הבלוג של אבו אלמוג

טוב, אם מישהו ממש ממש ממש התרשם מהכותרת של הארץ אתמול שעוד מעט תהיה ברית זוגיות להומואים והכל יהיה סבבה אגוזים אז זהו, שלא. יש תזכיר הצעת חוק, שכנראה שלא יצא ממנו כלום, וגם אם החוק יתקבל לפי התזכיר מילה במילה, אנחנו הסטרייטים החילונים היהודים נמשיך לסבול מזה שהרבנות מחזיקה אותנו במקום בו השערות קצרות ואידך זיל גמור.

אז זו דעתי, וכרגיל איני מסתיר אותה. מכיוון שעכשיו אני תלמיד מחקר באופן רשמי אז גם יש לי גישה לבלוג של הדוקטורנטים, וכתבתי שם מאמר מלומד שכולכם יכולים לקרוא. טרקלינאים! לא לפחד שערקתי לכתוב בדין - MEET. זו גיחה כזו, ניסיונית. אני ממשיך אצלכם פחות או יותר בקצב שהתחייבתי, ורק לפני שבוע פירסמתי אצלכם את הערת הפסיקה המבדחת בעניין שוולבוים נ. שוולבוים, שלדעתי זו כתיבה משפטית ברמה די גבוהה, כי מי חוץ ממני יחפש את המקור של פסק דין מנדטורי מ-39. אשקרה היו שם בספריה של הפקולטה עשרים סטודנטים למשפטים בערך ואף אחד מהם לא ידע איפה הפל"ר. שזה כבר בושה וחרפה, כי אני בתואר ראשון ידעתי. אבל אז השנה הייתה קרובה בהרבה ל-39.

בקיצור, מי שיטרח ויקרא את המאמר יבין כנראה כמעט הכל, כי סך הכל אפשר לתייג את זה בקטע של 'אקטואליה' עם איזה סקירה היסטורית קטנה על חוק ברית הזוגיות ואין שם ניתוח משפטי שליפול מהכיסא. אבל יש שם שתי מילים שלא תהיינה מובנות לקורא מן השורה, זה שאינו דובר לטינית כשפת אם, וזה TOTO CAELO. 

בביטוי הזה נתקלתי אצל האליל המקורנן סקינר, שהוא סתם זרק אותו כך באמצע משפט. סך הכל אצלו אי אפשר לדעת אם המדובר בלטינית, איטלקית, גרמנית עתיקה, או הדיאלקט של הטבח השוודי מהחבובות. עקרונית זה נשמע מהשפות הלטיניות, טוטו זה כמובן הכל וקיילו זה שמיים. כמו ב"FIAT VOLUNTAS TUA IN CAELO ET IN TERRAM" אמן כן יהא רצון. אבל טרחתי וחיפשתי, והמשמעות של זה היא שמשהו רחוק ממשהו אחר כרחוק השמיים מן הארץ. 

כמה ימים אחרי כן נתקלתי בזה אצל ניטשה, בגנאלוגיה של המוסר. בעמ' 224 הוא כותב שהמוסר שבמסורת שהוא הסוג הראשוני והקדום של המוסר רחוק טוטו קיילו מהערכיות האלטרואיסטית. טוב, עם זה אני כבר לא כל כך מסכים, וסך הכל הוא די מקשקש בקומקום לדעתי, אבל זה שנתקלתי בביטוי הזה שלא הכרתי קודם פעמיים ביומיים די שיגע אותי, והחלטתי שהדבר הבא שאני מפרסם, לא משנה מה, יכלול את הביטוי הזה. ואחת היא לי אם מישהו יבין אותו, אם לאו.

היום בשלוש בבוקר העירה אותי היד הפגועה כי סך הכל אי אפשר לישון ממש עם הסד הזה, ולא הצלחתי להירדם. מייד הלכתי וכתבתי מאמר די ארוך בנוגע לברית הזוגיות, ושיבצתי בו את הטוטו קיילו כהאי לישנא - "החוק שנחקק רחוק מרחק רב, Toto Caelo, מתזכיר הצעת החוק." מייד שלחתי אותו לדינמיט. העורכים שם כנראה דינמיט באמת, כי הוא פורסם עוד באותו יום! סך הכל כבוד גדול וזה, כי צוות הכותבים שם מעולה. 

כל אותו הזמן הסתובבה במוחי ההרגשה שהביטוי הזה מוכר לי מהקשר אחר. חיפוש נוסף בגוגל הוריד סופית את האסימון, לחרדתי, וחשף את זוועת הפופ מהאייטיז "טוטו קיילו", בלהיטן "אני אוכלת קניבלים". זו מלהקות הבנות האלה של האייטיז, שאף אחת מהן לא עושה לי את זה בנפרד, והאפקט של כולן ביחד עם כל התילבושות והתסרוקות של אותה תקופה חשוכה, הוא לא פחות ממבהיל. נראה לי שגם הלילה אתקשה לישון.

אם כן, ממתק אמיתי? 

'עבודה שחורה' מגדיר עצמו כ'אתר אינטרנט הפועל למען שמירת אופיה של מדינת ישראל כמדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית.' אם תשאלו אותי, אז 'לשמור על אופיה של המדינה כמדינת רווחה סוציאל דמוקרטית' זה כמו 'לשמור על מייקל סקופילד בכלא'. קצת מאוחר, לא? הבנאדם ברח, ואצלנו כאן הפריטו כל מה שזז, ויצרו פערים מהגדולים בעולם. ובכל אופן סחטיין על המאמץ. אני אוהב לקרוא שם, מגיב לפעמים, ודי מזדהה עם רוב מה שכתוב. עובדים שם כמה חבר'ה לא רעים, שיש לי איתם דיבור, ומעניין אותי לדעת מה הם חושבים.

אז לפני כמה זמן קראתי את חוק ההסדרים, שהטיוטה שלו פורסמה ב'עבודה שחורה'. מה ששר האוצר שלנו בישל שם (לא שיש לו מושג מה זה החוק הזה ומה לא בסדר בו, ומה יקרה מהמשחק הקטן שנערי האוצר שלו שיחקו עם אגרות בית המשפט) זה אפילו לא סדר ניאו ליברלי, אלא סתם התעללות בחלשים לשמה. מין טוויסט כזה של הסכין אחרי שננעצה. יש כאן זעקה שחייבת להגיע למה שיותר אנשים. יכולתי לפרסם כאן, אבל למרות הגידול הענקי של מספר הקוראים בשבועות האחרונים, פרי עבודת דף חדשות 'עמותת ישראבלוג', פוסט מן השורה מגיע למספר מוגבל של כ-200 קוראים. יכולתי לפרסם ב'הטרקלין' אבל זה לא נושא משפטי פרופר, אלא נושא יותר חברתי. פניתי לחברי הטוב נדב פרץ וייסוידובסקי, והוא סידר למאמר שלי פרסום ב'עבודה שחורה'. אז עכשיו תקליקו, ותקראו, וגם תעשו על זה מנוי ב-RSS או מה שזה לא יהיה, ותתעדכנו באחד האתרים החשובים והמרתקים שפועלים כאן בשנים האחרונות.

יום נהדר לכולם!

טוב. אין לפוסט הזה קשר לריגול. סתם כותרת פרובוקטיבית. מבטיח הבלחה של אוסטין פאוארס בהמשך. ולענייננו -

הידעת?

* ברשת ב' מדי שבת בבוקר בין 5 ל-7 יש שעתיים עם אייל גולן. למה? מי שומע את זה? מי ממעריצי אייל גולן שומע רשת ב'? מי מהקשישים הגריאטריים שעוד זוכרים את המיקום של התחנה הזו בסקאלה (94.5 FM - אהה! האלצהיימר טרם היכה בי את מכתו!) שומע אייל גולן? למה זה טוב? שעתיים! בין חמש לשבע! מישהו ישלם על זה. בעצם אני. זה השידור הציבורי.

* הלילה של אלבומים קלאסיים ב-88 FM הוא גם כן בלוף גדול. הלילה הזה, שמסתיים בשש, כלל את האלבום הזה המשולש של פורטיס מ-2009, שאשקרה גם לפורטיס לא היה כוח לשמוע אותו עד הסוף. בסדר, בלונדיניות על אוטוביאנקי (או שמא ג'ינג'יות על אלפא רומאו? לא זוכר) זה אחלה שיר. אבל אלבום משולש?

נשארנו עם גל"צ. גלגל"צ היא לא אופציה. זה המטריקס. זה שירים שאייג'נט סמית' משדר ישר אל המוח של הבטריות האנושיות שלו כדי לכפות את המשך הציות. אסור אסור אסור. 

אז יש שם בגל"צ שעה כזו של שירים שנס ליחם שמשדרים חיילים שנשארו שבת. אבל זו האופציה הסבירה. אז היום מצאו איזה פסטיבל "דרור יקרא" מתחילת שנות השבעים, שכלל בעיקר זמרים 'מזרחיים' כמו שימי תבורי הצעיר והסבבי, ששרים פסוקים מהמקורות בליווי תזמורתי. אמאל'ה! בהתחלה התבעסתי אחרי כן התעצבנתי. דבר ראשון, בתקופה הזו נוצרה המון מוזיקה מזרחית אותנטית, שפשוט לא השמיעו אותה, שהיא עדיפה באיכות שלה בערך פי מיליון על הדבר המגוחך הזה. זאת אומרת שאם זמר מזרחי רצה לקבל איזה הכרה ממסדית הוא היה צריך להשפיל את עצמו ולהשתתף בדבר הזוועתי הזה. כאילו כל הכרכים של אדוארד סעיד, הומי באבא ופרנץ פנון לא יצליחו לתאר את הזוועה הפוסט - קולוניאליסטית הזו, אבל בוא ניתן לגורביץ' (דוד, לא יוסי), לנסות - מתוך אנציקלופדיה של הרעיונות, הערך "פוסט קולוניאליזם", עמ' 929:

"השיח של השליט והשיח של הנשלט מורכבים לעיתים קרובות לא רק מפרקטיקות של ידע אלא גם ממחוזות של פנטזיה ותשוקה המצויים בלא מודע של השיח הקולוניאלי: דימויים, מיתוסים, אובססיות ותביעות - אלה הם החומרים שמהם עשויים החלומות הקולוניאלים של הצדדים. חומרים אלה הם פטישיסטיים במהותם משום שהם נותנים ביטוי לפעולה כפולה של קיבוע והכחשה בפומבי. בדומה לפטיש הפרוידאני המפצה את האני מפני חרדת הסירוס אך גם מקבע את החרדה במצב של קבע - כך דינו של השיח הקולוניאלי. זהו שיח הבנוי מפנטזיות חלליפיות שנועדו למלא את מקומו של המקור הנעדר - הזהות המקורית של השליטים והנשלטים. אלה גם אלא מעצבים לעצמם זהות בדויה למחצה, מורכבת מדימויים, חרדות ותשוקות, רוויה באהבה עצמית ובתוקפנות, פרי הקונפליקטים הבלתי פתורים במישור המדומה" וואלה! דרור יקרא!

 מה שמעצבן הוא שזו גם מוזיקה איומה בצורה שקשה לתאר. ולחשוב שזו הייתה השנה שניל יאנג וקרייזי הורס הוציאו את "Everybody knows this is nowhere". אפשר להגיד כאילו - מה אתה משווה. אבל יש מקום להשוואה. זו הייתה המוזיקה הפופולרית של אז. זה מה ששמעו ברדיו. זו הייתה התודעה המוזיקלית של מי שגדל אז. שלי - לעזאזל! לא נשכח ולא נסלח.

אחרי כן זה התחלף בעיבודים של אותה תזמורת לשירים של ברט בכרך בביצוע עדנה גורן. טוב. סביר, אפשר לצעוד לצלילים האלה. לא מגיע לכלל "סבבה", אבל לא מעצבן כמו הדרור יקרא. בכרך חמוד, למרות שעדנה גורן מעצבנת. הדימוי שהתקבע אצלי שלו זה כשהוא מנגן על גג האוטובוס בפסנתר כנף לאוסטין פאוארס (הבטחתי וקיימתי) וליז הארלי ב"מרגל שתקע אותי". נורא רומנטי. ואלו גם שירים שמתאימים לתזמור של התזמורת הזוועתית הזו של רשות השידור. כאילו אם משהו מתאים להם אז זה זה. כל הרומנטיקה הזו גם הזכירה לי את המטרה האמיתית של כל הצעידה הזו - להיות יפה וחטוב עבור ש' שלי.

אז העברתי עם בכרך את הכמה קילומטרים האחרונים, וסיימתי צעידה של שישה קילומטר. מי שילחץ על הקישור יראה את מפת הלוויין של הצעידה הזו באתר של הספורטס טראקר. המסלול נראה נורא כאוטי, אבל למעשה הוא מדוד ומתוכנן, עם מידה סבירה של עליות וירידות, ומקטעים שמדודים גם בזמן שלוקח לעשות אותם וגם במרחק שלהם. עבדתי על זה קשה. אז עכשיו אני כנראה יותר חטוב ויותר יפה. מחכה לי ארוחת בוקר של אלופים. הפייבר 1 הזה שאנה קוראת לו 'דוגלי' ובצדק, עם יוגורט 0% ובננה חתוכה בפנים. לפני כמה ימים אלמוג ראתה אותי אוכל את זה וביקשה גם. אחרי שתי כפיות היא קמה מהשולחן ואמרה "אבא, זה לא בגלל שזה לא טעים. אני פשוט נורא מלאה".

שבת שלום לכולם. דרור יקרא!

בעצם עוד משהו קטן - מי שרוצה לקרוא את הטקסט הכי איכותי שכתבתי בחיים שלי מוזמן לטרקלין. הנושא הוא כמובן המילט, שבטח מה זה יצא לכם מכל החורים, אבל יש בו את יעקב יוסף (הבן של עובדיה יוסף) ואת ישעיהו ליבוביץ' והרב בקשי דורון, וזכריה בן אבקולס ובעילת זנות, ונורא סבבה. רק את דאהר לא הצלחתי להכניס שם, לסלט. כי זה הטרקלין וצריך להיות משפטיים.  

אפרופו דאהר. אני מייסד בזאת את הזרם המונרכיסטי במחאה האנרכיסטית, וקורא לכל מי שיש לו רגליים וגר במרחק סביר לצעוד היום בערב מכיכר הבימה לרחבת המוזיאון. אופס - איזה פטור נתתי לעצמי בלי לשים לב. עוד נדבר על זה. יאללה ביי.