מכיוון שהבעתי דעתי כבר בפורום אחר, ומעונב יותר, כי החקיקה הימנית החדשה היא קורפוס של חקיקה שמטרתו אחת – הפיכת המשטר בישראל ללא דמוקרטי, אז יצאתי מה זה גבר, ועכשיו מותר לי לבחון כאן, בצנעה, ביני וביניכם, עד כמה נורא חוק לשון הרע הזה שעבר שלשום בקריאה ראשונה.
אז נתחיל מכמה דברים. אתמול היו מהומות, וגז פלפל, ובכלל שמח בתל אביב. אני בטוח שאם הייתי תופס כל אחד מהמפגינים שם ושואל אותו, אך לפני שבועיים, "מהו הסכום לפיצוי ללא הוכחת נזק בתביעת לשון הרע" הייתי נענה במשיכת כתפיים סתמית, אם בכלל. גם ראיתי בטלוויזיה את כל העיתונאים מזדעקים, ואת יאיר לפיד מסביר ש"אני לא שמאלני, אבל...". יאיר, מאמי, אף אחד לא חשד בך שאתה שמאלני, ואף שמאלני גם לא יחשוב להצביע לך, אז אפשר להירגע. כרגע אתה עיתונאי, אז אתה מרגיש מאוים, וזה טבעי. עוד מעט תקפוץ לצד השני, וזה יעבור. קצת מעורר חשד שכל העיתונים יישרו קו נגד החוק, וכותרות ראשיות קוראות לו "חוק ההשתקה" ואי אפשר לפתוח טלוויזיה או רדיו בלי לשמוע מישהו אומר משהו נגד זה. אבל יכול להיות שזה רק אני, והפרנויה שלי, וזכר הסצינה הזו ב"בריאן כוכב עליון" בה ההמון צועק "כולנו אינדיבידואלים!"
אז כאן צריך לנתח באופן מפוקח את מה שיש לנו כאן. לא להיות מושפעים מזעקות השבר של העיתונאים, ולנסות להסתכל האם השד המסוים הזה, חוק אישור לשון הרע, גרוע כל כך. ולזכור – זה לא בא לבד. זה חלק מהחבילה, והחבילה הזו באה בהחלט להשתיק ולפגוע בדמוקרטיה, ואני מצטרף לכל מילה שכתב מורי ורבי מוטה קרמניצר. אבל חולפת מחשבת כפירה, שמא, אם זה יעבור, רק זה ולא כל שאר הזוועות, השמיים לא יפלו?
דרך אגב - זו צ'ינצ'ילה מתוקה מוויקישיתוף. מה הקשר? תראו בהמשך.
אז מה אומרת בעצם הצעת החוק? אנחנו מדברים על הצעת חוק איסור לשון הרע (תיקון מס' 10) (הרחבת סעדים), התשע"ב – 2011, שפורסמה בה"ח 415 מיום 31.10.2011. ומה היה לנו שם?
שלושה דברים בעצם –
* סכום הפיצוי 'ללא הוכחת נזק' הוגדל מ-50,000 ₪ ל-300,000 ₪.
* הוסף סעיף בו נקבע כי "פורסמה לשון הרע באמצעי תיקשורת או באתר אינטרנט, יאפשר המפרסם לנפגע או לנציגו לפרסם את תגובתו המלאה על הפרסום בתוך זמן סביר. היו כמה נפגעים מהפרסום, תינתן אפשרות נאותה לכל אחד מהם לפרסם את תגובתו המלאה אלא אם כן הסכימו לפרסם תגובה משותפת."
* נקבע גם כי אם לא עומדים בחובת פרסום התגובה הפיצויים ללא הוכחת נזק עומדים על מיליון וחצי ₪.
בואו נשים את עניין התגובה בצד. דבר ראשון, גם היום יש סעיף כזה, פחות או יותר, סעיף 17 (א) לחוק הקיים, הקובע כי –
"פורסמה לשון הרע באמצעי תקשורת לא תעמוד הגנת תום לב לעורכו, למי שהחליט בפועל על הפרסום או לאחראי על אותו אמצעי תקשורת אם הנפגע, או אחד הנפגעים, דרש ממנו לפרסם תיקון או הכחשה מצד הנפגע ולא פרסם את התיקון או ההכחשה בכותרת מתאימה במקום, במידה בהבלטה ובדרך שבה פורסמה אותה לשון הרע, ותוך זמן סביר מקבלת הדרישה ובלבד שהדרישה היתה חתומה בידי הנפגע, שהתיקון
או ההכחשה לא היה בהם משום לשון הרע או תוכן בלתי חוקי אחר וארכם לא חרג מתחום הסביר בנסיבות."
הסעיף המוצע הוא גם די רשלני, בכך שלפי הסעיף יש חובת פרסום על 'לשון הרע' עוד בטרם נקבע שהמדובר בלשון הרע. מה קורה אם אניחושב שמה שפרסמתי אינו 'לשון הרע'? גם אז אני חייב לפרסם תגובה? ומה זה בדיוק "תגובתו המלאה"? אם מישהו כותב ספר בתגובה אז חייבים לפרסם אותו? נראה שהמדובר באמת בסעיף שנועד להפחיד עיתונאים, אבל עושה את זה באופן רשלני ובחוסר מחשבה. איני רואה בסעיף שינוי משמעותי מאוד מהמצב הקיים, ואני גם חושב שזו חובתו של כל כלי תקשורת המפרסם תחקיר לפרסם תגובה, ובדרך כלל הם גם עומדים בזה. אני בטוח גם שהסעיף הזה יעבור שינויים משמעותיים עד הקריאה השנייה והשלישית. ככה הוא לא יכול לעבור. אבל בשביל זה יש ועדת חוק, חוקה ומשפט.
אז בואו נדבר על פיצוי ללא הוכחת נזק. החוק הקיים קובע בסעיף 7א כי -
(ב) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע פיצוי שלא יעלה על 50,000 שקלים חדשים, ללא הוכחת נזק.
(ג) במשפט בשל עוולה אזרחית לפי חוק זה, שבו הוכח כי לשון הרע פורסמה בכוונה לפגוע, רשאי בית המשפט לחייב את הנתבע לשלם לנפגע, פיצוי שלא יעלה על כפל הסכום כאמור בסעיף קטן (ב), ללא הוכחת נזק.
מה זה בעצם? הוכחת נזק בלשון הרע היא דבר קשה. נאמר שקראת לי אידיוט, איך אני מוכיח שהדבר פגע בהכנסותי? מכיוון שכך נקבע סכום שהוא סכום גג, שעד אליו ניתן לתבוע ללא הוכחת נזק. אם נאמר אדם מצליח להוכיח נזק, נאמר בשל כך שבשל לשון הרע פוטר מעבודתו, או הפסיד עיסקה רווחית, ניתן לתבוע ללא כל הגבלה. כרגע הפיצוי ללא הוכחת נזק עומד על 50,000 ₪, ואם נקבע שהמדובר בכוונה לפגוע זה עומד על 100,000 ₪. רוצים להגדיל את זה פי 6. בסדר או לא?
לא בסדר, אומרים העיתונאים. זה נועד להפחיד אותנו ולהפוך את עבודתנו לבלתי רווחית. תרגעו, אומר אבו אלמוג. אל תפחדו. ראשית, לא בכל משפט יפסקו עד מלוא הסכום. גם כיום פסקי דין של לשון הרע ניתנים בסכומים נמוכים הרבה יותר מהסכום המקסימלי. המדובר בסכום גג, והשופטים פוסקים לפי סקאלה שהתגבשה, ובדרך כלל פוסקים פחות בהרבה. אני מאמין שגם אם החוק יעבור, הפיצוי הסטנדרטי בגין המקרים הקלים יהיה בן כמה אלפי שקלים בודדים, ופסקי דין בסכומים גבוהים יהיו רק בעניינים המצדיקים פסיקה מסוג זה, שהם מטבע הדברים מקרים נדירים. זה לא שיש מין כספומט אוטומטי כזה שמוציא 300,000 ₪ בכל פעם שמישהו מחליט להגיש תביעה.
ועוד משהו - גם היום שום דבר לא מפריע להגיש תביעה על סכום גדול בהרבה, גם כשלא ניתן להוכיח נזק בסכום שמתקרב לזה אפילו. הנה ביבי תבע את רביב דרוקר על מיליון ₪, עוד בטרם תוקן החוק. למה איזה נזק בדיוק ניתן להוכיח שסיפור החשבוניות והטיסות עשה לו? מישהו הוריד לו את המשכורת? - ודרך אגב מה בדיוק קורה עם זה? משהו זז שם? כבר כמעט שנה מיום שהוגשה התביעה ולא שומעים על זה כלום - וכל הסיפור עם שיטת השקשוקה שתבעו ממיקי רוזנטל מיליון ₪ גם כן נופל באותה רובריקה. אם הם רוצים, ויש להם כסף לשלם את האגרה, ההגבלה בחוק זה לא מה שמפריע להם. מקרה ערוץ 10 הנוכחי מראה גם איך בלי שום תיקון בחוק אפשר לכופף את היד של ערוץ תקשורת רציני עם גב כלכלי, ולהכריח אותו ממש לסגור את מחלקת החדשות בגלל פירסום שטייקון לא אוהב. מה שנעשה לפני התיקון לחוק ייעשה גם אחריו. אין המדובר בשינוי של ממש. מי שזועק 'לא יהיו יותר תחקירים' טועה או מטעה. תלוי במידת הבנתו ובתום ליבו.
אז השאלה היחידה היא האם מגבלה של 50,000 ₪ מוצדקת או לא? ואני אומר – למה לא לתת לבית משפט כלי לפצות אדם במקרה חמור של דיבה, שלא ניתן להוכיח נזק אך ניתן להוכיח פגיעה חמורה? למה להגביל ל-50,000 ₪? בסך הכל זה שיקול הדעת של בית המשפט. מה, השמאלנים שלנו לא סומכים על בית המשפט שיפעיל שיקול דעת? לאן הגענו?
בואו ניקח את המקרה של יוזף ק', עובד מדינה מסור במחלקת המיאזמה במשרד המכס והבלו. היזם רב העלילות ר' מגיש ליוזף בקשה לייבוא צ'ינצ'ילות מחמד לפינות ליטוף שבכוונתו להקים ברחבי הארץ, כתרופה בדוקה מפני המיאזמה. יוזף מסרב לבקשה, הן בשל כך שהוכח זה מכבר שליטוף צ'ינצ'ילות אך מחריף את הסימפטומים של המיאזמה, ולא מונע אותה, והן בשל כך שהוא חושד בר' שבכוונתו להשתמש בצ'ינצ'ילות למרוצי צ'ינצ'ילות בלתי חוקיים.
ר' הוא אכן יזם רב עלילות. באותו יום הוא מפרסם בחמישים בלוגים שונים באינטרנט ידיעה על כך שר' מסרב לבקשות לייבוא צ'ינצ'ילות מרפא, כי
הוא מקבל שוחד מחברות תרופות המייצרות תרופה למיאזמה, וחוץ מזה שהמדובר בפדופיל ידוע הנוהג לאנוס את שכנותיו הקטינות. לאחר מכן הוא פורס את מרכולתו זו בפני אילן דיין, מגיש תכנית התחקירים "כלבוצ'ק", וזה נותן לו במה, כי באמת קשה להבין מכל המסמכים הרפואיים אם צ'ינצ'ילות מרפאות מיאזמה או לא, וצריך להיות בשביל זה ד"ר במיאזמולוגיה, כמו יוזף ק', אבל הכתבה נשמעת נורא עסיסית ויש בה סיפור נוגע ללב, וחוץ מזה חובה לחשוף את המושחתים האלה באמת. - זה המקום להבהיר שהמדובר במקרה דמיוני, ולו היה היזם ר' מציג את המקרה שלו בפני כל עורך תכנית תחקירים שהיא בערוץ 2 היה נדחה מייד על הסף - הכתבה בת 10 הדקות במסגרתה מוצגת אחייניתו בת ה-10 (הבריאה לחלוטין) של ר' כשהיא זועקת "כל מה שאני רוצה זה ללטף צ'ינצ'ילה לפני שאמות, והפדופיל יוזף ק' לא נותן לי" מוצגת בפריים טיים של ערוץ 2. בכתבה מוצגת תגובה בכתב של דובר משרד המכס והבלו ולפיה "כל פעולותיו של מנהל מחלקת המיאזמה נעשו בהתאם לחוק ולפי שיקול דעתו המקצועית". הכתבה מופצת מיידית ביוטיוב במיליון סירטונים.
למחרת מבוטל המינוי של יוזף ק' בקאנטרי קלאב. במכון הכושר החדש אליו הוא הולך מפיל מישהו בטעות משקולת בת 10 קילו על האצבע הקטנה שלו ואומר לו "כואב, נכון? אז אולי תבקש תרופה מחברת התרופות שאתה מקבל ממנה שוחד?" בסל הקניות שמביא השליח מהסופר יש מכתב בו מתבקש יוזף ק' לעשות את קניותיו בסופר אחר, כי "אנחנו לא יכולים לראות איך אתה זולל פסטרמה כשילדות קטנות גוססות מחשיפה למיאזמה". ונכדתו בת ה-6 שגלשה בחיפוש אחרי להיטי ג'סטין ביבר ביוטיוב ונתקלה בקליפ של ר' עם הילדה הגוססת, מסרבת לברכו לרגל חג החנוכה, ולבוא אליו לאכילת הסופגניות המסורתית.
יוזף ק' הוא עובד מדינה מוערך, והממונים עליו יודעים היטב כי מאבקו ביזם המושחת ר' נערך אך ורק למען טובתן של הצ'ינצ'ילות ולמניעת מרוצי
צ'ינצ'ילות בלתי חוקיים, שהפכו זה מכבר למכת מדינה. שכרו לא נפגע וקידומו מובטח. לא ניתן להוכיח נזק כספי שנגרם לו. אך כאשר מסרבים להגיש לו את ארוחת הערב במסעדה האהובה עליו, מחליט יוזף לפנות לעורך דין. הוא פונה אל שירותיו של עו"ד ג. אמיר, ועמו 17 קלסרים המבטאים את כל הדרך הביורוקרטית שעברה הבקשה, כולל הדיון בוועדת הערר, ובוועדה הבינמשרדית, ובוועדת הערר על הוועדה הבינמשרדית, ומספר רב של קלסרים הכוללים חומר רפואי בדבר המיאזמה ודרכי ריפויה, כולל מסקנות משרד הבריאות של האיחוד האירופי, קובץ עב כרס הכתוב בפלמית ספרותית. עו"ד ג. אמיר אומר לו שעליו לסגור את משרדו לשבוע כדי ללמוד את החומר, וכי בתקופה זו יהיה עליו להשליש לעו"ד אמיר את שכרו הצנוע, 250$ ומע"מ לשעה עבודה. יש גם לשלם אגרת בית משפט, וכיוצא בזה. הסכום המקסימלי שניתן לקבל הוא 50,000 ₪, ואם יוכח כי הדברים נאמרו בכוונה לפגוע – 100,000 ₪. רק בשביל להתחיל ללמוד את הנושא מבקש עו"ד אמיר סכום צנוע של כ-15,000 ₪ ומע"מ כסיפתח. והתביעה עצמה טרם הוגשה. יוזף מתייאש, פורש מתפקידו, ומהגר למדינה בה לא נקלטים שידורי ערוץ 2, ובה יסכימו לשרתו במסעדה.
אז זה פייר? לא, זה לא פייר. צריך להסמיך את בית המשפט לפסוק יותר. בעולמנו האכזר יש מיליון דרכים בהם ניתן לפגוע באדם פגיעה אנושה גם בלי שזה מתבטא בערך כספי מיידי וניתן לאומדן, ויש לתת לבית המשפט שיקול דעת להעניש מוציאי לשון הרע זדוניים במקרים קשים, גם בעונש קשה בהרבה, ולהפוך לכדאי את ניהול ההליכים.
חוק איסור לשון הרע הוא חוק רע ומיושן. הוא זקוק לרוויזיה מיידית, במיוחד בכל הנוגע לאינטרנט. התיקון המוצע הוצע ודאי בכוונה רעה. אבל האם יש משהו רע לכשעצמו בהעלאת סכום הפיצוי ללא נזק? ממש לא. וזה אפילו די נדרש, לדעתי.
אז מה היה לנו כאן? אנחנו נגד ביבי, עדיין. ונגד כל הזוועות, חוק החרם, וחוק השימוע, וחוק הדיכטר, וכל זה. אבל אנחנו גם רוצים לדעת טוב טוב למה אנחנו נגד כל מה שאנחנו נגד, ואם יש שם משהו שהוא לא ממש נורא, אז אפשר להגיד את זה ולא יקרה כלום. זה רק יוכל למקד אותנו להתנגד יותר לדברים הבאמת באמת נוראים. אז התיקון לחוק איסור לשון הרע הוא לא נורא לכשעצמו (וכאמור, יש לראות אותו בהקשר החקיקתי הכולל, וכאן הוא דווקא די נורא), ואם הוא יתקבל אולי יצא מזה משהו טוב. אז בפעם הבאה שמבקשים ממני לצאת לרחוב אני רוצה נימוקים יותר טובים, אחרת אני אשאר בבית. כי אם אני רוצה לשרוט עם המפתח ניידת משטרה, אני צריך להיות נורא משוכנע שמה שאני יוצא נגדו מצדיק את זה. ויאיר לפיד, וכל אלה, אני נורא לא אוהב שאומרים לי מה לחשוב. בדרך כלל מה שיוצא זה שאני חושב בדיוק ההיפך. אז מה עשינו בזה?
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
