הבלוג של אבו אלמוג

אני יודע שהבטחתי להוריד את הקצב, אבל היום זה המתכונת של אלמוג במתימטיקה, ואני צריך לקחת אותה קצת יותר מאוחר ויש רבע שעה מתה בבוקר, וכבר נמאס לי מגילה גמליאל מתראיינת אצל אורלי וגיא...

"אין הומואים בסוצ'י" הכריז ראש עיריית סוצ'י. כששיתפתי את ההכרזה המרגשת הזו בפייסבוק שלי, קיבלתי תשובה מולאדי דבוייריס (המנהל בלוג נהדר - "קראנו עליך בגזטה פולסקה"), שסיפר על מעשה שלא היה ידוע לי, אך כפי הנראה הפך לקלאסיקה בברית המועצות ומוכר שם לכל ילד.

ב-1986 נערך שידור לווייני של טוק שואו שהיה שיתוף פעולה בין ברית המועצות לארצות הברית, וכלל שיחה בין דמויות שונות בלנינגרד ובבוסטון. בין היתר דיברה שם אישה בשם לודמילה איבאנובה, שבמהלך השיחה הצהירה "אין סקס בברית המועצות" - "There is no sex in the USSR". כפי הנראה שהתכוונה להשלים את המשפט במילים "בטלוויזיה" או "יש אהבה" (הגוגל מלא גירסאות שונות), אך משום מה המשפט נקטע ונותרה הקלאסיקה "אין סקס בברית המועצות". ואין הומואים בסוצ'י.

משטר הרשע של פוטין אינו שונה בהרבה מקודמו הקומוניסטי, פרט לכך שהעמדת הפנים כאילו המדובר באיזו גירסה אידיאלית של גן העדן עלי אדמות אינה קיימת יותר. ברוסיה של ברז'נייב ב-1986 (או שמא היה זה אנדרופוב או צ'רניינקו, שמות שנשכחו כמעט), לא היה סקס, ובזו של פוטין ב-2014 אין הומואים. שום דבר לא השתנה.

וישראל שולחת לאולימפיאדת החורף בסוצ'י חבורה שהיא ברובה שכירי חרב, בעלי קשר רופף לישראל. מתוך חמשת נציגינו שניים גדלו כאן ושרתו בצה"ל בעוד ששלושה יובאו מחו"ל והם 'בעלי קשר רופף'. למה אנחנו צריכים את זה? אלוהים יודע. מה שכן, ניתן היה להחרים את המשחקים, להביע דעה על יחסו של פוטין להומואים (ואולי גם על תמיכתו המתמשכת במשטר הג'נוסייד של אסד), ולצאת גדולים. לא. הומואים אצלנו זה לצרכי חוץ. אפשר להתגאות במסגרת ה-PINKWASHING בזכויות שאנו נותנים להם, לעומת שכנינו המדכאים אותם (ובה בעת לשלול מהם זכויות בסיסיות לנישואים והקמת משפחה, ולעשות להם את המוות במגוון דרכים) אבל כשאפשר, ורצוי, לעשות מעשה של ממש, מעשה שלא יהיה כרוך באיזה הפסד מי יודע מה לישראל, כי זה לא שלמישהו ממש איכפת מספורט החורף הלא קיים אצלנו, או שכשתהיה האולימפיאדה אצלנו יחרימו אותה הרוסים. את האולימפיאדה של 1980 במוסקבה החרמנו על פחות מזה.

ממתק אמיתי? זה -أرنب أبيض - הדבר הכי טוב ששמעתי כבר הרבה זמן ברדיו. לידיעת הקורא 'קוץ בעכוז'.

הגב' בעלת הקול האדיר נקראת מייסה קאראא. בוקר טוב לכולם!

בניין יש בעירי עפולה, ו'בית פיינגולד' שמו. זהו הבניין הראשון שהוקם בעפולה, ימיו כימי העיר. הוא הוקם על ידי היזם והפילנתרופ שלמה פיינגולד, דמות מרתקת מימי ראשית היישוב, שבנה בניינים דומים בירושלים, תל אביב וטבריה. מחזונו של פיינגולד נותרו אך מעט בניינים ברחבי הארץ. בניין בירושלים, בית מלון הרוס בטבריה, ו'בית פיינגולד' בעפולה. בית זה ראה הכל, ושמע הכל. הוא משקיף מזה כשמונים ותשע שנים על עפולה. במאורעות תרפ"ט, כשחששו ראשוני עפולה משכניהם בג'נין, כינסו את הנשים והילדים בחצרו הפנימית של הבית. בילדותי היה שם קולנוע ו'נווה אור' שמו. היום זו שדרה של חנויות. לצידו של הבית נבנה מלון, ו'מלון מרכזי שפירא' שמו. במלון לנו גדולי האומה, ח.נ. ביאליק, הרב קוק, בן גוריון וז'בוטינסקי. באחרית ימי המנדט שימש הבית כמפקדת הכוחות הבריטיים בעפולה. במשרדי תלויה תמונה של המלון בתקופה זו, כשלפניו משמר של חיילים בריטיים. עיריית עפולה מודעת היטב לערכם ההיסטורי של שני הבתים. את השדרה שיחזרה, בעלות רבה ובעמל רב, בניסיון להחזיר מה מגדולתה בעבר. את המלון הכריזה כ'בניין לשימור' מטעם המועצה לשימור אתרים. הציבה עליו שלט כחול, למען ידעו כל הבאים את קורותיו, קישטה אותו בציורים ופסיפסים המתארים את קורותיו. שכיית חמדה עפולאית שמדי יום אני נהנה לראותה.

והנה, על אחד מעמודי בית פיינגולד טרח מאן דהוא וכתב את המספר האניגמטי 269. FREE 269. לא סתם כתב. בצבע אדום, באותיות גדולות שגודלן כמטר. מיהו ומהו 269 שיש לשחררו? האם הוא אסיר מצפון? האם נכלא על לא עוול בכפו? האם הוא אחד מאותם אלו שמוחזקים על ידי שלטונות חושך בפינה אפילה של העולם, ואינם מוכרים בשמם אלא במספרם בלבד?

269 הוא עגל. הוא נגנב על ידי פעילים רעולי פנים על מנת 'להצילו'. אלו לא הסתפקו בכך, אלא בפומבי וברוב עם צרבו את המספר 269 על בשרם בברזל מלובן על מנת להזדהות עמו. את מספרו רשמו על קירות בית פיינגולד.

מה רצו להשיג בכך? איש מבין העוברים בשדירה, פרט למשחית האלמוני ולי, אינו יודע מיהו ומהו 269. אני בספק אם בכתובת זו יש כדי להעביר ולו אדם אחד על דעתו, ולשכנעו לתמוך בטבעונות (כך גם, אגב, הססמה המשכנעת 'טבעונות - כי חלב זה לתינוקות' שרשם מאן דהוא בעיפרון מתחת לאותו גרפיטי). זהו אינו מעשה של תעמולה, הקוראת לרואה אותה לעשות מעשה. זהו מעשה של הטלת אימה והותרת סימון טריטוריאלי. אנו הטבעונים הקיצונים, גם לכאן הגענו, בדומה לגרפיטי של כנופיה או של ארגון טרור. אלו לא הסתפקו בכך, והשחיתו בכתובות - מפורשות יותר - גם את חזיתו ההיסטורית של המלון, בצד הנאה שקושט בפסיפס ובשלט של המועצה לשימור אתרים.

תאמרו - גרפיטי על בניין, מה בכך? מבחינתי זו אמירה ברורה המעמידה את האידיאולוגיה הקנאית של אותם משחיתים מעל כל ערך תרבותי שהוא, מעל המסורת, מעל ההיסטוריה, מעל ערכים של יופי אורבני. מבחינתי דומה הדבר להשחתת פסלי הבודהא בבמיאן על ידי הטליבאן, כשעלו לשלטון באפגניסטן. הרס של שכיית חמדה, אוצר תרבות אנושי, בשם אידיאולוגיה קיצונית. אך מה לאותם אנשים ול'תרבות אנושית'? לדידם האדם הוא אך חיה. סמלם, שהשחית את המלון, הוא כף יד, כפה חייתית, וטלפי ציפור, העומדים בשורה, שווי ערך. אם האדם הוא אך חיה, הרי שתרבות אנוש אינה בעלת משמעות. 

היורופסקאיות חדלה זה מכבר מלהיות העדפה קולינארית. זה מכבר קיבלה סימנים של דת. כת קיצונית. עיקרי האמונה של הכת נשמעים לכל אדם רציונלי כהבל. הטענה שאכילת בשר מזיקה לבריאות, שהאדם הוא אוכל עשב מטבעו, ומעבר לכך, שהאדם שווה לחיות בכל, היא רק הבסיס השגוי והשקרי למבנה מורכב של אמונות ודעות, שאינן ניתנות לביסוס רציונלי. נסיונות לחבר אנשים אלו אל המציאות, באמירות כדוגמת זו שמעבר לכלכלה עולמית המבוססת רק על אכילת צמחים יגרום לאסון אקולוגי גלובלי, או העובדה הידועה לכל שגידול צמחים למאכל כרוך לכשעצמו בהרג רב של חיות שדה קטנות וחרקים, נתקל בחומה בצורה של הכחשה. 

סימנם של אלו המשתייכים אל הכת, בניגוד למי שקיבל עליו את הטבעונות מטעמים של חמלת אמת לבעלי החיים, וחוסר רצון ליהנות מסבלם, הוא חוסר יכולתם להתנער ממעשי אלימות וונדליזם המבוצעים בשם האידיאולוגיה הקיצונית. יורופסקאי אמיתי ישתמש בכל לוליינות מילולית אך לא יגנה את האלימות או הוונדליזם. ניסיתי זאת עם כמה ממכרי היורופסקאים בעת שאותו גורו הזוי היכה את העיתונאי אראל סגל, בשל כך שהלה לבש מעיל עור, וביקשתי כי יגנו את המעשה כאלימות שאין לנקוט בה. זה היה משעשע חמש דקות, ואחרי כן זה התחיל להיות מפחיד.

גם כאן אני צפוי לתגובות כאלה, ומוכן להתערב כי אלו תכלולנה את החיבור האהוב על היורופסקאים לנאצים ולנאציזם (שווה יהיה להעביר את החוק האוסר על השימוש במילה 'נאצים' רק כדי לנקות את המרחב שלנו מהשיח הזה) - "ואם אתה היית נכלא במחנה ריכוז ומחכה להוצאתך להורג, לאיזו התנהגות שלי היית מצפה? האם היית רוצה שאמחה בשקט, או שאכתוב גרפיטי, או שאף אפעל באלימות כדי לשחרר אותך?"

יורופסקאי יקר. העגל 269 לא מצפה לכלום. אין לו יכולת 'לצפות'. מאחורי העיניים הגדולות אין הרבה מוח. המדובר בעגל. הוא אינו יודע מה שיקרה לו בעתיד. הוא אינו יודע שימות. הוא אינו מסוגל להבין את עצם קיומו. הוא עגל. ואפשר לשאול גם את השאלה ההפוכה, באיזו פעולה היה נוקט העגל כדי לסייע לי? אבסורד? אם המדובר בחיה מטומטמת שאינה מסוגלת לעקרונות של מוסר, ויכולה לרצות לסייע לי במצוקתי, אם חלילה אכלא במחנה ריכוז, מהיכן המחוייבות שלי כלפיה? 

אני, לעומת העגל, בעל הבנה, ומה שמבדיל אותי, כבן אדם, מן העגל 269, הוא היכולת שלי להפשטה, זאת אומרת בין היתר להנאה מאוצרות תרבות, וביניהם בית פיינגולד ומלון מרכזי שהשחתת בשמו של אותו עגל. התחושה האיומה, מחמיצת הלב, שהייתה לי כאשר ראיתי את הוונדליזם, שקולה כנגד כל הסבל שסבל אותו עגל בטרם 'שוחרר'. 

זו, אגב, אמת בסיסית בה אין מכירים הטבעונים. סתם טבעוני יימנע מאכילת דבש, שכן זה מופק על ידי ניצול דבורים. אדם מנוצל חש כי עמלו נלקח ממנו. הדבורה אינה חשה בדבר. התחושה - עבדתי, השקעתי, והנה מישהו בא ולקח את פרי עמלי, היא דבר שהדבורה אינה מסוגלת לו. המוח שלה נמצא כמה וכמה רמות מתחת לחשיבה מופשטת מסוג זה. הקיצוניים שבהם יימנעו גם מאכילת שמרים מאותה הסיבה. מוזר? לא. סימן לכת. יורופסקאי אמיתי ישקר גם שקר טיפוסי, שנועד להגעיל את אוכל הדבש, טקטיקה יורופסקאית מוכרת, ויקרא לדבש 'קיא של דבורים' כשם שהוא קורא לביצה 'וסת של תרנגולת'. כשם שאין לתרנגולת מחזור חודשי, וכל חומרי ההזנה הדרושים לייצור אפרוח נמצאים כבר בביצה עצמה, בניגוד לנקבות היונקים המרפדות את הרחם שלהן בחומרים מזינים שהפרשתם היא המחזור החודשי, כך אין הדבש 'קיא', אלא שהוא מיוצר באיבר מיוחד הקרוי 'קיבת הדבש' שאינו משמש לעיכול אלא לייצור דבש, ואין לו מקבילה בחיות שאינן דבורה.

היינה כתב כי במקום בו שורפים ספרים, ישרפו גם בני אדם. במקום בו אין כבוד לאוצרות תרבות, אין כבוד לאדם. מי שאין לו כבוד לאדם, והוא מסרב להתנער מאלימות, יגיע לאלימות. זו תהיה כמובן מאוד מוצדקת ומאוד מוסרית. שכן יתרונם הגדול של היורופסקאים על יתר בני התמותה הוא מוסריותם העליונה, שאינה ניתנת לערעור, וגורמת לכך שכל אמירה שלהם היא צודקת ומוסרית, וכל מעשה שלהם הוא צודק ומוסרי. כשזו תגיע, יישפך גם דם, וכבר התנ"ך ידע ש'שופך דם האדם באדם דמו יישפך'. תגיע גם תגובת הנגד. בשלב זה יורופסקי מזכיר לי את המנהיג המורמוני ג'וזף סמית' שכידוע נרצח על ידי המון לינצ'אי לאחר שנכלא בשל פוליגמיה. איני יודע את העתיד, וייתכן שיורופסקי זה יחיה חיים מאושרים ושלווים עד מאה ועשרים, אך כל כת קיצונית זקוקה למרטיר, ואם לא יהיה זה יורופסקי, יהיה זה אחר. בעגל אין די. יש צורך בקפיצת איכות למרטיר אנושי, וזאת מן הסיבה המאוד מאוד פשוטה, שגם היורופסקאי הקיצוני ביותר חש, בעמקי ליבו, את ההבדל האיכותי בין חיה לאדם.

עגל 269 אינו סתם עגל. זהו עגל הזהב. מעשה עגל הזהב הסתיים באלימות, ובמותם של שלושת אלפי איש. בואו לא נגיע לשם. אפשר לעצור את זה עכשיו. 

איך היה? סבבה אגוזים. מאוד מרגש. באמת!

העניין היה משפחתי, ומשפחתי באופן מצומצם מאוד, כך שלמעשה הוזמן גם רק חלק קטן מהמשפחה, ברמה של דודים ולא של בני דודים. בשל הרצון ליצור אירוע מצומצם ומהודק נאלצנו שלא להזמין אנשים רבים היקרים לנו. אבל אני בטוח שהם מבינים את זה. 

למעשה העניין עדיין בעיצומו כי יש עוד את התפילה בקהילה בערב. אבל אתמול היה שמח ומבדח. לא איכנס לפרטים, שאינם מעניינם של קוראי הבלוג בד"כ. שתי אנקדוטות - האחת היא שס' מעראבה מאוד נעלב מכך שהבירה שליוותה את האירוע היא 'התנין מסח'נין' והייתי צריך להבטיח לו כי כאשר אמצא שם שמתחרז עם עראבה אקרא לבירה הבאה שלי בשם זה. השנייה היא שבשלב מסויים של הערב הבעלים חיפשו את ש', ומאוד פחדו כשנאמר להם שהיא 'בחוץ, מדברת עם השוטרים', שהיו כמובן חברים לעבודה שהגיעו והיא נפרדה מהם.

העניין כמעט ומאחורינו, ולמעשה את הבוקר אקדיש לפרוייקט השני - והמסובך לא פחות - הדורש בשלב זה התעמקות יתרה בגירסא דינקותא של תורת השדה של בורדייה, שכבר חשבתי שנפטרתי ממנה לנצח בתואר השני. נראה אם אצליח להתרכז.

באירוע של אתמול הכנתי נאום פרוגרמטי וד'אהריסטי בן כחמש דקות, אך בשל כשל במערכת ההגברה הייתי צריך לקצרו בהרבה, והודיתי באופן כללי לכל האורחים במשך כחצי דקה. לאורחים הובטח כי הם מקבלים את הגירסה המקוצרת - ורובם נשמו לרווחה - וכי בהמשך תגיע גירסה מלאה, אז הנה כאן הגירסה הד'אהריסטית המלאה והבלתי מצונזרת.

אורחים יקרים -

התכנסנו כאן לחגוג את בר המצווה של פלג. זו הזדמנות נהדרת להיזכר בכל מי שאיננו כאן איתנו, ובמיוחד בארבעה אנשים שאני מאוד אוהב, סבי וסבתותי. אני רוצה לספר לכם קצת עליהם -

יחיאל אוני התפרנס כקורא מונים בחברת החשמל. כל בוקר היה יוצא על האופניים, רוכב בכל עפולה וקורא את מוני החשמל. רחל, אשתו, הייתה עובדת סוציאלית בימים הקשים של קליטת העלייה ההמונית מארצות ערב. היא הייתה יוצאת כל יום, כשלה שני ילדים קטנים בבית, ומטפלת בכל צרכי העולים במעברות הרחוקות בקריית שמונה ובבית שאן. יעקב נפתלי ברנדוויין היה פועל במחצבה בקסטל. הוא חצב את הפרנסה שלו מהסלע, פשוטו כמשמעו. אשתו, חיה שרה ברנדוויין, הייתה אחראית משמרת במטבח של בית החולים 'ביקור חולים'. זאת אומרת שהייתה מכינה את הארוחה, מחלקת אותה לחולים, ומנקה לאחר מכן. את כל זאת הייתה עושה לבד. לפעמים עזרו לה רבקה ויפה או שולה ז"ל.

כל האנשים האלו עמלו לפרנסתם במו ידיהם. הם עשו עבודות שאת חלקן מתווכחים היום אם ניתן לאפשר לפליטים סודנים או שצריך לייבא בשבילן פועלים מסין. הם היו גאים בעבודתם, ואני גאה בהם. בבתים האלו לא הייתה איזו מצויינות אקדמית, אף אחד מהם לא למד מעולם בחינוך על יסודי, אבל הייתה אהבה אדירה לספר ולתרבות. ביתם היה מלא ספרים. לא היה מעולם עושר גדול, או אפילו עושר קטן, אבל היה עושר רוחני. והיה יושר. והייתה אהבה גדולה, למשפחה. לעם. למדינה. לארץ שאליה הגיעו רחל ויחיאל כשהם מבוגרים, ומשפחותיהם של יעקב וחיה היו בה עוד מימי ד'אהר אל עומר (הפסקה מתודית של כמה שניות, לשם הרושם). ממה שאני יודע, גם המשפחה של ש' לא באה מרקע הרבה יותר נוצץ.

לפני כמה זמן, בטקס הדתי, אמרתי 'אל הנער הזה התפללתי'. פלג בא לעולם לאחר מאבק קשה, ובואו היה מלווה בכל השאיפות והתפילות והמשאלות שאפשר. והתינוק הפך לילד, והילד לנער. ואני מקווה שמשהו מהיושר והצניעות והעושר הרוחני של המשפחה חילחל דרכי ודרך ש' אל פלג, ושהתפילה שלי, שהוא ימשיך בדרך הזו, תתגשם. ממה שאני רואה עד עכשיו, כל המשאלות שלי בנוגע לפלג התגשמו, וזו רק ההתחלה.