח להפריך אותה (במבחן המאוד פשוט של רישום כמה נהגים וכמה נהגות פגש שאינם מדליקים אורות) ולבסוף הצליח להפריך את הדעה השוביניסטית הקדומה שלו, ללמוד משהו חדש על העולם, ולהיות אדם טוב יותר.

אבל העולם הזה מלא בדברים הדורשים חשיבה חדה - אסטרולוגיה, דיקור סיני, הומיאופתיה, תיקשור... כל אלו ניתנים לניתוח ולבדיקה בכלים החדים שהשחיז גלעד. והאמת - רובם לא יוצאים טוב.

אבל הוא לא מתווכח. הוא לא אדם רע. מה שיפה ב'חשיבה החדה' הוא שגלעד מגיע לכל המקומות האלו עם ראש פתוח, שואל את השאלות הכי פשוטות והכי תמימות, בלי להתווכח, בלי להתנשא, בלי לצאת מדעה קדומה כלשהי, ומגיע למסקנות. המסקנה יכולה להיות כל דבר. אבל הכלים האלו של החשיבה החדה לא משאירים בדרך כלל את הנבדקים שלהם שלמים. הם חותכים בבשר החי. האסטרולוגיה לא יוצאת טוב, וכך גם הרפואה האלטרנטיבית. הגישה היא חיובית, אבל ביקורתית. גם הטענה המופרכת ביותר נבדקת, אבל לא עושים הנחות. אותם כלים משמשים לבדיקת כל טענה. או כמו שגלעד אוהב לכתוב 'אתה חייב לשמור על ראש פתוח, אבל לא פתוח עד כדי כך שהמוח שלך יישפך החוצה'.

ועכשיו הוא כתב ספר. 'חשיבה חדה'. בשלוש או ארבע השנים האחרונות זרקתי די הרבה כסף על מיזמים של 'הדסטרט'. מימנתי איזה פסטיבל קולנוע בהבטחה שאקבל תעודת הוקרה (לא קיבלתי), רכשתי ספרים, סרטים, דיסקים. שום דבר מזה לא הגיע אלי. זה בסדר. אוהב אתכם, את כולכם. את הסופרים והמשוררים והזמרים והתסריטאים... די ברור לי כשאני לוחץ על הסנד שהכסף יגיע אליכם והדיסק לא יגיע אלי. סבבה. אבל עם גלעד זה היה אחרת. הוא ניגש לפרוייקט בתכנון של מבצע צבאי (רוח המפקד...), והיה ברור לי שזה יקרה, וזה אכן קרה. ולפני כשבועיים נחת בתיבת הדואר שלי הספר המובטח, עם הקדשה אישית.

והבחור כותב נהדר. נכון, זה נותן את התורה בצורה מאוד סדורה ומאוד מדעית, אבל איזה כיף באמצע! הילד התמים, שואל שוב ושוב את המלך אם הוא עירום, ואיזה תשובות נהדרות הוא מקבל. גלעד מביא שיחות עם אסטרולוגים ומתקשרים, מרפאים אלטרנטיביים, ידעונים וקוסמים, אבל אין ולו מילימטר של התנשאות. הוא ניגש אליהם באהבה, שואל אותם שאלות פשוטות, ובסופו של דבר קורע אותם לגזרים.

וזה כיף גדול. זה כיף גדול כי זה לא אגרסיבי, וזה תמים, וזה אוהב אדם. אבל זה גם רציונלי, וחד, חד מאוד. וזה מדריך נהדר לבחינת כל נושא שהוא. מי שיפנים את הכללים האלה יוכל לסלק הרבה מאוד גורמים לא רציונליים ולא רצויים מהחיים שלו, וזה רווח גדול.

אז?

אז לברר מהר מהר איך משיגים את הספר (הבלוג של גלעד הוא מקום לא רע להתחיל את הבירור הזה) ולרוץ לקנות אותו. באמת! ואז בפעם הבאה שמישהו בא אליכם עם תקשור, או תטא הילינג, או הסוד הנפלא הזה שבעצם המחשבה שלך יוצרת את המציאות, אתה יכול לחייך חיוך קטן, ולשאול אותו שאלה או שתיים, ולהמשיך הלאה, כשאתה יודע בדיוק מה לא בסדר כאן. אני מכיר כמה אנשים שההשקעה המינימלית שצריך בשביל לרכוש את הספר הנפלא, והמענג, והמצחיק מאוד הזה (כי יש לו חוש הומור דק, של תותחן. או של איש הייטק. או של תותחן שהוא איש הייטק. אותי זה מאוד מצחיק) הייתה חוסכת להם הרבה מאוד כסף ועוגמת נפש.

אז ניצחנו במלחמה בעזה או לא? הכלים של החשיבה החדה יכולים, לדעתי, להכריע גם בשאלה הלא פשוטה הזו, אבל אני לא רוצה להיגרר כאן לפוליטיקה (ובכל אופן לא יכול אחרת...) תקנו, תלמדו, ותחשבו בעצמכם. ואולי ה'תחשבו בעצמכם' הזה זה המסר האמיתי של הספר. להפעיל חשיבה. חשיבה חיובית, חשיבה אמפתית, אבל חשיבה ביקורתית.

חשיבה חדה.

בוקר של ערב חג. נעזוב קצת את הדוקטורט (10,734 מילים, תודה ששאלתם) כדי להתעסק עוד קצת עם ענייני גרסיה מרקס. הקטע הזה של פוסט פולואו אפ מוצא חן בעיני. זו כבר הפעם השנייה ברציפות שאני מקדיש שני פוסטים לאותו נושא ומתקיף אותו מזוויות שונות, למרות שהפעם הקודמת הייתה עם לפיד וזנון, ויש הרבה קוראים כאן שבטח חשבו שזה האובססיה משחקת תפקיד. אני לא אובססיבי ללפיד. תפסיקו. באמת. 

אז ברחבי האינטרנט מופץ טקסט 'הצוואה של מרקס', שהמון חברים שלי חזרו עליו בפייסבוק ובבלוגים וכאלה. מי שרוצה, הנה זה בבלוג של נגה. נגה מתחזקת בלוג מקסים שאני אחד הקוראים הקבועים שלו. לרוב אין לי מה להעיר. אני רק נהנה להצצה לחיים של אישה מעניינת, שגרה לא רחוק ממני, וכותבת על החיים - חוויות אישיות, תמונות של דברים יפים, טקסטים קצרים ופשוטים. בלי פילוסופיה ובלי פוליטיקה. כשאני רוצה הפסקה למשהו נחמד אני קופץ לשם. אבל הפעם היא קצת נפלה.

הטקסט - למי שלא לחץ על הקישור - הוא מעין צוואה אישית עם תובנות מהסוג של 

"אילו הייתי יודע שהיום תהיה הפעם האחרונה בה אראה אותך ישן, הייתי מחבק אותך בחוזקה ומתפלל לאלוהים שאוכל להיות שומר נפשך. אילו הייתי יודע שאלו הם רגעי האחרונים לראותך, הייתי אומר 'אני אוהב אותך' מבלי להניח, בטיפשות, שזה כבר ידוע לך"

יש שם דף שלם כזה. לא הפסד גדול אם לא תקראו.

נתחיל מזה שהטקסט הזה של גרסיה מרקס הוא זיוף.  הוא נכתב במקור על ידי פיתום מקסיקני בשם ג'וני וולץ' לבובה שלו, וכשהעיתון פירסם את זה מישהו בטעות רשם את השם של מרקס ולא את השם של וולץ' כמחבר הטקסט. אבל לא צריך להיות מרקסולוג גדול בשביל לראות את הזיוף. מה שיש כאן זו ערימת קלישאות ניו אייג' מביכה, ברמה של ספר עזרה עצמית אמריקאי, כזה שנכתב באותיות גדולות וכולל עצות לחיים. ברמה של השיר הזה של 'תשימו קרם הגנה'. עצות כאילו נורא חכמות. מצטער. מסתדר בלי זה. לתובנות האלה אני יכול להגיע לבד. אני רוצה משהו אמיתי. 

דוגמית ממרקס האמיתי ואיך הוא ראה את הזקנה ואת הזכרון ואת השכחה ואת המוות. זה התיאור של המוות של אאורליאנו מתוך 'מאה שנים של בדידות' עמ' 279 -

"תחת ללכת אל עץ הערמון הלך גם הקולונל אאורליאנו בואנדייה אל הדלת הפונה לרחוב והתערב בקהל הצופים בתהלוכה. הוא ראה אשה לבושה שמלת זהב רכובה על ראשו של פיל. הוא ראה גמל עצוב בעל שתי דבשות. הוא ראה דב בבגדי אישה הולנדית קוצב את המוסיקה בתרווד ובסיר. הוא ראה את הליצנים מתגלגלים באופניים בסוף התהלוכה, וראה שוב את פניה של בדידותו העלובה לאחר שעברו הכל ולא נשאר אלא המרחב הזוהר של הרחוב והאוויר המלא נמלים מעופפות וכמה סקרנים שהיו מציצים לתוך תהום של אי ודאות. באותה שעה פנה והלך אל עץ הערמון, והיהה מהרהר בקרקס, ועד שהוא משתין השתדל להוסיף ולהרהר בקרקס, אך לא יכול עוד למצוא את זכרונו. הוא שיקע את ראשו בין כתפיו כאפרוח, ועמד בלי נוע כשמצחו נשען על גזע עץ הערמון. המשפחה לא מצאה אותו עד למחרת היום, בשעה אחת עשרה בבוקר, כשיצאה סנטה סופיה דה לה פיידד לזרוק את האשפה בחצר, ונתנה דעתה על עופות הטרף היורדים."

הטקסט הקצר הזה מדבר אלי פי אלף, ובשפה יותר אינטליגנטית, ונותן לי יותר תובנות (והנאת קריאה) מאותה רשימת קניות של עצות ניו אייג' של הפיתום המקסיקני. זה כנראה ההבדל בין ספרות טובה לבין משהו שהוא לא ספרות טובה.

אז ככה. לא לחפש באינטרנט את מרקס, או אף אחד אחר. לכו לספרים. הציטוטים הממוחזרים אף פעם לא יספרו לכם את האמת. אתם לא יכולים לסמוך על האותנטיות, לא של הציטוט ולא של התרגום. אתם רוצים לדעת מי זה מרקס? תקראו את הספרים שלו. חסר לכם? תרימו אלי טלפון. לי יש כמעט כל מה שהוציא החל ב"אין לקולונל מי שיכתוב אליו" וכלה ב"לחיות כדי לספר" דרך שני הלהיטים "מאה שנים של בדידות" ו"אהבה בימי כולירה".

בכלל, בנוגע לטקסטים, לכו חפשו את המקור. מי שמצטט, מי שתולש מהקשר, מי שמסכם, לא נותן את האמת. אף פעם. כשאתם מקבלים משהו מעובד אתם לא יכולים לדעת מה אתם מפסידים. אני יכול לתת דוגמה ממשהו לא קשור למרקס. יש פילוסוף בשם תומס הובס שכתב על האמנה החברתית. סך הכל לא מאמין שזה שם מאוד חדש לקוראים כאן, גם אלו שלא כל כך בעניין הזה של מדע המדינה ופילוסופיה, כי לומדים עליו בתיכון. 'לווייתן'. בקיצור, עד עכשיו תמיד קראתי על הובס, ולא את הובס. הצטיירה לי תמונה של בנאדם מאוד פרימיטבי שחי בזמן חשוך וכתב ספר שהיה טוב לזמנו, עם איזו תיאוריה לא ממש חכמה שנועדה להצדיק את השלטון האבסולוטי של השליט המסויים ששלט באותו הזמן. בלימודי הדוקטורט יצא לי לקרוא אותו במקור. איזו חריפות! איזה עומק! הבנאדם דיבר אלי, והתגלה שהמדובר באדם פיקח ומאוד עמוק, ושהתורה שלו זה לא האבסולוטיזם הפרימיטיבי שמכרו לי מאז התיכון, אלא משהו חכם בהרבה ומאוד שונה. מאז שקראתי את 'לווייתן' במקור, הובס נמצא במקום גבוה ברשימת הגיבורים האישית שלי. חווייה דומה הייתה לי עם מקיאוולי. לקרוא את 'הנסיך' במקור זו חוויה נהדרת שלא הייתי מחליף בשום דבר אחר. יש שם קטעים שמעבר לכך שהם מדע המדינה מאוד חכם, הם גם ספרות גדולה ופסיכולוגיה עמוקה. 

וילדים - תתרחקו מהניו אייג'. תתרחקו מתובנות בשקל. תתרחקו מעצות חינם. תתרחקו מציטוטים באינטרנט. אלא אם כן אתם יאיר לפיד.

ועוד משהו, לקורא שי פירון. שי, אתה נתת לבת שלי לקרוא את 'איש זקן מאוד עם כנפיים עצומות' של מארקס כקריאת חובה לבגרות בספרות. היא לא הבינה מילה, כי קשה מאוד להבין את הסימבוליקה הזו בגיל 17. גם אני לא הבנתי כשהייתי בגילה. זה הרתיע אותה ושיעמם אותה עד אין קץ. כי זה באמת סיפור שנורא נורא קשה להבין. עכשיו היא לא תמצא את 'מאה שנות בדידות' ואת 'אהבה בימי כולירה' עד שהטראומה הזו לא תחלוף, ואולי לעולם. אתה שללת מהבת שלי יופי נהדר שהיה יכול להיות שלה. אז ככה. קבל עצה בשקל. ממני מותר. אם יש משהו שלא מעניין ילדים בני 17 זה זקנים. זה משעמם, זה מרתיע, זה מנג'ס (טוב. מנג'ס זה מילה של הדור שלי. זה חופר). תעיף את כל הזקנים משיעורי הספרות, ותחליף אותם במשהו אחר. נתחיל מהזקן והים, נמשיך עם 'תהילה' בת המאה, נעבור דרך מארקס עם האיש הזקן עם הכנפיים העצומות. קח מהמינגוויי את 'וזרח השמש'. לא זקן שרודף אחרי דג. סיפור אהבה שלא יכול להתממש. הרבה סקס באוויר. פריז. מלחמת שוורים. כל בן 17 יזיל על הדבר הזה ריר. קח מעגנון את 'האדונית והרוכל'. זה טקסט עגנוני פשוט יחסית שיכול לדבר לדור של 'דמדומים'. קח ממארקס את 'ארנדירה היפה', באותו קובץ של 'איש זקן' רק כמה עמודים לפני כן. סיפור על בחורה בת עשרה שנמכרת לזנות על ידי סבתה המרשעת, ואיך אהובה מציל אותה. תראה איך הם לומדים יפה ספרות, ומבקשים עוד. ואם הם באמת יהיו בשוונג הם גם יגיעו ל'זקן והים'. באחריות.

נסיים ב'שיר העצות' - שימו קרם הגנה. זה משהו ברמה של הקטע של הפיתום המקסיקני, אבל זה יותר חמוד, אף אחד לא אומר שזה שייך למרקס, ואם לוקחים בפרופורציה יש שם כמה עצות שאפשר להקשיב להן. למירב מיכאלי הייתה תכנית בוקר באיזה תחנה של רדיו אזורי כל יום בשמונה, מתי שהוא בסוף שנות התשעים, והיא הייתה שמה את זה כל בוקר. תראו לאן היא הגיעה! באמת, אחת מחברות הכנסת הכי מוצלחות בכנסת הזו. שיהיה חג שני שמח. יש סיבוב חדש של שומרי משקל שמתחיל מיד אחרי החג. עם כמויות הזלילה בחג הזה זה משהו שכל אחד מאיתנו צריך. הנה עוד עצה, אז אני מפסיק כאן. שימו קרם הגנה.  

אז איפה נרשמים? וכמה תמונות פספורט צריך? וכבר עכשיו אפשר לעמוד בתור הנכון בביקורת דרכונים? הכוונה היא כמובן לנושא האזרחות הספרדית, המוענקת לכל צאצא למגורשי ספרד.

אז גם אני, ווזווז לבנבן שכמותי, חיפשתי וחיטטתי, ומצאתי אי שם בשורשי משפחתי הסטרעטינים גם ממצא יקר ערך, והוא את משפחות הלוי-גירונדי-בנבנישתי, שבאמת ובתמים חיו בספרד והיו סמך טיתים כשרים עם תעודת כשרות מטעם הראשון לציון (כל עוד לא בוטל מוסד מופלא זה) המעניקים בפוטנציה לצאצאיהם דרכון של האיחוד האירופי.

יש כאן כל מיני בעיות וכאלה, כי בסך הכל היה להם גירוש פרטי ב-1391 בעקבות טבח נוראי שערכו ביהודי גירונה, שמכונה פרעות קנ"א. כמו כל דבר שקשור במשפחה שלי, החבר'ה האלה לא יכלו להיות כמו כולם. היו חייבים להיות שונים. אבל בכל אופן בדקתי ומצאתי כי השמות "הלוי", "גירונדי" ו"בנבנישתי" מופיעים ברשימת זכאי הדרכון.

זה לא שאעמוד עכשיו בתור הארוך. מצטער. ולכך כמה וכמה סיבות.

אז דבר ראשון, כל אחד ואחד מאיתנו הוא צאצא למגורשי ספרד. מי שרוצה לזה הוכחה מתימטית יש אותה כאן - למי שמתעצל ללחוץ על הקישור אני רק אומר ששורת ההגיון, וגם מתימטיקה די בסיסית, גם אם לא ברמה של U(N) =  1.77*log_2(N)  שמופיע בקישור, אומרת שאם יש אוכלוסייה של שבעים עד שלוש מאות אלף מגורשים, שמתרבים ברוך השם כמו שפנים, בתוך אוכלוסייה די סגורה של יהודים, וגם אם נניח שהם די נשארים מתוחמים ל'עדות מסויימות' בכל אופן יש פיעפוע דרך קווי התפר, נאמר בהולנד או בצרפת או צפון איטליה, והיום כל יהודי שחי, אשכנזי או ספרדי, הוא צאצא כשר למישהו שגורש מקשטיליה ואראגון ב-1492. וכנראה גם מיליוני לא יהודים, בעוונותינו. מה לעשות, מתימטיקה.

אז זו כנראה סיבה שזה לא יקרה. סך הכל, למי שקורא את האותיות הקטנות, אז מדובר באיזו הצעת חוק, שטרם התחילה את הליכי החקיקה. ברגע שהגל הגדול של מבקשי דרכון יתנפץ אל המיילים והפקסים של שגרירויות ספרד בעולם, הם יבינו את הטעות. אני בטוח שיש כמה עשרות מיליוני צאצאים למגורשי ספרד (עוד פעם, מתימטיקה). לא מה שהמחוקק הספרדי התכוון אליו.

ועוד משהו קטן.

יש בשבילי איזו משמעות למילה פטריוטיזם, או נאמנות. אני לא מתבייש להיות פטריוט. הייתי יכול להתחיל ולחפש דרכון פולני לי או לצאצאי דרך קשרים הרבה יותר קרובים מאיזה בנבנישתי שחי במאה ה-14. לא הולך. דבר ראשון, כאילו כבר הבנתי את הרמז בפעם הראשונה, כשהעמידו את משפחתי ליד הבור בשומסק ב-1942. לא ממש רוצים אותנו שם.

דבר שני, אם יש משמעות לפטריוטיזם, לאהבת המולדת במובנה הטהור, שאינו כרוך בשותפות בקולקטיב הדם והאדמה היהודי, אלא באמת לאהוב את המקום בו אתה גר, את המדינה בה אתה חי, היא הרצון להיות אזרח של המדינה הזו ושלה בלבד. ל'אזרח' יש עבורי משמעות מאוד עמוקה. לא הייתי יכול להיות אזרח של מדינה שאת שפתה אני איני דובר, את תרבותה איני מכיר, ואין לי רצון לחיות בה. זה היה בשבילי זילות איומה של מושג ה'אזרח' במדינה שאת שפתה אני דובר, את תרבותה אני מכיר ויש לי רצון להמשיך ולחיות בה. מ'אזרח' משתמע יותר מזכויות. יותר מהזכות לעמוד בתור הנכון בביקורת הגבולות, או ללמוד באוניברסיטה בחינם, או כל מה שמנעמי הדרכון האירופי מעניקים כיום למחזיקיו. משתמע שותפות אקטיבית בקהילה פוליטית. שותפות כזו היא כמו שותפות בנישואים. רק עם בן זוג אחד, לכל החיים. מבחינתי.

אם יש דבר טוב שעשתה הציונות - ויש הרבה דברים טובים, כמו גם דברים רעים - זה שהיא לקחה את הרעין של היהודי חסר השורשים, החי על מזוודתו, אזרח של כל מיני ארצות שהקשר אליהן רופף, אם בכלל, ונטעה אותו עמוק בקרקע. הד'אהריזם, על אף ההשגות הרבות שיש לו בענייני ציונות, ממשיך את הקו הזה, ואף באופן מיליטנטי יותר. אני נטוע באדמת הגליל. אבותי עזבו את גירונה מסיבה טובה. אין לי רצון לחזור לשם.

מבחינה זו אני מחזיק מעצמי פטריוט יותר מראש ממשלתנו, שר האוצר שלנו, ושר הכלכלה והתכנון שלנו, שכל אחד מהם חי תקופת מה בניכר, והאופציה להשתקע שם בהחלט עמדה על הפרק. לא היה צריך הרבה, אולי איזו הזדמנות קצת יותר טובה, כדי שביבי ימכור את רהיטיו ומזרוניו בארצות הברית, לפיד ימכור את מרכולתו (תסריטים כושלים? פזמונים דלוחים? הפקת סרטים סוג ג'?) בארצות הברית, ובנט אף הוא יקדם שם את ענייניו. זה לא קרה. המטבע נפל למקום אחר והם כאן ולא שם. אני לא השלכתי את המטבע הזה לאוויר. האופציה הזו לא עמדה על הפרק מבחינתי. אכן, ככל שאני דוגל בנסיגה כוללת מהשטחים, כולל רמת הגולן הכבושה, עקירה מיידית של כל ההתנחלויות, ויחס שונה ושוויוני לערביי מדינת ישראל, הרי שאיני פטריוט כמו שלושת אלו, אלא עושה דברם הבוגדני של הזועביז. ובכל אופן.

אז ספרדים יקרים - בבוא היום, כשתפליג הספינה האחרונה לברצלונה, עם בעלי הדרכון האירופי שיחולצו ברגע האחרון על ידי מדינתם המאמצת, ואני אעמוד על החוף ואמתין לגורלי המר, נפנפו לי לשלום מעל סיפון האוניה. ומכאן לממתק - Rock the boat. קישור די מאולץ, אבל בא לי לשמוע אותם. הם חמודים, יוז קורפוריישן. תודו שאתם מכירים את השיר, אבל עליהם לא שמעתם. נכון? סתם נזכרתי בזה. הייתי יכול לשים משהו ספרדי נחמד כמו AY CARMELA (שיר פגז, וגם הסרט עם כרמן מאורה מ-1990 הוא ממש חובה פחות או יותר כמו כל דבר שכרמן מאורה עושה), אבל בא לי לראות את השווארצעס רוקדים. תיהנו.