הבלוג של אבו אלמוג

סתם, סתם מלכלכים עלי באשחר. עד כמה שאני מבין הדעה הרווחת היא שאני איזה שמאלן חילוני קיצוני שכותב בלוג שמלכלך בו על היישוב בפרהסיה, מוציא דיבתו רעה, ומוציא החוצה את כל הלכלוכים הפנימיים, ואם חסרים לכלוכים פנימיים, גורם להם, בכל מיני מעשים קיצוניים כמו לרוץ לוועדת קליטה עם פלטפורמה הזויה שצריך לקלוט את כולם - דרך אגב, תוצאות הבחירות טרם התקבלו אצלי אלא באופן חלקי - וכל מיני כאלה. אז קבל עם ועדה אני מכריז כאן ועכשיו - אשחר הוא יישוב קהילתי צנוע ושומר מצוות, מקדש שם שמים ברבים.

ומניין לי כל אלה? המחיצה סיפרה לי.

מנהג נאה באשחר מזה כחמש עשרה שנים - ההקפות השניות. מדי שנה, במועד ההקפות השניות, כ"ב תשרי, מתכנסים כל תושבי אשחר, גברים, נשים וטף, מזמינים את כל תושבי משגב, ורבים מהם באים, ומקיימים בציבור וברוב עם את מצוות ההקפות השניות. האמת - אירוע סבבה. לא שהקפדתי להגיע בכל חמש עשרה הפעמים שהאירוע התקיים, אבל כשהייתי היה שמח, והייתה מוזיקה והיו ריקודים, והייתה תחושה של ביחד אשחרי, ובקיצור 'מצווה גדולה להיות בשמחה'. האירוע, שהפך להיות לאירוע הדגל של אשחר, מתקיים במגרש הכדורסל. מקימים במה, עליה די ג'יי, בית הכנסת לא רחוק, מביאים את הספרים, ויאללה הקפות!

השנה נתווסף לשמחה חידוש נאה, ונוספה מחיצה מאחוריה חוללו בנות אשחר הצנועות, מבלי שעינו של זכר תשזוף אותן. זה עשה די רעש קצת לפני וקצת אחרי. התוצאה הייתה פלורליזם אשחרי אמיתי, אלו רוקדות להן בצנעה מאחורי הפרגוד, אחרים מקיפים עם התורה מבלי שתפרענה להן הנשים, ובסמוך, ולעיתים בתגובה למחיצה מעגלי שמחה מעורבים, ובהם בני אשחר, ואלו המופקרות מבנות אשחר שמוכנות להיראות בפרהסיה באירוע ציבורי כשהן מחוללות עם בנים. פלורליזם במיטבו! איש לפי דרכו! יישוב מעורב לאמיתו! כל אחד מקדש את ההקפות השנות לפי דרכו, זו בצניעות וזו בהפקרות, וכולן חיות יחדיו ביישוב קהילתי מעורב ופלורליסטי.

לא אלך כאן לשני כיוונים. לא אביא כאן את חילופי הדברים המרתקים באמת בפורומים באתר של אשחר - שהחליפו את הגוגל גרופ הידוע לשימצה - שבהם זו מוחה וזה צוהל וזה חושש שיכוהו במקל. בין היתר כי זה פורום סגור ואין בדברים עניין לציבור. אפשר גם לשים את הדברים בהקשר רחב ביחד עם כמה סוגיות כגון שירת נשים בצבא וקווי מהדרין, ולדבר ברמה התיאורטית היותר גבוהה על מסמן ומסומן והדרה ומה היה אומר לאקאן על נשים מאחורי מחיצה, ולמה צריך את לאקאן. טוטם וטאבו של פרויד די סוגר את הפינה הזו. אבל גם לשם לא אלך.

אני רוצה רק להפנות למאמר פיצ-פיצפון של חגי בועז בתיאוריה וביקורת 21 שנקרא בשם היבשושי משהו "פרשת המאבק על זכות הבחירה לנשים בתקופת היישוב: הסטטוס קוו ויצירת קטגוריות חברתיות". כמו מאמר בתיאוריה וביקורת הוא כולל הרבה תיאוריה והרבה ביקורת, אבל החלק של הסקירה ההיסטורית מראה איך ממש בשנות העשרים של המאה העשרים, לפני כמעט מאה שנה, ניסתה הציונות החילונית, כתנועה מהפכנית, לשבור את המחיצות המגדריות של היישוב הישן, ולתת לנשים זכות בחירה, אל מול התנגדות קשה של היישוב הישן והחרדים. המאבק על זכות הבחירה לנשים נתפס כסוגיה העומדת בלב האתוס הציוני, ונקשר עם נושאים כיצרנות, כיבוש העבודה וחידוש השפה. האמירה הייתה פשוטה - הנשים שותפות לנו, הגברים, במעשה הציוני. לא נוציא אותן אל מחוץ לגדר ולא נעמיד אותן מאחורי מחיצה. וביטאה את הדברים יפה חברת הכנסת עדה מימון -

"אחד מראשי עדת ישראל אמר בהמשך לדבריו בשאלה זו: 'ידעתי את סבל נשותינו הצנועות, אלו הנשים שמתו בביצות חדרה ונתאלמנו ביסוד המעלה: ידעתי את האשה העבריה עוד מלפני עשרים שנה ויותר, זו שנשאה כדי מים על שכמה בלכתה ברגל מראשון לנס ציונה. אבל התדעו, רבותי, בשל מה היו חביבים עליה הסבל והייסורים? כי הכל מילאה אך ורק לשם 'עשיית רצון בעלה', וכעת, בעוונותינו הרבים?...' מי מהקהל קרא - לא את רצון בעלה עשתה אלא את רצון האומה! אבל האמת נבלעה בנעימה ואנן נענה אבתריה: רצון עצמה עשתה!"

כל הכבוד עדה! (תסתכלו בתמונה ותקראו את הערך בוויקיפדיה. לא בר רפאלי, אבל האישה הזו בנתה את הארץ בידיים.) האישה, לא כקניינו של בעלה שיש להסתיר מאחורי פרגוד שמא יחשוק בו זר, ולא ככלי בלבד במאבק המהפכני להקמת האומה, אלא כיצור אוטונומי בעל אמירה עצמאית משלו. אז במאבק הזה, על זכות הבחירה לנשים, ניצח הצד החילוני, וכיום ראיתי גם חרדיות גמורות המשלשלות את הפתק לקלפי, למרות שהרב זוננפלד היה מתפלץ. אבל עכשיו מדירי ומסתירי הנשים למיניהם לוקחים אותנו קצת אחורה, ומנסים להוציא את דמות האישה מהפרהסיה הציבורית, ולהחזירה למקום הראוי לה, אותו פרגוד, אותה מחיצה, שהציונות הסירה. אז מי שרוצה לחיות כך זה סבבה והכל טוב ויפה. אבל אם כבר, אל תמכרו לי סיפורים על יישוב מעורב לחילונים ודתיים, אלא ספרו לי שאני הולך לגור במאה שערים בשנות העשרים של המאה שעברה. ואני אומר בפירוש, מי שמסתיר את הנשים בהקפות השניות באשחר מאחורי מחיצה, מיישר קו עם קיצוניות דתית, עם מחרימי שירת הנשים בצבא, ועם מסירי הנשים מהפרסומות בירושלים. וכמו בצבא, אם מישהו רוצה שיתוף פעולה ודו קיום בין דתיים וחילונים, אין מקום לקיצוניות. המחיצה אומרת לי - אם אתה חילוני, ליברל ומאמין בשוויון האישה, מקומך לא כאן. אז זה הבית שלי, ואני מתכוון לשמור עליו, ועל אחדותו בכל דרך. מקומי כאן. מקומה של המחיצה - לא.

ואסיים בקישור לקליפ של האירוע המרגש. את המחיצה רואים לכמה שניות בהתחלה וכמה שניות בסוף. המוסיקה די סבבה. זה מתחיל עם 'מי שמאמין לא מפחד', וממשיך ל'ברוך הגבר' במנגינת ספידי גונזאלס, ויאיר כהן מיוזיק עושה שם עבודה יפה. תיהנו!  

היום בבוקר כשהגעתי לעבודתי ראיתי את ההודעה הרשמית של ועדת הבחירות, ולפיה לא אני הוא שנבחר לוועדת הקליטה אלא ארבעה אחרים. ברוח דמוקרטית אמיתית, פורסמו התוצאות באיחור דיפלומטי של יום, וגם פורסמו רק שמות הנבחרים, ולא פילוח הקולות. עד לרגע זה איני יודע מה היו אחוזי ההצבעה, כמה הצביעו לי וכמה הצביעו למתמודדים אחרים. פניתי בבקשה לוועד ההנהלה לפירסום התוצאות המלאות, ואני מקווה שאענה בקרוב. ממספר שיחות, טלפונים ומיילים של תמיכה ועידוד שהגיעו אני מעריך שהיו שם, בקלפי, כמה וכמה קולות עבורי פרט לקולי אני.

מה השגתי במהלך הזה?

מבחינה ציבורית -

* העליתי למודעות את האפשרות שגם החשיבה הרווחת, שצריך ועדת קליטה שתסנן את מי שלא 'ראוי' ממגוון של טעמים, ענייניים יותר או פחות, אינה דרך החשיבה היחידה.

* העמדתי למבחן המעשה את הדעה לפיה לא צריך להיות סינון אתני בקבלה ליישוב. תוצאות הבחירות המלאות, לכשתתפרסמנה, תסייענה לי לבחון האם יש איזה שהוא בסיס למהלך הבא, שיש לחשב אותו היטב ולפעול בזהירות ובמתינות לקידומו - ניקוי התקנון של אשחר מכל סעיף המדבר על קשר בין קליטה לבין 'זיקה ליהדות ולציונות'. עד כמה שידוע לי החלטה זו נתקבלה, די בשקט, לפני כשנתיים. עדיין לא ראיתי את הניסוח של הסעיף, אבל גם זה יגיע.

* יצרתי בסיס אפשרי לפעולה בנושאים אלו, כשהנוכחות האגרסיבית שלי הציפה גם תומכים שלא היו 'החשודים הרגילים', שניים שלושה 'שמאלני אשחר' הידועים והמסומנים מראש. יש הרבה שחושבים כמוני. יש הרבה שיכולים להיות משוכנעים אם רק יפנו אליהם נכון. יש הרבה שבפעם הבאה יעזו גם להביע את דעתם בקלפי.

מבחינה אישית -

* מזה חודשים שאני מסתובב כשאני יודע שאני תושב של יישוב שלא היה מוכן לקבל רבים מידידי ומכרי לקליטה. הרגשתי בושה ומבוכה כלפי מכרים אלו. היום אני יכול להגיד שאני עושה כל מה שאני יכול בשביל לשנות את המצב. שאיני יושב בצד ושותק כפי שהיה עד עתה. זה לא משפר את המצב בפועל, אבל זה מאפשר לי להסתכל למכרים הללו בעיניים כשווה אל שווה, ולא מלמעלה או מלמטה.

* מי שנמנע מחברתי, מי שמסובב את הגב כשהוא רואה אותי, מי שמתעלם ממני במכוון, וקודם נחשב ל'חברי', אינו דווקא הפסד. ייתכן שטוב שיחסים כאלו, גם אלו שנמשכו כעשרים שנה, גם אלו שראו ביחד קשיים, עליות וירידות, גידול משותף של ילדים, עזרה הדדית, והסתיימו בצורה כזו, הגיעו לקץ. מערכת יחסים בה צד אחד אינו מסוגל לקבל את הבעת הדעה הפומבית של הצד השני, אינה טובה לשני הצדדים. חבל, אבל נמשיך הלאה.

* מצד שני הרווחתי הרבה אנשים נפלאים שיצרו עמי קשר, חדרו את חומת הפרטיות שלי, ויצרו בסיס להמשך ידידות. בסיס פוליטי הוא אף פעם לא בסיס טוב לידידות. אבל התחושה שלי שעם הרבה מהאנשים האלה ניתן יהיה ליצור יחסי שכנות טובים בהרבה משהיו, גם כאשר הנקודה הפוליטית תתפוגג.

ומה עכשיו -

* דודי ב' העלה היום בגוגל גרופ את הדעה שהים האשחרי שהיה עד עתה גבה גלי יהיה מעתה שקט. הוא שוגה. זו רק ההתחלה. ראשית, יש בחירות לוועד ההנהלה בעוד מספר חודשים. שנית, אני רוצה לראות, וגם אראה, את התוצאות המלאות של הבחירות האלה. שלישית, סימנתי לעצמי מטרות ארוכות טווח לדמוקרטיזציה של אשחר, ולא אשקוט ולא אנוח עד שכולן תתמלאנה, עד האחרונה שבהן. אשחר יהיה יישוב בו כל אחד יכול להביע דעתו ללא חשש, בו החלטות מתקבלות בצורה דמוקרטית, בו אין סעיפים בתקנון שאדם כמוני אינו יכול לחיות עמם. בי נשבעתי.

* הדבר החשוב הוא להרגיל את תושבי אשחר לביטוי דמוקרטי מלא וחופשי. למתיחת ביקורת נוקבת ואחראית. לכך שלא כל מי שסוטה מן הקו הוא אדם שבא להשמיץ ולהרוס, אלא שלפעמים יש לעצור ולהקשיב. ייתכן שתסכימו עם דברי, וייתכן שלא. חובתי להביע את דעתי. זכותכם להקשיב.

אשחר הוא מקום נפלא. התושבים שלו אנשים מצויינים. הם אנשים שבאו לבנות ביחד קהילה פלורליסטית, ירוקה, הבנויה על כבוד הדדי ועזרה הדדית. זה המקום שבחרתי לחיות בו ולגדל בו את ילדי. זה המקום שאני רוצה לבלות בו את שארית חיי. אני רוצה לראות את המקום פורח ומשגשג. אני רוצה לסייע להפוך את אשחר למקום שבו האמירות על פלורליזם, הבנה הדדית, וסובלנות, אינן רק ססמאות, למקום שבו מי שסוטה מן הקו אינו מוקע ומושלך מחוץ למחנה, אלא מתקבל כקול אחד בהרמוניה של הקולות האשחריים. הדרך לשם ארוכה. בשבועות האחרונים הלכתי דרך ארוכה לקראת המטרה הזו, ונעזרתי באנשים נפלאים שלקחו ברצינות את הססמאות האשחריות. אסור לעצור ולהפסיק. ביחד נהפוך את אשחר למקום טוב יותר. אני משוכנע בכך.

הצבעתי. אני אופטימי. בעוד כעשרים וחמש דקות יוודעו התוצאות. אני לא אדע אותן עד השעה תשע בבוקר בערך, כשאגיע למחשב במשרדי, שהוא הוא המחובר לגוגל גרופ באשחר.

אתמול הרצתי כרוז אחרון. נתתי שם את השיר של נימולר, שפרסמתי כאן בבלוג קודם, עם תיקונים למשגב. אז נזכרתי שלפני כמה ימים הבינו מאיזו אמירה שמישהי כתבה בגוגל גרופ שהיא משווה מישהו לנאצים והיה בלגן ועפו האשמות הדדיות וכולם נעלבו. אז הסברתי יפה שמה שנימולר אומר זה אוניברסלי, ושהרעיון מובע גם בשירים אחרים כמו השיר של מניק סטריט פריצ'רס If you tolerate this then your children will be next.  שזה שיר מאוד סבבי ומי שלוחץ על הקישור הרוויח.

האמת היא שלא ממש דאגתי שמישהו באשחר מכיר את השיר או את הלהקה, אבל אי אפשר לדעת. הפריצ'רס הם מעין בלר או סווד לשמאלנים שפעלו בשנות התשעים וזה פחות או יותר השיר היחיד שלהם שאני מכיר. וגם ממנו אני מכיר רק את הכותרת, והנחתי באופן מאוד בסיסי שמה שהוא אומר זה שלא צריך להיות סובלנים לכל מיני תופעות בסביבה שלך כי לך תדע לאן זה יגיע. אבל אחרי כן הלכתי וחיפשתי בגוגל ומצאתי שיש לו מילים מאוד חריפות שמתייחסות ללחימה של הגדוד הוולשי בצד הרפובליקני במלחמת האזרחים הספרדית, עם שורות שחס וחלילה ליישם במציאות כמו If I can shoot rabbits, I can shoot faschists. אני באופן כללי לא ממש רוצה לירות בפשיסטים אלא אם כן הם יורים עלי קודם, ובכלל באשחר אין פשיסטים ואת הבעיות שם יש להסדיר בדיאלוג ולא בשום דרך אחרת. אבל אני גם מבין את כל הקטע של השמאלנים הבריטים עם מלחמת האזרחים בספרד שזה המורשת קרב שלהם בימים ניאו ליברליים מאוד קשים, והסרט האהוב עלי של קן לואץ' הוא על אדמה וחופש, וכל מה שאני מתכוון הוא באמת שאם תסבול את זה ילדיך יהיו הבאים בתור, וזה מאוד נכון באשחר, כי כמו שכתבתי בכרוז, אנחנו נורא נורמטיבים וכל זה, כי אחרת לא היינו עוברים ועדת קבלה, אבל לך תדע איזה הומו חד הורי מוסלמי גדל לך בבית, שיסתובב עגום ואומלל בעולם ויחפש ועדת קליטה שתסכים לקבל אותו.

בערב חזרתי הבייתה וראיתי שלכבודי (?) מישהו חידש את הצבע הצהוב של השער ועכשיו הוא צהוב בוהק. האמת היא שכל הבוקר קיבלתי טלפונים היסטריים מכל דורשי טובתי באשר הם שצובעים את השער, ופחדתי לחזור ולמצוא שער ירוק, ואז אצטרך לשנות את הסיסמה. אבל זה לא קרה. השער צהוב ובוהק מתמיד. הייתה בזה אמירה, או שלא, אבל אשחר לפחות הרוויחה שער צבוע ויפה.

אז הלכתי והצבעתי. מכל מיני ניתוחים וכאלה אני די אופטימי, וחושב שאבחר לוועדה. 

מתקיימת עכשיו בכנסת הצבעה קצת יותר חשובה, בנוגע לחופש הדיבור שלנו. גם שם אני מאחל לכוחות האור להתגבר על כוחות החושך, וזה מקרה קלאסי של אם תסבול את זה אז הילדים שלך הם הבאים בתור. אני מאוד שמח שאני לא רק מתנגד לדברים האלה באופן עקרוני וכותב על זה בבלוג שקוראים שניים וחצי שמאלנים שממילא מסכימים איתי מראש, אלא גם עושה משהו בעניין, כל אחד הוא נר קטן וכולנו אור איתן.

ועוד סימן אופטימי - עכשיו נכנסים לבלוג שלי דרך חיפוש "דוגמניות לבני נשים". זה הכל האנליה הואוני הזאתי אשמה. תגידו, מישהו כאן היה בהרצאה של סלבוי בתל אביב -אחרי ששמעתי שאבא של חבר מאוד טוב שלי הנחה ממש ביחד איתו תזה לדוקטורט של איזה מישהו באיזו אוניברסיטה, אני מרגיש ממש קרוב ויכול לקרוא לו בשם הפרטי - מישהו ראה את אשתו? היא באה לכאן בכלל? סך הכל קרה לי יותר מפעם אחת שאנשים שקוראים את הבלוג הזה ולא ממש בקיאים בלאקאניאניזם ניאו קנטיאני מהסוג שסלבוי מתעסק איתו, אז כל מה שהם זוכרים מהתורה הנשגבה של סלבוי ז'יז'ק זה שהוא התחתן עם מישהי שהשם הפרטי שלה נשמע כמו תנוחה מינית (וכל אחד מהם משבש אותו בדרך אחרת). זה נורא שוביניסטי, ואני די בטוח שלגב' הואוני יש הרבה מה להגיד על לאקאן, וכל הקטע של הדוגמנות זה גם הגשמה אישית וגם בשביל להתפרנס, אבל זה גם מאוד נחמד שמגיעים אלי דרך החיפושים האלה. אני גם שוקל לעשות פינה קטנה בבלוג עם כל מיני דברים מעניינים למי שמגיע לכאן דרך "דוגמניות לבני נשים" או "המון ציצים" ומאוד מתאכזב כשהוא מוצא את השער הצהוב. יש הצעות?

בברכת

גל אחד טוב נגד השער הצהוב