הבלוג של אבו אלמוג

איך היה? סבבה אגוזים. מאוד מרגש. באמת!

העניין היה משפחתי, ומשפחתי באופן מצומצם מאוד, כך שלמעשה הוזמן גם רק חלק קטן מהמשפחה, ברמה של דודים ולא של בני דודים. בשל הרצון ליצור אירוע מצומצם ומהודק נאלצנו שלא להזמין אנשים רבים היקרים לנו. אבל אני בטוח שהם מבינים את זה. 

למעשה העניין עדיין בעיצומו כי יש עוד את התפילה בקהילה בערב. אבל אתמול היה שמח ומבדח. לא איכנס לפרטים, שאינם מעניינם של קוראי הבלוג בד"כ. שתי אנקדוטות - האחת היא שס' מעראבה מאוד נעלב מכך שהבירה שליוותה את האירוע היא 'התנין מסח'נין' והייתי צריך להבטיח לו כי כאשר אמצא שם שמתחרז עם עראבה אקרא לבירה הבאה שלי בשם זה. השנייה היא שבשלב מסויים של הערב הבעלים חיפשו את ש', ומאוד פחדו כשנאמר להם שהיא 'בחוץ, מדברת עם השוטרים', שהיו כמובן חברים לעבודה שהגיעו והיא נפרדה מהם.

העניין כמעט ומאחורינו, ולמעשה את הבוקר אקדיש לפרוייקט השני - והמסובך לא פחות - הדורש בשלב זה התעמקות יתרה בגירסא דינקותא של תורת השדה של בורדייה, שכבר חשבתי שנפטרתי ממנה לנצח בתואר השני. נראה אם אצליח להתרכז.

באירוע של אתמול הכנתי נאום פרוגרמטי וד'אהריסטי בן כחמש דקות, אך בשל כשל במערכת ההגברה הייתי צריך לקצרו בהרבה, והודיתי באופן כללי לכל האורחים במשך כחצי דקה. לאורחים הובטח כי הם מקבלים את הגירסה המקוצרת - ורובם נשמו לרווחה - וכי בהמשך תגיע גירסה מלאה, אז הנה כאן הגירסה הד'אהריסטית המלאה והבלתי מצונזרת.

אורחים יקרים -

התכנסנו כאן לחגוג את בר המצווה של פלג. זו הזדמנות נהדרת להיזכר בכל מי שאיננו כאן איתנו, ובמיוחד בארבעה אנשים שאני מאוד אוהב, סבי וסבתותי. אני רוצה לספר לכם קצת עליהם -

יחיאל אוני התפרנס כקורא מונים בחברת החשמל. כל בוקר היה יוצא על האופניים, רוכב בכל עפולה וקורא את מוני החשמל. רחל, אשתו, הייתה עובדת סוציאלית בימים הקשים של קליטת העלייה ההמונית מארצות ערב. היא הייתה יוצאת כל יום, כשלה שני ילדים קטנים בבית, ומטפלת בכל צרכי העולים במעברות הרחוקות בקריית שמונה ובבית שאן. יעקב נפתלי ברנדוויין היה פועל במחצבה בקסטל. הוא חצב את הפרנסה שלו מהסלע, פשוטו כמשמעו. אשתו, חיה שרה ברנדוויין, הייתה אחראית משמרת במטבח של בית החולים 'ביקור חולים'. זאת אומרת שהייתה מכינה את הארוחה, מחלקת אותה לחולים, ומנקה לאחר מכן. את כל זאת הייתה עושה לבד. לפעמים עזרו לה רבקה ויפה או שולה ז"ל.

כל האנשים האלו עמלו לפרנסתם במו ידיהם. הם עשו עבודות שאת חלקן מתווכחים היום אם ניתן לאפשר לפליטים סודנים או שצריך לייבא בשבילן פועלים מסין. הם היו גאים בעבודתם, ואני גאה בהם. בבתים האלו לא הייתה איזו מצויינות אקדמית, אף אחד מהם לא למד מעולם בחינוך על יסודי, אבל הייתה אהבה אדירה לספר ולתרבות. ביתם היה מלא ספרים. לא היה מעולם עושר גדול, או אפילו עושר קטן, אבל היה עושר רוחני. והיה יושר. והייתה אהבה גדולה, למשפחה. לעם. למדינה. לארץ שאליה הגיעו רחל ויחיאל כשהם מבוגרים, ומשפחותיהם של יעקב וחיה היו בה עוד מימי ד'אהר אל עומר (הפסקה מתודית של כמה שניות, לשם הרושם). ממה שאני יודע, גם המשפחה של ש' לא באה מרקע הרבה יותר נוצץ.

לפני כמה זמן, בטקס הדתי, אמרתי 'אל הנער הזה התפללתי'. פלג בא לעולם לאחר מאבק קשה, ובואו היה מלווה בכל השאיפות והתפילות והמשאלות שאפשר. והתינוק הפך לילד, והילד לנער. ואני מקווה שמשהו מהיושר והצניעות והעושר הרוחני של המשפחה חילחל דרכי ודרך ש' אל פלג, ושהתפילה שלי, שהוא ימשיך בדרך הזו, תתגשם. ממה שאני רואה עד עכשיו, כל המשאלות שלי בנוגע לפלג התגשמו, וזו רק ההתחלה.

ביום ג' בערב אני נותן הרצאה בפני פורום הדוקטורנטים שכותרתה 'כתיבת בלוג אישי ככלי עזר לכתיבה אקדמית'. זה אומר שבבלוג הזה יבקרו בימים הקרובים כל מיני דוקטורים ודוקטורנטים, וצריך להיערך בהתאם.

אז דבר ראשון - כל מה שנאמר בהרצאה לא היה אמת, ובלוג אישי לא ממש עוזר לכתיבה אקדמית אלא מפריע. הוא שואב זמן ומאמץ שיכולים להיות מוקדשים לעיון במשנתו של המשפטן סמואל פון פופנדורף, או בפקודת החברות, או במאמרו של ש.ז. פלר על 'בעילת קטינה ברשלנות עקב אמרת אגב' (רעיון לא רע להציץ בזה שוב, אם אתה אבא של אייל גולן או משהו) ובהקשר זה אפשר אפילו להציץ בחוק הגנת הציבור מפני עברייני מין, התשנ"ו - 2006 (ידעתם שמי שחתום על החוק הספציפי הזה הוא 'נשיא המדינה משה קצב'? שווה להיות דוקטורנט למשפטים רק בשביל לדעת את הקטעים האלה. באמת -). עוד משהו - ברגע שמישהו מהחברים או מהסגל מגלה את הבלוג המאמם, אתה מסומן סופית, אם הדבר טרם קרה, בתור הליצן של המחזור, ולנצח ישאלו את חוות דעתך בנושאים של מערכון לפורים, ושיר לחנוכה, ולא בנקודת ההשקה של שיטת המילט עם משנתו של עמנואל קאנט, למרות שאתה באמת באמת מבין בזה, כי אתה דוקטורנט.

אבל אם אתם כבר כאן אז תבואו, בסבבה. בצד ימין יש רשימה קטנה כזו של קטגוריות, ויש שם 'דוקטורט', אז תוכלו לראות מה אני חושב על כל מיני נושאים אקדמיים שברומו של עולם. רובם עוסקים בכל מיני דברים שקרו לי בלימודי ההשלמה. איש מכם אינו מוזכר בשמו. אין רכילות. רק פרשנות אישית מאוד איזוטרית לכתבי קאנט ופוקו וכאלה, שגויה בעיקרה, וקיטורים על זה שהכריחו אותי ללמוד לימודי השלמה. משום מה אני לא מעדכן את הקטגוריות תוך כדי כתיבה, אלא אחת לכמה חודשים מעדכן לכמה עשרות פוסטים ביחד, אז רוב הסיכויים שמה שיש שם מעודכן שלושה ארבעה חודשים אחורה, ממש לפני שהתחלתי ללמוד את הסמינר ביחד אתכם.

כל היתר, נו... אתם בני אדם נורא רציניים ויש לכם המון מה לעשות. במקרה הבלתי סביר שמישהו מכם ממש מתעניין בקורותיו של ד'אהר אל עומר, זה מקום די סבבי להיות בו, ואל תפספסו את הפוסט על הפרוכת המופלאה שהתגלתה בשפרעם מלפני איזה שנתיים. כל השאר - יש לכם ילדים, עבודה, מנחה על הראש, וסך הכל עוד לא סיימתם את השעה וחצי קריאה שיופי תירוש אמרה שחייבים. יאללה, רוח'ו מן הון.

מי שבאמת מתעניין - הבלוג הזה מטיף לראיית עולם מגובשת הקרויה ראיית העולם הד'אהריסטית, ולהחלתה בסולטנות שתוקם בגליל. במסגרת זו החוק שיחול בסולטנות העתידית הוא מאוד פשוט. המדובר במעין MACHTSTAAT קנטיאנית, במובן החמור של המושג, בה דברו של הסולטן (כרגע הסולטן בן 13. בחמש השנים הקרובות אשמש כעוצר, אחר כך נראה) הוא הדין הפוזיטיבי החל. החוק הד'אהריסטי הוא מערכת פשוטה והרמטית המכילה את עצמה, המתקנת את עצמה, יוצרת את עצמה ומצדיקה את עצמה בעצמה. כך, למשל, יבוטלו דיני המעמד האישי, ובבית הדין נוסח לאס וגס לענייני אישות שיקום בצפת, וישאב כאבן שואבת תיירי נישואים וגירושים ממדינות המילט השכנות, ייתבסס הדין על שני העקרונות הפשוטים והשווים לכל נפש של נישואים ללא מילט וגירושים ללא אשם, מה שיביא לרווחה ולשגשוג לסולטנות כולה, וצדק לתושביה.

לימודי הדוקטורט אף הם יהיו פשוטים בהרבה ויתבססו על מסז' יומי בשמנים ארומטיים תוך כדי שינון המנטרה (שנלקחה מהמחזמר המופלא 'תעלולי נסר א-דין') - 'אזרחים פיצחו נא בשיר, כי אמת וצדק משפטו של גל אמיר'. התואר דוקטור למשפטים, המטעה כל כך (היימליך אני לא יודע לעשות. היימליך! ואני אצטרך לשבת בוועדת הלסינקי ולהציג עצמי כ'ד"ר אמיר'. ומה אם מישהו ישתעל שם וכל הפנימאים במקרה יצאו לעשות פיפי?) יוחלף בתואר 'יועץ הסתרים' בעל הארומה האוסטרו-הונגרית המכובדת.

מי שחדש לבלוג הזה אז אני מסיים כל פוסט בשיר לו אני קורא 'ממתק אמיתי', מסיבה לא ברורה. בהקשר של הדוקטורט שלי עלה בדעתי השיר הזה, למעשה בלי שום קשר לכלום ולא רומז כלום, וכל הרעיון גם מנוגד לתקנון של הפקולטה. אז אני אחזיק את הפוסט הזה עד חמישי שישי בבוקר, אלא אם כן יקרה משהו מאוד מעצבן שידרוש התייחסות. מקווה שנהניתם מההרצאה.

"פרויקט סופרים קוראים" הוא יוזמה נורא מבורכת של מרכז הספר והספריות. בכלל ספריות זה דבר טוב. דב"א המנוח, היה משתולל כל פעם שמצא ספר שלו בספריה ציבורית, והיה כותב הקדמות ארוכות לכל הספרים שלו למה זה לא טוב, ואיך אסור שהספרים יתגלגלו לספריות הציבוריות. אבל הוא גם היה שוכב עם בנות עשרה כאילו היה זמר מזרחי לפחות. אני קצת יותר מתון. לא בעניין בנות העשרה, בעניין הספריות. בנות עשרה מכל מיני סיבות לא נכנסות לי בסקאלה של הדברים שמעניינים אותי, ועם בנות העשרה הסליחה. ספריות זה יופי. דבר ראשון - אני שמח שקוראים אותי וספריות זה יופי של דרך להפיץ את הכתיבה. דבר שני - אני באמת ובתמים מקבל תגמול ממשרד החינוך גם על השאלות בספריות. כאילו לא משהו ענקי, מין צ'ופר כזה, שנתי, בקושי מגרד את הקצה של המינוס אבל זה גם משהו. אז באמת אני שמח שהספרים שלי בספריות הציבוריות. אגב - לגבי 'תגובת שרשרת' זה פחות תופס כי אתם ממש צריכים אותו בבית שלכם, וגם יש כזה תור, שייקח לכם לפחות חצי שנה להגיע אליו, ואז על מה תדברו עם החברים שלכם חצי שנה?

אז בית אריאלה ומרכז הספר פתחו פרויקט שסופרים מספרים על עצמם, מקריאים מיצירותיהם, ומונצחים בווידאו לדורות הבאים. תארו לעצמכם את הפרויקט הזה פועל בעבר? את טולסטוי מקריא מ'מלחמה ושלום' או מלוויל את 'מובי דיק'? אז זה מה שהם מסדרים לדורות הבאים שלנו. אז ככה. אפשר ממש להתענג על כמה מקטעי הווידאו האלה. החביב עלי אישית - הקליפ של סיוון בסקין. אבל גם אחרים לא רעים. ושנית, לפני שבוע הייתי, הקלטתי, וכבר עליתי לרשת בסרטון ערוך היטב שבו אני ממש מספר איך החלטתי להיות סופר (לא החלטתי) ואיך התחלתי לכתוב, ועל מה אני כותב וכל זה, וגם מקריא מהספר האהוב עלי 'השלישית בשורה השנייה'. משהו, ככה, לנכדים. אני נורא נהניתי להקליט. אם מישהו (או מישהי...) שקורא כאן פירסם ספר ועוד לא טרח ממש להרים את הטלפון לגב' שירית אלדר שמרכזת את הפרויקט, נורא כדאי לכם. זו השקעה של חצי שעה מהזמן שלכם, והתוצאה היא קליפ נהדר ומושקע שהוא ממש תעודת זהות סיפרותית און ליין. אז הנה אני, ותעשו חיים -