הבלוג של אבו אלמוג

חזרנו לשגרה? אנחנו בתוך 72 השעות של הפסקת האש המי יודע כמה, ונראה שהמלחמה הזו איבדה את המומנטום, והולכים לסגור על העיסקה הנהדרת שאנחנו לא נהרוג אותם והם לא יהרגו אותנו עד הסיבוב הבא, ואולי גם לתת להם כמה צ'ופרים כמו הקלת הסגר וכאלה, אז אין זמן טוב מזה כדי לעסוק בענייני טוהר הואגינה, למרות שזה רק הכותרת שבגדול כי החבר'ה שאנחנו עוסקים בהם כאן לא בעניין של ואגינות, חוץ משר הפנים שלנו שהוא חובב ואגינות ידוע משחר נעוריו. 

בקיצור, שר הפנים שלנו הורה למשרדו לאפשר עלייתם מכוח שבות של זוגות חד מיניים על מנת לקיים מצוות 'ושבו בנים לגבולם'. 'תעלף, אחותי, מתעלף! איזה ליברל! איזה רוחב אופקים! מצעד הגאווה ממש! ועם זאת, כאן קופץ אצלי השמאלן המנוול הקטן ואומר שאם זה בא מבית המדרש הלאומני הזה אז משהו כאן דפוק. ולא צריך יותר משנייה למצוא מה זה. 

אז בואו נעשה סדר. מה שהוא הורה זה שאם מגיע לארץ עולה יהודי זכאי שבות אז גם בן זוגו מנישואים הומוסקסואליים (יש ארצות שעושות את הדבר הדקדנטי הזה. לא אצלנו. שר הפנים לא יאפשר להגיע לשפל המדרגה הזה.) אז שיתנו גם לו אזרחות מכוח שבות. 

בואו נוריד מהשולחן את הקטע של ה'שבות'. לדעתי חוק השבות מיצה את תפקידו ההיסטורי, ככל שהיה מוצדק בשנות החמישים, הוא איבד את ההצדקה הזו, והיום הוא אחד מהחסמים הגדולים בפני דמוקרטיה אמיתית ושילוב ראוי של האוכלוסייה הערבית כאזרחים שווי זכויות. משזה נאמר - מרבית הקוראים של הפוסט הזה לא בדעה הזאת. אז נצא מנקודת הנחה שזו חקיקה מוצדקת מאין כמותה, ואין כמו חוק השבות. נמשיך הלאה.

מה ששר הפנים בעצם אומר כאן, זו הוראה למשרד הפנים לכבד הוראה מפורשת בחוק. שזה באמת ראוי לשבח, ואני מציע באמת שכל שר ושר יוציא איזה חוזר לעובדי המשרד שיכבדו את החוק, כי אחרת לאן נגיע? אם כל פקיד יעשה מה שהוא רוצה? אבל גם עם הכיבוד הזה יש בעייה. 

כי אם בני הזוג ההומוסקסואלים נכנסים ביחד לארץ אז בן הזוג הלא יהודי מקבל אזרחות מכוח שבות בסבבה (כי אם הוא היה יהודי אז ממילא הייתה מגיעה לו אזרחות מכוח שבות ולא היה כאן אישיו) אבל אם ההומו שלנו מגיע ראשון ורק אחרי כן מביא את בן זוגו, אז הם נכנסים ל'נוהל המדורג' של משרד הפנים ועושים להם את המוות. 

ומה זה הנוהל המדורג? זה מין נוהל שהמציא משרד הפנים כדי לשמור על טוהר הואגינה היהודית, ולוודא שיהודיה כשרה או יהודי כשר שמביאים בן או בת זוג, באמת באמת באמת באמת באמת אבל באמת נשואים לו ואין כאן כל מיני פוילע שטיק. ולכן מעבירים אותם שבעת מדורי גיהינום  כולל דרישות ל- "הוכחות לחיי נישואין (תמונות משותפות, מכתבים מקרובי משפחה וחברים וכו') ומכתב הסבר מבני הזוג על חייהם המשותפים, אופן ומשך היכרותם." וכל מיני כאלה. מי שלחץ על הקישור מגיע לנוהל של משרד הפנים, שמי שלא קרא מתבקש לקרוא, כדי להבין איך מתנהלת באמת המדינה שלנו. ועוד צ'ופר, אם באמצע למשל בן הזוג היהודי מת, והנוהל המדורג לא הסתיים בקבלת תושב קבע או אזרח, אז מגרשים את החתן / כלה המאושרים בלי להניד עפעף.

אז דוגמא בשביל שתבינו. דייוויד וגוליאת' (רציתי לעשות דייויד וג'ונתן, אבל בהקשר של ההומואים אני מבין שעדיף גוליאת'. נפרגן לו גוליאת') הם בני זוג הומוסקסואלים חביבים מהובוקן שבניו ג'רזי, שם הדבר נהוג, ואפילו מקובל, גם בלי ששר הפנים יתרברב בעניין יותר מדי. דייוויד הוא יהודי טוב, בעוד שגוליאת' הוא - נפרגן אפרו אמריקאי מאותם טעמים. יום אחד נחשף דייוויד בפייסבוק לסרטון HASBARAH שמסביר כמה ישראל צודקת במבצע 'צוק איתן' ומייד הפך לציוני ועלה לארץ. כאן אנו נפרדים לשני סיפורים, כמו בסרט 'דלתות מסתובבות'.

דייוויד הצליח לשכנע את גוליאת' שעם שר פנים כה ליברלי ישראל היא המקום לזוג הומואים צעירים ואוהבים לבנות בו את ביתם, ולכן עברו בדרך לנמל התעופה בעיריית הובוקן שבניו ג'רזי, נישאו כדת וכדין (כאמור, במקומות הדקדנטיים האלה זה אפשרי. אצלנו - פחחחחח...) ועלו לארץ בשמחה. בנתב"ג חיכה להם גדעון סער עם השטיח האדום, נתן בידיהם שתי תעודות עולה, המקנות את הזכות לאזרחות ישראלית מלאה ולסל קליטה נאה, הצטלם איתם יפה לעמוד הראשון של טמקא, והשניים חיו ביחד כבעל ובעל האפילי אבר אפטר.

סצנריו חלופי:

דיוויד לא הצליח לשכנע את גוליאת' שישראל זה המקום בשבילם, כי גוליאת' שמע על הרוקטס ועל הבלאדי וור שיש שם, ולא כל כך בא לו. דייוויד עלה לבדו וקיבל אזרחות מכוח שבות. כעבור שנתיים, במבצע 'ענן איתן יצוק' שנועד סוף סוף להסיר את איום הרקטות והמנהרות שאך גבר מאז נצחוננו המוחץ ב'צוק איתן', נפצע דייוויד קל בעת שטיהר מנהרה בעזה. מייד הגיע גוליאת' לסעוד אותו, שבה וניצתה אש האהבה ביניהם, ועם החלמתו של דייוויד נסעו השניים לניו ג'רזי, ונישאו כדת וכדין. עם שובם קיבל גוליאת' מעמד של תייר, זומן למשרד הפנים, והיה צריך למלא את כל הטפסים האלו ולהיכנס ל'נוהל המדורג'. הנוהל המדורג נמשך ונמשך, והאזרחות המיוחלת איחרה לבוא. כעבור כשנתיים מת דייויד בתאונת דרכים בדרכו למשרד הפנים לחדש את הטפסים. לאחר השבעה קיבל גוליאת' זימון למשרד הפנים, שם נמסר לו כי מכיוון שדייוויד מת והוא נותר בארץ ללא מעמד של תושב קבע, הוא מתבקש לארוז יפה את מטלטליו ולחזור למקום בו מקבלים גויים הומואים כמוהו. גוליאת' נאלץ לשוב לניו ג'רזי ולהותיר אחריו את קברו השומם של דייוויד.

וואלה? וואלה!

אז מה המוסר השכל, ילדים?  

במדינה שמבוססת על אפלייה אתנית, שום ליברליות בהקשר המגדרי לא תעזור. להגיד 'אנחנו אוהבים הומואים, אבל שיהיו יהודים' זה נחמד, אבל זה מאוד לאומני וגזעני ולהב"ה (למרות שאני לא סגור אם הם באמת אוהבים שם הומואים. בעצם מוכן להתערב שלא) וכל זה.

ממתק? אחד ההמנונים ההומואיים הגדולים של שנות השמונים הוא 'אהבה מוכתמת' של סופט סל. במקום אחר אמרתי עד כמה השיר הזה היה מקושר אצלי בדמיון עם הומואים, ועד כמה הביצוע המקורי של גלוריה ג'ונס הפתיע אותי וגרם לי להבין את הנשיות הבסיסית שיש בשיר הזה. עכשיו באה אימלדה מיי ונותנת אחלה ביצוע, ומי שרואה את הגב' מיי בפעולה, ועדיין חושק בגברים, הוא כנראה באמת הומו.

תיהנו! 

לא אעסוק היום בבחירות לנשיאות, או בנאום המדיני של היהיר - הממשלה אישרה את 'חוק מוות במרשם רופא' של עופר שלח. על פי החוק חולה המוגדר 'נוטה למות' יוכל לקבל מרופאו מרשם לסם מרדים במינון ממית. זה חידוש מסויים וצעד אחד קדימה לכיוון המקולקלות שבאומות (ותיכף נרחיב). החוק הקיים, חוק החולה הנוטה למות, מאפשר לרופא שלא להאריך חיי חולה סופני באופן פעיל, בסעיף 15 (א) לחוק שזו לשונו: "חולה הנוטה למות שהוא בעל כשרות, אשר אינו רוצה שחייו יוארכו, יש לכבד את רצונו ולהימנע מטיפול רפואי בו." עד עתה החוק איפשר לרופאים לעמוד מן הצד ולאפשר לחולה סופני למות. עכשיו הוא מאפשר להם להרוג אותו. זה הבדל של שמיים וארץ.

צעדנו צעד קטן קדימה במדרון החלקלק. ואני רוצה להזכיר לאן הוא מוביל. לא צריך להגיע לתכנית ה'אותנזיה' הנאצית, אם בגלל שחזקה עלינו משנתו של גודווין, ואם בגלל שיש לנו דוגמה נהדרת לאן אפשר להגיע, ודווקא מבלגיה השקטה, שם הרגו לפני כשנה טרנסג'נדר בהמתת חסד בשל כך שחייו הם 'סבל פסיכולוגי בלתי נפסק'. מה שהחל כרצון למנוע סבל, ממניעים שהם ללא ספק נאצלים, הפך במקרה של נתן פרהלסט, בן 44, טרנסג'נדר שנולד כאישה וניתוח לשינוי מינו לגבר כשל, למנגנון לא מסובך לסילוק אדם שנתפס כלא ראוי מן החברה.

החברה שלנו צריכה להיות מבוססת על קדושת החיים. אם נוסיף מנגנוני המתה לאותה חברה שקועה באלימות מצד אחד, ובנהנתנות גרגרנית (אולי כאן גם אפשר לזרוק מילה או שתיים על הדירות של דליה איציק. בכל אופן הבחירות לנשיאות מחר) מצד שני, התוצאה המתבקשת והמובנת מאליה תהיה שנתחיל להיפטר מהנתן פרלהסטים שלנו. אין לי שום ספק לאן נגיע, ומאוד מהר.

'יהודית ודמוקרטית'. מסתבר שהנוסחה הזו, לפחות החלק ה'יהודי' שלה, טובה רק כשמדובר בשלילת זכויותיו של מי שאינו נתפס כ'יהודי'. זה טוב בשביל ליצור חוקי 'מדינת לאום' ומשטר מקרקעין מפלה שנועדו כדי לקפח את המיעוט הערבי. אבל כשמדובר בחקיקה שהיא אנטי-יהודית בעליל, לא במובן שהיא כנגד יהודים (על אף שאין לי ספק שרוב קורבנותיה בנפש יהיו יהודים, מכיוון שהם רוב האוכלוסייה בארץ) אלא במובן שהיא פוגעת בקדושת החיים, עקרון יסוד ביהדות, איש אינו קם וזועק. זה יעבור תוך מחאה שקטה של החרדים. חבריה של יש עתיד לקואליציה, אנשי 'הבית היהודי' לא ירימו קול זעקה. הדת היהודית שלהם אינה מבוססת אלא על ציווי אחד, 'קדושת הארץ' וזו לרוב נוגדת, כידוע, את קדושת החיים, עד כי זו נמחקה לחלוטין מספר החוקים הפנימי שלהם. גם החרדים לא ישתוללו יותר מדי. זה לא גיוס או כספים. זה רק 'המתת חסד'. אין מה לדאוג, חוקי חג המצות יישארו בספר החוקים. אם המתת החסד תהיה בפסח, המשפחה המתאבלת לא תוכל להתנחם בעוגת חנק בקפיטריה של בית החולים. זו יהדות!

קשה לי לכתוב את המילים האלה, כי אני מכיר כל כך הרבה אנשים שמשוועים ורוצים את הדבר הזה, ושקרובי משפחתם נמקו ומתו לבסוף בייסורים שנראו חסרי תוחלת. אני עצמי והיקרים לי מעולם לא עמדנו בפני הסיטואציה, ובכל זאת אני מקווה שעמדתי זו תעמוד לי ביום מבחן. אני מאמין גדול בקדושת החיים, בכל מקרה ובכל מצב. אני מאמין גם באוטונומיה של הפרט להחליט, ומבחינתי האיזון הראוי הוא כפי שהחוק הישראלי (המתקדם מאוד לדעתי) מאפשר כיום, לאפשר להורות לרופא שלא להתערב. ועכשיו כמה מילים של עמנואל קאנט בנושא, מתוך 'הנחת יסוד למטאפיזיקה של המידות' בתרגום החדש והנפלא של נתן אלשטיין. לרוב הקוראים זה בלוק טקסט חסר משמעות, ואתם יכולים לסיים כאן את קריאת הפוסט, באיחולי 'שלא נדע'. לי אלו אמירות בסיס שלפיהן אני משתדל לבסס את ההכרעות המוסריות שלי. גו עמנואל!

"נתאר לנו אדם שהגיע לכדי ייאוש בעקבות שרשרת של מקרים שפקדו אותו והוא מואס בחיים. אדם כזה עדיין שולט בתבונתו כדי שיוכל לשאול את עצמו אם מעשה התאבדות לא יהיה מנוגד לחובה שיש לו כלפי עצמו. עכשיו הוא בודק אם כלל הפעולה של פעולתו זו יכול להיות לחוק טבע אוניברסלי. אבל כלל הפעולה שלו הוא זה: מתוך אהבת עצמי אני מנסח לעצמי עיקרון לקצר את חיי אם הימשכותם עלולה להביא עלי רעות יותר מאשר להבטיח לי הנאות. נשאלת איפא השאלה אם עיקרון זה של אהבה עצמית יכול להיות לחוק טבע אוניברסלי. אבל אנו רואים מייד שטבע כזה שהחוק שלו יהיה לשים קץ לחיים באמצעות אותה הרגשה שנועדה לעודד את המשך החיים ולדחוף להתפתחותם, סותר את עצמו, ולכן אינו יכול להתקיים בתור טבע. מכאן שכלל הפעולה הזה אינו יכול להתקיים ולחול כחוק טבע אוניברסלי, ולפיכך הוא מנוגד לגמרי לעקרון העליון של כל חובה."

ועכשיו - שלא נדע מצרות, טפו טפו טפו. מקיש בעץ. מלח מים מלח מים מלח מים. באיחולי בריאות טובה, אריכות ימים, וקץ שלטון 'יש עתיד' בעתיד הנראה לעין.

אני יודע שהבטחתי להוריד את הקצב, אבל היום זה המתכונת של אלמוג במתימטיקה, ואני צריך לקחת אותה קצת יותר מאוחר ויש רבע שעה מתה בבוקר, וכבר נמאס לי מגילה גמליאל מתראיינת אצל אורלי וגיא...

"אין הומואים בסוצ'י" הכריז ראש עיריית סוצ'י. כששיתפתי את ההכרזה המרגשת הזו בפייסבוק שלי, קיבלתי תשובה מולאדי דבוייריס (המנהל בלוג נהדר - "קראנו עליך בגזטה פולסקה"), שסיפר על מעשה שלא היה ידוע לי, אך כפי הנראה הפך לקלאסיקה בברית המועצות ומוכר שם לכל ילד.

ב-1986 נערך שידור לווייני של טוק שואו שהיה שיתוף פעולה בין ברית המועצות לארצות הברית, וכלל שיחה בין דמויות שונות בלנינגרד ובבוסטון. בין היתר דיברה שם אישה בשם לודמילה איבאנובה, שבמהלך השיחה הצהירה "אין סקס בברית המועצות" - "There is no sex in the USSR". כפי הנראה שהתכוונה להשלים את המשפט במילים "בטלוויזיה" או "יש אהבה" (הגוגל מלא גירסאות שונות), אך משום מה המשפט נקטע ונותרה הקלאסיקה "אין סקס בברית המועצות". ואין הומואים בסוצ'י.

משטר הרשע של פוטין אינו שונה בהרבה מקודמו הקומוניסטי, פרט לכך שהעמדת הפנים כאילו המדובר באיזו גירסה אידיאלית של גן העדן עלי אדמות אינה קיימת יותר. ברוסיה של ברז'נייב ב-1986 (או שמא היה זה אנדרופוב או צ'רניינקו, שמות שנשכחו כמעט), לא היה סקס, ובזו של פוטין ב-2014 אין הומואים. שום דבר לא השתנה.

וישראל שולחת לאולימפיאדת החורף בסוצ'י חבורה שהיא ברובה שכירי חרב, בעלי קשר רופף לישראל. מתוך חמשת נציגינו שניים גדלו כאן ושרתו בצה"ל בעוד ששלושה יובאו מחו"ל והם 'בעלי קשר רופף'. למה אנחנו צריכים את זה? אלוהים יודע. מה שכן, ניתן היה להחרים את המשחקים, להביע דעה על יחסו של פוטין להומואים (ואולי גם על תמיכתו המתמשכת במשטר הג'נוסייד של אסד), ולצאת גדולים. לא. הומואים אצלנו זה לצרכי חוץ. אפשר להתגאות במסגרת ה-PINKWASHING בזכויות שאנו נותנים להם, לעומת שכנינו המדכאים אותם (ובה בעת לשלול מהם זכויות בסיסיות לנישואים והקמת משפחה, ולעשות להם את המוות במגוון דרכים) אבל כשאפשר, ורצוי, לעשות מעשה של ממש, מעשה שלא יהיה כרוך באיזה הפסד מי יודע מה לישראל, כי זה לא שלמישהו ממש איכפת מספורט החורף הלא קיים אצלנו, או שכשתהיה האולימפיאדה אצלנו יחרימו אותה הרוסים. את האולימפיאדה של 1980 במוסקבה החרמנו על פחות מזה.

ממתק אמיתי? זה -أرنب أبيض - הדבר הכי טוב ששמעתי כבר הרבה זמן ברדיו. לידיעת הקורא 'קוץ בעכוז'.

הגב' בעלת הקול האדיר נקראת מייסה קאראא. בוקר טוב לכולם!