הבלוג של אבו אלמוג

A word to my (nonexistent?) English readers - this blog deals with personal issues, but in a way typical to Israel it covers lots of political issues as the two are intermingled beyond separation in our lives. Lately I have begun to translate a post once a month. November's translation deals with the top political issue in Israel today – "The Nationality Act" a racist anti-democratic bill proposed to the Knesset by right wing MK's and promoted by our PM Netanyahu. I urge my readers who live abroad – such as Deena S. or Gal L. to make this post available to their English speaking friends.

Oh, come on ... need I explain just how unnecessary this abomination is in our law book? Anyone who reads the blog can write pretty much what's on my mind, in my style, including the musical candy at the end. I don't have to explain what's it like to live in a country that is first of all something else and only then a democracy. It has some pretty terrible names in political science, God forbid, knock on wood, should our beloved state become one.

Anyway, being a doctoral student in law, I will analyze some of the legal stuff (The horrible political part making our state "Jewish" rather than "Democratic" being pretty much self explanatory), If only because I believe that the right honorable MKs  Ilatov, Shaked and Levin who conceived this shocking bill did not really understand what they're doing. if we join the minds of the trio do we get one Yair Lapid? As a quota of minimal possible IQ? Is it measured in Micro-Lapid? As in – "there is a nice guy here, the CEO's cousin. I estimate he has 35 Micro-Lapid. I think he's better sent to Advertising and public relations, he will do less damage there."

So It's Jewish law. And don't get me wrong I really am a fan. A fan? Professional and qualified. My first year in law school was composed of introductory courses. And then I got to learn advanced courses only regarding those topics in which I excelled in the first year. I have not really excelled at anything because I was busy chasing Sheila  (A 24 hours a day labor, lasting up to this very day, 26 years later) and could not care less what happens when an elephant swallows an Egyptian basket made of straw and vomits it through its anus, to take an example of what engages the imagination of those very smart Jewish law makers. What really happens? To this day I do not know. The truth is that everything else did not really interest me. I was a wild boy. So I finished that first wasted year with a Heroic 57 in criminal law (a passing grade at the time), and I think I finished the very tough contracts course with a measly 65 and stuff like that. The exam in Jewish Law was last and I arrived with a bottle of vodka in a bottle of mineral water and sat next to a friend initialed O who also shared my interest in both vodka and Jewish law, with the bottle between us and occasionally one of us takes it to revive his spirits, because we pretty much both realized that our case is lost. I have no idea what happened to O 'and I have not seen him since.  I think he quit law school. But somehow the vodka caused me to conjure up the spirits of the ancient scholars Shemaya and Avtalion and the such and I got an 85 that was about twenty points beyond my average that year, and since then for three years I was allowed to study mainly Jewish law. So I know what I'm talking about and I'm a great Jewish scholar, and anyone who wants to know what's up with an egg laid on a holiday, or what that Meego is or why is the fisherman ought to be distanced from the net a whole running of a fish (A rather vague sentence in the Hebrew origin as well) is welcome pick up the phone and call me. And I'm not sure the right honorable Ilatov, Shaked and Levin have had the same experience so let me enlighten them.

So here goes. Jewish law, believe it or not, came in the front door of Israeli law in 1981 when a law was passed called "Foundations of the Law Act" that says something like "when a  court faces a legal question requiring a decision, and can not find an answer in a statute, a precedent  or by way of analogy, he will then  decide by  the principles of liberty , justice, equity and peace of the Jewish heritage. "

So it's pretty cool, because I'll tell you a little secret (that Judge Barak has revealed to the whole world in his rulings in the Handles, Koenig and Jerzhevski cases) there is no legal question that requires a decision that an can not be answered with reference to a statute, a precedent or by way of analogy. So really if you come across such a strange beast, you can flip a coin or contact Jewish law and what comes out Is fine by me.

Of course, this is not enough for the Ilatov, Shaked Levin trio. They need the analogy to be 'significant'. So their bill adds "Significant" before the word "Analogy" in the original phrasing of the "Foundations of Law Act".  I have really no argument with them here, because from the day law was established, from Hamuraby to the Moslem scholars of Ulama'a up to Barak, no jurist can tell the difference between a significant analogy and an insignificant one. The word "Significant" has a significant meaning only in statistics. So if that's what makes them feel good, go for it. I want them to feel satisfied, so they won't get up and write some law mandating the burning of mosques in which the Muezin's prayer is amplified by loudspeakers against the law or something.

But the trio is not content with this, and their bill also sets Jewish law as a source of inspiration for legislators and judges in Israel. Now, this is way less cool.

I will not go here into material instructions of Jewish law, which is casuistic  - a kind of legal methodology that ceased to be used around the Late Neolithic era,  because when bronze was discovered, they also discovered it doesn't work,  and there are all kinds of laws about slavery and stuff, and a woman, a child,  a deaf and a fool can't testify (How many of the trio would this rule out? Do we really need a hearing test?) or think that a woman is a bag full of blood and her mouth is full of excrement.

How can this be used to inspire? (and what is inspiration exactly?  I am inspired by Arak. So can I legislate that every judge will have a bottle in his drawer?) Jewish law, as a rule is hard to understand, often written in ancient Aramaic which no one really speaks today, no issue can really be decided, because there are nine hundred views on any issue, no  appeals, and the rule of 'make yourself a Rabbi' means that if my rabbi thinks I can and your Rabbi thinks I can't, my Rabbi wins.

You know what – Judge Mishael Cheshin wrote this before I did. He is also far more a talented writer than I am, so read and savor -

"Of the mighty extent of Jewish law, we all knew:  Bible and its commentaries, Mishna and Talmud, first and last, Rambam and Tur, Shulchan Aruch and its prodigies, a huge body of literature of queries and answers - all of which send their branches distributed over hundreds of years, dignified throughout the land, from one  end world to the other. When we hear these things, fear and trembling will cradle us, we are at a loss for words, we would turn into stone. Indeed, well hidden is Jewish law, we did not know its entrances and exits, it is literally difficult to access, and in large sections its language – Aramaic – we do not understand. However, these things are merely a precondition to engage in Jewish law, and not enough to reign it upon us. Until that this is done, we need to transfer it through our own purgatory, check it, feel it, learn it. If it is good and beneficial for us let us be clever. Let us remember that the way to revitalize Jewish Law needs testing:  if study is done,  legislation or any other way. But we do not accept the yoke of Jewish Law before we know what it is. This separates and distinguishes between the believer – coerced to obey and accept - and others"

In short - it's a really complicated matter, Jewish law. So complicated no one understands it. And if you do not get it do not mess with it, because then you force your opinion (not Jewish law's opinion, you probably do not understand) on someone else.

Understood, Ilatov, Levin and Shaked? I'm  Pretty sure not. Not more than a hundred Micro Lapid between the three of you, and that's overevaluating.

So when this abomination will enter our law books, and a judge who never opened a page of Talmud throws someone in jail because he misunderstood something written in Aramaic, don't come complaining to me. I have warned you in advance.

Good evening. No musical candy to end this post. On the day democracy is taken to the gallows, I don't give away candy.

יש איזה משחק אידיוטי בפייסבוק ובו אתה מתבקש לכתוב כל יום שלושה דברים אופטימיים. חברי הטוב עודד דויטש העלה אותי בגורל ולכן נאלצתי להסביר לו שאיני יכול לעשות זאת. לאחר מחשבה אני מסביר גם לכם.

בשמונה עשר לחודש נסעתי בחזרה מהעבודה דרך כביש עוקף עפולה - הרומנטיקה של השדות שמחוץ לעפולה שבהם לחם נפוליאון בממלוכים כה עדיפה בשעת הערב על הצפיפות המרומזרת של העיר עצמה - כשלפתע חשתי חבטה אדירה והרגשתי זכוכיות עפות עלי. מישהו שנסע עם מכונית די מפלצתית מאחורי, והרבה יותר מהר ממני, פשוט נתקע בי מאחור. החוויה הזכורה לי היא בעיקר של הזכוכית העפה עלי מאחור. למזלי הייתי חגור, ולכן הפגיעה העיקרית שחשתי הייתה מכה אדירה בצלעות. הבנתי מה קרה לי רק לאחר שהרכב נעצר בצד הדרך.

אחסוך מכם את הסאגה של חדר המיון ולאחריו רופא המשפחה. הדוקטור הטובה נתנה לי שלושה אסיוולים שזה מין שם גנרי לווליום, בטענה - המוכחת אמפירית - תחי הרפואה הקונבנציונלית - שזה גם יעזור לי לישון וישכך את כאבי, וגם יש לזה סייד אפקט מעניין שזה מרפה את השרירים ומקל על תוצאות הוופלאש שהוא מתיחת יתר של שרירי הצוואר כתוצאה מהתנועה לפנים ולאחור בעת התאונה. ביום הראשון לקחתי את זה בשמונה בערב בערך נרדמתי כמו תינוק ולאחר מכן קמתי בשתיים בלילה מהכאבים כשעברה השפעת הסם. ביום שלאחריו לקחתי את זה בעשר וקמתי בארבע. לאחר שלושת הימים לא לקחתי כלום ומאז בעצם לא ישנתי מאז. למצוא תנוחה שלא כואבת זה תהליך מסובך של עשרים דקות. אני חושב שאני ישן באינטרוולים של עשרים שלושים דקות מדי לילה, שעתיים במצטבר. בהיעדר כל יכולת לקריאת טקסט אינטלקטואלי כלשהו - נאומי יאיר לפיד זמינים פחות בכתב, ואת 'עומדים בטור' הייתי מזמין באמזון, אבל היה לוקח לזה כמה זמן להגיע - ביליתי את לילות השבוע האחרון בצפייה מחזורית בפרקים מוקלטים מראש של 'המפץ הגדול'.

לזה יש להוסיף את העובדה שש' בדיוק טיילה בהיילנדס הסקוטיים, ויכולתה להקל על כאבי באמצעות קולה המרגיע בטלפון הייתה מוגבלת מעיקרה.

לכנס הדוקטורנטים הגעתי בדיוק לאחר שתמו ימי המחלה, כשאני בהחלטה מודעת שלא לקחת משככי כאבים כדי להיות חד ומדוייק. ואכן הייתי. במשך היומיים האלו נהגתי שבע שעות מדי יום, הייתי יושב ראש אכזרי וקשוח של שני פאנלים בהם הטלתי משמעת צבאית בשלוש פרופסוריות ודוקטוריות ושלוש דוקטורנטיות (שלא במפתיע הייתי הגבר היחיד בפאנל 'משפט וחברה' שעסק ברובו בנושאים מגדריים) וחוץ מזה עסקתי באירגון שוטף של הכנס, שכלל הכל מהזמנת מוניות ועד סידור כיסאות. אבל זה היה מאוד כואב, במיוחד הנהיגה כאשר החגורה מזכירה לי בכל שניה בדיוק את החיבוק הנהדר שקיבלתי ממנה בצלעות בעת התאונה.

את הפרזנטציה שלי נשאתי למופת, כאשר בשתים עשרה שקופיות ערוכות היטב בקצב ממוצע של שקופית לדקה ערערתי את שיטת המילט עד שאין לה עוד תקומה. לפחות לדעת שבעת המאזינים המרותקים באולם 406 בפקולטה למשפטים על שם בוכמן באוניברסיטת תל אביב (יושב ראש, שלושה מגיבים, שני מציעים נוספים, אני ואומלל נוסף שהסופה הארקטית המשתוללת בחוץ סחפה אל האולם). זה כמובן דורש כמה הסברים נוספים, ותיאורים נוספים אבל אני לא ממש עיבדתי עוד את כל החומרים האלה ביני ובין עצמי. אין ספור תובנות גם מההרצאה שלי והתגובה המעמיקה והנהדרת לה, וגם מהרצאות נהדרות של דוקטורנטיות אחרות. התהליכים המחשבתיים בעקבות כנס כזה יכולים להמשך אצלי שבועות, אם לא חודשים. 

אז אתמול ש' חזרה, הביאה לי ארנק טוויד נהדר, וגם מזכרת מקאלודן, לשם עלתה לרגל במצוותי. עכשיו יש לי פד לעכבר שמראה את נופיה העגמומיים של ביצת קאלודן ומאזכר את יום ה-16 באפריל בשנת הפלאות 1746, שהיא כה רבת משמעות הן בהקשר היעקוביטי, הן בהקשר הד'אהריסטי, והן בהיסטוריה האישית של עמנואל קאנט, אבל קוראי הבלוג כבר מכירים את יחסי לשנה הזו. המסר - שלו ישמש פד העכבר בבחינת תזכורת מתמדת - הוא כפול. גם אותה התרסה אמיצה כנגד המודרניות, ההנובריזם הפרוטו-קפיטליסטי, וכל מיני דברים אחרים שאני נורא מתחבר אליהם מבחינה פוליטית (ושלאותם היילנדרים אומללים עצמם ודאי אין מושג שלשם כך לחמו), אבל גם - כתמיד - ההסתערות האווילית וחסרת הטעם של אותו קומץ היילנדרס חבושי קילטרטנים מטולאים וכומתות צמר מרופטות אל מול השורות האחידות של ההנוברים החמושים היטב ברובים חדישים שעליהם מורכבים כידונים ממיטב פלדת שפילד. הסתערות המשמשת אנלוגיה ראויה למאמצי המחקריים ולמפעל חיי האינטלקטואלי בימים אלו.

הכאבים בצלעות עדיין נמשכים, והם כנראה כאן להרבה זמן. אני חושב שאני צריך להתרגל, אבל קודם אני צריך לנסות לישון לילה רצוף, מה שלא קרה לי מזה כשבוע.

אפשר היה לסיים כמובן עם 'סקוטלנד דה ברייב' בחמת חלילים, אבל אני מעדיף את האלילה מים ביאליק מפליאה נגינה בנבל באחד מפרקי המפץ הגדול - הביצוע שלה טוב ומדוייק מהמקור של מייקל סטייפ, רק הצחוקים המוקלטים ברקע קצת מפריעים. תתעלמו.

נו, באמת... אני צריך להסביר עד כמה לא צריך את השיקוץ המשומם הזה בספר החוקים שלנו? כל מי שקורא את הבלוג יכול לכתוב פחות או יותר את דעתי, בסגנון שלי, כולל הממתק בסוף. אני לא צריך להסביר איך זה לחיות במדינה שהיא קודם כל משהו אחר ורק אחרי כן דמוקרטית. יש לזה שמות נורא לא יפים במדע המדינה, שחס וחלילה טפו טפו טפו שהמדינה שלנו תהיה כזו.

ובכל אופן, דוקטורנט למשפטים. אז נלך לקטע המשפטי. ולו רק בגלל שאני סבור שחברי הכנסת הנכבדים אילטוב, שקד ולוין שהגו (אם נאחד את מוחם של השלושה האלו האם נגיע ליאיר לפיד אחד? כמידת המינימום האפשרית למנת המשכל? האם זה נמדד במיקרו לפיד? נוסח - יש כאן בחור נחמד הבן דוד של המנכ"ל, עם שלושים וחמישה מיקרו לפיד. אני חושב שנשלח אותו למחלקת פירסום ויחסי ציבור, הוא יעשה שם פחות נזק.) את הדבר המזעזע הזה לא כל כך מבינים על מה הם מדברים.

אז זה המשפט העברי. ושלא תבינו לא נכון אני ממש חובב. מה זה חובב? מקצוען ומוסמך. כאילו בשנה א' משפטים הכל היה מבואות. ונתנו לבחור מקצועות בחירה לפי ההצלחה במבואות. אני לא ממש הצטיינתי כי הייתי עסוק בלרדוף אחרי ש' ולשבות את ליבה (עבודה של 24 שעות ביממה שאני עובד כבר עשרים ושש שנים ועוד לא סיימתי) ולא היה לי ראש לפיל שבלע כפיפה מצרית והקיאה דרך בית הרעי מהו. מהו באמת? עד היום אני לא יודע. האמת שגם יתר הדברים לא ממש דיברו אלי. הייתי נער פרוע. אז סיימתי פלילי עם 57 הירואי (אז זה היה עובר) וחוזים נדמה לי עם 65 וכל מיני כאלה. לבחינה במשפט עברי שהייתה האחרונה הגעתי עם בקבוק וודקה בתוך בקבוק של מים מינרליים וישבתי ליד חבר שנקרא ע' שהיה אף הוא שותף לחיבתי לוודקה ולמשפט העברי, כשהבקבוק בינינו ומדי פעם מי מאיתנו משיב בו את רוחו, כי פחות או יותר הבנו שנינו שהעניין אבוד. אין לי מושג מה קרה לע' כי לא כל כך ראיתי אותו אחרי כן כי הוא לא המשיך לדעתי ללמוד, אבל איכשהו הוודקה העלתה אצלי באוב את רוחם של זוגות התנאים שמעיה ואבטליון וכאלה וסיימתי עם 85 שהיה בערך עשרים נקודות מעבר לממוצע שלי באותה שנה, ומאז במשך שלוש השנים הבאות נתנו לי ללמוד רק משפט עברי. אז אני מבין על מה אני מדבר וגם ספץ גדול, ומי שרוצה לדעת מה קורה עם ביצה שנולדה ביום טוב, או מה  זה מיגו או למה מרחיקין את הדג ממצודת הדג כדי מלוא ריצת דג מוזמן להרים טלפון. ואני לא סגור שה"ה אילטוב שקד ולוין עברו את אותה חוויה אז נאיר את עיניהם.

אז ככה. המשפט העברי, תאמינו או לא, נכנס בדלת הראשית של המשפט הישראלי בשנת 1981 כשנחקק חוק יסודות המשפט שאומר משהו כמו "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל."

אז זה פחות או יותר סבבה, כי אני אגלה לכם סוד קטן (שברק כבר גילה לעולם כולו בפסקי הדין הנדלס, קניג וז'רז'בסקי) שאשקרה אין שאלה משפטית הטעונה הכרעה שאין לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש. אז באמת אם נתקלתם בכזו חיה מוזרה, אפשר להטיל מטבע או לפנות למשפט העברי ומה שיוצא אני מרוצה.

כמובן שלשלושת האילטוב שקד לוין זה לא מספיק. הם צריכים שההיקש יהיה 'מובהק'. אז בחוק שלהם הם כתבו - "ראה בית המשפט שאלה משפטית הטעונה הכרעה, ולא מצא לה תשובה בדבר חקיקה, בהלכה פסוקה או בדרך של היקש מובהק, יכריע בה לאור עקרונות החירות, הצדק, היושר והשלום של מורשת ישראל." אז כאן אין לי ממש ויכוח איתם, כי מיום שנוסד המשפט, מחמורבי ועד חכמי העולמאא ועד השופט ברק ועד בכלל לא קם המשפטן שיבחין בין היקש 'מובהק' לבין היקש 'לא מובהק'. מובהק זה מילה שיש לה משמעות מובהקת רק בנושא של סטטיסטיקה ומתאמים. אז אם זה מה שעושה להם טוב, נלך על זה. נעשה להם קצת נעים בגב, שלא יקומו ויכתבו איזה חוק שריפת מסגדים שמשמיעים מואזין בניגוד לחוק או משהו.

אבל הם לא מסתפקים בזה, ורוצים גם ש"המשפט העברי ישמש מקור השראה למחוקקים ולשופטים בישראל." זה כבר פחות סבבה.

לא ניכנס כאן להוראות מהותיות של המשפט העברי שהוא קזואיסטי - מין שיטה כזו שהפסיקו להשתמש בה בערך בתקופה הניאוליתית המאוחרת כי כשגילו את הברונזה גם גילו שזה לא עובד, ויש בו כל מיני דיני עבדות וכאלה, וממש לא מסכים שאישה, חרש שוטה וקטן יעידו (כמה משלישיית אילטוב לוין שקד זה פוסל לעדות? צריך בדיקת שמיעה?) או חושב שהאישה היא חמת מלאת דם ופיה מלא צואה. 

אי אפשר להשתמש בו להשראה (מה זה בדיוק? ההשראה שלי זה עראק. אז אני יכול לחוקק שלכל שופט יהיה בקבוק במגירה?) כי זה משהו נורא לא מובן, שכתוב בארמית, אי אפשר להכריע בו, יש תשע מאות דעות על כל סוגיה, אין ערכאת ערעור, והעניין של 'עשה לך רב' אומר שאם הרב שלי חושב שאפשר ושלך חושב שאי אפשר אז שלי תופס.

אתם יודעים מה - מישאל חשין כתב את זה לפני. הוא גם מוכשר יותר ממני בכתיבה אז תקראו ותתענגו - 

"על היקפו האדיר של המשפט העברי ידענו כולנו: מקרא ומפרשיו, משנה וגמרא, ראשונים ואחרונים, רמב'ם וטור, שולחן ערוך ונושאי כלים, ספרות אדירה של שאלות ותשובות - וכל אלה שולחים את פארתיהם ומתפרשים על פני מאות בשנים ומלוא ארץ כבודם, מקצה עולם ועד קצהו. אחר שמענו דברים אלה, חיל ורעדה יאחזו בנו, נעתקו מלים מלב, היינו לאבן. אכן, כחוק הנסתר הוא המשפט העברי, לא ידענו מבואותיו ומוצאיו, קשה הוא בהשגה תרתי משמע, ובחלקים ניכרים בו אף שפתו - שפת שנער - לא ידענו. 'ואולם, אין בכל אלה אלא תנאי מהותי מוקדם והכרחי לעסוק בו, ואין הוא תנאי מספיק להשלטתו של המשפט העברי עלינו. עד שכך נעשה, עלינו להעבירו בכור מצרף משלנו, לבדוק אותו, לחוש אותו, למשש אותו, ללמוד אותו. אם טוב ומיטיב הוא לנו – נעשה בחוכמתנו. ונזכור שהדרך להחייאתו של משפט עברי צורכת אף היא בדיקה: אם בלימוד נעשה, אם בחקיקה ואם בכל דרך אחרת. ואולם לא נקבל עלינו עול משפט עברי קודם שנדע מהו. זה המבדיל והמבחין בין המאמין – שכפו עליו 'הר כגיגית' וקיבל עליו – לבין אחרים'

בקיצור - זה עניין נורא מסובך, אף אחד לא מבין אותו, ואם אתה לא מבין אותו אל תתעסק איתו, כי אז אתה כופה את דעתך (לא דעת המשפט העברי הכתוב בלשון שנער שכאמור אתה לא מבין) הר כגיגית על מישהו אחר.

הבנתם, אילטוב, לוין ושקד? די בטוח שלא. לא יותר ממאה מיקרו לפיד בין שלושתכם וזה עוד הערכת יתר. 

אז כשהדבר הזה יהיה בספר החוקים, ואיזה שופט שבחיים לא פתח דף גמרא יזרוק מישהו לכלא כי הוא לא הבין נכון מה שכתוב בחושן משפט אל תבואו אלי בטענות. אני את שלי אמרתי.

ערב טוב. אין ממתק. ביום שבו לוקחים את הדמוקרטיה לגרדום לא מחלקים ממתקים.