בין יתר חדשות היום, בין אהבת גדעון וגאולה, דאע"ש, מע"מ אפס, שר אוצר אפס, רונצקי וכאלה, נחבאת הידיעה היפה והאופטימית של השבוע. של השנה. של העשור. משאל העם לעצמאות סקוטלנד.
כל מי שנחשף, ולו במעט, לעושר התרבותי האדיר של העם הצנוע, ההררי, הזה, חש את ההתרגשות ברגעי הלידה מחדש של אומה אדירה, שגחלת עצמאותה מהבהבת מזה מאות בשנים, ועומדת להפוך ללהבה. האישה המרכזית בחיי, פ', היא פריקית של פילוסופים סקוטיים מההשכלה, ואף הכריחה אותי לקרוא את התרגום החדש של 'מסכת על טבע האדם' של דייוויד יום, בתרגומו הנפלא של בריל. התלהבותי מסוג זה של פילוסופים פחותה מעט, משאני זוכר שאוייב האנושות אדם סמית' נמנה עליהם, אבל מוצאו הסקוטי של לא פחות מעמנואל קאנט מכריע את הכף.
המאבק הסקוטי, להבדיל מהאירי, לא הוכתם בדם. הוא היה מאבק עממי ושקט, והצלחתו - אם אכן יצליח - אינה רוויה בדם נקיים. סקוטלנד לא איבדה את עצמאותה בשדה הקרב, אלא באיזו מניפולציה פוליטית, כאשר המלכה הבתולה אליזבת', אחרונת שליטי בית טיודור, הלכה לעולמה, והיורש הזמין ביותר היה אותו הומוסקסואל עגמומי מצידו הצפוני של הגבול, ג'יימס הראשון לבית סטיוארט, חובב התנ"ך והנערים. בית סטיוארט זה היה אכן ראוי לתהילה הרומנטית שיצאה לו, והתקופה הקצרה בה מלך הייתה רוויה באירועים - מהפכה ורסטורציה, ושוב מהפכה (הפעם מהוללת), וב-1688 סילק העם הבריטי את ג'יימס השני, הקתולי, ואת בנו הפעוט (המוכר בהיסטוריה בשם 'הטוען לכתר הזקן') והחליף את בית סטיוארט הסוער, בפקידים הגרמנים היעילים, אדומי המדים, של בית הנובר. בית סטיוארט הודח, אך השלטון הבריטי בסקוטלנד נותר עד ימינו.
ב-1745, בקאלודן, שרו ההיילנדרים הרומנטיים את שירת הברבור של בית סטיוארט, כאשר עמדו עמידת גבורה לצידו של צ'ארלי, הנסיך היפה של בית סטיוארט, אל מול רובי המכנס היעילים של ההנוברים. קרב זה, הרומנטי מכל, היה הפעם האחרונה בו הייתה לסקוטלנד הזדמנות להיות עצמאית. קאלודן! לו הייתי שם! שנה זו, 1745, הייתה שנה רווייה באירועים. בקניגסברג נחשף קאנט לראשונה לאותו פילוסוף סקוטי, דייוויד יום, והתעורר מתרדמתו הדוגמטית. בטבריה עמד ד'אהר אל עומר (שליט הצפון! כמוהו כצ'ארלי שלנו) בהצלחה אל מול המצור התורכי על טבריה. ובקאלודן נוצחו ההיילנדרים.
נצחון זה הוא בעל משמעות וחשיבות בתולדות העולם הרבה מעבר לשאלה איזו שושלת תמשול באנגליה. על אף שג'ורג' השני הוביל באופן אישי את חייליו אדומי המעיל אל הקרב מול הסקוטים העקשנים, והיה המלך האחרון של בריטניה שעשה זאת, סימנו ההנוברים דווקא את אותו סוג מאוד לא רומנטי ומאוד לא אישי של שלטון פקידים שהתפתח למונרכיה קונסטיטוציונית, ואיפשר את עליית הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית. הסטיוארטים הרומנטים ניסו להביא לבריטניה את אותו סוג של שלטון אבסולוטי שחווה צ'ארלי בגלותו בצרפת של מלכי בית בורבון האחרונים. ניתן לומר שראשו של לואי ה-16 נערף לא בכיכר הקונקורד ב-1789 אלא בקאלודן ב-1745. העולם, כמו שאנו מכירים אותו היום היה שונה בהרבה לו ניצח צ'ארלי בקאלודן.
ועכשיו ניתנה להיילנדרים האפשרות הנדירה כל כך בהיסטוריה להפוך את הקערה על פיה, ולקבל את עצמאותם. מי לא יתמוך בהם?
נשוב לקאלודן. הזיה רומנטית שלי שפרשתיה כאן כמה וכמה פעמים היא כי צ'רלי ניצח בקאלודן, והקים בבריטניה הגדולה והמאוחדת תחת דגל סטיוארט אבסולוטיזם כה אכזרי, עד שלעם הבריטי לא הייתה הברירה אלא להתקומם - אולי בהשראתו של גולה גרמני שהגיע לשם באמצע המאה ה-19, קרל מרכס - ולהקים בסוף המאה ה-19 מדינה סוציאליסטית אמיתית על שטחה של בריטניה הגדולה. אך זו הזיה. סקוטנלנד נותרה חלק מממלכה בריטית דמוקרטית, ליברלית, יעילה, שעשתה מה שכל ממלכה דמוקרטית, ליברלית, יעילה, עושה לאזורי הפריפריה הצפוניים שלה, והזניחה אותה לאנחות.
ערש הסוציאליזם הבריטי הוא עם הכורה הסקוטי קייר הארדי בסוף המאה ה-19. הארדי זה הקים את מפלגת הלייבור הבריטית, שרבים ממנהיגיה ההיסטוריים מרמזי מקדונלד ועד טוני בלייר היו סקוטים.
אין זה פלא שאם תתקבל העצמאות הסקוטית, יהיה הפרלמנט הסקוטי העצמאי אחד השמאליים ביותר באירופה. ה-SNP, המפלגה הלאומית הסקוטית השלטת בפרלמנט, היא מפלגת שמאל סוציאליסטית טיפוסית, שמאלית בהרבה משרידי הלייבור הנאנקים תחת מורשת 'הדרך השלישית' הכושלת שניסה להנהיג בלייר. החבר'ה האלה תומכים בכל הדברים הנכונים ממדיניות הגירה ועד איכות הסביבה. וזו, לכשעצמה, סיבה טובה לתמוך בהם. נצחון הלאומיות הסקוטית ועליית ה-SNP לשלטון יהיו אות נוסף לתנועת המטוטלת ההיסטורית שמאלה, לאחר שזו נטתה ימינה בשנים האחרונות. נצחונה המתוק של המפלגה הסוציאל דמוקרטית בשבדיה בשבוע האחרון היה סימן מעודד לכך שזה אכן קורה, מול עינינו.
ועוד כמה סיבות טובות לתמוך בהם?
הניצחון הסקוטי, שהושג בדרכי שלום, יעודד תנועות לאומיות לנצחונות דומים, בדרכי שלום, מהבסקים והקטלונים ועד לפלסטינים.
הרפובליקה הסקוטית תשתחרר סופית משלטון אותה שושלת של זנאים גרמנים השולטת כיום בבריטניה הגדולה. אלו, על אף ששינו את שמם מהנובר לוינדזור, הם עדיין זרים לנוף ההרים הסקוטי. הנפת הדגל הסקוטי מעל טירת בלמורל, מעונם ההיסטורי של ההנוברים, שבאורוותה נשגלה דיאנה עם הסייס והביאה לעולם את הממזרים ויליאם והארי, תהיה מעשה שכל רפובליקן ואגליטריאן ראוי לשמו יתרגש ממנו.
אלביון הבוגדת! הבוגדנית! אותה אימפריה קולוניאלית שהביאה שיעבוד ועבדות להמונים מדרום אפריקה, דרך שלטון האימים הרצחני בהודו ועד אירלנד, תתפרק סוף סוף לרכיביה. זמנה חלף. לא עוד תשלוט בריטניה בימים.
האם זה באמת יקרה? יש סיכוי לא רע. האמת - אני לפעמים קונה כרטיס לוטו שבוע לפני ההגרלה, ובמהלך השבוע עד שהמספרים השונים לחלוטין מהמספרים עליהם שמתי את כספי עולים בגורל, אני מסתובב עם מיליוני שקלים בכיסי, וקונה כל מה שעיני רואות. עד מחר, עד שייוודעו תוצאות משאל העם, אניף את הדגל הסקוטי. הסיכויים טובים בהרבה, אגב, מסיכויי הזכיה בלוטו. גם הפסד דחוק יסמן אבן דרך חשובה בדרכו של העם הסקוטי אל העצמאות.
ממתק? סקוטלנד הוציאה כל כך הרבה מוזיקאים, להקות נהדרות, וזמרים אדירים, שקשה לבחור. מי שבאמת אוהב יקשיב ל'פינה הסקוטית' שמשדר כמעט מדי יום בעז כהן בתכנית הבוקר של 88 FM. ועדיין אני מביא לכאן את אותו מוזיקאי בריטי מובהק, שעל אף המק' שנדבק לשמו, הוא אנגלי כפודינג יורקשייר, אך הצליח להוציא מקרבו פיסת מוזיקה סקוטית נהדרת - צוקי קינטאייר.
העולם עוצר את נשימתו. אלפי עיתונאים מדווחים מדי שעה. אומה שלמה עומדת בהיכון להולדת השרץ הטמא, דור נוסף ל'בית וינדזור', מלכה או מלכתה העתידיים של בריטניה. בלוג זה מקדים את המצופה, ומביא את דעתו המפורטת באשר לאותה לידה.
ביחד עם אותו שרץ לבית וינדזור יבואו לעולם באותו היום עצמו כ-370,000 ילדים. חלקם הגדול יהיו סינים. אלו יוולדו לחברה המצויה תחת רודנות שבה יש את השילוב המשונה של קפיטליזם מטורף, תחת סיסמאות קומוניסטיות, שמבטיח שיעבוד ורודנות, כמו גם חיי עוני ועבודה קשה תמורת שכר אפסי לרוב הילדים הסינים שיבואו לעולם. רבים אחרים, כשליש מן הנולדים, יוולדו באפריקה שדרומית לסהרה. מדינות אלו תופסות בכבוד את שלושים המקומות הראשונים בשיעורי הלידה לנפש (פרט לרצועת עזה במקום ה-30), כאשר שיעור הלידות שם נע בין 50 ל-35 לידות לאלף איש לשנה, שיעור בלתי שפוי לכל הדעות, המבטיח גם להם חיי עוני ומאבק בלתי פוסק על משאבים. נעזוב את האופציות המרנינות של מדינות ברית המועצות לשעבר, או אמריקה הלטינית, או אפילו ארצות הברית המרובדת מעמדית, בה אך זה עתה הצליח אובמה להביא לשירותי בריאות בסיסיים לרוב האוכלוסייה. נעזוב גם את המזרח התיכון. בממלכה המאוחדת בה ישלוט השרץ הטמא, יוולדו באותו היום כ-2,000 תינוקות. רובם יוולדו למעמד הפועלים הבריטי, אך גם אלו שיוולדו למשפחות בורגניות, למעמד הביניים, או אף למעמד הגבוה, ייאלצו להילחם כנגד משברים כלכליים וחברתיים, להיאבק על דרכם בעולם, להוכיח עצמם בכל תחום שיבחרו, ולהיות אזרח מועיל בחברה. השרץ הטמא נדרש רק להיפלט מאבר המין הנכון. לאחר מכן דרכו בחיים סלולה. ירצה - יהיה זנאי חסר תועלת כסבו וכסבתו. ירצה - יהיה לקצין בצבא. ירצה - יחיה חיי בטלה. הוא לא ייאלץ לעבוד למחייתו ולו יום אחד. לא להוכיח עצמו מול בני גילו בלימודים, בספורט, או בכישורים חברתיים כלשהם. חיי אושר ועושר מובטחים לו מרגע לידתו ועד מותו.
ומה בכך? האם זה על חשבוני? לא ממש. על חשבון העם הבריטי, אבל הם כנראה מוכנים לשלם את המחיר. מחיר כבד בהרבה הם, ואני, משלמים על התזכורת המתמדת, הגלומה בקיומו של אותו שרץ לבית ווינדזור, לכך שהשיטה המעמדית עדיין עובדת, וכי כל 1,999 הילדים שיוולדו באיים הבריטיים ביחד עם אותו שרץ טמא, יוכלו לעשות כל שלאל ידם ולהגיע לכל הישג שאליו הם מוכשרים, אך לעולם לא יגיעו לרום מעלתו של אותו שרץ. תזכורת מתמדת שבעולמנו יש שווים ושווים יותר, לא בשל כישורים אלו ואחרים, אלא בשל המזל להיוולד מרחמה של אותה מידלטון בה חפץ הדוכס.
מהו שכה קדוש ברחם זה? שהוא שנבחר לקלוט את הזרע המלכותי. רוב בתי המלוכה באירופה, המתיימרים להיות צאצאים לבתי מלוכה עתיקים, אך למעשה אינם אלא צאצאיו של ה'רפורמטור' שטרואנזה, שהתלבש על בית המלוכה הדני, אי אז במאה ה-18, הסיט אל הצד את המלך רפה השכל כריסטיאן, והביא ממזרה מאשתו קרולינה מתילדה, והיא, היא אמם של בתי מלוכה אדירים, מבית המלוכה הדני ועד בתי המלוכה האירופים הקשורים עמו בקשרי עריות כנהוג. אחד היחידים שהיה נקי עד עתה ממזרי שטרואנזה הוא בית המלוכה הספרדי, אך לא עוד. עם מותו של חואן קרלוס יעלה על כס המלוכה פליפה נסיך אסטוריאס, בנה של המלכה סופיה, צאצאית לממזרי שטרואנזה שממזרותה זו ניכרת בה ובבנה. אבל השרץ הטמא הנולד היום לא זכה שיהיה בו את דם שטרואנזה. המדובר בשרץ וינדזור טהור. ודי בכך. המדובר בשושלת גרמנית של מטורפים, נאצים ומיני בעיות נפשיות ומנטליות אחרות.
השליט הלגיטימי בממלכה המאוחדת הוא בית סטיוארט. ב-1688 היה ויכוח קטן בין הקתולים והאנגליקנים (כנסייה שקמה כדי לתת גושפנקא חוקית לניאופיו של הנרי השמיני). כיאה לעם זה של נואפים ניצחו האנגליקנים, והעיפו לעזאזל את המלך ג'יימס השני, נצר טהור לבית סטיוארט. זה יצא לגלות. במקומו הובא בתחילה המלך וילם השלישי, מלך הולנד, שנמצא פרוטסטנטי מספיק כדי לשלוט באנגלים, ונמצאה בו טיפה של דם טיודור, או כיוצא בזה. אך נסיך רפה גוף זה לא הצליח להביא ילדים לעולם, וכך גם אחיותיו מרי ואן שמשלו באנגליה לאחריו. עם מות האחרונה שבהן, יובא בייבוא ישיר מגרמניה נסיך פרוטסטנטי לעילא, והוכתר בשם 'ג'ורג' הראשון', לבית הנובר.
בית הנובר זה היה שלטון עריצים שפל, שהעם הבריטי נאנק תחתיו במהלך כל המאה ה-18, וארצות הברית השכילה להשתחרר מעולו. ב-1745, בקרב קאלודן ניצח נכדו של אותו הנובר שמנמן (שלא דיבר ולו מילה אחת אנגלית), ג'ורג' השני, את בוני פרינס צ'ארלי, הנסיך צ'ארלי היפה, לבית סטיוארט, נכדו או נינו של אותו ג'יימס, והביא סוף לתקוות עמו להיפטר מאותה שושלת של טפילים השלטת בהם עד היום. הנוברים אלו שנאו שינאת נפש את העם בו שלטו, והקפידו לייבא בייבוא אישי מגרמניה נסיכות הנובריות שמנמנות וכפריות, כדי להמשיך ולגדל בית שליט גרמני בממלכה המאוחדת. האחרונה שהלכה לפי מסורת זו הייתה ויקטוריה, שהביאה נסיך גרמני יבש כצנון וחסוד כאם מנזר פרוסית בשם אלברכט פון זקסה קובורג גותה. זה הביא עמו את ערכיו הפרוסיים וצרי האופקים, ודן את העם האנגלי לנצח למוסרנות המכונה 'ויקטוריאנית', שעד עתה הם עושים מאמצים להשתחרר ממנה. אף אחד ממלכי שושלת זו לא היה מציאה גדולה. ג'ורג' השלישי היה מטורף ככובען זה. ויליאם הרביעי היה בעל איי קיו נמוך אל מעבר לסף הפיגור השכלי, ובילה את רוב ימיו כקצין זוטר בחיל הים, עד ששרשרת של מיתות משונות של הקודמים לו בתור למלוכה הביאה אותו, במקרה, לרשת את דוד סבו, ג'ורג' השלישי. ויקטוריה עצמה סבלה משלל בעיות נפשיות קשות. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה מצא ג'ורג' החמישי כי 'הנובר' או 'זקסה קובורג גותה' הם לא הלהיטים שהיו במאות הקודמות, ושינה את שם המשפחה ל'וינדזור'.
טוב עשה העם האנגלי שהשכיל להסיר מעליו את אדוארד השמיני, שהיה אוהד נאצים מושבע, כאשר זה לא הצליח לשלוט בליבידו הפרוע שאיפיין כל כך את בני משפחתו לאחר מכן, וחשק בגרושה אמריקנית. זו, שנמסר שלמדה את כל סודות ה-S&M בבתי הבושת המובחרים בהונג קונג, קנתה בו שליטה עד כדי כך שהעדיף למסור את המלכות לאחיו המגמגם, ולא להיפרד ממנה.
ג'ורג' השישי היה גדול מלכי בריטניה מבית הנובר / זקסה קובורג גותה. על אף גימגומו, ללא ספק פרי התעללות שספג מאביו הסאדיסט ג'ורג' החמישי, ביחד עם גנטיקה גרועה פרי נישואי קרובים במשך מאות בשנים, התעלה לגודל השעה משבאה מלחמת העולם השנייה. זאת אומרת סר הצידה, לא הפריע, לא תמך בנאצים כאחיו, ונתן לויני לעשות את המלאכה. בתו, היא אליזבת, נחונה באפתיה ובאדישות, כמו גם בליבידו מוחלש, שהותירו אותה על כס המלוכה מזה עשרות בשנים. בניגוד לאחותה, מרגרט, הסתבכה בשערוריה אחר שערוריה עד ש'איבדה את זכויותיה כבת מלוכה'. אליזבת הצליחה בנס להימנע מכך, נישאה לזנאי בפני עצמו, הוא פיליפ, שבגד בה עם כל מה שלא לבש מכנסיים במחוזות קנט, ווסצ'סטר וסארי תחתית, וגם בכל מחוז אחר. זה הוריש נטיות אלו לבנו, חסר התועלת בכל מה שאינו כרוך בניאוף. צ'ארלס מצא את דיאנה, וזו הולידה לו שני ילדים, שאין לדעת מי מסייסי חצר המלוכה הוא אביהם, אם כי באחד, ג'ינג'י חסר תועלת בשם הארי, ניכרות הנטיות הנאציות של דוד סבתו אדוארד.
האם יש בשייכות לבית אב זה עילה להעניק למישהו איזו הטבה פרט לבדיקות גנטיות מקיפות בחינם? מסופקני. ועם זאת, השרץ הטמא יזכה לחיי עושר ואושר רק בזכות שייכותו לבית אב מפוקפק זה, וזאת כל עוד לא השכילו הבריטים ללכת בעקבות אחיהם הצרפתים ולהציב גיליוטינה בכיכר טרפלגר.
אסיים בממתק אמיתי. הסקס פיסטולס הבינו שכל עוד שהאל נוצר את המלכה, אין עתיד עבורם. שיר זועם. גם אני הייתי זועם במקומם.
מחר חתונה! חתונה היא בדרך כלל אירוע מאוס איך שאתה לא מסתכל על זה. אתה צריך להביא צ'ק שעצם החישוב של הסכום שלו הוא משימה מעצבנת וקנטרנית (אז הדודה נתנה לי לבת מצווה מאתיים שקל, והיא אחות של הסבא שלו, אז הוא לא יכול לצפות ל...) והחור הפיננסי שעונת החתונות משאירה בכיס הוא גם דבר כואב. המוזיקה תמיד רועשת מדי, תמיד יש בשולחן מישהו שאתה לא מכיר או מישהו שאתה לא סובל, האוכל יכול להיות יותר טוב, ואם הוא כשר אז הקינוח על הפנים, ומתי יש בחתונה אוכל לא כשר? בקיצור, זוועה. אז החתונה של מחר היא גם זוועה, ומה שגרוע זה שאני נגרר לשם בניגוד לרצוני ובניגוד לדעתי. כשאני מוזמן לחתונה אני יכול להחליט לעצמי אם אסע שלוש שעות (אני גר רחוק, מה לעשות) ואגיע ל"היכלי גני האפרסק" במושב צמירמרים, או שאתנצל ואסביר שלא יכולתי להגיע כי החתול טיפס על העץ והייתי צריך להוריד אותו. אבל בחתונה הזו אני נוכח אם ארצה או לא ארצה. פשוט אי אפשר להתעלם ממנה. היא גלובלית. היא מתרחשת על כל מסכי הטלוויזיה בעולם, בכל העיתונים, בכל אתרי האינטרנט. אקדים ואומר שלשם תקנת הציבור הבריטי והעולמי יש להחליף את טקס החופה בגיליוטינה נאה שתוצב בכיכר טרפלגר, תערוף את החתן וכמה מאות מקרוביו, ותביא סוף לאלף וחמישים שנות שלטון של שושלת העלוקות בעם הבריטי, ויפה שעה אחת קודם, ועכשיו אנמק.
זאת הכלה, מנסה להתרגל להיות בת מלוכה עם הכובע המצחיק וכל זה. מקור - ויקישיתוף
הרעיון של המונרכיה הוא רעיון שחלף זמנו. מה שהחתונה הזו בעצם אומרת הוא דבר מאוד בסיסי. שאם איתרע מזלי ונולדתי ויליאם קומאר בפרבר עני של לונדון, אז אחיה ואמות באותו הפרבר מוכה העוני והאבטלה, ואחגוג את נישואי בחצר האחורית של אולם הביליארד השכונתי, אבל אם נולדתי הנסיך ויליאם אז אני אחיה חיים של סבבה ובטלה, ואתחתן עם החתיכה וכל העולם יסתכל. וכל זאת רק בשל תוצאה אקראית בהגרלה של הלוטו הגנטי. לא מקובל, נכון? זה מה זה בסיסי. ולא איכפת לי עד כמה העם הבריטי אוהב ומעריץ את משפחת המלוכה שלו. הם בטח יותר ייהנו כשהארמונות המרווחים, הכספים המושקעים היטב של האישה העשירה בעולם (סבתא אליזבת'), מניות הנפט, אוסף הבולים היקר בעולם, כלבי הציד, סוסי הפולו, המדשאות, המטוסים הפרטיים, כולם יעברו משימושה הבסיסי של משפחה אחת, לא ממש מוצלחת, לרווחתו של העם הבריטי וחבר העמים שלו.
עמים תרבותיים רבים כמו הגרמנים, הצרפתים, היוונים, הרומנים, הרוסים, המצרים, כבר נפטרו מהמלכים שלהם. רק הבריטים נותרו תקועים בשלב הילדותי של לשחק במלכים ומלכות. זה עולה להם בהמון כסף שהעלוקות גובות מהם, אבל במיוחד זה עולה להם בזה שהחברה שלהם תהיה תמיד מעמדית וריבודית, שאנשים ייקראו "סיר" ו"מדאם" או "וייקאונט" או "ברונט" ושתהיה תקרת זכוכית שאף אחד אף פעם לא יוכל לשבור. אז זה לא שווה את זה. תתעוררו חבר'ה – אלף שנים הם מוצצים את לשדכם. הגיע הזמן לשים לזה סוף.
ב-1688 האנגלים נפטרו מג'יימס השני לבית סטיוארט שהיה קתולי מדי לטעמם. הם הביאו במקומו בהתחלה כל מיני הולנדים וכאלה, אבל בסוף התייצבו על שושלת הנובר הסולידית והפרוטסטנטית שהזמינו מגרמניה. הנכד של ג'יימס השני היה בחור יפה שנקרא "בוני פרינס צ'ארלי" או כמו שקרא לעצמו "צ'ארלס השלישי מלך אנגליה". ב-1745 הוא חצה את התעלה להרי סקוטלנד, והרים שם את נס המרד. קרב קאלודן, בו הובס צ'ארלי דנן, היה אירוע היסטורי רב חשיבות בהרבה מובנים. היה זה הקרב היבשתי האחרון שהתנהל על אדמת אנגליה, והקרב האחרון בו הוביל מלך אנגליה בעצמו (ג'ורג' השני לבית הנובר) את צבאותיו לקרב. צ'ארלי היה בחור יפה, אבל הוא כנראה היה יותר בראש של אלכוהול (ערב הקרב הוא המציא סוג של ליקר חדש שנקרא דרמבואי. והוא עוד משוויץ בזה על התווית של כל בקבוק. צ'ארלי – יש לך מלחמה על הראש. תתעסק אחר כך עם הליקר) ובחורות, ובמיוחד אחת, פלורה מקדונלד. כך שמה שקרה זה שצבאות הנובר היעילים לובשי המעילים האדומים קצצו לחתיכות את ההיילנדרים האומללים לבושי החצאית שהוביל צ'ארלי, וסגרו עניין די מהר. אז יש מזה כמה לקחים – בקרב לא לובשים חצאית. לילה לפני לא שותים אלכוהול. וכל מיני ברמה הזאת. אבל תארו לכם מה היה קורה אם צ'ארלי היה שומע לעצתי, ומנצח בקרב?
צ'ארלי היה מסדר באנגליה אבסולוטיזם קתולי נוסח מה שראה בחצרו של לואי ה-15 משם הגיע. זה היה מחזיק מעמד שלושים ארבעים שנה, ואז, נאמר ב-1789 זה היה נופל ברעש גדול ובמהפכה איומה שהייתה הופכת את אנגליה (עם המושבות, יש לקוות) לרפובליקה דמוקרטית אמיתית. תנו לי לפנטז עוד. זה היה מחזיק מעמד מאה שנה, נאמר עד 1848, ואז נופל במהפכה סוציאליסטית אמיתית, שיוביל הגולה הפוליטי קרל מרקס, ואז יש לנו שלטון סוציאליסטי חביב הן באנגליה עצמה והן במושבות. זה לא קרה, ובמקום זה קיבלנו את ההנוברים הסולידיים, שכל מה שעניין אותם זה לא למשול, את זה השאירו לראשי הממשלה שלהם, אלא לייבא בייבוא אישי מגרמניה נסיכות שמנמנות ובלונדיניות, ששימשו כפרות הרבעה ליצירת הדור הבא של טפילים. זה הביא לכך שבאנגליה, שלא כמו ברוסיה או בצרפת, נוצרה שיטת ממשל פרלמנטרית פחות או יותר, ובית הנובר די הצליח להימנע ממהפכה אלימה, ובניגוד לדודניו בגרמניה ובאוסטריה תמיד הימר על הקלף הנכון במלחמות העולם. אז זה מחזיק מעמד עד היום, אבל אין לזה ממש סיבה. מ-1745 עד היום החבר'ה האלה אשמים בכמות רצינית של פשעים נגד האנושות – הרעב האירי, שיעבוד וכיבוש הודו על כל משאביה, כולל כמה מקרי רעב המוני שהפילו מיליוני הודים (אבל הם קטנים ושחורים ומתו מזמן, ותראו איזה חתיכה ולבנה קייט מידלטון!) ויצירת שיטה מדכאת של קולוניאליזם גלובלי ששלט בכל המרחב האדיר שבין סינגפור לדרום אפריקה (נחשו מי ומתי המציא את המונח "מחנה ריכוז"? נכון מאוד, האנגלים במלחמת הבורים, שתי נקודות!).
ב-1997 הייתה לעם הבריטי הזדמנות נוספת להיפטר מהעלוקות כשהפרוצה דיאנה התרסקה בפריז יחד עם המאהב המצרי. אני דווקא אהבתי את הרעיון שלמלך אנגליה יהיה אח מוסלמי (ויש כאלה שפחות אהבו, ויש כאלה שחושבים שזה בדיוק מה שגרם לתאונה), אבל הגורל רצה אחרת. בית המלוכה היה בשפל היסטרי. כל מה שנותר שם היה הזקנה שנתפסה כלא רלבנטית, והזנאי צ'ארלס, הטמפון המהלך, עם הקמילה רוטויילר שלו. מה היה עולה בגורל צ'ארלס דנן לו היה נולד עם כל החן, היופי והכריזמה לא לאליזבת' וינדזור אלא לאליזבת' סמית'? מה היה נוצר ממנו? סוכן ביטוח כושל? פושט רגל סדרתי? אפשר רק לנחש. בכל אופן העם האנגלי לא אהב את זה, וזה היה יכול להיות הסוף של בית וינדזור (שכחתי. הם הפכו מהנובר לוינדזור ב-1914, כשפתאום להיות גרמני לא נראה כל כך פטריוטי). אבל אז התערב סוכן ה-CIA הריאקציונר טוני בלייר (טוב. לא מזמן ראיתי את "סופר הצללים" של פולנסקי. סרט לא משהו, ודאי לא פולנסקי בגדולתו, אבל הקריקטורה של בלייר שעושה שם הג'יימס בונד הזה פירס ברוסנן די שווה את הסרט) ובכל מיני טריקים של יחסי ציבור (אלטון ג'ון שר "נר ברוח"... באמת!) הציל שם את בית המלוכה. אם היה איש לייבור אמיתי, נוסח קייר הארדי, היה מנצל את ההזדמנות ומייסד את הרפובליקה האנגלית עליה חלם הלייבור מאז ומעולם – לפחות בעבר הרדיקלי שלו. אבל בלייר היה ניו לייבור, מה שאומר "אנחנו אותו זבל ניאו-ליברלי כמו השמרנים, אבל אנחנו יפים יותר, מחזיקים פרח, מאמינים במשהו שנקרא 'הדרך השלישית' שהמצאנו בשביל לעשות את אותם דברים ולהרגיש הרבה יותר טוב, נשתף פעולה עם ג'ורג' בוש בכל המלחמות המיותרות האלה, ואחרי שנפרוש נעשה מיליארדים בהון אישי", שזה משהו שתופס גם לגבי הסוציאליסט גרהרד שרודר, וגם לגבי סגן יו"ר האינטרנציונל הסוציאליסטי, אהוד ברק. אז בלייר הציל את בית המלוכה, ועכשיו אנחנו תקועים עם הקייט הזאת, והחתונה.
אז קייט, בואי נעשה לך טובה. את יודעת שזה ייגמר ברע. תסתכלי רק על האבא והאמא של החתן, וגם על הסבא פיליפ, והדודים, והדודות... החבר'ה האלה פשוט לא יכולים להחזיק את הזין בתוך המכנסיים. נקים גיליוטינה נאה בכיכר טרפלגר, ונציל את העם הבריטי מעול העלוקות! אה... ואת כל הכסף שעולה החתונה נעביר לרעבים בעולם השלישי, וזה רק יהיה התחלה של הפיצוי שמגיע להם על מה שעשיתם להם בשנים רבות של קולוניאליזם. אבל צריך להתחיל מאיזה מקום.
ואם תאמרו שכל העצבים האלה על בית המלוכה הבריטי נובעים רק מכעס על זה שכאביו ועוצרו של הסולטן של הממלכה הדאהר אל עומרית של הגליל לא הוזמנתי ליציע המכובדים בקתדרלת וינדזור, אוכל רק לענות כשם שענה פרנסיס ארקהרט האגדי, כוכב הטרילוגיה "בית הקלפים" –
“You may very well think so, I couldn't possibly comment"
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
וזה צ'רלי היפה. נכון יפה? מקור -