לפני כמה ימים סער האינטרנט וגעש. מסתבר שבחור (די אמיץ, אני חושב) עשה מעשה, הדפיס שלטים ועליהם הסיסמה הנאצית "מדינה אחת, עם אחד, מנהיג אחד" ונתן אותם למפגיני ימין שנשאו אותם בשימחה והצטלמו איתם בסבבה. בהתחלה הייתי בטוח שזה פוטושופ, אבל אחרי כן הסתבר שהימנים הלא חכמים באמת קנו את הסיסמה הזו והסתובבו איתה. טוב, מי שהולך אחרי פרזנטור של שוקו הוא מטומטם רק קצת פחות ממי שהולך אחרי פרזנטור של בנק (כי שוקו זה טעים ובנק רק עושק אותך), ובכל אופן, הייתי בטוח שהסיסמה לא משהו שימני אותנטי שלנו היה קונה. המקור "איין רייך, איין פולק, איין פיהרר"מאוד התאים לגרמניה בשנות השלושים. לא היה סגור איפה המדינה, כי בוורסאי קרעו ממנה כל מיני גזרים וקרעים ונתחים, וגם רצו להתאחד עם אוסטריה. לא היה סגור מי העם כי מצד אחד היה צריך להעיף החוצה את היהודים (איכסה... רק רפורמים יותר גרוע, אבל גם לזה נגיע) ולצרף כל מיני פולקסדויטשה מכל מיני מקומות. והיה חשוב להדגיש מי המנהיג. היום זה לא ממש מתאים. כאן יודעים איפה המדינה ויודעים מי העם ולא ממש צריך להדגיש את זה, כי זה מה שכל ישראלי מצוי יונק עם חלב אמו מהגנון ולשאת שלט כזה זה כמו לשאת שלט 'היום יום חמישי'. וגם הקטע של המנהיג לא מי יודע מה סגור, כי למפגין הימין המצוי ביבי הוא לא 'המנהיג' שהולכים אחריו בדם ובאש, אלא השמאלן שמוכר את המדינה לחמאס ולא נכנס לעזה וכותש להם את הצורה.

ובכל אופן, היום הבנתי מה המשיכה של העניין, ולמה קנו את השלט הזה בכזו שמחה. זה חשוב, לפשיסט המצוי, שכולם יהיו אותו דבר. שלא תהיה חריגה מהשורה. שמישהו ממש מביע דעה אחרת באיזה שהוא נושא, זה כואב. כי זה פוגע באחדות העם. וזו כבר פגיעה מאוד קשה.

קחו למשל את חבר הכנסת שמעון אוחיון. לא שמעתם עליו? יושב ראש הוועדה למניעת אנטישמיות. בקיצור הבחור נתן ראיון ארוך ל-NRG ובו התגולל על הרפורמים. הם שק של צרות. הם תורמים למדינה רק ארבע מאות חמש מאות מיליון דולר בשנה. והכי גרוע - הם מצמיחים מתוכם אירגונים כמו ג'יי סטריט. אמאל'ה. טוב שהתופעה האיומה הזו לא הגיעה לארץ, וטוב שיש אנשים שנאבקים באנטישמיות כמו שמעון אוחיון שחשפו כאן את האנטישמים האמיתיים!

אבל משפט אחד שם משך את תשומת לבי - ""אני אומר לרפורמים, למעלה מ-50 אחוז מתושבי מדינת ישראל הם בני עדות המזרח, הם לא יודעים בכלל מה זה רפורמים. בשביל מה צריך חלוקה כזאת? רפורמים וקונסרבטיביים?  תתחשבו במציאות פה בארץ. גיור גירושין והתנהלות דתית בצורה אחידה. צריך לפתוח ולקרב לבבות, אל תפצלו פה". 

יש המון עניינים תמוהים בפיסקה הזו. כאילו מה הקשר בין 'עדות המזרח' וזרמים דתיים? מזרחי לא יכול להיות רפורמי? מישהו שם בתנועה ליהדות מתקדמת בודק את הפיגמנטציה של הבאים בצל קורתם? ואני אשכרה אפילו מכיר רב רפורמי פרסי. אז מה, נגרש אותו? ועקרונית עד כמה שספרתי אין 50 אחוז מתושבי מדינת ישראל שהם בני עדות המזרח, כי סך הכל יש גם ערבים וכאלה, אבל כנראה הם לא 'תושבי מדינת ישראל' ודי ברור מה ההשמטה הזו אומרת על העתיד הנפלא שאוחיון ומפלגתו 'ישראל ביתנו' מייעדים להם.

אבל הקטע של כולם אותו דבר, ובארץ גיור, גירושין והתנהלות דתית הם בצורה אחידה (וכל זה כמובן כדי לפתוח ולקרב לבבות) זה בדיוק ה'עם אחד, מדינה אחת וגו''. אז ככה. שמעון תכיר. שמי גל. אני יהודי רפורמי. התחתנתי בחתונה רפורמית (גם אורתודוכסית, אבל זה בגלל שהכרחת אותי אחרת לא היו מכירים בזה במשרד הפנים). אני תומך נלהב בגיור רפורמי, וכאן בארץ ליוויתי תהליכים מדהימים של גיור של שלוש גיורות נהדרות אצלי בקהילה, יהודיות טובות יותר מהרבה יהודיות מלידה שאני מכיר. וההתנהלות הדתית שלי היא כזו שאני מאמין בדת שלי בדיוק כמו שאני רוצה ולא כמו שאתה רוצה. 

באמונה הדתית שלי יש צד פרטי, מה שביני ובין בורא עולם, שיש לי את הדרך שלי להיות בסדר איתו, והאמת שאני לא ממש דורש ממנו להיות בסדר איתי, וצד פומבי. הצד הפומבי הזה הוא במדינת ישראל ביתנו חריגה מהשורה. יציאה החוצה. צליל צורם בתוך המקהלה האחידה. לא כולם אותו דבר. אין כאן התנהלות אחידה. אני מתפלל אחרת. אני לא אומר "יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל" אלא "יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל ועל כל בני האדם" ומה שיותר גרוע שבדרך כלל האמירה הזו נאמרת עם גברים ונשים המתפללים בצוותא חדא, ומנצחת עליהם חזנית (אצלנו זו מרתה. חייבים לשמוע. מי שלא שמע אותה לא שמע תפילה מימיו). יש לך בעייה עם זה? קשה לך שאני חושב אחרת? מתפלל אחרת? מאמין אחרת? יש לזה כל מיני שמות כמו פלורליזם, וחופש הדת וכאלה. גם לדעה החשוכה שלך יש כל מיני שמות, אבל נשאיר לך לחשוב עליהם. ולמה תמיד האנשים שמדברים על 'אחדות' הם אלו שראשונים לסמן אחרים ולהוציא אותם מחוץ לשורה? אבל תבין. מחוץ לשורה טוב לי. זה מחזק אותי. זה מעצים אותי. כמו שאמר מורי ורבי מרטין לותר (כומר אנטישמי גרמני. מראשי הרפורמציה. איכשהו זה בטח קשור לרפורמים) - כאן אני עומד, איני יכול אחרת.

אם מישהו מסיק מזה שאני חושב ששמעון אוחיון נאצי אז הוא טועה. אבל סך הכל בתור יושב ראש ועדת הכנסת למלחמה באנטישמיות הוא די למד מהאנטישמים, ואולי כדאי שייקח קצת חופש ויעבור לוועדה אחרת.

ממתק? למדתי מהראיון שבית הכנסת הרפורמי מזכיר למר אוחיון כנסייה. אז ככה. שלי מזכיר אולם ריקודים במתנ"ס של נעמת, כי בסך הכל אנשים שחושבים כמו אוחיון חושבים גם שהמדינה לא צריכה לממן את פעילות הדת שלי. אבל קיבלנו מהאנטישמים האלה הרפורמים בחו"ל יופי של תרומה ואנחנו בונים בית כנסת כמו שצריך. אז בכנסייה צריך גם מקהלה של שחורות עור שישירו גוספל. הייתי הולך על ביג מייבל, אבל אמרו לי שהיא הלכה לעולמה בשנת 1972, זצוקלל"ה, אז נסתפק במה שיש.

שתי דמעות ספוגות ג'ין נזלו משני צדי אפו. אך זה היה בסדר. הכל היה בסדר. המאבק תם. הוא ניצח את עצמו. הוא אהב את האח הגדול.

היי! אני לא שם, עדיין. אבל יש לי בקבוק של ג'ין זול, משהו בנוסח ג'ין הניצחון מ-1984, ואני מתכוון לרדת עליו כאסח היום.

אין שום דרך לקרוא למה שיקרה הלאה ניצחון. גם אם נשטח את עזה נהרוג כל אישה ילדה וילד באזור של עשרה קמ"ר מסביב לבית החולים שיפא, ונשלוף משם את הנייה, כשהוא מלווה בהיטלר ובאחמדינז'אד, ונתלה את השלישיה העליזה בכיכר מלכי ישראל זה לא יהיה ניצחון.

מה שקרה זה שהרגנו המון אנשים, נהרגו לנו המון אנשים. עכשיו ייהרגו עוד כי מתחילה הלחימה בסימטאות. המצאנו את דמון המינהרות, ועכשיו כשהסתבר שזה מאוד מפחיד אותנו אני כבר שומע את קולות החפירה משלושת הגבולות היבשתיים של מדינת ישראל מתקדמים במרץ. לא נוכל לצאת בלי לפוצץ אותן. לא יודעים איפה הן בדיוק. בשנייה שנצא יתחילו לחפור מחדש (כל מה שצריך זה כפית, כפי שאראה בהמשך). בינתיים יש מאות אלפי עקורים, אסון הומניטרי. תיכף יתחיל הרעב והמחלות. עוד כמה שבועות כאלה, של הרג (בינתיים פרומיל מאזרחי הרצועה, אבל הקצב לא רע, אתמול מאה, ויש סיכוי להגיע לאחוז לפני שהכל ייגמר, אם גם ניקח בחשבון תמותת תינוקות, קשישים וכאלה מהאסון ההומניטרי שאנחנו יוצרים עכשיו, בכמה שבועות שאחרי כן). עוד כמה שבועות מישהו פשוט יפסיק את זה. כשיהיה ברור שאנחנו והם לא יכולים להפסיק לבד, ושהממדים של ההרג ההדדי יוצאים מפרופורציה.

לא שזה ייגמר אז. יש יותר מדי דמיון ל-1982. גם אז הייתה איזה עילה מפוברקת של ממשלה ששה להדק - ברגע שיראו לי את הקשר בין הנהגת החמאס בעזה לרוצחי הנערים בחברון, אפסיק לכתוב את זה - גם אז הסתבכנו הרבה מעבר למה שתוכנן. מה שחסר זה שני דברים, ואני רואה אותם מתקרבים. מין סברה ושתילה כזאתי (מהמר על איזה שכונה ברפיח עם מג"ד שלקח יותר מדי ברצינות את ספר יהושוע או משהו כזה), וכמובן רצועת ביטחון שתמשיך את הדבר הנפלא הזה עוד שמונה עשרה שנה על אש נמוכה של שניים שלושה הרוגים בשבוע, עד 'הנסיגה החד צדדית'.

אז? אז צריך לחשוב על היום שאחרי. 

יחסי יהודים ערבים. עמדנו במקום הרגיל שלנו, אבל השבוע היינו הרבה פחות. א' הגיע ברגע האחרון, והיינו 'ארבעה יהודים וערבי מסרבים להיות אויבים'. טוב, בסוף זה היה עשרה בערך. אמנון הגיע בערך באמצע בהפתעה, והיה לי נורא טוב לראות אותו. אנחנו נפגשים מעט מדי. הנוכחות של נעמה היא תמיד ליפט מי אפ כזה, אבל חוץ מזה היה דיכאון. כרגיל המילים 'שרמוטות,' 'זבלים,' 'מזדיינים בתחת,' 'חפשו מי ינענע אתכם' חזרו. חשבתי על ניתוח אטימולוגי ועל השאלה למה זה תמיד מגיע למין, או למה שנתפס כצורות משפילות של מין, ובטוח שיש על זה מיליונת'לפים מחקרים ובטח ספרים שלמים של פוקו שלא קראתי. אחת לכמה זמן קיבלנו סימון אוהד מנהג חולף. שאלתי את עצמי מה מעצים אותי יותר, מי שצועק לי קללה, או מי שמסמן לי שהוא אוהב אותי ולא אהבתי את התשובה.

יחסי יהודים - יהודים. המעשה הפוליטי הכי משמעותי שעשיתי בשבועות האחרונים היה חתימה - בשמי המלא ופרטי האמיתיים. רציתי לחתום 'רונן שובל' או 'ארז תדמור' אבל לא הייתי בטוח שהם דוקטורנטים - על עצומה של דוקטורנטים למען חופש הדיבור, שהגישו למל"ג. חשבתי שאני מאוד אמיץ שאני עושה את זה ושמעכשיו ואילך אסומן באיזה מקום כשמאלן, וזה יהיה מכת המוות לדוקטורט. באמת מאוד פחדתי. אבל זה חלף ועשיתי את זה. צפוי - משטר פשיסטי של השתקת פיות. כנופיות של אריות של הצל עם מקלות בייסבול ברחובות. אני מקווה שהשכן שלי במיטה למטה בתא, במחנה לחינוך מחדש בערבה, יהיה דוקטורנט למדע המדינה שאני אוכל לסגור איתו את הקטעים התיאורטיים על שמיט ועל הובס, שאני מתעצל להגיע אליהם כרגע, כי הם כל כך מסובכים. 

תפילה? אני חושב שאתמול הייתה הפעם האחרונה עד סוף המלחמה שאני הולך להתפלל. הביחד שם הוא דביק לי מדי, וכל הקטעים האלה של אלוהים יבוא וישמיד את הרעים שבדרך כלל אני עובר עליהם בסבבה מקבלים פתאום משמעות של מלחמת דת בלתי פוסקת, שנורא לא בא לי להשתתף בה. אבל אולי לא. נראה. אני נורא אוהב את האנשים שם, זה לא אשמתם שאני כזה.

ממתק? בסבבה. זה קטע נהדר מהסרט 'סודי ביותר' שבאמת באמת רלוונטי למה שקורה כאן היום, ונורא מוזר איך זה לא הפך ויראלי עד עכשיו. שיתפתי את זה הבוקר בפייסבוק אבל אף אחד לא הבין את הבדיחה. מקווה שאתם תבינו.

הייתי מאחל יום טוב, אבל אני לא באמת מאמין שיהיה למישהו יום טוב היום. לא אוהב לזרוק איחולים לריק. נא לשרוד, להגיע לצד השני של המלחמה, ולהתחיל לעבוד במרץ לתקן כל מה שקלקלו. עכשיו אני הולך לכתוב קצת על חוק הפרוצדורה השרעית משנת ההיג'רה 1333. שיהיה לכם כיף לפחות כמו לי. עד כמה שאפשר.

הפחתי בהרבה את תדירות הפוסטים, גם כי מצב הרוח לא מי יודע מה, בקטע של המדינה הולכת לעזאזל וכולם הורגים אחד את השני, וגם כי אני מאוד עסוק ועמוס. לקחתי על עצמי מיליון מחויבויות בעבודה ובלימודים ומתקשה מאוד להרים את הראש מעל פני המים.

ב-13 ביולי שזה עוד שבוע ויומיים אני יוצא לסמינר דוקטורנטים על הרצל בצ'כיה. סיפרתי על זה לפני כמה וכמה חודשים, אבל עכשיו זה קורה. זה יהיה בעיירה שנקראת טלץ', ויהיה ממש יופי לפי התכנית (לא שכחו לארגן צפייה מאורגנת בגמר המונדיאל ביום פתיחת הכנס... למרות שלפי רשימת המשתתפים אין שם אף נציג למישהו שהארץ שלו משתתפת במונדיאל. אנחנו ישראלים, צ'כים והונגרים.) אז אני מתחיל להתארגן וכאלה. אני כבר מריח את אווירה המתוק של צ'כיה, וסך הכל כנס מעניין, ואם מישהו באמת רוצה לדעת מה הקשר בין הרצל לבאהים, או משהו על הלאומיות בסין (שתי הרצאות מתוך עשר הרצאות שניתנות שם) אז אפשר לשאול אותי אחרי 18 בחודש. ההרצאה שלי עוסקת בנושא 'מה יכולים הישראלים ללמוד מהניסיון הצ'כי' בעניינים של לאומיות ואיך הם הסתדרו או לא הסתדרו עם הסלובקים וכאלה, אבל ייתכן שאני אאבד בטעות את ההרצאה ששלחתי מראש ואדבר שעה שלמה על איזה אחד, DAHER AL-OMAR  שזה שם שאני די סגור שאף אחד מהצ'כים וההונגרים לא שמע עליו וגם בטח לא הישראלים, אולי חוץ מהבחור שמדבר על הרצל והבאהים, שהוא די מומחה להיסטוריה של חיפה. עם המבטא שלי באנגלית אף אחד בטח לא ישים לב על מה אני מדבר. אבל עשיתי מצגת פאואר פוינט נחמדה עם תמונה מאוד יפה של דגלי ישראל וצ'כיה בתור רקע.

אז ככה. פעם בשבעים שנה בערך ניל יאנג מגיע לארץ להופיע ואני לא שם. זה רע מאוד ואני ממש נוזף בניל שלא היה יכול לחכות יום יומיים עם ההופעה וחייב לקבוע אותה יום לפני שאני חוזר. בתור עונש אני לא אשים את הארט אוף גולד כממתק, למרות שממש בא לי.

ועוד משהו, מין הוראת קבע לקוראים, איך להסתדר בלעדי - אם המטומטמים השולטים בנו יחליטו לפתוח באיזה מלחמה, בדרום, בצפון או במזרח - לא שולל שום אפשרות על הסף, פשוט תקראו פוסטים ישנים שלי מעמוד ענן, כי אני בטח לא אייצר חדשים כי אני מאוד אהיה עסוק בלשמוע את ההרצאות בכנס ואדחה את כל היזע והדמעות המזרח תיכוניות האלה לרגע שהטיסה תנחת שוב בנתב"ג.

אה... ואם מישהו יודע איזה סוג של חיבור לחשמל יש להם בצ'כיה שיכתוב כאן, כי עברו בערך שלוש עשרה שנים מאז הביקור האחרון שלי בפראג ואני לא זוכר.

בטח אכתוב כאן שוב בשבוע הבא. נראה לי. זו לא פרידה וכאלה, סתם הצהרת כוונות. והיי, אולי אצליח לתפוס את המלחמה ו/או הרצח הגזעני המזעזע ו/או הפיגוע הנורא עוד לפני שאצא ולכתוב עליו. אי אפשר לדעת. ויש למה לחכות.

היום פרשת בלק ואני דורש. בלק בחור נחמד עם כל המה טובו, ואפשר להגיע גם לעגנון ולתמול שלשום עם כל מיני מדרשי שמות, ואתון מדברת זה בכלל להיט מימי בלק ועד שרק, אבל אני הולך לדבר על פינחס. את הנזק שהבנאדם הזה עשה לעם שלנו במכת רומח אחת, אלף אירגוני חמאס לא יעשו. ופייר, פינחס, לא חראם על המדיינית? מי שיגיע היום לתפילה יכול לצפות לדרשה שכולה חזיז ורעם.

וזאת הממתק - אנטה לנגרובה שזכתה בכוכב נולד הצ'כי, ודי בצדק לפי הקליפ הזה, למרות שאי אפשר לדעת איך היו המתחרים, ואולי גם הם היו שווים כמו אנטה. אבל נשמה כמו שירי מימון אין ולא יהיה גם לצ'כים. נכון? נכון? נכון?

אז שבוע טוב לכולם, וכמובן, עדיין - לא יועיל לא יזיק - בקטע של ראבק תפסיקו לירות אחד על השני ו/או תגיד להם שיפסיקו - איש איש לפי אמונתו ו/או חוסר אמונתו - פרוש סוכת שלום, על זרע ישמעאל בן הגר ועל בני יצחק בן שרה, ואמרו אמן.