הבלוג של אבו אלמוג

ההחלטה לשדרג את מעמד הרשות הפלסטינית באו"מ ממעמד של ישות משקיפה למעמד של מדינה לא חברה היא ניצחון גדול למדינת ישראל. ללא כל ציניות. באמת. יש לנו סיבה אמיתית לחגוג ביחד עם שכנינו.

כיום יש שתי דרכים המובילות לפתרון המצב באזור. דרך של שתי מדינות לשני עמים, ודרך של מדינה דו לאומית, שפירושה בתחילה מדינת אפרטהייד, ולאחר שהעולם לא יוכל לשאת עוד צורה זו של משטר, כשם שלא נשא את קיומה במקומות אחרים, אבדן החלום על מדינה יהודית, והטמעתה ברוב פלסטיני עויין. המשך קיומן של ההתנחלויות גורר אותנו בפירוש אל הפתרון השני, כך שניתן לומר שמרבית הציבוריות הישראלית, ממפלגת העבודה ימינה, תומך בפתרון של המדינה הדו לאומית, אך עדיין לא אבדה תקווה למימוש פתרון שתי המדינות, שהוא הסיכוי היחיד להמשך קיומה של מדינת ישראל במתכונתה הנוכחית. מסיבה זו הכרזת המדינה הפלסטינית הלילה היא ניצחון גדול למדינת ישראל. היא צעד קטן אך חשוב בדרך להבטחת קיומה כמדינה נורמלית, מוכרת על ידי כלל האומות, ובעלת גבולות מוגדרים. 

ההחלטה שהתקבלה כוללת שני אלמנטים חשובים, שה-HASBARA הישראלית מתעלמת מהם לחלוטין. היא מאשררת את החלטת האו"ם 181, היא החלטת החלוקה, ומאמצת את יזמת השלום של הליגה הערבית מ-2002. קבלתה היא הכרה חד משמעית בקיומה של מדינת ישראל וזכותה לגבולות בטוחים ומוכרים. 

ב-1947 התנגדו כל מדינות ערב, ויחד איתן מדינות מוסלמיות אחרות, וכן קובה, הודו ויוון, להצעת החלוקה. כל המתנגדות הצביעו הערב "כן", ובמשתמע הכירו במדינת ישראל. זהו, לכשעצמו, ניצחון כביר למדינת ישראל. מבין עשר הנמנעות אחת התפרקה (יוגוסלביה), בריטניה ואל סלבדור עדיין לא החליטו על עמדתן מ-1947, ואילו היתר תמכו. גם זה הישג אדיר למדינת ישראל. תאילנד, שנציגה בעצרת ב-1947 לא הגיע להצבעה, עשתה מאמץ מיוחד, התייצבה הפעם ותמכה בהצעה. אבל זה רק שעשוע. בהצבעה ב-1947 השתתפו חמישים ושש מדינות, בעולם דו-גושי שטרם יצא מכבלי הקולוניאליזם. המשמעות של הצבעה זו הייתה מוגבלת. כיום השתתפו בהצבעה זו 188 מדינות. מדינות אפריקה העצמאיות, מדינות הגוש הסובייטי לשעבר, מדינות שקיבלו עצמאות, מדינות שקיבלו על עצמן משטר דמוקרטי שלא היה קיים ב-1947. כל הצבר הגדול הזה של מדינות הכיר הלילה במדינת ישראל, ואישרר את החלטת החלוקה מ-1947. זהו הישג אדיר למדינת ישראל. לא ניתן יהיה עוד לומר שהמדובר במדינה שהיא פרי החלטה של הממשלים הקולוניאליסטים, תוצר של המאבק הבין גושי שחלף זמנו. היום קיבלנו הכרה מכלל העולם - ממדינות ערב, מהמדינות הבלתי מזדהות, מהמדינות המוסלמיות. מכלל אויבינו בעבר ובהווה. ממדינות שאינן מקיימות עמנו יחסים דיפלומטיים מיום שאנו קיימים כמדינה. זהו ניצחון אדיר למדינת ישראל.

ב-1947 שגו הפלסטינים והערבים שגיאה היסטורית. במקום להכיר בתכנית החלוקה, ולהתחיל בחיים משותפים בשתי מדינות משגשגות הם בחרו להילחם. הם שילמו על השגיאה, וכך גם אנחנו. אנחנו, שלא שגינו. אנחנו שחגגנו בכיכרות. היום אנו שוגים בכך שאיננו שמחים בהחלטה, ואיננו פועלים ליישומה.

במשך חודשים ארוכים פעלה ישראל הרשמית כנגד ההחלטה. קבלתה היא קריסה מוחלטת של מדיניות החוץ של מדינת ישראל, ומראה עד כמה מדיניות זו מנותקת מהמציאות, ומרצונה של הקהיליה הבין לאומית וגופיה המוסמכים. כן, ארצות הברית התנגדה להחלטה, וכך גם קנדה, צ'כיה, ומספר מדינות זעירות באוקיאנוס השקט. בואו נסתכל למצב בעיניים - רובו של המין האנושי הצביע כיום בעד דרך מאוד מסויימת לפתור את הבעיות שלנו. בואו נקשיב לו.

ולמול הקריסה הזו של המדיניות - שקט. מסבירים לנו שזו רק הצבעה רשמית, שלא קרה פה בעצם כלום. שהעובדה שאנחנו רואים את הכוכבים מבעד לעשן אין פירושה שגגו של הבית קרס. אני רק רוצה לנחש מהו שהיה קורה לו היו האדונים הנכבדים המשמשים בתפקיד שר החוץ וראש הממשלה משמשים בתפקיד ראשי האופוזיציה. המדינה הייתה בוערת בהפגנות ומחאות מקצה עד קצה. נאומים נלהבים היו נישאים. הייתה עולה דרישה לכבוש את הגדה בדם ואש ולתלות את אבו מאזן מפנס רחוב בכיכר מנרה ברמאללה. היינו בסרטים האלה בתקופת אוסלו ובתקופת ההתנתקות. קצת קשה יותר לנהל מדינה מלנהל אופוזיציה, כנראה.

אל מול ישראל הרשמית, המפחדת, השקועה בחלום ההתנחלויות, המבודדת מבחינה בינלאומית, היודעת שלאחר הבחירות בהן יזכה הימין הקיצוני ברוב עצום, תעמוד אל מול סדר יום בינלאומי שיכפה עליה את שאינה רוצה לחשוב עליו, עומדים החוגגים ברמאללה. אני מביט בתמונות מהחגיגות בתקווה. זהו הסיכוי היחידי שלי ושל ילדי לחיים נורמליים. האנשים הללו חוגגים, באיחור מסויים, את מה שכשלו לחגוג ב-1947. ב-1947 אחזו אבותיהם של האנשים הללו ברובים. היום הם אוחזים בדגלים. אם יש תמונה המעוררת תקווה הרי זו התמונה הזו. דגלים במקום רובים. 

סימן טוב ומזל טוב ומזל טוב וסימן טוב. יהא לנו יהא לנו ולכל עם ישראל / יהא לנו יהא לנו ולכל עם ישמעאל.

שבוע טוב.

קוראיו האדוקים של הבלוג הזה ודאי יודעים כי כבן מזל דלי הרי שאני "אוהב את האנושות כולה בלי הבדלי גזע דת ומעמד". לכך חריג אחד בולט. אני נורא לא אוהב ח"כים מהליכוד. למעשה אני סבור שאם מגזר זה יימחה מעל פני האדמה, הרי שמצבנו כמדינה ייטב פלאים. לא, אין כאן המדובר בקריאה להשמדתם הפיזית חלילה של כל הח"כים מהליכוד. אלא מעין רצון אוטופי במדינה בה אין הליכוד קיים, ואין ח"כים מטעמו, המשולב בהבעת רצון בטובתם האישית של חברי הכנסת מטעם הליכוד, תוך שמירה על טובתי האישית שלי, מה שמחייב, לטעמי, סילוקם מהציבוריות הישראלית מה שיותר רחוק. ובאמת, אני רואה את דני דנון ומירי רגב על אי אקזוטי רחוק (אולי במושבה הישראלית בגויאנה הצרפתית, שפעם פרס רצה לקנות מז'אק סוסטל) כשהם שוכבים על חוף הים (הרשו לי שלא לדמיין את רגב בביקיני. ניתן לה בגד ים מלא, צנוע.) כשעליהם מנפנפים בעלי יענה שני ילידים / ילידות מכל צד, ובידם קוקטייל, והם קוראים את זכרונותיו של מוסוליני, או מה שהם לא ירצו לקרוא. דנון נראה לי איש של דאיקירי לא אלכוהולי. בננה שייק כזה. רגב - סקס און דה ביץ'. שהרי, כפי שכתבה סיוון בסקין - "שותי הראסטי נייל כולם ברברים, שותי הקוניאק הם זן נכחד." וח"כים מהליכוד הם ג'נטלמנים עד האחרון שבהם. מה, לא יותר טוב, לנו ולהם?

ובכל אופן, עלתה השבוע שוועה מרה שהרשימה של הליכוד 'ימנית' ושהג'נטלמנים המייצגים את ההדר הבית"רי - האדונים הנכבדים בגין, איתן ומרידור, הודחו מהרשימה לטובת הפאשיסטית הגאה רגב ודומיה. לא הצטרפתי לזעקה.

"הדר בית"רי" זה דבר שאני מחזיק ממנו מעט מאוד. פייר, מישהו קרא כאן את שיר בית"ר? - "מִגֹּב רִקָּבוֹן וְעָפָר / בַּדָּם וּבַיֶּזַע /  יוּקַם לָנוּ גֶּזַע / גָּאוֹן וְנָדִיב וְאַכְזָר..." נשמע כמו סרט זומבים גרוע. בכל אופן, אני חייב לשוב כאן ולהזכיר, בפעם המי יודע כמה. ח"כים מ"חירות האמיתית", שיש להם את ה"הדר הבית"רי" זה לא דובי איכפת לי פרוותיים וענוגים. זה בדיוק אותו דבר כמו רגב ודנון, אבל בדיוק. רק אולי עם עברית יותר טובה, ואיזה FINESSE שנותנים שלושים מיליון דולר בחשבון הבנק למר מרידור, שחסר לפלבאים רגב, דנון ושות'.

נו, באמת. אז מה עדיף? פייגלין או מרידור? זה כמו הבדיחה של דרויאנוב על טיפש של קיץ וטיפש של חורף. מה ההבדל? טיפש של קיץ נכנס הביתה, והנה - טיפש. טיפש של חורף נכנס הביתה, מוריד את המעיל, מוריד את הכפפות, חולץ את הערדליים, והנה טיפש.

בואו נבחן את הקריירה של מר מרידור, למשל. ימני קיצוני של חורף, אם אי פעם היה כזה. הבנאדם התחיל את הקריירה בתור מזכיר ממשלת הדמים הגרועה ביותר שהקים הימין מאז ומעולם (השמאל מצטיין מאוד בהקמת ממשלות דמים גרועות. הימין הקים רק אחת ראויה לציון, אבל מרידור היה המזכיר שלה.) שר הביטחון בממשלה הזו, אחד, אריאל שרון, הוליך שולל את ראש הממשלה וחברי הממשלה, והם, בתורם, באחריותם הקולקטיבית, הכניסו את עם ישראל להרפתקאה צבאית בלבנון, שגרמה לנזק בל ישוער ולמאות הרוגים מקרב חיילי צה"ל. הפנים הציבוריות של הממשלה הזו, שהוליכה את העם שולל, ומי שדיברר חלק ניכר ממעשה ההונאה של מלחמת לבנון הראשונה, היה דן מרידור. לאחר מכן הוא היה שר משפטים בימי האינתיפאדה הראשונה. ENOUGH SAID? לא. לא ממש. הוא גם היה שר האוצר של ביבי בקדנציה הראשונה, והסתכסך עם הבוס על משהו שעד היום לא יודעים מה זה בדיוק שנקרא שער ניוד האלכסון או משהו כזה. אולי אני היחיד שזוכר את זה, אבל כליברל אמיתי, הוא העביר אז תקנות שעת חירום שמסמיכות את ראש הממשלה ושר האוצר למנוע שביתה בשירות הציבורי באמצעות הוצאת צווים. צריך לבקש ממירי רגב שתחפש טוב בזכרונות מוסוליני (דרך אגב ביוגרפיה מעולה של דניס מקסמית' יצאה בכמה מהדורות בשנים האחרונות) כדי למצוא פגיעה כזו בזכויות העובדים. אבל הוא מחייך יפה, ומדבר שמאלנית שוטפת, אז זה בסדר. אחרי כן הוא הסתבך עם הבדיחה העצובה שנקראה מפלגת המרכז. כשר לעינייני גורנישט מיט גורנישט, תפקיד שמילא לאחר מכן בהצטיינות בכמה וכמה ממשלות, ליווה את ברק לקמפ דייוויד. קצת חישק אותו, קצת איים עליו, ובכלל סייע להרס הכללי של יחסינו עם הפלסטינים ושל סיכויי השלום שם (טוב. הוא היה שם גורם שולי לעומת ברק וערפאת, שכל אחד מהם נושא באחריות נוראית לבזבוז הנוראי של חיי אדם מאז. ובכל אופן, מי שקורא את היומנים שלו מהתקופה שפורסמו בהארץ יבין איזה תפקיד נחמד של מחשק, ואולי קצת עלה תאנה ואליבי להוכחת התזה הברקית של  'אין עם מי להגיע להסכם', שאחראית לכל כך הרבה מוות והרס, הוא שיחק) ואחרי כן קצת בנה על אולמרט, שיכניס אותו לממשלה שלו, וכשקרה לו כל מה שקורה למי שסומך על אולמרט, הוא זחל על ארבע לליכוד בחזרה, נישק את הטבעת של ביבי והושיט לשון ארוכה לעכוז המלכותי.

אז תגידו אתם - בעשרים תקופות חיים יצליח הימני הקיצוני של קיץ, פייגלין לגרום ולו עשירית מהנזק שגרם הימני קיצוני של חורף, מרידור? לא חושב. ניתוח דומה אפשר לכתוב על הקריירה של שותפיו לגורל, ימנים קיצונים בזכות עצמם, שבגלל שלא למדו לדבר בדיאלקט המירירגבי, ועודם עוטים על עצמם את הערדליים הליברליות, כשלו בפריימריס והוחלפו באנשים שפיהם וליבם שווים.

ובואו נזכיר עוד משהו קטן. כל האישים הנחמדים הללו, דנון, רגב, אלקין, אקוניס, לוין ושות' היו חברים כבר בכנסת הזו. איזה נזק הם גרמו? שולי מאוד. מאוד שולי. כן, כמה יוזמות חקיקה שלהם עברו, והכתימו את ספר החוקים שלנו. אבל המשמעות המעשית של החוקים האלה היא אפסית. אף אחד מהם לא הניב ולו תוצאה משמעותית אחת בעולם המעשי. ועוד משהו - בשביל שחוק כזה יתקבל צריך הסכמה של ועדת השרים לחקיקה. ז"א המתונים שבממשלה - מרידור, בגין, איתן, היו צריכים להסכים או לא להתנגד מספיק לחקיקה הזו בשביל שהיא תעבור. זו לא רק האחריות של האלקינים. המרידורים אשמים בדיוק באותה מידה.

אז מה? אז הכנסת הבאה תהיה יותר גזענית, יותר בוטה, יותר רועשת. פייגלין יעשה המון רעש, ינצל את החסינות עד למקסימום, יקבל כותרות. כאן ממש יכתבו המון פוסטים כועסים על כל מני דברים שהוא עשה. אבל את הנזק האמיתי גורמים המרידורים. האנשים שבחיוך, ואמירות ליברליות, ושפה עברית תקינה במשלב גבוה, מחזיקים כאן את שלטון הכיבוש כבר... איינץ... צוויי... דריי... ארבעים ושש שנים. עד מאה ועשרים (אני אופטימי היום). כמי שאוהב שאומרים לו את האמת בפנים, גם אם זו אינה נעימה, אני מעדיף את פייגלין נטול המסיכות על המסיכה הליברלית שעוטים המרידורים. לפחות אני יודע עם מי יש לי עסק.

ומעניין לעניין באותו עניין. אנ'לא יודע כמה מקוראי הבלוג מצביעים במפלגת העבודה, אני בטח שלא כי אני שמאלן וזה לא מקום בשבילי, אבל הנה כמה המלצות. תרצו תקחו, לא תרצו לא תקחו:

* מיקי רוזנטל -. זכה כאן לפוסט אוהד בזכות עצמו. אני מחזיק ממנו.

* גלעד קריב - כי הוא רב רפורמי ולאחרונה המרתי את דתי לדת הרפורמית. זה גם טוב נגד שיטת המילט, אם מישהו כאן סבור כמוני שהמילט לא משהו.

* קלינגר וקננגיסר - כי זה אחוות בלוגרים כזו, וכי צריך מישהו שיעצור את העניין הביומטרי שכבר עולה עוד מעט לפסים מעשיים.

* מרב מיכאלי - כי היא אוכלת בידיים וזה חינני.

* יריב אופנהיימר - כי צריך שם שמאלנים בשביל לעצבן את שלי.

* יוסי יונה - כי הוא יוסי יונה.

* נינו אבסדזה - כי יש לה רקורד מעולה בכנסת, וכנסת בלעדיה היא פחות טובה בעליל. מעניין שהיא יצאה מאותו מקום שיצאה ממנו יוליה שמאלוב ברקוביץ' מהג'יהאד הפמיניסטי, ותראו לאן זו הגיעה ולאן זו הגיעה. אל תתנו לגורל של שתיהן להיות אותו דבר.

עד כאן המלצותי. הימור פרוע - אף אחד מאלו שמופיעים ברשימה לא ייבחר. אז תוציאו אותי אדיוט ותצביעו בעדם, לו רק בשביל זה.

ידידי קנקן התה כתב על אסטרולוגיה. עניתי לו, קיבלתי אתגר, ואני מתכוון לעמוד בו. אז למרות שקורים עוד כל מיני דברים בחיים שלי, ולמרות כל החדשות המסעירות, אני לוקח את השרביט האסטרולוגי שהעביר לי. עם זאת, אין לי שום כוונה להעביר אותו הלאה. מספיק שאני מבזבז את זמני על הדבר הזה. דרך אגב, לא נורא מבחינת חדשות. הצצה בפיד שלי בפייסבוק ובטוויטר הביאה למסקנה שאחרי כל מה שקרה שם היום לרדת על אהוד ברק נהיה יותר פאתטי מלהיות אהוד ברק, וזה כבר מצב מאוד פאתטי לכשעצמו. פאתטי כתבתי כבר?

בקיצור, הקנקן, שהוא אחד הכותבים המעולים בישראבלוג, כתב פוסט שלדעתי הוא נפילה מהרמה הרגילה והגבוהה מאוד שלו, שמקדם איזה תיאוריה שלפיה:  

"בתנועת גרמי השמיים נוצרים שינויים מחזוריים בכוחות המשיכה ביניהם. השינויים האלה הם בכוחות משיכה "חלשים" יחסית שאינם גורמים ברובם להתנגשות של  פלנטה שלמה עם גרם שמים אחר (אם כי גם זה קורה בטווח של מיליוני או מליארדי שנים), אך הם בהחלט יכולים להניע כאמור גלי ים בפלנטה ואפילו לגרום להתפרצויות הרי געש. הפיזיקה המודרנית מכירה במושג שמכונה הכוח החלש. אז בהעדר כוח משיכה מוחלט לא יווצר עובר תקין ובוודאי לא יגיח תינוק לאוויר העולם. נשאלת עדיין השאלה ללא מענה, האם וכיצד שינויים קלים בכוח הכובד, מגנטיות ושטף אלקטרומגנטי משפיעים למשל על מערכת העצבים שלנו, בעיקר בשלב התפתחות העובר - שינויים הקובעים את תכונותינו לאחר הלידה."