הבלוג של אבו אלמוג

כן. אני מודע לזה שזה מגיע לפוסט ביום. מי שירצה יקרא, ומי שלא ירצה לא יקרא. אני יורד מהקטע של הגזענות וכל זה, שכבר די נשחק עד דק בבלוג הזה, ומשתף את קוראיו בחוויות שלי מסילבסטר. מי שמכיר אותי ברמה של לדבר איתי פנים אל פנים, בטח כבר שמע את החוויות האלה מיליון פעמים, וזה כמובן יגיע לקיטורים הרגילים על כל מיני דברים כאלו ואחרים שהיו ועד כמה היה אז טוב ואחרי כן נהיה רע. אלו מוזמנים להמתין לפוסט הבא. אה... כן... ואף מילה על קצב!

ב-31 בדצמבר 1987 הייתי סמל בתצפית בנבי אל עוואדי. זה היה פחות או יותר הסילבסטר הכי יפה שהיה לי בחיים. בדיוק ב-12 בלילה, כל מי שהיה לו רובה בגיזרה פשוט ירה נותבים לאוויר. וכוס אמא שלהם, היו להם הרבה רובים, והרבה נותבים. המוצבים של צד"ל, והכפרים הנוצרים בסביבה הוארו באור יקרות, מכל קנה שירה כל דבר, בכל קוטר, נותבים ותאורות ואלוהים יודע מה, כך שניתן היה לדעת בדיוק איפה יש כפר נוצרי ואיפה כפר שיעי. אבל נדמה לי שהמוסלמים גם הם לא נצרו במיוחד את נשקם, וגם כמה מחיילי צה"ל לא התאפקו. זו הייתה חוויה מדהימה, שלא חוויתי מאז. עד כמה שזכור לי החברה שלי, שגם היא נשארה את הסילבסטר בבסיס, סיפרה לי שבשתים עשרה בלילה התנשקה עם הפקידה שלה, ציונה. פחות או יותר סיכמנו שכל אחד יתנשק עם מי שלידו, ונחשוב שאנחנו ביחד, סידור שעבד בסילבסטר קודם. ועם זאת אני סירבתי להתנשק עם כל אחד מכמה האופציות הגבריות שהיו לי במוצב (רעיון לפוסט עתידי, קווירי משהו - למה אישה יכולה להרשות לעצמה לנשק אישה אחרת בפומבי, והגבר ההטרוסקסואל הממוצע יירתע מהרעיון), ולהגנתי ייאמר שלקצין שישב איתי, א', היה זקן תיש. אז פשוט ישבנו והסתכלנו בגיזרה המוארת. זה היה פשוט משהו מדהים, שלא יחזור.

השמועות על מה שקורה בשטחים, שהתגבש די מהר ל"אינתיפאדה הראשונה", כבר רצו חזק, וזה היה ברור שזה עניין של ימים עד שנישלח לשם. אבל הייתי סמל, ומפקד צוות, והייתי לוחם, ומדי יום הורדנו ארטילריה ועשינו כל מיני דברים, וראינו דברים כאלה ואחרים במשקפת, והרגשתי שאני נורא חזק ואף פעם לא אמות, ואחיה לנצח עם אותה חברה, והכל יהיה טוב ויפה וממש ממש בסדר. וגם אם אגיע לשטחים, אז מה כבר יכול לקרות לי, כי דרגות הסמל שעל כתפי (את קורס מש"קים סיימנו רב"טים. תותחנים. את הסמל קיבלתי בערך חצי שנה אחרי כן, והייתי מאוד מאוד גאה בו), משקפי השמש שעל עיני, וכובע המצחייה שעל ראשי, נותנים לי חסינות נצחית מפני כל דבר ועניין.

שמעתי אז במיוחד את swordfishtrombones של טום וייטס. אהבתי לחשוב על עצמי כמישהו עם טעם ייחודי במוזיקה, ווייטס הוציא אז את שתי יצירות המופת טרומבונידגחרב, ו"כלבי גשם", שפחות או יותר התנגנו אצלי בקסטות נון סטופ בכל מקום שהייתי, ועיצבנו את כל מי שהיה לידי. באותו זמן גם נחשפתי לג'ארמוש. את "זרים" לא ראיתי בזמן אמת ב-1984, אבל לטובתו ייאמר שהוא הכיר לי את "I put a spell on you" שלא הפסיק להתנגן ברדיו בתקופה שהסרט רץ. את "נרדפי החוק" ראיתי, די במקרה. נשביתי בקסם המוזר של ג'ארמוש, שהמוזיקה של וייטס התחברה לויזואליה המרתקת ולטקסטים המדהימים שלו כמו כפפה ליד. וייטס עצמו שיחק ב"נרדפי החוק", ולדעתי הוא שחקן לא פחות טוב ממה שהוא זמר. 

מאוד אהבתי בטרומבונידגחרב את Shore Leave שמתאר מלח באוניה שיורד לחוף בסינגפור, ועובר שם כל מיני חוויות, משחק ביליארד עם גמד עד שהגשם מפסיק, ואחר כך מדבר עם איזה לויטננט על בייסבול, וכל הזמן חושב על סאלי שהשאיר באילינוי. היה בזה איזה סוריאליזם, איזו תחושה של ניתוק מהמציאות, שגם אני הרגשתי בנבי אל עוואדי. כתבתי אז את הספר הראשון שלי, משהו הזוי לגמרי וסוריאליסטי שמתרחש במוצב, והיום אני מוצא שהוא לא ניתן בכלל לקריאה. לקח לי כמה שנים עד שהגעתי למסקנה שאני לא יכול לכתוב ספרות טובה, וצריך להתרכז במותחנים. אבל עד שהאסימון נפל, יצרתי כמה דברים די איומים. אני מרחם על מי שימצא אותם במגירותי בעזבוני בבוא היום. לשרוף ולשכוח, חברים! זה לא ראוי למאכל אדם.

השיר של טום וייטס כלל את השורות הבאות -

and I wondered how the same moon outside
over this Chinatown fair
could look down on Illinois
and find you there

ואהבתי לחשוב שאותו ירח עצמו בו אני צופה מביט למטה על רמת הגולן (לא רחוק כמו סינגפור ואילינוי, אבל עדיין רחוק מספיק) ורואה אותה שם.

לא אכנס לפרטים איך בתוך כמה שבועות הכל התחרבן, ואם יש משמעות למושג "היבריס" אז כאילו זה זה. זה די אכזרי לחוות את זה בגיל 19, ודי פאתטי לכתוב על זה בגיל 43. לא אהיה פאתטי.

לא אקשר ל"Shore Leaves", למרות שהוא עדיין יפה בעיני כפי שהיה אז. אקשר לשיר אחר מאוד יפה של טום וייטס שנקרא "גלויית חג המולד מזונה במיניאפוליס" השיר זכה לביצוע מעולה של דייוויד ברוזה ב"קלף" עם מילים מעולות של יהונתן גפן, וגם לביצוע קצת מתחכם לטעמי של גני תמיר, שאותה אף פעם לא אהבתי. בעברית הוא נקרא "גלוית שנה טובה משוש המתאבדת", מה שמצדיק להביא אותו כאן היום (שנה טובה... כאילו דא?). אז הביצוע של ברוזה גדול, אבל הביצוע של וייטס (והמילים שלו) פשוט מפילים מהכיסא, אז תיזהרו.

שנה טובה לכולכם!

בהתחלה חשבתי שזה אני, שזו רגישות יתר שלי. הרי זה לא יכול להיות משהו אחר. כזה מין מקבץ בשבועות האחרונים.

שכנה המפרסמת בדואר הפנימי שהיא רוצה עוזרת בית יהודיה בלבד. לקוחה המגיעה אלי ומסבירה שלמרות שהייתה יכולה להיעזר בשירותי הסעד המשפטי, היא מעדיפה את שירותי היקרים יותר כי שם הפנו אותה לעורך דין ערבי. המתמודדת החביבה עלי בתכנית ריאליטי מסבירה לגבי ערבים ש"צריך להרוג אותם" (ואיפה העורך שיסיר את הדבר הזה? האם בגירסה האמריקאית זה היה שורד? או שמא מתמודדת כזו הייתה מסוננת עוד בשלב הראיון?), ועוד אירועים כאלו ואחרים שחלקם תועדו בבלוג הזה ממש. אבל ייתכן שזה המגורים שלי במשגב, ובאשחר, הידועים בכך שהם מקפידים על הצביון היהודי. וחופית - אם היא הייתה באמת סמכות בענייני אידיאולוגיה, לא היו לוקחים אותה לתפקיד 'יפה' ב'היפה והחנון', נכון?

חשבתי גם שזה השוליים - רבנים וכאלה. יש לי נסיון אישי עם שני רבנים אורתודוכסים, שקצת לימד אותי למה ניתן לצפות ולמה לא ניתן לצפות, ובאופן כללי איני מייחס חשיבות רבה לדעותיהם. נתתי בפעם קודמת את הדוגמה של הרב פרץ ציוני זצוקלל"ה, שהורשע בפלילים. אני התחתנתי פעמיים (עם אותה אישה, בהפרש של שבוע. וזה שהיא הסכימה פעמיים זה נס כפול!). פעם בחתונה רפורמית, ופעם בחתונה אורתודוכסית, כדי להשביע את רצונם של הורי (שעברו את שטיפת המוח המחייבת את שיטת המילט, והפנימו אותה כחלק בל יעבור מההביטוס שלהם, עד כדי כך שאיימו שלא להגיע לחתונתי אם זו לא תיערך ב'רבנות', ומכיוון שהתיזה שלי הייתה עשרים ואחת שנה בעתיד, לא היו לי את הכלים להתמודד עם זה, ונכנעתי). את החתונה הרפורמית ביצע הרב לוי קלמן ויימן, שבקצת הזמן שהיה לי איתו התרשמתי מרוחב אופקיו וממוטת הכנפיים המוסרית שלו. מאז אני שומע עליו מדי פעם כפעיל למען זכויות אדם, וכמי שמוביל מהלך להכרה בנישואי זוגות להט"ב. לעומת זאת, פרץ ציוני זצוק"ל נבג"מ זתע"א (זכר צדיק וקדוש לברכה, נשמתו בגנזי מרום, זכותו תגן עלינו אמן), שהשיא אותי בנישואים אורתודוכסים, הורשע כעבור מספר שנים בכך שאת הכסף שקיבל (ממני בין היתר) באגרות של רישום נישואין, העביר לחשבון בנק נפרד, וגם אליו שלח ידו. ציוני השיא לאחר מכן גם את אחותי ואת אחי (הוא באמת היה מנהל טקסים מאוד חמודים. שפתיים יישק. זה ייאמר לזכותו, השם יתברך ודאי סלח לו על שעבר על לאו מפורש מעשרת הדיברות, ואין לי ספק שהוא סועד היום את ליבו בשור הבר והלווייתן עם הצדיקים בגנזי מרום), וכיום יש על שמו רחוב בעפולה במקום מרכזי. כך שלא התפלאתי גם מעוד מעללים רבניים, פסיקת שני הרבנים שלא לבנות חדר תפילה לערבים בבית החולים פוריה, מכתב הרבניות, ועוד.

אבל אז ראיתי שזה הגיע ללב הקונצנזוס, ל-YNET. ואני מדבר על מאמר הדעה המאלף הזה של ד"ר ניצה כהנא, שהופיע בעמודו הראשי של YNET. ד"ר כהנא מוגדרת שם כ"חוקרת עמיתה בבית הספר לרפואה בירושלים". אני מכיר רופאים רבים, חלקם גם חוקרים עמיתים פה ושם, וחלקם סתם מסורים להצלת חיי אדם, יהודים וערבים. משום מה דעותיהם לא מעניינות איש ב-YNET, ואין בכך פלא. רופאים מראיינים בדרך כלל בקשר למצבו של השחקן שנפצע בתאונה, או בנוגע להתפרצות שפעת החזירים. אין להם מי יודע מה סמכות בעניינים כמו השאלה אם ערבים צריכים להינשא ליהודיות. זה לא משהו שלומדים בקורסים שלהם באוניברסיטה. פשוט, ככל שלא מדובר בתפוצה של מחלות גנטיות מסויימות בשתי האוכלוסיות, ההבדלים בין יהודים וערבים מבחינה פיזיולוגית לא מחייבים עיסוק כה מעמיק. באופן בסיסי ריפוי של שבר או דלקת אצל יהודי הוא בערך כמו אצל ערבי. כך לפחות אני מבין מהידע המועט שלי ברפואה. 

אז משהו אחר הביא את טמקא (זה ויינט. תרשו לי לקרוא להם כך. נמאס לי ללחוץ על הקפס-לוק) להתעניין בדעותיה של הגב' כהנא, משהו שלא מובא בתיאור הקצר שלה בסוף המאמר. אז אני מכיר אותה מ"האייל הקורא". הגברת היא כלתו של מאיר כהנא (על אף חוסר חיבתי לרבנים, ידי רועדת להצמיד את התואר 'רב' לאדם זה) כתבה באייל הקורא בשנת 2003 מספר מאמרים בהם לימדה סנגוריה על חותנה המנוח, ופעילה בתנועת 'מנהיגות יהודית'.

האם ייתכן שזה מה שמסמיך אותה לכתוב בטמקא משפטים כמו "צריך להבין: הערבים אינם רוצים ואינם מצפים לשוויון. לא מתוך כך הם מנסים ליצור קשרים עם נערות יהודיות. הם מייחלים לכיבוש וניצחון. ברובם הגדול הם כלל אינם מקווים למסגרת חיים ליברלית מערבית, אלא מעדיפים את החברה המוסלמית בה הם חיים. זה ודאי נכון לגבי חבורות הבחורים המסתובבים בבת-ים, עכו, פסגת-זאב בירושלים ובמקומות נוספים"?אני מתנצל מראש אם עיסוקיה של ד"ר כהנא כחוקרת בתחום הגנטיקה והביולוגיה של התא (הדורשים מן הסתם את הקדשת מירב משאביה האינטלקטואליים) מאפשרים לה גם עיסוק בסוציולוגיה, ואם אכן פירסמה מאמרים מדעיים בנושא ערביי ישראל, המסמיכים אותה לבצע הכללות כאלו. האמת היא שבמסגרת לימודי עיינתי בכמה מאמרים על ערביי ישראל, בקבצים עיקריים של ספרות הנוגעת אליהם, וכיוצא בזה, ואני מחשיב מעצמי מבין מסויים בנושא (אם כי אני הייתי נזהר לכתוב משפט כמו "הערבים רוצים דבר זה או מצפים לדבר אחר") ולא נתקלתי בשמה. אם ידוע לטמקא משהו אחר, הוא לא טרח להאיר את עיני.

אז מה שקרה כאן הוא שמישהו בטמקא, ברגע של ליקוי מאורות חריף במיוחד, פנה לגב' הזו (או הסכים לפנייתה, שזה בערך אותו דבר), הביא את דבריה (שעדיף שלא אחווה עליהם את דעתי), וציין כי היא "חוקרת עמיתה בבית הספר לרפואה בירושלים" כדי לתת לדברים גושפנקא מדעית כביכול. אין לי כל טענה אל הד"ר כהנא. זכותה לדעותיה, יהיו אלו מבחילות בעיני ככל שיהיו, ואני מניח שדעותי אינן חביבות בעיניה בה במידה. זכותה לנסות ולהפיצן בכל מקום שהיא יכולה, ואני הרי הייתי כה שמח אם טור זה היה מפורסם בטמקא עם מיליוני קוראים, ולא בבלוג הזה שיש להניח שיקראו אותו אביעד, אמיר, והכנופייה הרגילה, שניתן למנותה על אצבעות יד אחת. טענתי היא לגבי העורכים בטמקא, שמצאו לנכון לפתוח את עיתונם לפירסום הדבר הזה, שקשה לי קצת לכנותו במילים מדוייקות, ולצפותו באצטלה "מדעית" תוך שימוש בתואר "דוקטור", והסתרה מציבור הקוראים כי מדובר בכלתו של מאיר כהנא הפעילה בתנועת מנהיגות יהודית, ועוסקת בין היתר בלימוד סנגוריה על דעותיו של חותנה, שעליו כבר אמר בית המשפט העליון את שאמר.

אז זה מסביבנו. וזה מגיע מהמקומות הפחות צפויים, וצריך להתנגד לזה בכל הכוח. אפס סובלנות. כל אחד צריך לעשות כמיטב יכולתו. אם מפרסמים בעיתון הפנימי של אשחר פירסום הקורא לאפליית ערבים - צריך להעמיד את תושבי אשחר על הסלידה האישית שלי מהדבר הזה. לקוחה גזענית תמצא לעצמה עורך דין אחר. מתמודדת גזענית בריאליטי לא תקבל ממני SMS. אנחנו מידרדרים מהר מאוד למקום רע מאוד, וחובתו של כל אדם הגון להיות ער לתופעות ולמנוע אותן. עם הרב המנוח כהנא היו לי מספר מפגשים. על כך ארחיב אולי בהזדמנות אחרת. דבר אחד למדתי ממנו - NEVER AGAIN.  

הפוסט הזה בא לספר על דבר די מדאים ומאמם שקרה לי. הכותרת לא מתייחסת כמובן ל"אח הגדול" של ערוץ 2. כן, אני יודע שהזותי הזדיינה עם הזהו. אני כבר חצי שעה בערך און ליין, וקיבלתי את המידע המרעיש הזה מעשרים מקומות שונים, לרוב מבלי שביקשתי אותו. אז מי ששולח אלי את הדברים האלה - אתם רוצים שאני אודיע לכם בכל פעם שאני... כאילו, מה העניין שלי בזה שההוא... וההיא... אבל זה רק הערה צדדית. בואו ניגש לעניין.

הפוסט הקודם היה מין הערה כזו שנועדה להבהיר את ההוא והזה, אבל הפוסט שלפניו היה פוסט אידיאולוגי צדקני שנועד, בין היתר, לנזוף בראש עיריית נצרת עילית שמעון גפסו שסירב להציב בעירו עצי אשוח בחג המולד. היו שם כמה פיסקאות שחשבתי שהן משעשעות, ובין היתר תיארתי אותו מקבל את ההחלטה כשהוא שומע את הווינכטס אורטוריום של באך, ומעלעל ב"משעול הצר" של קבק, ועל מנת למנוע את הטענה שאני חושב שהוא בור בברית החדשה, אמרתי שייתכן שהוא יודע לצטט מספר לוקס כמו מטיף פונדמנטליסטי בקרקס נודד במובייל, אלבמה, רגע לפני שהוא נכנס אל הזירה להביס את הקרוקודיל. לא משנה. בקיצור - יש לי דרך לדעת בערך מאיפה מגיעים לכאן הקוראים, ואם מישהו הגיע דרך גוגל מה הוא חיפש. חיפוש תדיר הוא "הרבה ציצים" שמביא תמיד לכאן. לא שהפוסט ההוא היה משהו (הכותרת אומרת בגלוי שהוא הומופובי ושוביניסטי), אבל מבחינת הרייטינג שוב עלי להודות לגב' אנליה הואוני, חוקרת לאקאן ודוגמנית הלבשה תחתונה, שנותנת לחנין זועבי פייט רציני על התואר "יקירת המדור".

אז הפוסט פורסם בשישי בערב, ובשבת וראשון ראיתי תופעה משונה, ששלוש או ארבע פעמים הגיעו לפוסט הזה דרך חיפוש בגוגל אחר הביטוי "גפסו שמעון". אז ייתכן ששמעון או העוזר שלו לענייני אינטרנט גיגלו את עצמם פעם בשבת כששיעמם להם, ובטח קראו את הפוסט, ונורא התלהבו. אבל ארבע פעמים?

ביום שני שמענו כולנו על מעצרו של גפסו - ואני כולי תקוות אמת שיצא זכאי וזך, ונצרת עילית תמשיך ליהנות משרותיו הטובים.

מי היה המגגל האלמוני? חוקר משטרה שרצה לראות אם הידיעה כבר דלפה? עיתונאי שקיבל טיפ ורצה לדעת שוב ושוב שיש לו בלעדיות? בוויקיפדיה הייתה תופעה דומה שהצפייה בערכים מסויימים עלתה יום או יומיים לפני התפוצצות פרשיות הקשורות בהם. (גפסו לא זכה לערך בוויקיפדיה עדיין. בסך הכל ראש עיר בישראל עם ארבעים אלף תושבים, ולא הופיע בערוץ הילדים אפילו פעם אחת!). 

אז כל העניין הזה של פרוצדורת גיגול לפני מעצר מעורר מחשבה, לא?

הייתי מצרף כאן רשימה קטנה של שמות, סתם כדי שיהיה לי פעמון התרעה גוגלי קטן, כדי לדעת אם יש משהו בתכנון, אבל ככל שמדובר בראשי רשויות מקומיות, זה תמיד מגיע במוקדם או במאוחר, ואישי ציבור אחרים שאני מעוניין ביקרם הם קצת יותר מפורסמים מגבסו, כך שטבעי שמגגלים אותם ללא הרף. קטנים יותר, כמו רבני ערים שחתמו על המכתב הגזעני וכאלה, פשוט לא מעניינים אותי. לא אפול מהכיסא אם חלק נכבד מאוסרי השכרת הדירות לערבים גם לוקחים שוחד ממפעלים בנוגע לכשרות, או עושים כל מיני שירקעס עם חתונות וכל מיני כספים שמגיעים אליהם. כמו רב העיר עפולה לשעבר, פרץ ציוני זצוקלל"ה, שממש השיא אותי ואת אשתי, שהורשע בכל מיני עניינים נחמדים של גניבה מרמה והפרת אמונים, והיום יש על שמו רחוב במקום מרכזי בעפולה. אז אין בזה הרבה טעם.

אז אני משאיר לקוראים להמליץ לי על דמויות לכתוב עליהן, בתקווה שיגגלו אותן. המלצות מנומקות תתקבלנה בשמחה.