הבלוג של אבו אלמוג

אני מאוד גאה ושמח לספר על הוצאתו לאור של ספר חדש שלי - "תגובת שרשרת".

והפעם - מתח. 

מה אנחנו זוכרים מהספרות האנגלית של סוף המאה ה-19? נכתבו יצירות מופת אדירות, שכולן כמעט נשכחו עד האחרונה שבהן. אם אני פותח טלוויזיה אני רואה שני עיבודים במקביל לשרלוק הולמס, וגם סדרת סרטים בקולנוע. קונן דויל חי ובועט. ספרות אמריקאית משנות השלושים והארבעים? מישהו קרא כאן לאחרונה משהו של אפטון סינקלייר? סינקלייר לואיס? חשבתי כך. הבלש האפל - צ'נדלר והאמט, עדיין נוכח מאוד, גם שבעים ושמונים שנה לאחר שנוצר. יש מקום למתח בקדמת הבמה, לא פחות. יש מקום למתח ישראלי. יש מקום להוצאה שעושה מתח באופן ייעודי, כחלק מאמירה על הזהות שלה, ועושה אותו טוב.

אז הפעם אני עובד עם 'סלע ספרים', של זיו כהן. קשה לעזוב את הבית החם והאוהב של זב"מ. אבל רציתי לנסות משהו אחר, להיות חלק ממשהו חדש שקורה, ללכת על הצד הפראי כמו שאומר המנוח הגדול לו ריד. והיי, אם זה טוב מספיק לאנדרס רוסלנד וביורג הלסטרום, אז זה טוב גם בשבילי. ועד עכשיו זה טוב מאוד. אני מרגיש שאני נמצא במקום תוסס, שהדברים קורים בו. וטוב לי. אני רוצה שהצעיר הבא שכותב ספרי מתח, שכתב משהו כמו 'עפולה רח' האופרה 3' ומחפש בית, ידע שיש מקום שמתמחה במתח, ושאגף המתח הישראלי שלו טוב בדיוק כמו המקומות הגדולים והממוסדים.

מילה על העטיפה. עד עכשיו עבדתי עם הגאון האמיתי אמרי זרטל. זו הייתה עבודה נהדרת, והייתי שותף לכל שלבי העיצוב. כך נולד, למשל, עץ הריח של 'רוח צפונית'. הפעם הפקדתי את עצמי בידי בחור שנקרא נדב צופי, והתוצאה בפניכם. גאוני לא פחות, לדעתי. אני, לפחות, מאוד אוהב.

אז אם אני במקום כל כך צעיר, ותוסס, אז פשוט הורדתי את האמברקס, ונתתי לעצמי לעוף קדימה. הספר הוא מהיר, שובב, בלי מעצורים. מי שרגיל לכתיבה שלי כאן ימצא חוויה שונה. איך לומר, פחות אפיסטמולוגית. זה סיפור על עורך דין שמוצא עצמו במנוסה, ואינו יודע מי רודף אחריו, ולאן לפנות כדי להסתתר. כתבתי מהר, חד, לא עצרתי לרגע. אני מאמין שחוויית הקריאה משקפת את זה. זה 'ספר טיסה' במודע ובמובהק. ואני מאוד אוהב את זה. יש לי את המרחב שלי להשתעשע בו, עם דמויות מוקצנות, פיתולי עלילה חדים, דיאלוגים מהירים. נהניתי מכל שנייה.

עוד מילה אחת - יש בסוף הספר רשימת 'תודות'. לא טסתי את הטיסה הזו סולו. יחד איתי היה צוות מיומן, שחלקם מלווים אותי כבר הרבה זמן. זיו, כמובן, 'האבא הרוחני' של הספר, ומי שדחף ועודד והמריץ. אבל גם רוני, ואנה, ואורי, ורמי, וענבר, ושלוה. כל אחד נתן את שלו, והתרומה של כל אחד ואחת שם מאוד מורגשת, למי שיודע מה לחפש. 

אז אתמול אבא שלי שנורא גאה בי שמע שהספרים הגיעו לחנויות, וטס לשתי חנויות ספרים בעפולה. הגיע ונמכר לגמרי כבר באותו יום. לא נותר לו אפילו עותק אחד. זה סימן מעולה. אני מאוד אופטימי. רשימת רבי המכר היא לא אינדיקציה לאיכות, וגם לא מכירות. אבל כשזה קורה, זה כיף אדיר. ויש לי הרגשה שגם הפעם זה קורה. 

במקור, התכוון הפוסט הזה לשפוך אש וגופרית על הצעת חוק ברית הזוגיות של 'יש עתיד', מתוך כלל האצבע שאם זה קשור ליאיר לפיד זה פסול מעיקרו. אבל הצעת החוק של יש עתיד בעניין ברית הזוגיות היא הצעה טובה. לא טובה מאוד, עדיין יש בה בעיות חוקיות וקונספטואליות קשות מאוד, ויותר חורים מגבינה, אבל יש בה יתרון גדול (שהוא גם חולשתה הגדולה) - כל אחד יכול לבוא בברית הזוגיות עם כל אחד אחר, בלי הבדלי מילט. ההצעה משווקת עצמה כהצעה המתייחסת לציבור הלהט"ב. אבל הדבר האמיתי שהיא עושה זה להרוג את המילט. החידוש הוא לא שמשה יכול לבוא בברית הזוגיות עם חנן. זה נדוש. החידוש הוא שהוא יכול לבוא בברית הזוגיות עם חנאן, וזו כבר מהפכה.

ההצעה מתעלמת מהמילט כאילו היה אוויר. הפרופוזיציה 'נעשה מעמד של 'כאילו' נישואים, ואז לא נצטרך להתייחס לחוקים שעוסקים כבר בנישואים' היא מעניינת. לדעתי יש כאן איזה מעגל שוטה. כי ברגע שהחוק מכריז בסעיף 8א' שדינם של בני זוג שרשומים לפיו הוא כדין 'בני זוג נשואים', אז כאן מכניסים את המילט בגדול ובסבבי, בין היתר לפי חוק בתי דין רבניים שאומר שנישואים וגירושים של יהודים בארץ ישראל יהיו לפי דין תורה בבית דין רבני. אבל זו בעייה פתירה. אם ממש ירצו אפשר לעקוף אותה אפילו בהתייחסות ישירה לאותו החוק.

אז? אז הניסיון ההיסטורי, כולל עם אבא של היהיר ממש, שהתחיל מאותה נקודת מוצא, וסיים בפמפלט הגזעני הקרוי 'חוק ברית הזוגיות לחסרי דת' שמאפשר לרוסים לבוא בברית זוגיות עם רוסים, ויוצר בכך את המילט הרוסי, מראה שיש הבדל בין הצעת חוק טרומית מדברת גבוהה גבוהה לבין החוק המתקבל בסוף. מתי שהוא נכנס המילט, כי אלוהים אדירים אנחנו ממש נאפשר לזין הערל לחדור לוואגינה היהודיה הטהורה? מה עשינו? לא במשמרת שלנו, תודה. זה כוחו של המילט. הכוח שניפץ כל הצעת חוק מסוג זה החל מחוק שיווי זכויות האישה מ-1951 וכלה בחוק ברית הזוגיות ב-2010, עיצב אותן מחדש לצרכיו, וביצר עצמו שוב ושוב. זה יקרה גם כאן.

ואיך אני יודע? יש כמה סימנים. הנה, היהיר כבר הצהיר שלא תהיה בישראל הפרדת הדת מהמדינה. באמת, למה שתהיה? זו מדינה של אמא שלכם? הפירון הוא אכן בערך בעשר רמות יותר נאור מהרב האורתודוכסי הממוצע, זאת אומרת שהוא גזען מאוד חשוך. על עמדתו כלפי יחסים עם ערבים (מאוסים. אם אתה נתקל בהם בטעות באוניברסיטה - יחסים קורקטיים. אם מישהי בטעות מתחברת איתם יש להעמידה על טעותה) כתבתי כבר בעבר. לא השניים האלו הם שינפצו את המילט.

דעתי האישית על יאיר לפיד היא שהמדובר במטומטם אמיתי. הוא אפילו חושב אולי שהוא מקדם איזו אג'נדה ליברלית מבית אבא בהצעת החוק הזו. יש שם אנשים קצת יותר עם הרגליים על הקרקע והבנה בחקיקה נוסח עופר שלח, שוודאי מבינים שהדבר הזה לא יעבור לעולם. בלון הניסוי הזה נשלח אל העולם רק כדי קצת ליצור באזזז לטובת יש עתיד, אצל קהל הבוחרים הבורגני שלהם, בימים קשים. ואכן, היה איזה באזזז חיובי בפייסבוק, במיוחד בתגובות למה שאמר ח"כ יוני שיט-בון שהחוק לעולם לא יעבור. זה מעולה כי זה מגבש את המחנות, ופתאום נזכרים כמה אנחנו שונאים חרדים ודתיים, ואולי הלפידים האלה בסדר שעושים משהו בכיוון הזה, ומי זה המפד"ל האלה בכלל שימנעו מאיתנו מלהתחתן איך שאנחנו רוצים, ואופס שוכחים את כל ההתנהלות של יש עתיד בשנה האחרונה, ופתאום היד נשלחת שוב אל הפתק הנכון בקלפי הווירטואלית, והסקרים מפסיקים לרדת. אז אולי זה יקרה. ואולי לא. 

אז שמענו כבר אתמול שלפיד נפגש עם בנט, ושניים אלו חידשו את ברית האחים שההימור שלי היא שהיא חזקה בהרבה מברית הזוגיות. האמת, לי יש איזה עניין ביזארי שהחוק לא יעבור, מהסיבה המאוד פשוטה שאם הוא עובר לא יהיה לי על מה לכתוב בדוקטורט. אבל אני ממשיך לכתוב במרץ. ההימור שלי הוא שאם הדבר הזה יגיע אי פעם לקריאה טרומית, הוא ימות שם. 

נושא הנישואים והגירושים בישראל זקוק להסדרה רצינית. החברה שלנו זקוקה להסרת המחיצות האתניות של שיטת המילט. לא הלפידים והפירונים יביאו את זה. הם אינם מסוגלים לכך, וההימור שלי הוא שאינם רוצים בכך.

המצב בקאנטים, חברים. לא, זה לא קשור, אתם יודעים, להוא מקניגסברג. אני מתכוון לביטוי שהוא ארכאי כשם שהוא וולגרי. המצב בכי רע. לא הצלחתי להעלות את עצמי היום על האופניים. זה לא מפחד, פשוט כואבת לי הברך. קרטעתי מסביב לאשחר שעה וחצי ברגל. אני חושב לוותר על הקפת הכינרת בשבוע הבא, אם אמצא למי לתת את הכרטיסים, כי לא זורקים מאה ושמונים שקל לפח. אם אצטרך לזחול את המסלול, אזחל אותו. הפצע בפני החלים לחלוטין, אך חוסר סימטריה מסויים בפרצופי - היפה כמלאך האל - ורגישות באזור הלחי (כולל כאבי תופת בגילוח) רומזים לי שייתכן ששברתי שם משהו. אז? אז ללכת לרופא? ומה הוא יעשה? יקבע את השבר? היה לי משכך כאבים נורא חזק שנקרא נרוסין ושכחתי אותו במשרד. טוב שכך. אני לוקח כדורים רק אם אני מאוד חייב. אני כרגע לא חייב.

לעומת זאת כתבתי את המילים הראשונות בדוקטורט, אתמול בערך בשתים עשרה בצהריים. לא להיות במתח, המילים הן - "הערה אפיסטמולוגית". אח! לו הייתי יודע מהי אפיסטמולוגיה זו ומה טיבה, ומה לרשום באותה הערה אפיסטמולוגית! אבל זו מילה של חמש הברות, אולי אפילו שש כי אני לא סגור איך מבטאים את ה'פיסט' כהברה אחת או שהט' נמשכת שם למין סגול קטן כזה כהברה עצמאית. אני חושב שדוקטורט צריך להיכתב במילים של חמש הברות, לא? 

בסך הכל יש לי בראש דימוי שאני חייב להעביר כבר בשורות הראשונות של הכתיבה, וזה יעשה לי את הכל יותר קל. רק שאין לי מושג איך לעשות את זה. אם נסתכל על 'המדינה', 'היחיד' ו'העדה הדתית' כשלושת הקודקודים של משולש. ואז הצלעות הן יחסי הכוח שבין שלושת אלו שיכולים להיות חד כיווניים או דו כיווניים. איפה נכנסת הריבונות? היא יכולה להיות שדה כוח שנוצר בשטח המשולש, או כוח הפועל במסגרת הצלעות. אם היא שדה, כמובן שכאן נכנס ידידי הנחמד בורדייה שחשבתי שנפרדנו כידידים כשסיימתי את התזה בתואר השני. וזו מחשבה מאוד פרועה. אבל כשמדברים על 'מדינה', 'ריבונות' ו'כוח', אז כמובן שמגיע פוקו ודורש את ליטרת הבשר שלו. וזו קשה מאוד לאספקה. שמישהו ייקח ממני את הצרפתי הזה, כי מערכת היחסים הזאת עושה לשנינו מאוד לא טוב. ראיתי גם הבעת סלידה מסויימת על פניה של פ' כשהשם הזה עלה, אבל אני לא סגור על זה. 

סתם מחשבה. עם בורדייה היה כמובן את ה'בורדזיאני' מחידושי הלשונאי ג. אבו אלמוג (למרות שמצאתי לזה שרידים פה ושם במקומות אחרים. אני לא היחיד שחשב על זה כנראה). אצל פוקו זה כנראה פוקולדיאני. הז' של הבורדזיאני היא ממקור די עלום, אבל הל' והד' של פוקו הן די ברורות. מצאתי את זה באנגלית FOUCAULDIAN. גוגל מכיר את זה גם בעברית. יש את זה רק לצרפתים? כי יש גם 'קרטזיאני' עם עוד ז' שנוספה. אז איך זה היה עובד עם אדית פיאף? או זינדין זידאן? או קרלה ברוני? אבל היא איטלקיה, ואנחנו מאוד סוטים מהנושא.

אז חוזרים לשרטוט - אם ניקח מפוקו, ומניטשה ומסקינר את הרעיון הגנאלוגי - סך הכל איך מתפתח מובן של מושג, איך הוא לובש ופושט צורה, אפשר יהיה לשים את השרטוט הזה על לוחות קואורדינטות שונים ולראות איך הוא עובד. הקואורדינטות מבטאות זמן ומקום. לוח הקואורדינטות של מדינת ישראל ב-2013 יכלול פירוש שונה לחלוטין למשולש, ואולי גם צורה אחרת של יחסי הכוחות בין הצלעות - ואלו משתנים לפי הקואורדינטות - מאשר לוח הקואורדינטות של האימפריה העות'מאנית שגם בה יש, הפלא ופלא, 'עדה דתית' או 'מילט' בלעז. ואולי קצת משפט השוואתי להציב את זה בקואורדינטות של עוד מדינות שיש בהן מילט. איראן, או מצרים. או להציב את זה בארצות הברית או בצרפת, ולראות איך העדה הדתית יוצאת שם מחוץ לשרטוט. נחמד, לא?

איך כותבים את זה?

זה למעשה אתגר לקוראים, עם קדימות לאקדמאים או למי שכתב אי פעם עבודה לתואר מתקדם. ממש לשרטט את זה יהיה אידיוטי. או לא? לתובנותיכם/ן אודה. 

אפרופו סקינר, הוא מסתבר ככוכב האמיתי של הדוקטורט. הוא מאמי אמיתי. אין לו את ההילה הפוסט מודרנית של כל הצרפתונים האלה, והמרקסיזם המהפכני בגירסתו הדאהריסטית הפונדמנטליסטית החביבה עלי רחוק ממנו כרחוק הכבש על האש מהקידני פאי, אבל הוא עמוק וחכם ואני ממש מרגיש סימפטיה כלפיו עם כל הסיפור שפטרישיה זרקה אותו בשביל ויליאמס הדוחה. והוא גם כתב ספר שנקרא 'LIBERTY BEFORE LIBERALISM' שסך הכל אני חותם שם על כל מילה, והסיבוב הרעיוני הנחמד שהוא עשה מביא אותו מספיק קרוב לפוסט מודרניזם בסופו של דבר, כדי להיות ראוי להיכנס ככוכב אמיתי לדוקטורט שלי. הוא גם מצטט יפה מאוד ממקיאוולי, שרק עכשיו אני מבין עד כמה הוא מתוק, במיוחד בשל התיאור הסימפטי שמופיע ב'נסיך' איך צ'זרה בורג'יה - האליל. אני חושב להקדיש לו וללוקרציה את הדוקטורט - העניש את השר שמינה בכך שהשליך אותו בכיכר העיר כשידיו כרותות, ראשו ערוף, ולידו בול עץ מרוח בדם. אבל סקינר הוא מאוד עדין, והוא לוקח ממקיאוולי דברים אחרים.

נמשיך לממתק אמיתי. זה שיר שמאוד אהוב עלי, כי הוא שיר הדיכאון הנוראי ביותר בכל הזמנים. הוא בעצם מנסה להבהיר ש'זה לא אני', כמו רובס והפירסומת הזו למאגר הביומטרי. וסך הכל אם היו לוקחים את השיר הזה שגם עליו אפשר להלביש איזה נרטיב ביומטרי, אולי הייתי מצטרף. סתאאאם. אני אכרות את הידיים שלי נוסח השר של צ'זרה בורג'יה לפני שאצבעי תיגע בביומטריה הזו. בקיצור - זה הפסנתר שתה, לא אני. רעיון מעולה. שמעתי אותו בפעם הראשונה באיזו משמרת לילה בלבנון, בגל"צ באמצע הלילה, כשהייתי שקוע במחשבות על אותה ת' ומעלליה, וגם לו הייתה מגיעה בריגדה שלמה של החיזבאללה, רכובה על טנקים וגילשונים, לא הייתי מצליח לאכנה. את הקליפ הזה אני מכיר כמה שנים ובהתחלה באמת חשבתי שהמדובר באירוע אמיתי בו הופיע וייטס שיכור לחלוטין באולפן טלוויזיה פרובינציאלי בעיירה סמוכה לטולידו, אוהיו, אבל מסתבר שזו תכנית טלוויזיה פרודית מבויימת, מעולה כנראה, שנקראת 'פרנווד טונייט'. קטע אדיר. שימו לב לכל מילה בטקסט, כמו גם לביצוע המאמם של ווייטס לשיר הזה. וקחו משם את הביטוי - "I'd rather have a bottle in front of me than a frontal lubotomy". השעה בערך שמונה בבוקר, ולפני יום מלא בסקינר, בכביסה, בבישולים, כלים, וטיפול בילדים - טוב הם הגיעו לגיל שהם כמעט מטפלים בעצמם, וזה שלב לפני הגיל שהם מטפלים בי, אבל ניחא. מנטלית אני כבר בשתים עשרה בלילה, כשבקבוק זה או אחר לפני. זו השעה הטובה להתחבר לרוח הרפאים של מישל פוקו ולסגור איתו עניינים, לחרדת בני שיחי, ובת זוגי. 

אז תיהנו. אני נורא נהניתי כשראיתי את הקליפ הזה שוב לפני ששילבתי אותו בפוסט.