הבלוג של אבו אלמוג

הפוסט הזה הולך לעשות משהו שישאיר את הקוראים המומים. בפעם הראשונה בתולדות הבלוג תהיה כאן מילה טובה על יאיר לפיד. הרעיון של ארנונה על קברים מצויין. 

קבורה היא מותרות. זו דרך בזבזנית, אנטי סביבתית ולא חכמה להיפטר מגופות המתים. במאה ה-21 אין לזה גם שום הצדקה. הארץ הזו ממילא צפופה, ומשאבי הקרקע והטבע דלים. לא רק שיש למנוע קבורה מעכשיו ואילך (והפיכתה לבלתי כלכלית היא רעיון לא רע בכלל) צריך גם לחשוב על הדרך להיפטר מהקברים הקיימים. 

אין כמוני חובב בתי קברות. בכל עיר גדולה שהייתי בה ביקרתי בבית הקברות כשאחרים עשו שופינג. זה כמובן פר לשז בפריז (מוריסון, אבל הבאמת רומנטי זה אלואיז ואבלאר) עלייה לרגל לקברו של קרל מרקס בהייגייט, הרפתקאות מסמרות שיער במונטחואיק בברצלונה (פוסט נפרד...), ובארץ כמעט כל מקום שווה, מבית הקברות הצנוע בכינרת, דרך בית הקברות המקסים בנהלל שם טמונים משה דיין ואילן רמון, הר הזיתים, בית הקברות העתיק בטבריה, והחביב עלי ביותר - זה בצפת, בו יש למשפחתי מערת קבר מזה מאות בשנים. הנה האדמו"ר הצעיר מסטרעטין מבקר את אבותיו במערה. מתחת לכל אבן שם טמון ברנדוויין. האגדה אומרת שאין מקום במערה, אך כל פעם שרוצים לטמון שם ברנדויין, נמצא מקום באורח נס. לא הייתי בונה על זה. 

אז זה נחמד, ומרגש, ולפעמים נורא מעניין, וממנטו מורי כזה, אבל זה חייב להיפסק. כי זה בזבזני במשאבים. אז מה התחליפים? אפשר ללכת על הפתרון הזורואסטרי, של לזרוק את הגופה בטבע ולתת לנשרים לעשות את שלהם (תיאור נפלא של נחום גוטמן בנוגע למנהג הזה ב'חמור שכולו תכלת'). אפשר ללכת בעקבות המנהג העברי העתיק של לתת לגופה להירקב חצי שנה, ואז לאסוף את מה שנשאר ולטמון בחור קטן בקיר. אני בעד לשרוף. זה אקולוגי, זה חסכני, וזה מאוד נחמד. אפשר אחרי כן לשים את האפר, כמו בסרטים, בתוך כד כזה בשידה, ואחרי כן העוזרת שופכת אותו בטעות אם זה קומדיה, או שמפזרים אותו לים ובוכים אם זה טרגדיה.

אני הייתי רוצה שישרפו אותי. כמובן אחרי שהשתמשו בכל אבר מאברי הניתן לשימוש - בכבד אכול האלכוהול, בקרניות שכהו מזוקן, בלב הקטן, המרושע והשומני. יש לי כרטיס אדי. קחו הכל. אבל מה שישאר תשרפו. בראש טוב. אין שום דבר ביהדות שמונע את זה, ועד כמה שאני זוכר את ספר התנ"ך, מלכי ישראל נשרפו בסבבה. מה שטוב לשאול המלך טוב גם לי, למרות שהעדפתי לקרוא לבני פ' ולא מפיבושת, עם כל הכבוד הראוי. נראה לי שכל הקטע של הקבורה זה קטע נדל"ני. אני חושב שזה עניין של מונופול אורתודוכסי. לא על הקבורה על פי חוק - יש הרי חוק קבורה חילונית, אלא על התודעה. שוב, כמו בעניין הכיפה - יש רק דרך אחת למות, ודרך אחת להיקבר. וברגע שנקברת, זה לא עניין זמני. אתה שם עד הודעה חדשה, ואם עוד ארבת'לפים שנה ימצאו את השרידים שלך, אז חייבים להשאיר אותם במקום ואסור לבנות שם בית חולים או משהו. 

אבל... אני רוצה שהצאצאים שלי יבקרו אותי! חמוד. המוות זה לא עניין לעשר חמש עשרה שנים. זה לנצח. ותסתובב קצת בבתי הקברות. רוב הקברים בני שלושים וארבעים שנה כבר נטושים. אף אחד לא זוכר את אבא של סבא. יודעים שהוא שם. זה לא ממש מזיז. עשר, עשרים, שלושים שנה יבקרו אותך, ואחרי כן תעמוד עגום ועזוב. שווה את הבזבוז, והמצבה, והשטח שיכול לשמש למשהו אחר, כמו לגדל עגבניות? אני רוצה לחסוך לעצמי את הקטע הזה.

ועוד משהו. אחרי כמה מאות שנים לא נשאר כלום. בחיי! כשהייתי ילד צעיר וטיפש הייתי במקום שנקרא נבי אל עוואדי. והיה שם קבר שייח', שהשמועה אמרה שיש שם זהב. אז פעם החזיקה את הקו חטיבה אחת, שלא ידועה בעידון של אנשיה. טוב, ניתן עוד רמז, שיש להם עץ על הכתף וכומתה חומה על הראש. אז לחבר'ה האלה אין חוכמות. לקחו לבנת חבלה והרימו את הקבר באוויר. זהב לא היה, אבל גם הנבי לא היה שם. הקבר היה ריק. לא היה שם כלום. לא שלד, לא כלום. היה מין משקע כזה אדום כמו גיר. זה מה שנותר אחרי מאתיים שלוש מאות שנה. האם נגרע משהו מגדולתם של הגדולים ביותר בשל כך שאין יודעים היכן הם קבורים? האם יצירתם של הומרוס, אפלטון או אריסטו היא פחות נצחית בשל כך שקברם אבד זה מכבר? מה שעשית בחייך עשית. שום דבר שקורה אחרי מותך לא ישנה את זה.

איש אינו יודע איפה טמון היום אלכסנדר מוקדון, ששלט בכל העולם הידוע. זו דרכו של עולם. ולעומת הנצח, האלפיים שלושת'לפים שנה שעברו מאז שאלכס נקבר זה די כלום. כולנו נעלם במוקדם או במאוחר. נעלם ונישכח, אז למה לנו לבזבז את המשאבים של הדור הבא? את עתודות הקרקע היקרות כל כך? אגב, יש על זה קטע לא רע ב'תיאוריה של צדק' של ג'ון רולס, בקשר של חלוקת משאבים בין דורית. דמיינו שאתם מאחורי מסך הבערות, ואינכם יודעים אם אתם בדור שיש לו עתודות קרקע רבות, או בדור שכבר כמעט מיצה אותן. ג'וני ייקח אותנו ישר להחלטה על קבורה בשריפה, ואיסור על קבורה באדמה. די בטוח. למרות שהוא עצמו טמון במאונט אובורן סמטרי המקסים בקיימברידג' שזה אחד מבתי הקברות הכי מאמממים ששווה למות רק בשביל להיקבר שם. 

אם מישהו תהה בקשר לדאהר, אז אני אחד היחידים שיודעים איפה הוא טמון. וטרחתי גם וצילמתי לוויקיפדיה. אז כמו שתראו הקבר לא משהו. סתם איזה מרובע של אבנים בלי מצבה ובלי כלום. סך הכל אני גם לא ממש סגור אם זה הוא, או הבן דוד שלו, או סתם מישהו, או שהשומר במקום (רח' אחד העם בעכו, ליד מקאם אבו עתבי, שדרך אגב המבנה עצמו מעניין, ושווה למצוא את השומר שגר ממש בתוך הקבר של אבו עתבי עם משפחתו ולקשקש איתו קצת על דאהר כמו שאני עשיתי) טעה וזה קבר ליד. האם זה מקטין מגדולתו של דאהר? לא. רוחו שורה על פני הגליל, גם אם קברו לא במצב מי יודע מה.

אז הנה אמרתי מילה טובה על יאיר. לא שהוא התכוון לכל זה. זה סתם הרשעות / חוסר מחשבה הרגילים שלו ושל פקידי האוצר. אבל יכול להיות שמעז יצא מתוק. חבר'ה - צריך לעשות משהו רציני בעניין הזה. אם לא יהיה לנו כאן סוויץ' מחשבתי, אז פשוט חבל.

אסיים במשהו ממש גאוני של טום וייטס שהוא גאון, וכתב שיר נורא מורבידי על מוות וזה, וזה מתוך האלבום שלו "BONE MACHINE" שהוא נורא קשה להאזנה אבל נורא מתגמל למי שמצליח. אז זה נקרא "DIRT IN THE GROUND" וזה לא ממש ממתק אמיתי במובן שזה לא מתוק ודי מרתיע בשמיעה ראשונה, אבל נסו, מה כבר יכול לקרות? הביצוע כאן הוא בהופעה חיה, ולא הביצוע מהאלבום, והוא קצת יותר ג'זי וקומוניקטיבי אפילו מהמקור. וייטס נשמע, כרגיל, כאילו הוא כבר מת ונקבר כבר כמה שנים. בהקשר הזה אני כמובן חוזר על ההמלצה הרגילה בענייני חיים ומוות - "כול אשר תמצא ידך, לעשות בכוחךעשה: כי אין מעשה וחשבון, ודעת וחכמה, בשאול, אשר אתה הולך שמה". זה פחות או יותר גם התוכן של השיר של טום וייטס, אם חושבים על זה.

יום טוב לכולם. גם ליאיר לפיד. אל תיקח את הפוסט הזה ברצינות. זה עדיין חרא של תקציב. תתפטר עכשיו. 

הבלוג הזה ימשיך במסורת הנבואה שניתנה לאבו אלמוג מאבותיו אדמו"רי סטרעטין. גוש הימין הולך להרכיב את הממשלה הבאה. ראש הממשלה הבא יהיה ביבי נתניהו. אנשי המרכז מלפיד ועד מפלגת העבודה יחברו לממשלתו בזה אחר זה. סגור חתום ומנוי. אין דרך לחמוק מזה. כה אמר האדמו"ר הזקן מסטרעטין בשבתו במתיבתא הרעפארמית בסח'נין שעל נהר החילזון.

אז זהו? בשביל זה עבדנו? הזענו? רצנו? עשינו חוג בית עם דב חנין ורצנו בשמונה בערב למכולת בעראבה לקנות בורקס טרי ושתיה קלה? כתבנו פוסט אחרי פוסט? ראינו את התשדיר הזוועתי של מפלגת הכלכלה?

כנראה שכן.

בואו נלך שנה וחצי אחורה. היה J14. הייתה תחושה של מהפכה באוויר. צעדנו. הלכנו. גרנו באוהל (טוב, חלקנו גר באוהל) צעקנו "הון שלטון עולם תחתון" ו"יהודים וערבים מסרבים להיות אויבים". ומה? טרכנטברג? אפילו גם זה לא.

אז מה יצא לנו מזה? נכון. יש את סתיו שפיר שתיכנס לכנסת וזה מעולה, ויוסי יונה במקום כמעט ריאלי וגם זה סבבה. יש רשימה צעירה ויפה בעבודה. במרצ הכל סבבה, אבל היה סבבה גם לפני, וחד"ש אותו דבר, לא משהו אבל זה מה יש. יש אחרים שניכסו את הדגל שלנו. יאיר לפיד מנסה לגזור את הקופון, עם הטייקון דה לה שמאטע יעקב פרי במקום ריאלי. יש עוד שמדברים גבוהה גבוהה על ערכי קיץ 2011. הם לא יקדמו את הערכים האלו בסנטימטר. לא לשם כך צעדנו. לא לשם כך מחינו. הכל יהיה כמו שהיה. שלטון הון, פערים, כיבוש (הולכים ביחד. בלתי נפרדים, שלי. אי אפשר אחד בלי השני. את כולם צריך למוטט.) סדנא דארעא חד הוא.

אז מה? לא להצביע? חס וחלילה. להצביע, ולהבין שהקול חייב ללכת למי שישמיע קול רם וברור כנגד הכיבוש, שלטון ההון והפערים החברתיים. וקול רם וברור נגד נשמע רק ממקום אחד - מהאופוזיציה.

ולהבין שיש תהליכים היסטוריים שמתבטאים רק ממרחק של זמן, שפורחים באיחור, שלא מתבטאים באופן ישיר בהצבעה בקלפי.

נובמבר 1959. בן גוריון בשיא כוחו. מפא"י זוכה ב-47 מנדטים. המפלגה והמדינה הן רכושו האישי של אדם אחד. דוד בן גוריון. הוא אמנם לא פורט את הרכוש הזה לממון ולהון, כמקובל כיום בקרב מנהיגי אקירוב למיניהם, אבל מילתו היא חוק. אין לו מתחרים. בפינה הצדדית של הכנסת יושב עלוב, מושפל, פאתטי, חבר הכנסת היושב ליד חבר הכנסת באדר. ינואר 1961. שנה וחודשיים לאחר מכן. דוד בן גוריון מגיש את התפטרותו. אמנם תהיה עוד ממשלת מעבר, ויהיו עוד בחירות שבהן ינצח, אבל הדברים אינם כשהיו. בתוך הניצחון האדיר נזרעו זרעי התבוסה. נזרע ההיבריס. אחרי 1960 שלט בכיפה מושג שאיש לא הכיר ב-1959. "הפרשה". זו תמשול בכיפה במשך העשור הבא. תגרור את בן גוריון ואת מפא"י לפיצולים, סכסוכים אישיים, שקיעה אישית ופוליטית. 1977 נולדה ב-1959. נכון, לקח 18 שנה, אבל זה הגיע.כי ההיסטוריה כיוונה לשם. מי שהצביע ב-1959, לא חשב על הבחירות של 1961. מי שהצביע ב-1961 לא דמיין את 1977. אבל 1977 באה. כי היא הייתה חייבת לבוא.

קיץ 1968. צרפת במהומה. הסטודנטים מפגינים. מהפכה של ממש. דה גול מכריז על בחירות בלב כל המהומה. הארי הזקן שולט על העם הצרפתי כעשור, מאז הכרזת הרפובליקה החמישית, במהלך שהיה קרוב להפיכה צבאית. משטרו של דה גול הוא ממשל מיושן, שמרני, קופא על שמריו. משטר המנוגד לכל מה שהסטודנטים יצאו לרחובות עבורו. האווירה היא אווירה מהפכנית. ברור לכל שהפעם זה יקרה. הפעם יודח השמרן הזקן. הפעם יוזרם דם חדש לפרלמנט. זה לא קרה. הבחירות ביולי 1968 מהוות תבוסה אדירה למפגינים ולכל מה שצעדו עבורו. הגוליסטים זוכים ב-358 מתוך 487 מושבים בפרלמנט. רוב עצום. להלכה יכול דה גול להמשיך ולשלוט. הוא קיבל את המנדט מן העם. כעבור פחות משנה, ב-28 באפריל 1969 הוא נוחל תבוסה במשאל עם ופורש. האיש שהיה בשיא כוחו אך שנה לפני כן, הבין כי זמנו חלף.הוא הבין זאת אפילו שהבוחרים לא הבינו זאת.

חורף 2013...

כן. יש תהליכים שלוקח להם זמן. אך ההיסטוריה אינה חד ממדית. היא לא מתבטאת בדפוסי הצבעה בבחירות. היא מתבטאת בתודעה. בהבנה. הערכים של קיץ 2011 לא יתבטאו בקלפי של 2013. זו תשדר, כהרגלה בשנים האחרונות, גזענות, פחד, קפיאה על השמרים. אבל הקלפי אינה חזות הכל. יש תהליכים שגם הקלפי אינה יכולה להם. אסור להתייאש. חייבים להמשיך.

בהתחלה חשבתי לא לכתוב על זה. דבר ראשון זה נדוש מאוד מה שיש לי להגיד והקורא שמכיר את הבלוג בטח יכול לנחש מה דעתי גם בלי לקרוא את הפוסט. דבר שני, זה נראה כמו בעייה של מדינת תלביב. הרי בסולטנות הדאהריסטית כשתקום יתקבלו פליטי ג'נוסייד בברכה. האמת היא שיש כבר ריכוז של כמה מאות מהם להערכתי בתחומי הסולטנות, בסח'נין ובכפר מנדא, ואני רואה אותם כל בוקר מחפשים עבודה במקומות קבועים, ליד אצטדיון דוחא או בתחנת האוטובוס ביציאה מכפר מנדא, על הכביש הראשי. חבר'ה שדיברתי איתם מסח'נין דווקא הראו סימפטיה לאפריקאים, והרעיון של 'הם באו לאנוס את נשותינו, להפיץ מחלות, ולתפוס את מקום העבודה שלנו' טרם תפס במגזר הערבי, אבל אני מניח שזה עניין של זמן, כי על גזענות וטמטום אין לנו, ליהודים, מונופול.

אבל כמה שזה נראה לי רחוק, קמתי בבוקר וקראתי בעיתון את מה שיש לאלי ישי להגיד, ואז נזכרתי שמי שמדבר זה לא חבר מפלגת שוליים גזענית בנוסח האירופי, אלא שר הפנים של מדינת ישראל, ונורא התביישתי. ואז הדלקתי טלוויזיה כדי להרגע, כי התלתלים של אורלי וילנאי בבוקר עושים לי טוב, וראיתי שם את איתמר בן גביר ומייד כיביתי. הבנאדם עמד עם הסמל של המכונית של רבין ואמר משהו כמו 'הגענו למכונית ונגיע לרבין עצמו'. זה איכשהוא פוסל אותו, לדעתי, מלהיות מרואיין לגיטימי בתכנית בוקר מכאן ועד שחרורו של יגאל עמיר, עם תקופת צינון קטנה גם אחרי כן. אבל כנראה שדעתו של גיא מרוז שונה, והוא בטלוויזיה ואני לא, אז הוא קובע.

אז כנראה שיש בעיית פליטים, והבלוג הזה, עד כמה שהכתיבה בו לאחרונה היא ספוראדית ומגומגמת, מתגייס תמיד לפתרון הבעיות המציקות בחברה הישראלית, וגם מצא פתרון ריאלי, אמיתי, וסבבי ברמות על לבעייה.

אז לא נשאיר במתח וניגש ישר לפתרון. יגויירו הפליטים. יוקם בית דין שדה בדרום תל אביב, או אפילו ממש על הגבול למצרים, כדי לתפוס אותם עוד בהתחלה, כשהם קשובים, לפני שהתחילו לאנוס ולהפיץ מחלות. שלושה דיינים ומוהל, חמישה שישה שבועות גג, שלוש ארבע שאלות על תפילת מנחה וארבעת המינים, קיצוץ מהיר ואלגנטי למי שיש לו, שם למטה, עודפים, והנה יש לנו יהודים כשרים וחדשים, כולם עד האחרון שבהם זכאי שבות, ורשאים להיכנס למדינת ישראל בדלת הראשית, לקבל סל קליטה, ויש להם מייד זכות הצבעה. לפי המספרים שמדברים עליהם יש כבר לפחות מנדט אחד שחור שם, וזה מקזז את המנדט של בן ארי, אז כבר עשינו משהו טוב.

איפה הבעייה? הבעייה היא שכדי שהגיור הזה יתפוס ויעניק זכאות לשבות הוא צריך להיות אורתודוכסי. ועוד לא שמעתי רב אורתודוכסי שמתבטא בזכות יחס יאות לפליטי הג'נוסייד האפריקנים, אלא, איך לומר, כל מי ששמעתי היה בצד של הבחורה הזו עם הגופיה הלבנה והכיתוב 'מוות לסודאנים'. 

פעם חשבתי שאין זיהוי בין רב אורתודוכסי וגזען שפל, בנוסח האירופי. חשבתי שכהנא הוא גידול פרא, ואהבתי לקרוא את הפסוקים במקורותינו שמקבלים על קבלת האחר, תוך שאני מתעלם מאלו שקוראים להשמדתו. היום זה קצת אחרת. המפד"ל, המפלגה של בוני המדינה חובשי הכיפה, של העולים לביריה, של המחלקה הדתית של הפלמ"ח, של שפירא ובורג - זה האמיתי, לא זה שמפרסם שוקולד למריחה, אחרי שגמר ללקק את כל הדבש מהסוכנות היהודית וכתב ספר פוסט ציוני לקינוח - אז המפד"ל הזאת מתאחדת עם האיחוד הלאומי, המפלגה הכהניסטית במוצהר. ושחורה משם הדברים קצת יותר גרועים אפילו. מישהו אמר 'ש"ס' ולא קיבל? אני למשל קיבלתי ש"ס ולא אמרתי. טוב. אז זו הכללה נורא מכוערת, אבל אפשר לפחות לדבר על חזקה. לא חזקה חלוטה. סתם חזקה. בטח יש איפשהוא רבנים אורתודוכסים שנורא מצטערים ומתביישים על היחס לפליטים הסודנים ורוצים לעזור. אבל הבעייה היא שהם מתחבאים מאוד מאוד חזק. אז להגיע לבית הדין שלי זה בטח יהיה להם נורא קשה.

אבל כמו לכל בעייה, לבעייה הזו יש פתרון. תגידו, כל האדמו"רים האלה, שיש להם שושלות כאילו, האבוחצירות והגורים ובעלזים וכל האלה, אז האדמו"ר צריך איזה הכשרה או הסמכה חוץ מלצאת מהווגינה הנכונה? ואחד מאלה, אם הוא ירצה לגייר אפריקאי או שניים או עשרת אלפים, מישהו יעז להגיד לו לא? אז למי שקורא את הבלוג הזה ועוד לא יודע, אני באופן אישי לוקח את כל האדמו"רים האלה בהליכה במה שנוגע לייחוס. אני מוכן ללכת אחד על אחד עם כל אדמו"ר אשכנזי או ספרדי, ולהוריד אותו מתחת לשולחן במניית אבות קדושים. כי אם זה גדול בתורה, או מקובל, או קדוש, ומת שלושים שנה לפחות, אז אני נושא את המטען הגנטי שלו, באחריות. דרך אגב, זה אומר די הרבה על האיכות של המטען הזה, אבל נעזוב את זה.

אז אני, כידוע, היורש החוקי לכתר אדמורות בית סטרעטין (עם טענות לא רעות גם לאדמורות בוסטון, פשיסחא, לעלוב, וכאלה) אז אני מכריז על עצמי כאדמו"ר האלוקי מסטרעטין, ומכריז על הקמתו של בית הדין הגדול לגיור נידחי אפריקא שמקום מושבו במועדון באשחר, ומי שרוצה שיבוא ויתגייר, ונראה שמישהו יעז להגיד שאני לא מוסמך.

אבל כידוע זה רק חלק מהבעייה, כי צריך גם מוהל, וזה לא משהו שאני יכול לעשות. צריך מישהו ממש מקצועי, כי זה בטח נורא כואב, ואני נורא שמח שעשו לי את זה לפני שבכלל הבנתי ובלי שידעתי מה קורה כי היום בטח לא הייתי מסכים. אז נשאיר לגזענים של אלי ישי את הבדיחה שאי אפשר ממש לפספס עם השחורים בקטע הזה, כי זה באמת לא לעניין. אני פותח מכרז למוהל הראשי של האדמורות הסטרעטינית. אם מישהו, מוהל, או כירורג, מעוניין, הוא יודע איפה למצוא אותי.

ונסיים בשיר שמתאר את דרכי פעולתי כאדמו"ר. ואם מישהו מקוראי הבלוג הזה הוא פליט שרוצה מעמד של אזרח מכוח שבות, אז שירים טלפון. ושימצא אבל מוהל כי עדיין אף אחד לא יצר איתי קשר בעניין, וכרגע המשרה הזו לא מאויישת.