הבלוג של אבו אלמוג

לפני יומיים ישבתי עם ידידה ערבית. התיאור נוסח 'צעיר ערבי משכיל' של מאיר אריאל ב'שיר כאב', יגלוש בהכרח לסטיריאוטיפים, לכן אציין רק שהמדובר באישה בעלת תארים אקדמיים, המתפרנסת מהוראה. שאלתי ידידה זו האם שמעה על אריק איינשטיין, והסתבר שלא שמעה על אריק בחייו או במותו. לטענתה היא מכירה זמר יהודי אחד, שאינה ממש זוכרת את שמו, והוא אותו זמר שפעם הלכה להופעה שלו מטעם מקום העבודה של בעלה, "וכל הנשים, עמדו כל ההופעה והסתכלו כאילו היו בנות 16." מכיוון שאותו מקום עבודה שוכר בדרך כלל רק בעלי תואר שלישי ומעלה, אותה תופעה של הערצה ילדותית ניתנת לייחוס רק לזמר פעיל אחד, ומכיוון שהההערצה הילדותית הזו מוכרת לי מסביבתי הקרובה, בה אפילו האישיות הביטחונית הקשוחה ביותר הופכת למתבגרת בת 16 כשנשמעים צליליו הראשונים של השיר 'נצמדנו', שאלתי וקיבלתי אישור לחשדי כי אכן המדובר בשלמה ארצי, שמסתבר שההערצה אליו חודרת לכל מגזר (עוד מילה איומה) ומגדר. מה שגרם לי לקוות ששלמה יאריך חיים אחרי, שכן לא אוכל לעמוד במתקפת 'שלמה ארצי' כוללת נוסח זו שחווינו לגבי אריק איינשטיין בימים האחרונים.

ארצי זה, כשל אתמול בלשונו, כשפירסם הספד לאריק איינשטיין ב'ידיעות אחרונות' ובו כלל את האנקדוטה המשעשעת הבאה - "בתחילת שנות השמונים עבדתי עם קבוצת אנשים בבית שאן. ניסיתי לקרב אותם אל תוך התרבות הישראלית. יום בשבוע הייתי יורד לשם למפגש עם הקבוצה. באחד הערבים ניגשת אלי בחורה ממוצא מרוקאי, אולי קראו לה שושנה, ואומרת לי משהו כמו 'תסביר לי את המילים של אריק איינשטיין, כי אני לא מבינה כלום'. 'למה זה חשוב לך,' אני שואל נדהם. 'כי אם לא אבין את אריק איינשטיין לא אצליח להיות חלק מהמדינה הזו,' ענתה. שבוע לאחר מכן הבאתי אליהם את 'חמוש במשקפיים,' עבדתי איתם על מילות השירים. שושנה הבינה והייתה מאושרת."

מכיוון שאורטל בן דיין, החריפה ממני והכועסת ממני גילתה לפני את הקטע הזה, אני פטור מלנתח אותו לגופו, אפשר להיכנס לפוסט שלה בפייסבוק, ולקרוא במיוחד את התגובות. אני רק תוהה איזה פרשנות נתן כותב השורה 'חתולים מחשבים את קיצם לאחור' לשירתו של אותו אדם שגדולתו בשורות פשוטות כגון 'אני ואתה נשנה את העולם'. אבל כמו שאורטל כותבת, העיקר ששושנה הבינה. מרוקאית, זה היה קשה, אבל בסופו של דבר היא הבינה, והייתה מאושרת. 

אם מישהו חשב שאותה התנשאות היא מקרה בודד, אז לפני שבועיים בערך פירסם השלומוארצי בטורו בידיעות אחרונות טור בשם 'זכות השיבה לעצמנו' בו הוא מתאר נסיעה אל מעבר להרי החושך, אל שבי ציון. מי שלא יודע המדובר במושב הנמצא בין נהריה ועכו, ובו חוף ים נהדר. תלביבים, לא להגיע. לכם יש את חוף מציצים. הטור נפתח במילים 'לא תאמינו איפה הייתי בשבוע שעבר' וממשיך 'אגלה לכם שנסעתי בחושך ליישוב שבי ציון, שנושא שם ציוני ומעורר סימפטיה, ונמצא על שפת הים הצפוני מהלך חמש דקות מנהריה." אכן, נסיעה בחושך אל מעבר להרי החושך. הים הצפוני הוא כידוע, אותו ים התחום מצד אחד בגוש היבשתי של צפון אירופה ומצד שני בבריטניה. כיצד זה הגיעה לשם נהריה לא אדע, אלא אם כן המדובר באמירה מכוונת שנועדה להראות על הריחוק של אותו מושב נידח, שבי ציון. ואכן, המקום מרוחק מאוד כי "כשאני מתרחק מהבית אני משאיר תמיד צוואה קטנה (במקרה שלא אחזור חלילה) או את אופני שמחכים לטיול לילה כשאחזור. אחר כך אני פותח חלון במכונית וברוח המתבדרת וללא עזרת 'וייז' אני אוהב להביט ברכס הכרמל המופיע באזור בנימינה שמסמן לי את היש-סוף. רק ששבי ציון שוכן צפונה, וזה אומר לנסוע הלאה הלאה..."

צפונית לבנימינה! אלוהים אדירים. מזל שהשארת צוואה קטנה. אפילו אחרי רכס הכרמל. ומי הוא שגר שם, על חופו של הים הצפוני, אחרי 'יש-סוף' של העולם, אותו גבול שאין לחצותו של הקו האדום החזק המשורטט על המפה באיזור בנימינה? זאת אין לדעת כי הוא נפגש רק עם אלו שהיו בבית קפה בו ישב (ולך תדע, אולי המדובר בתלביבים אמיצים כמותו שהגיעו לשם, כי הייתה שם הופעה של אריאל הורביץ), אותם הוא מתאר 'מהמעט שראיתי את תושבי שבי ציון (בעיקר אלו שהיו בבית הקפה שבו ישבתי) הם לא נראו לי כמי ששבו זה עתה לציון, כלומר לא חבר'ה עם זקנים ושערות מתבדרות ברוח כמו שהיו כל מיני חיים ברנרים ובן גוריונים.' הוא ממשיך ומתאר בהשתאות כיצד נפגש שם עם 'ישראלים מסבירי פנים וחביבים שלגמו אספרסואים עכשויים'. לא אלאה ביתר הפרטים, איך הייתה ההופעה, ואיך ניסה לצאת מהמושב ונבלם על ידי השער הצהוב (התקן זדוני המותקן ביותר ממקום אחד), וכיצד ביקש להישאר שם לפחות שבוע.

אז אורטל, זה לא עניין של מרוקאיות. נורא מצטער. הבעייה עם שושנה, המונעת ממנה להבין את אריק איינשטיין, היא כפולה. היא גם מרוקאית, אבל היא גם ביתשאנית. לא סופרים אותך בשל מוצאך, ואותי בשל המקום בו אני גר. זה לא ברור מאליו שאני שותה אספרסו (אגב, המשקה האהוב עלי). אני צריך להיות איזה קריקטורה היסטורית של י.ח. ברנר, ששב לציון, והעז להתיישב במקום הדורש חלוציות כאותו אזור ספר המצוי צפונית לבנימינה, שעל היוצאים אליו להותיר אחריהם צוואה.

חשד עלה בליבי, שאותו מקום מוזר אליו נסעו שלמה ובנו בשיר 'ארץ חדשה' בו 'ערבים מתפללים כי איזה חג', אינו השטחים, כפי שמפרשים את השיר בדרך כלל הסססמולנים התלביבים. 'יש לנו ארץ למה עוד אחת', הוא תיאור מדוייק של הרצון של מדינת תלביב להתנער מכל מה שאינו בתחום המגודר היטב שבין חדרה (קו הרוחב של בנימינה, פלוס מינוס) וגדרה. שם יש מרוקאים שאינם מבינים את שלמה ארצי, וכאלה ברנרים שמיישבים את ציון, ואפילו, חלילה, ערבים. למה לנו להתעסק עם האנשים הנוראים האלה. יש לנו ארץ, למה עוד אחת? 

אז באמת, בסולטנות הד'אהריסטית כשתקום, תיאסר הגעתו הפיסית של שלמה ארצי לגבולות הסולטנות, שכן כמו הביטלס ב-1964, הגיע שר החינוך של הסולטנות (שהוא גם העוצר ואביו של הסולטן) למסקנה שהוא משחית את הנוער, ותיאסר השמעת שיריו. מן הסתם ירווח לו שאינו צריך להגיע עוד אל הים הצפוני, מעבר ליש-סוף של בנימינה. מה ייעשה עם בני (ובנות) הסולטנות שכבר הושחתו על ידי אותו זמר, וכיצד זה יחונכו מחדש? לא הכל פתיר. המהפיכה הד'אהריסטית תיאלץ לתקן את שקלקלו עשורים של התעלמות והזנחה. אנחנו עובדים על זה.

וברצינות - נעלבתי. גם בשמי, גם בשם י.ח. ברנר, גם בשם תושבי שבי ציון, ובשמה של אותה שושנה. 

ממתק אמיתי לסיום? ה-29 בנובמבר הוא היורצייט של גדול אחר שהלך לעולמו, שמזכיר מאוד את אריק איינשטיין. יש משהו במופנמות ובשבירות של ג'ורג' האריסון, שדומה מאוד לאישיות של אריק איינשטיין, ויש איזה קו דומה במוזיקה, שקצת קשה להגדיר. רציתי לשים משהו מתפרע, רחוק מאוד מהגיטרות הרכות והתוגה המינורית, הארצישראלית, שקיבלנו במנות כל כך גדושות השבוע, אבל מתבקש לשים כאן את הריסון, כי גם אליו אני מאוד מתגעגע. אבל כל הדברים, מזכיר לנו הריסון, הם בני חלוף.

סוף שבוע נהדר לכולם. 

טליק שיחרר כבר פוסט שני  על אריק איינשטיין, וכתבתי לו שאחרי מה שכתב שם, לי באמת אין מה להוסיף. אז הוא כתב שדווקא היה מעניין לשמוע את דעתי. אז זהו, שלא. מה אני יכול לכתוב? לדור שלי הוא היה חצי אלוהים, וכשהוא הלך משהו מאיתנו הלך. אז הוא המוזיקה שגדלנו עליה, והקולנוע הישראלי במיטבו, וישראל הקטנה והיפה, וכל מילה כאן היא קלישאה. אולי מצפים ממני לקחת את זה לכיוון פוסט מודרניסטי, וקצת לדבר על תדמיות, ופערים, ואשכנזים, ולחבר את סלאח שבתי עם שיר מספר שמונה (יונתי, תמתי, חמדתי) וירידת השבט האשכנזי, או אולי לחשוב קצת על מונה זילברשטיין בהקשר של אייל גולן, אבל נשים את כל אלה בצד, כי העצב עליו הוא אמיתי, וסוחף, ופשוט אפשר להתחבר לזה, ולהיסחף, ולחשוב אחר כך, כשהכל יעבור.

אז הממתק האמיתי הוא משהו שאני בטוח שאף אחד לא מכיר, ואחרי כל שעות אריק ברדיו היום את זה עוד לא שמעתי. זה הביטלס, עם מילים ממזריות של יורם טהר לב, ואריק עם חיקוי של מבטא מזרחי, שמבטא קצת את השחקן שבו, והמון תמימות של הסיקסטיז. אז הנה - מזל (כמה זמן את מתלבשת). אני הולך לבלות את הלילה עם קרל שמיט. זה חדשות רעות מאוד גם לי וגם לקרל שמיט. אז בואו ניזכר לשתי דקות וארבעים שניות נוספות באריק, ושיהיה לכולם לילה טוב.

המחקר הגנאלוגי המקיף שערכתי העלה שאחד מאבות אבותי הוא ר' לוי יצחק מברדיטשוב, המכונה 'סניגורם של ישראל'. אני, בניגוד ללוי, לא משמש בדרך כלל כסניגורם של ישראל, אלא כסניגורם של ישמעאל או קטיגורם של ישראל, ועושה את זה בהנאה כה גדולה, שגם אבי אבותי זה היה מתקשה למצוא כף זכות בצאצאו הרפורמי ההולל, ואף מפנה טרוניה אל ריבונו של עולם מדוע זה לא המציא אמצעי מניעה יעילים יותר במאה ה-18, ודאג להעמידם לרשותו. אבל יש בקרים שאתה אומר לעצמך - לא הכל נורא כל כך. סך הכל בסדר. והנה לנו שלוש דוגמאות - הגרעין האיראני, בוז'י, ואייל גולן.

* הגרעין האיראני -סקר שערך ישראל היום  מצא את הממצא המלהיב, ש-76.4% לא מאמינים שאיראן תעצור את תכנית הגרעין, 57.8% סבורים שארצות הברית פגעה בישראל ביחסה לטהרן, ו-55.3% מרוצים מהתנהגותו של נתניהו בקשר להסכם. אז מה, אחרי כל כך הרבה תעמולה, מיליארדים שבוזבזו לריק, מסע הפחדה מקיף שכמותו לא ראיתי מעודי, יש עוד 23.6% שסבורים שההסכם בסדר, איראן לא ממש השטן הגדול שעשו ממנה, והיא תעמוד במילה שלה? זה כישלון טוטאלי של כל מה ש'ישראל היום' מייצג, ואני במקומו הייתי גונז את התוצאות. מעניין גם מיהם אותם 18% בערך, כחמישית מהאוכלוסייה, שסבורים שאיראן לא תעצור את תכנית הגרעין, אבל ארצות הברית לא פגעה בישראל ביחסה לטהרן. האם הם חושבים - גם לאחר מסע ההפחדה והתעמולה - שגרעין איראני זה לא סוף העולם? ומה חושבים אותם 43.7% שאינם מרוצים מהתנהגותו של נתניהו בקשר להסכם? האם אם ממש חושבים שראש ממשלת ישראל וראש העם היהודי (אם לנקוט ביטוי של יאיר שמיר) ממש עשה או אמר משהו לא בסדר שהביא אותנו לפינה הלא ממש נעימה הזו? לא יכול להיות. טוב, אלה בטח קוראים ידיעות אחרונות.

* בוז'י - אני דווקא שמח. התנגדותי לשלי יחימוביץ' נבעה מההתימרות שלה 'להניף את הדגל החברתי' המנותק מ'הדגל המדיני' או במילים אחרות, לומר שכל עוד מרשים לקופאיות בסופר פארם לשבת במשמרת, אז אפשר להמשיך בסבבה עם הכיבוש. אז זהו, ולא בבית ספרנו, ונגמר. אי אפשר לדבר על 'סוציאל דמוקרטיה' שכל כולה נסיון לשחרר את האדם, וליצור שוויון בין בני אדם, מבלי להתנגד אקטיבית לכיבוש. לא שבוז'י כזה גליק גדול, אבל בניגוד לשלי ש-15 המנדטים שקיבלה היו כנראה תקרת הזכוכית שלה, לבוז'י יש סיכוי להיות ראש מפלגת הגבר הלבן הבורגני, שתשמש כאלטרנטיבה שלטונית. אותם מנדטים שהלכו בבחירות האחרונות ללפיד, ולפניו, בשתי המערכות הקודמות ל'קדימה', מחפשים בית, ועדיף שהבית הזה יהיה מפלגת העבודה. שלי לא יכולה לעשות את זה, עדיף בהקשר הזה בוז'י. 'מפלגת הגבר הלבן הבורגני' היא לא מציאה גדולה, ובסיבוב שלה בשלטון, עם אולמרט, היא הביאה לאחת הכושלות בממשלות, שהביאה לנו שתי מלחמות איומות, והתפוגגה בענן של שחיתות. אני סבור שיש סיכוי שבוז'י מושחת כאולמרט - נא לזכור, זה האיש ששתק במשטרה כשנחקר על עמותות אהוד ברק - אבל אני מאמין גדול גם בזכרון המוסדי והאתוס של המפלגות. 'קדימה' שאבה את האתוס שלה משרון המושחת והדורסני, ולא פלא שאיפשרה לאדם כאולמרט להפוך לראשה. למפלגת העבודה שורשים אחרים. יצטרף לממשלת נתניהו? אולי. ואולי לא. כל מי שישב בממשלת נתניהו חשוד בעיני ופסול לכהונה. אבל הוא גם רוצה להגיע לשלטון, ולשם לא מגיעים כזנב המכשכש של הליכוד. המון אנשים ניסו את זה, מפואד ועד מופז. לא עובד. תגידו מה שתגידו, הוא לא טיפש, בוז'י. הם כבר שנה ומשהו באופוזיציה, וזה עושה רק טוב למפלגה. ועוד משהו. ראש האופוזיציה מקבל מעמד ממלכתי, מאבטחים, ופגישת עדכון חודשית עם הביבי. שר הרווחה מקבל זין בעין, וביקורים אצל עובדות סוציאליות שובתות וזועמות באופקים. אני במקום בוז'י הייתי שומר על האופציה עם המאבטחים. 

* אייל גולן - אני לא יודע מה יקרה בסוף, אם יגישו כתבי אישום או לא, ונגד מי יגישו ובאיזו אשמה, אבל הוא כבר נענש די הרבה, גולן. קראתי אתמול ב'ידיעות' שהנזק המיידי שלו עומד על 3 מיליון ש"ח, והנזק לטווח ארוך על 25 מיליון. הוא כבר לא 'המלך'. הוא משהו אחר. גם אם לא יצא נענש מההליך הפלילי, הוא נענש כבר די הרבה על ידי הציבור, ועל ידי מנגנון התקשורת ומנגנון אכיפת החוק. למי שחושב שזה לא מספיק טוב יש לי סיפור קטן על בדרן בריטי שנקרא ג'ימי סאוויל. סאוויל היה מר טלוויזיה הבריטי במשך מספר עשורים. הוא היה קומיקאי אהוב ומוערך, ואף זכה לתואר אצולה. לאחר שמת בגיל 85 לפני כשנתיים, הסתבר שהיה פדופיל טורפני, שבמשך עשרות שנים ניצל את מעמדו לאונס ברוטלי של נערות. מה שהיה גרוע בכל הפרשה הוא שהסתבר שכל מי שהיה סביבו ידע, שנערכו חקירות משטרה שהושתקו, ושהוא נהנה ממעמד של 'מעל החוק' שאיפשר לו להמשיך במעלליו, באופן פומבי ומתרברב, מבלי להיענש במשך עשרות שנים. בניגוד לסיר ג'ימי סאוויל, המלך אייל גולן, שנהנה עד עתה ממעמד דומה, אינו חסין. עשה או לא עשה? זה כבר סיפור אחר. אני מתמקד בזה שאצלנו אפשר לחקור. אפשר לעצור. אפשר להטיח אשמה. אף אחד אינו חסין. וזה דבר מאוד יפה במדינה שלנו, מדינה שבה ראש המדינה לשעבר יושב על עבירות מין בכלא. האם המלך יצטרף אל הנשיא? איני יודע. אבל העובדה שהסיכוי קיים, והוא לא היה קיים לסיר ג'ימי סאוויל. אז דווקא לבריטניה הצדקת יש מה ללמוד מאיתנו. בקטע הזה אנחנו דווקא די בסדר.

והנה מין מיקס קטן שמסכם באופן ויזואלי את ענייני סאוויל, ושיהיה לכולם יום טוב -