הבלוג של אבו אלמוג

הגיע הזמן, כשבוע אחרי שמועמדותי הוכרזה, לדבר כאן על תחרות הגולדן בלוג של ישראבלוג.

ישראבלוג הכריזה על תחרות בת שני שלבים. בשלב הראשון קיבלה המערכת המלצה על הבלוגים הטובים בכמה וכמה קטגוריות, ובחרה חמישה בכל קטגוריה, וביניהם, בקטגורית 'בלוג הדעה' הבלוג שלי. השלב השני הוא הצבעה של הקוראים, שנמשכת מזה כשבוע ותסתיים בעוד כשבוע (איך להצביע ואיפה - בהמשך).

אז היו לי כמה עניינים דחופים לכתוב עליהם - בחירות, דוקטורט, והמודעה של הרב סתיו הקפיצה את הפיוז, אבל אני חייב להתייחס לתחרות, ולקחת אותה ברצינות, וזאת משתי סיבות - הערכה לקוראים שהמליצו עלי למערכת ישראבלוג, שהבחירה שלהם בי אינה מובנת מאליה ואני רואה בה אות כבוד, והערכה למערכת ישראבלוג. אני שב ואומר - בלוג בוורדפרס הוא טוב יותר בהרבה קטגוריות טכניות. אני מעורב ב'הטרקלין' שפועל בפלטפורמה הזו, ויכול להשוות את היכולות כאן ושם. אבל כאן יש קהילה, מערכת תומכת ומסייעת, ואין ספור דרכים לקדם את הבלוג, הן בתוך קהילת ישראבלוג והן מחוצה לה. יש לי לפעמים אלפי קוראים לפוסטים מסויימים, כתוצאה ישירה של העידוד והדחיפה שנותנת כאן המערכת. זה לא יסולא בפז, ולכן אני מתייחס לכל מה שמגיע מהם ברצינות, כולל התחרות הזו.

הבלוג הזה נע בין שני קטבים, בין הרצון להגיע לכמה שיותר קוראים, לבין הרצון להיפטר מהם. הדימוי העצמי הוא של בלוג בוטיק קטן, עם כמות של מגיבים קבועים ואיכותיים, שניתן לספור על אצבעות יד אחת. כבר כמה שנים שהדימוי הזה שגוי. הבלוג הזה צובר אלפי כניסות בחודש. כל פוסט מגיע למאות קוראים. נסיונות שעשיתי להיפטר במודע מקוראים, כמו הכנסת פוסט העוסק בפילוסופיה מייד בכל פעם לאחר פוסט פוליטי שהגיע לעמוד הראשי של ישראבלוג, רק הביאו לכאן קוראים נוספים. אתם מטרד, אבל כנראה שלא אוכל להיפטר מכם.

בתחרות של פופולריות אין לי סיכוי. יש אחרים שעושים קמפיינים נמרצים יותר. גם לכך אגיע בהמשך. גם ההתפארות שלי קודם על מאות קוראים היא די ריקה בהקשר הזה. אותם קוראים קוראים גם את יריבי לתחרות, ויש כאלה שיתנו להם את קולם. אני מניח שלפחות לבלוג אחד ברשימה, שנמצא כאן כבר שנים רבות, יש כמות גדולה פי עשרה של קוראים. אבל כל קול שיינתן לי כאן זה איזה משוב חיובי, מין צ'פחה כזו מהקוראים, שאומרים שמה שאני עושה טוב להם, ושהשעות הרבות שאני משקיע כאן, שהייתי יכול לבלות בשיוף הדוקטורט או לימוד סודות הבישול הרומני הטבעוני, לא בוזבזו לריק. יש לי מין מבנה אישיות מוזר כזה. צ'פחות כאלה דוחפות אותי קדימה.

הבלוג הוא לא 'בלוג דעה' במובן המקובל. הוא כולל הרבה דברים אחרים. תיאורים של החיים שלי, של גידול ילדים, רכיבה על אופניים, תפילה, תרגומי שירה, חוויות מהאזנה למוזיקה וצפיה בקולנוע. הוא יומן רשת במובן הטהור ביותר. אבל עם זאת, אני מובל על ידי העקרון PRIMUM NON NOCERE - ראשית לכל אל תזיק. לכן יש נושאים שאיני כותב עליהם. בתי המתבגרת מופיעה כאן מעט מאוד. אשתי מוכרת רק בכינוי ש' או 'האישיות הביטחונית הבכירה'. חסיון עורך דין לקוח מונע ממני לכתוב על עיקר עיסוקי במהלך רוב שעות היממה. כך לא תקראו כאן על התיק המעניין, והתיק המאוד מעניין, והתיק המאוד מאוד מאוד מעניין. מה שנותר זה העיסוק האקדמי שלי, ותחומי העניין שלי. אני אדם פוליטי, תחום המחקר שלי הוא פוליטי, כך שהבלוג הזה מגיע לרוב לפוליטיקה. שני אירועים מהזמן האחרון העסיקו אותי מאוד. מבצע 'עמוד ענן' במהלכו נכתב פוסט יומי המתנגד למלחמה, והבחירות, בהן השתדלתי לתת נקודת ראות לא שגרתית. על אף שתמכתי במפלגת חד"ש, היו כאן פוסטים שביקרו את המפלגה. השתדלתי שלא להיגרר להטפה פוליטית ולתעמולה. רציתי להיות מעניין. אה... ויש לי אלרגיה ליאיר לפיד. זה מבטיח עיסוק מעניין בפוליטיקה גם בשנה הבאה, עד שהקואליציה תתפרק.

הבלוג הזה מטיף להשקפת עולם מגובשת, הקרויה השקפת העולם הדאהריסטית. זהו שילוב של איסלם פונדמנטליסטי עם קומוניזם בנוסח אנוור הודג'ה, ויהדות רפורמית בנוסח ג'קי מייסון. עם זאת הצבעה לבלוג בתחרות אין פירושה הסכמה עם השקפת העולם. כרגע, יש מעט מאוד הדוגלים בהשקפה זו -אגב, הרישום לקייטנת פסח של הזרוע הצבאית של המחתרת הדאהריסטית נמשך, ונותרו עוד שלושה מקומות - הצבעה פירושה שההשקפה הזו מעניינת אותכם, ושאתם רוצים לקרוא עליה עוד. זה הכל.

כמה מילים על האופוזיציה. טליק הוא המנטור שלי. אני עפר לרגליו. הוא כותב כאן בלוג אישי מקסים (למה הכניסו אותו גם ב'דעה' אין לי מושג. מישהו בטח רצה לסגור שם איזה חשבון.) וליווה אותי כאן על כל צעד ושעל. אני מאוד אשמח אם הדבר הצפוי (הוא עושה קמפיין מטורף. נשבע לכם שראיתי שלטי חוצות) יקרה והוא ייבחר. 'קנקן התה' הוא בחור חדש יחסית בשכונה, אבל הוא כותב בלוג שהוא שילוב של מאמרי דעה ומדע, ברמה מאוד גבוהה. גם כאן, בחירה ראויה ומתמודד חזק. 'אני לא הייתי מעז' הוא גם בלוג נחמד. גיליתי אותו במקרה לפני כמה שבועות. הכתיבה שלנו די דומה לדעתי, וכך גם הדעות. את בני איני מכיר מספיק כדי לחוות דעה. יש שם פינות, ואינטראקציה עם הקוראים, ויש שם 41 תגובות לפוסט שפורסם היום בלילה, לפני שש שעות, כך שאני סבור שיש שם קהל קוראים רציני וזה סימן טוב לבלוג. אני מאחל לכולם בהצלחה. אם טליק או הקנקן יזכו, אני אפילו אשמח באמת. עם השאר אסגור חשבון.

אז ככה. אני נורא אשמח אם תצביעו. כל קול יאמר לי שבאמת כל העבודה הזו (כתיבת פוסט ממוצע לוקחת שעתיים. כולל חיפוש קישורים חיצוניים, ומחקר. לא תמיד באינטרנט) מגיעה למישהו ונוגעת בו. ואני מודה לכם מראש. איך מצביעים - מגיעים לכאן, יורדים עד למקום שכתוב 'בלוג הדעה' ומצביעים לבלוג של אבו אלמוג. נורא פשוט. 

בדרך - לא לשכוח להצביע לבלוג ד-ע-קטואליה של 'חץ ופרח' (זה בעצם קנקן התה) בקטגוריית בלוג האקטואליה, 'החיים שמתחת לחיים' של לי עברון וקנין, בקטגורית בלוג הכתיבה, לבלוגיעדה של עדה ק. ב'בלוג האישי', ו'הכל סיפורים' של ב. הנדל בקטגורית הבלוג הגאה. כל הכותבים הנהדרים האלה הם כאן מגיבים קבועים, וזה רק מראה איזה אינטראקציה איכותית יש לי עם אנשים בפלטפורמה הנהדרת של ישראבלוג. 

אז תודה רבה לכם, ובוקר טוב. ממתק אמיתי לסיום? אז אני די סגור על זה שכבר הבאתי את השיר הזה כאן, אבל זה בסך הכל 'בלוג הדעה', ולבחורה יש קול מאוד נעים, והשיר לא רע. HASTA SIEMPRE!

נו... עוד לא הסתיימו הבחירות לכנסת, וכבר התחילו בחירות, כנראה לא פחות חשובות, למשרת הרב הראשי. כל מי שקורא 'הארץ' למשל, שם לב בעמוד הראשון למודעה, בה מופיע פרצופו של הרב דוד סתיו, משל היה מופז המתחנן שנחוס עליו (עבד הפאסיב אגרסיב, נכון שאול? אבל תודה שלא יצאת גבר. תביא את החוגר. רשום גבר גבר? הנה, מחקנו) כשהוא מחייך ומסביר, מטעם המטה החילוני לקירוב לבבות, בהאי לישנא:

"הבחירות לרבנות לא פחות חשובות מהבחירות לכנסת. אחת לעשר שנים נבחר הרב הראשי של ישראל לכהונה שמשפיעה על איכות חיינו לא פחות מהשפעתה של הממשלה. הרבנות הנשלטת על ידי מיעוט חרדי ליטאי הצליחה להמאיס את עצמה על הציבור החילוני. הרב דוד סתיו ראש ארגון צהר הוכיח שאפשר גם אחרת. הגיע הזמן שרב ציוני, שיריונר שילדיו משרתים בצה"ל יוביל את ישראל לרבנות חדשה. רבנות מקרבת ולא משניאה. הרב סתיו הרב של כולנו. למידע חפשו בפייסבוק את הדף של הרב דוד סתיו ואת הקבוצה: הרבנות מעניינית את הסבתא שלי."

מעניין, נכון? נתחיל מהמטה החילוני לקירוב לבבות. מן הסתם מודעה מסוג זה אינה מן הדברים הזולים. אך מחיוכו של סתיו ומסבר פניו ההגון חזקה עליו שידע להבדיל עצמו היטב ממממניו (איזה כיף לכתוב את המילה הזו! ואפילו בהקשר רלוונטי), ולא לשאת להם פנים כשימלא בתפקידו. היה מעניין לשמוע מי הם, אבל נמשיך הלאה. 

למי המודעה מיועדת? בניגוד לכנסת, הנבחרת על ידי כלל האזרחים, את הרב הראשי בוחר גוף בוחר המכיל 150 איש, בתוכו 80 רבני ערים, מועצות ושכונות, דיינים, הרב הצבאי הראשי ועוד 70 נציגי ציבור. הגיונית, פרסום ב'יתד נאמן' היה יותר מועיל מפרסום ב'הארץ'. או סתם להרים אליהם טלפון. בסך הכל חבויה כאן אמירה שקוראת לדמוקרטיזציה של הבחירות לתפקיד. לכאורה, דבר נעלה. בפועל זה לב הבעייה. הרב הראשי הוא פקיד. כשם שאיננו בוחרים את מנכ"ל משרד הרווחה, או את ראש מועצת מינהל מקרקעי ישראל ׁ(כחלון, אתה עוד בעניין? או שזה היה מין בלון כזה שעף ופרח וגמרנו?), כך איננו אמורים לבחור את הרב הראשי. כאן בדיוק הפער. למה בעצם הפקיד הזה סבור שהבחירות לתפקיד שהוא רוצה בו חשובות לא פחות מהבחירות לכנסת? למה הוא סבור שיש עניין לכלל האזרחים באופן שיפעילו לחץ על נציגי הציבור שלהם לבחור בו?

מה בדיוק ההשפעה של הרב הראשי עלי? אני איני מכיר בו כסמכות רוחנית. הסמכות הרוחנית שלי היא הרב של הקהילה הרפורמית שאני מתפלל בה, שאני מוכן להתערב שמנגן בגיטרה פי אלף יותר טוב מהרב סתיו. האמת היא שגם בתור רפורמי אני די הולל ופוחז, כך שכל מערך הכשרות שקוף מבחינתי, וכל עוד לא לוקחים שם שוחד, ולא מתנים את הכשרות בכל מיני תנאים שאינם מסוג העניין אז שיעשו מה שהם רוצים. אותו דבר עם קבורה. כבר מזמן אמרתי כאן שאני רוצה שישרפו את גופתי ויניחו את הכד במדף צדדי בארומה כרמיאל, וכך אדע שאזכה לביקור שבועי של ילדי האבלים ואשתי מוחת הדמעה, ובוריס (אחרי לכתי אני מפרגן לה אוקראיני בן 20, סתום כמו עץ, אבל מצוייד היטב, כקוזאק, כחמלניצקי בשעתו). כך שעניינים אלו אינם מענייני, וזכותו של הפקיד המשמש בתפקיד הרב הראשי לעשות בהם כפי הבנתו התיאולוגית.

אלא מאי? יש עניין אחד שאם ארצה או לא ארצה הרבנות הראשית תוקעת בו את יתדותיה (הנאמנים) והוא כמובן הנישואים והגירושים. כה אמר סעיף 1 המפורסם לחוק בתי הדין הרבניים (נישואים וגירושים), התשי"ג - 1953:  " עניני  נישואין  וגירושין  של  יהודים  בישראל  אזרחי  המדינה  או  תושביה  יהיו  בשיפוטם הייחודי של  בתי  דין  רבניים." אופסי... רפורמי? קונסרבטיבי? חילוני? שייך לכת הקראים המורמונים מגדלי הקורמורנים? בעייה שלך. אנחנו נחליט בשבילך. בוא אלינו.

טוב. אז ייתכן שמה שמשניא את הרבנות הוא לא שהיא 'נשלטת על ידי מיעוט חרדי ליטאי', אלא שהיא דוחפת את עצמה בכוח למיטה שלי.

אז מה אנחנו מצפים מהרב הראשי? לא שיהיה שיריונר. אני לא מצפה ממנו להילחם. היכולות שלו בשיריון מעניינות לי את הסבתא. כאילו אתם יודעים, מין אחוות רובאי שלוש וכזה, ומי שאכל גריז, אפילו אם לא הגיע למעלתו של תותחן, אלא רק שיריונר (וכשאני הייתי בסדיר הסתובבנו כולנו עם הכומתה השחורה) אז כבוד וזה, אבל מה זה קשור לרב הראשי, לעזאזל? אני מצפה מהרב הראשי לכמה דברים. ראשית, שימשוך ידו מן האסטרולוגיות ומן הצלמים הצרפתיים. שיגיע נקי כפיים ובר לבב למשרה, ושיהיה באיזה מקום בעל יושרה אינטלקטואלית.

איך סתיו? חזקה על אדם בעל זקן כה ארוך שהוא עונה אחר הציווי 'אל תשלח ידך אל הנער', ובכך עבר את המבחן הראשוני. יושרה אינטלקטואלית? שפטו אתם. מעשה שהיה כך היה.

הטענה הבסיסית של המתנגדים לנישואים אזרחיים היא שאלו יפצלו את העם לשניים. מי שאיכפת לו מן ההלכה יתחתן רק עם אחרים כמותו, וזאת בשל החשש שצאצאיהם של הנישאים בנישואים אזרחיים הינם ממזרים. כמה וכמה פעמים כאן הבאתי דברי רבים, מישעיהו ליבוביץ' ועד הרב בקשי דורון, שהסבירו שדווקא לפי ההלכה, המשמעות של כפיית נישואים דתיים על אוכלוסיה חילונית היא סכנה גדולה בהרבה ליצירת ממזרים, בעוד שנישואים אזרחיים מפחיתים את הסכנה הזו למינימום. שוב ושוב אני מביא את דבריו של ליבוביץ', שאני מוצא שהם מעבר לכל דבר ישרים, הגונים, וגם משעשעים במידה -

"קשה לחשוב, שהאישה שבא עליה איש על סמך רישום במשרד ממשלתי תהיה בחזקת מקודשת, לאחר שהללו גילו דעתם בפירוש שאינם מתכוונים לקידושין כדת משה וישראל. מצב זה, שמפחית את חשש הממזרות עד מינימום יהיה בו שיפור עצום לעומת המצב של חוק הנישואין והגירושין הקיים, שאינו אלא חוק לריבות ממזרים בישראל - שהרי איסור אשת איש, החל על עובדות פיסיולוגיות שאינן נוגעות אלא לבעליהן, לא ניתן לביסוס מבחינה מוסרית או חברתית ואינו אלא איסור דתי חמור, ולפיכך בחוגים רחבים של האוכלוסיה שנתערער בה תוקף החוק הדתי - ובכלל זה הרבה אנשים הגונים מאד - אין הניאוף מוחזק איסור. נמצא שהכופין קידושין על הציבור שאינו מודה בקדושתם עוברים בצורה חמורה על 'לפני עיוור לא תיתן מכשול' ומתוך כפיית שמירה על איסור בעילת פנויה - שהעבירה עליו אינה עושה ממזר - הם מכשילים את הרבים באיסור מיתת בית דין".

תאמרו, ליבוביץ'. נו, שמאלן קיצוני. ובכל אופן, מלב ליבו של הממסד הדתי בא הרב בקשי דורון (וכהוכחה לממסדיותו, מסתבר שהסתבך לאחרונה בעניין לא נעים של תארים פיקטיביים שחילק לרבני משטרה או משהו בדומה לזה. כמובן שחזקה עליו שהוא זכאי כל עוד לא הוכחה חפותו, וממילא זה כסף של המדינה... כספי ציבור, אתם יודעים. הפקר.) ואומר בדיוק את אותם הדברים, וקורא לייסוד נישואים אזרחיים.

מה אומר הרב סתיו שלנו על זה? האם הוא מתמודד עם הטיעון ההלכתי? האם הוא מוכן לצעוד בדרך הזו? או שמא הוא רוצה להמשיך ולכפות עצמו עלי ועל שכמותי בנימוק שערוותו ההלכתית נחשפה (של הנימוק, לא של הרב סתיו חלילה)? שלושה ניחושים. הצלחתם על הראשון - "הרב דוד סתיו, מראשי הארגון, אמר כי כי הוא אינו מקבל את הדברים כיוון שמשמעותם היא 'פירוק הרבנות הראשית בישראל והחלפתה במשטר של ספרי יוחסין'. עם זאת, אמר הרב סתיו כי בקשי-דורון הציב בדבריו אתגר לממסד הרבני. 'זו קריאת אזהרה ואור אדום לרבנות הראשית'."

טוב, זה היה בשנת 2004. אולי בתשע השנים שחלפו שנה הרב ולמד, והגיע למסקנה אחרת? לא ממש. תומר פרסיקו, בבלוג המעולה שלו, מביא עמדה עדכנית. הוא לא זז מילימטר, סתיו. חוזר על אותם דברים, על אותה הפחדה הלכתית מנישואים אזרחיים - "אם יאושרו חתונות אזרחיות הדבר יביא ל'דור חדש שלעולם לא יוכל להוכיח את יהדותו' אשר 'יפצל בפועל את הציבור שכיום מוגדר כיהודי'."

נו שוין. אז נראה לי שמה שהיה הוא שיהיה, סדנא דארעא חד הוא, ובחירתו של הרב דוד סתיו באמת לא תביא למפנה היחיד שיכול להציל את הרבנות הראשית. אז באמת הרבנות מעניינת את הסבתא שלי, ובעצם כך גם דף הפייסבוק שלך, סתיו, כי אתה מתעקש להמשיך ולהיכנס לי למיטה, ולא הזמנתי אותך לשם, ואין מקום גם בשבילך.

אז שבת שלום לכולם, מהמתיבתא הרעפארמית בסח'נין שעל נהר החילזון. טיש היום אצל האדמו"ר, בתשע בערב. אוכלים קצת ראז'ינקעס מיט מאנדעלן לטו בשבט, ורואים את 'דער קול'. יהיה גם עראק ירדני. סתיו, גם אתה מוזמן. נקרב לבבות, נחליף מתכונים לבישול לוף בגריז 040, ותספר לי בדיוק למה אתה רוצה לכפות עלי את הדעה שלך. 

יש מיליונת'לפים נושאים (ובערך תשע מאות תשעים ותשעה אלף מהם קשורים ביאיר לפיד) שאני צריך להתייחס אליהם כאן. טוב כל הפוליטיקה וזה שכבר יצא לכולם מכל החורים, התפתחויות בתחומי הרכיבה על האופניים, כל מיני קורסים שאני עובר - קורס ניהול משא ומתן בלשכת עורכי הדין בנצרת, וקורס מנחי תפילה רפורמיים - אם מישהו רוצה קבלת שבת דאהריסטית, שירים טלפון, אבל אני לא אחראי לתוצאות, או לתכנים, או לכך שהאירוע יזכיר איזה סוג מוכר לעולם של 'תפילה'. יש גם את התחרות של בלוג הזהב, בה כל המשתתפים עושים לעצמם נפשות, רק אני כותב וכותב על כל דבר אחר חוץ מזה, אבל הדבר הגדול שקורה זה הדוקטורט, וכאן אני חייב עדכון. אז אף מילה על פוליטיקה, אלא במובן המאוד גבוה שלה. כאילו לפיד אאוט, מישל פוקו אין. ואיזה אוויר פסגות!

אז אחרי שהחלטתי בקול גדול לעשות דוקטורט במשפטים התחלתי במשימה של למצוא מנחה. כולם אמרו שזה יהיה קשה, ומתיש, ומעייף, ומלחיץ. אז נלחצתי. התחלתי ממייל למרצה למשפטים שהייתי איתו באיזה קשר, והכיר טוב את התזה, ואפילו עודד ותמך באחד השלבים, ובתוך עשרים וארבע שעות קיבלתי תשובה שלילית. התאכזבתי, קצת, אבל אני מאמין שהבנאדם באמת עסוק. אחרי כן הרמתי טלפון לחבר שמלמד במוסד שרציתי להתקבל אליו, והוא נתן לי שניים שלושה שמות, ואחרי כן הצפתי את העניין בדף פייסבוק של דוקטורנטים שאני פעיל בו וקיבלתי עוד המלצות. הוצאתי ארבעה מיילים, וקיבלתי שתי הזמנות לראיון.

לא ארחיב - מטעמי עינא בישא של גוגעל - בהליך שהביא לכך שביום ד', יום אחרי הבחירות, התקבלתי לראיון אצל מרצה מאוד מכובדת, שהסכימה, בסופו של דבר, לשמש כמנחה. מי שחבר שלי בפייסבוק יודע גם מי זו. היו התלבטויות, כי קיבלתי שתי תשובות חיוביות, אבל הייתי חייב להחליט, ומהר, כי אני רוצה לתפוס את הסמסטר הזה, שמתחיל בפברואר. אז אני נורא שמח ונורא טוב לי עם הבחירה במנחה המסויימת הזו, למרות שתמיד אחשוב מה היה קורה אילו, אבל זה לא משהו שאני באמת יכול לדעת. כמו בסרט הזה 'דלתות מסתובבות'.

מה שמסתמן זה המון ביורוקרטיה בימים הקרובים. לעשות דוקטורט דורש דוקטורט משל עצמו במילוי נכון של טפסים. יש לי כמה בעיות וכמה עניינים, כמו זה שהתואר השני שלי הוא לא במשפטים או ציון נמוך עד מעבר לגבול השערורייתי בתואר הראשון. זה ידרוש שלושה קורסי השלמה שאת כולם אני צריך להשלים בסמסטר אחד, כדי שהכל ידפוק לפי התכנית.

שלושה קורסים בסמסטר זה קשה. זה לא משהו שעשיתי מאז התואר הראשון. לא לשכוח שאני גם עובד, אני אבא, ויש לי בלוג לתחזק, ואת הספר על דאהר והזומבים להשלים, שלא לדבר על פרוייקט לאה שחס וחלילה להזניחו. אז זה הולך להיות קריעת תחת רצינית, וכולי חרדות וחששות ועיקצוצים, וחיל ורעדה ופחד ויראה. אבל כשפתחתי את הידיעון וחיפשתי קורסים התמלאתי בכל מיני רגשות. פתאום הרחתי את ניחוחו של קאנט. עמנואל. "נקרא בכתבי קאנט, נדון בהם, ונבחן גם את השפעתם הגדולה על המשפט הבינלאומי והישראלי". - א מ א. התרגשות של ממש. אני חייב להודות שאופציות אחרות באותו ידיעון עצמו - "צורות נגזרות של ביצוע עברייני" או "אופציות לרגולציה ממשלתית" נשמעות מסעירות פחות. עניין של טעם.

אז היום בארבע וחצי התיישבתי והתחלתי לתרגם משהו שהמנחה המליצה כחומר קריאה משלים אחרי ששמעה בסבלנות רבה את הרעיון שלי לדוקטורט. כבר שנה וחצי מאז שסיימתי את הקורס האחרון בתואר השני שלא תרגמתי מאמר. חלק מההצלחה היה לקרוא ולתרגם את כל חומר הקריאה עוד לפני השיעור הראשון. זה דורש השקעה רבה ומידה לא קטנה של אובססיה. בקיצור פתאום התמלאתי בפוקו, ובמושג הכוח, וריבונות וכאלה וכל כולי אומר שירה. מצד שני הקצב הוא שמונה עמודים בשעה. צריך לחמם את היד. בתקופות הטובות עמדתי על 12. לפעמים 15 כשממש ממש הסתערתי.

זה לא הולך להיות דוקטורט פלצני, מיינד יו. אני הולך על הקלאסיקה. על הוגים מהמאה ה-18. על הסתכלות חדה כתער במושגי הכוח והריבונות ופירוקם האנליטי לגורמים. הצרפתים והפוסט מודרניסטים, שלא לומר הניאו מרכסיסטים, נו... כל הבורדייה, בודריאר ודרידה, יישארו בחוץ. או שיסתננו. כנראה שיסתננו. אבל המדובר על מסמך שיוגש בעוד שלוש או ארבע שנים. הכל פתוח.

כהרגלי בקודש שיתפתי את חברי בפייסבוק בהתרחשויות בחיי וקיבלתי בסביבות ארבעים לייקים. מדהים לדעת כמה תמיכה אפשר לקבל. חברים לעבודה בעבר ובהווה, חברים מהוויקיפדיה, מאשחר, מהטרקלין, קרובי משפחה קרובים ורחוקים, חברים ללימודי התואר השני, סתם חברים, חברה בפייסבוק שהייתה איתי בבית הספר היסודי, חברים מקבוצת שומרי המשקל, כולם מאחלים לי הצלחה. יש בזה מתן רוח גבית אדירה. זו גם אחריות. אני יודע שאם אכשל, והנקודות שאני יכול להיכשל בהן הן רבות, אאכזב לא רק את עצמי.

אז ככה - לוח זמנים להיום. עפולה. עבודה. אחרי כן יש בת מצווה של ורד בטבעון. סיום של קורס מנחי תפילה בליאו בק. הם מזמינים לתפילת ערבית אבל אני אבריז. אולי שעה שעתיים פוקו. ארוחת ערב. אני חושב לקנות משהו מבחוץ כי אין לי כוח לבשל. משהו מטומטם בטלוויזיה. חמש וחצי בבוקר אני בבית נטופה. תושבי הכפר רומאנה יקבלו אותי בשירים ובריקודים בשש וחצי. שמונה בבית. פוקו. כביסה. בישולים. מתי הגמר של מאסטר שף? סוף שבוע נעים ומרגש לכולם!