הבלוג של אבו אלמוג

בספטמבר 2011 כתבתי פוסט בשם "השנה החדשה - איחולים ונבואות" בו איחלתי לעצמי ולקוראי מיני איחולים וניבאתי מיני נבואות. הקוראים יכולים לשוב ולקרוא את הנבואות, ולראות עד כמה הן התגשמו, ועד כמה אני ראוי להיות ממשיך דרכם הקבלי של אבותי, אדמור"י סטרעטין, בפניהם היה גלוי העבר ההווה והעתיד. אצטט רק את הנבואה הראשונה -

"בתשע"ב תיחשף על ידי מבקר המדינה פרשיית שחיתות איומה שנוגעת לראש הממשלה. זה משהו שנובע מהחקירה על הטיסות אבל מסתעף הרבה יותר. זה ימרר לביבי את החיים בחודשים הקרובים, אבל ירדוף אותו גם הרבה אחרי הבחירות הבאות. אף פעם לא יצליחו להוכיח שום דבר, ויקח לזה שנים להתגבש לכתב אישום אבל זה יהיה מין זבוב כזה, מציק."

אז ביום האחרון של 2012, וואלה מפרסמים את הדבר הבא:

"בפרקליטות בוחנים את נסיעותיו לחו"ל של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, בעת שכיהן כחבר כנסת, אשר לא מומנו על ידי המדינה. זאת, בעקבות חומרים רבים שאסף מבקר המדינה, יוסף שפירא, במסגרת פרשת "ביבי טורס". המבקר בדק את נסיעותיו של נתניהו לחו"ל בשתי תקופות - כאשר כיהן כשר האוצר וכאשר כיהן כחבר כנסת. למרות הבדיקה שנעשתה, למבקר אין סמכות לחקור ההתנהלות של חברי כנסת, ולכן במהלך הבדיקה עלתה השאלה מי הגורם המתאים לטיפול בחומרים. החומרים הועברו ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, שבוחן כעת מי צריך לטפל בהם. כבכל בדיקה של היועץ, נבחן גם ההיבט הפלילי של החומרים, אולם אין הכרח שהבדיקה תוביל להחלטה לפתוח בחקירה פלילית."

כאילו דא?

אמנם ביום האחרון של 2012 ולא של תשע"ב, אבל אם המאיה טעו בכמה עידנים, האדמו"ר הזקן מסטרעטין פשוט החליף את מנייננו למניינם, וזה די מובן בהתחשב בזה שהמתיבתא היא בסח'נין וחיי יום יום מתנהלים שם לפי הלוח ההיג'רי.

בקיצור - תצביעו שמאל. עבודה. מרצ. חד"ש. אם העבודה תצליח להישאר מחוץ לממשלה נבנה יופי של אלטרנטיבה שלטונית, כשכל היאיר לפידים למיניהם יזחלו לקואליציה 'בשביל להשפיע', 'בשביל לקדם את תהליך השלום', 'בשביל לבלום את הימין הקיצוני'. ואז כשיקרה הדבר הצפוי, והממשלה הזו, שצפויה להיות מאוד מושחתת, פשוט תיפול - כי ממשלה שיש בה את אריה דרעי כרכיב מרכזי, ושמעתי שגם הנגבי חוזר לכנסת, וליברמן ואנשיו גם במשחק, לא יכולה שלא להיות הכי מושחתת - נהיה שם בשביל לקטוף את הפירות. זה יקרה בגלל צירוף של כמה דברים, ויהיה ממש מתוק ומשמח אם ה'ביביטורס' ישחק שם תפקיד מרכזי. ביבי - אם אתה קורא, תשאל את ניקסון ואת ליברמן. הניסיונות ל COVER UP תמיד מביאים לתוצאה גרועה יותר מהדיון בעניין עצמו. לא שזה יעזור. אתה כבר עכשיו יושב וחושב על התעלול, המזימה, הטריק, הטוויסט. זה מה שיפיל אותך חמוד. תמשיך ככה.

טוב. כמעט חמש וחצי ואני חייב לצאת החוצה לקפוא קצת מקור בהליכה שלי. אז נעשה דבר כזה - שנה אזרחית טובה ומתוקה לכולם. נובי גוד מתוק ומטושטש לקוראי יוצאי ברית המועצות. אני וש' קצת עייפים אז כנראה נחגוג היום בבית. נפלה הכרעה חשובה - 2013 שנת הדוקטורט. אבל על זה בפוסט אחר. יש כאן מותק של שיר, 'גלוית שנה טובה משוש המתאבדת'. אני חושב ששמתי אותו כאן בדיוק בסוף השנה של 2010 או משהו כזה, אבל אני לא חושב שגם המעריצים הכי אדוקים של הבלוג ממש זוכרים ברמה הזו את השירים שאני שם. בכל מקרה תהנו, כי זה שילוב של טום וייטס ויונתן גפן וזה הדבר לסיים איתו שנה אזרחית -

אין מבלעדי בולניו, ומוטי פוגל הוא נביאו.

את מוטי פוגל הכרתי כי המון אנשים שאני עוקב אחריהם בטוויטר עוקבים אחריו. אחרי כן התחלתי להיות חבר שלו קצת בפייסבוק וכאלה. לא חושב שנפגשנו אי פעם. הוא לטעמי מבקר הספרות הכי טוב שפועל היום, ולו רק מהסיבה המאוד פשוטה שיש לנו טעם כמעט זהה. יש בינינו עוד מהמשותף. דעה פוליטית, אולי ראיית עולם כללית. את 'עכבר העיר' בו הוא כותב איני קורא כי אני עכבר הכפר, אז אני קורא כל מה שמתפרסם בבלוג המעולה שלו "קונונסנס". אני לא כותב כאן בכוונה על עוד הרבה דברים שקשורים בו, כי אני רוצה להתמקד באיכויות שלו כמבקר ספרות. בקיצור, הוא גילה לי את רוברטו בולניו ועל כך אני אסיר תודה לנצח נצחים, כי 'בלשי הפרא' הוא הספר הכי טוב שקראתי בעשור האחרון. לא פחות. אז עכשיו הוא הוציא ביקורת חיובית על "שיחות טלפון" של בולניו, מה שהריץ אותי אל החנות. בהתחלה תכננתי את הפוסט הזה כפוסט בז'אנר הלא מוערך מספיק של 'ביקורת על ביקורת'. בסוף החלטתי שאני סתם רוצה לכתוב על ספר מעולה שקראתי. אשתדל לסטות עד כמה שאפשר מהביקורת של פוגל. אם יש לכם זמן לקרוא רק ביקורת אחת - תקראו את שלו.

בולניו הוא עכבר ביבים. הגיבורים שלו חיים בעוני מחפיר ודלות איומה, מנסים להתפרנס מכתיבה, מנהלים מערכות יחסים כושלות, ודועכים מקיום עלוב אל מוות עלוב ממנו. עד כמה שהצלחתי להבין, בניגוד לקיום הבורגני השלו שלי, למשל, השורה הקודמת מתארת די טוב את חייו של בולניו שהיו קצרים ומרים. ועדיין, הוא מעורר בי, כסופר, קינאה אדירה. הוא בעל ידע אנציקלופדי בתרבות ובספרות (מה שהתבטא ב'מפתח מונחים' או משהו כזה של כמה עשרות עמודים ששילבה הוצאת 'עם עובד' בסוף 'בלשי הפרא'), יכולת תיאורית מעולה, יכולת שרטוט דמויות ויצירת עלילה מהטובות שראיתי. אבל מה ששם על 'בלשי הפרא' סופית את החותמת של 'ספר גדול' הוא המבנה שלו - תעלומה מהודקת היטב הנפרשת בשלושה שלבים. פרולוג של מאה עמודים המתחיל בשנת 1976, ארבע מאות עמודים נוספים המעצימים את המסתורין, ומתרחשים במשך עשרים השנה שלאחר מכן, ואפילוג בן מאה עמודים נוספים המסתיים כמה ימים לאחר תום הפרולוג, כאשר התימהון, או התעלומה, 'נפתרים' רק בשורה שלאחר השורה האחרונה של הספר. בעיטה בבטן, זה מה שחשתי בעמוד האחרון. אולי בעיטה של קינאה אל מול מפגן כזה של יכולת. אולי התרגשות מספרות באמת גדולה.

'בלשי הפרא' מסופר בשורה של מונולוגים מפי עשרות דמויות, וביניהן בולטים שני מלאכי זדון, בן דמותו של בולניו המכונה ארתורו בלאנו, ואחד, פרואני, יוליסס לימה. שניים אלו מנסים להתקיים מכתיבת שירה וסחר בסמים. הם כושלים בזה ובזה, ובדרכם הורסים כל מי שנקלעו לחייו במקרה. אף אחד מעשרות גיבורי 'בלשי הפרא' לא יוצא נקי מפגיעתם הרעה, שלרוב אינה מכוונת. 'שיחות טלפון' הוא קובץ סיפורים קצרים, ברובם מונולוגים, שהיו יכולים, בחלקם הגדול, להיכנס כאחד המונולוגים ב'בלשי הפרא'. גיבורם של הסיפורים ב'שיחות טלפון' הוא לרוב ארתורו בלאנו. הדמות המוכרת מבלשי הפרא היא כבר בעלת נפח ועוצמה, אך כאן המדובר בביקור מחודש, והארת זוויות ש'בלשי הפרא', על העומס האדיר של מידע ופרטים הכלולים בו באשר לבלאנו, השמיט. ככזה, זהו ספר מעניין ומרתק למי שאהב את 'בלשי הפרא', אך הוא גם בעל איכות נדירה לכשעצמו.

רמתם של הסיפורים הקצרים אינה אחידה. חלקם טובים מאוד. חלקם מעולים. שניים או שלושה חלשים. הסיפור על החייל הספרדי במלחמת העולם השנייה, הניצל ממוות בידי מעניו הרוסים רק בשל דמיונה של המילה 'אומנות' בגרמנית לגידוף נפוץ בספרדית המתייחס לאבר המין הנשי הוא לטעמי החלש בספר, ואינו מעבר למהתלה סרת טעם (אגב, בעברית זה הולך אפילו יותר טוב. נסו ותיהנו. אכן דילמה של ממש למתרגם.) אבל כמה מהסיפורים, במיוחד בחלקו הראשון של הספר, המכונה 'שיחות טלפון' הם ברמה אומנותית גבוהה מאוד. 

כתיבת סיפור קצר היא אומנות. יש לה כללים משלה. יש איזו ציפיה של הקורא לסגירה הרמטית. לפאנץ', אם תרצו. בולניו מתעלם מכך לגמרי. הסיפורים הם מפותלים. מתחילים ואינם נגמרים. אינם ממוקדים בנרטיב אחד. לא ברור על מה הם מספרים. נקודת הראות היא כמעט תמיד זו של בלאנו, ונראה לי שהמדובר בטיפוס שאינו מסוגל להתרכז בנושא אחד יותר מדקה. הגיבורים הולכים תמיד באותו מסלול אובדני. מערכות היחסים בין גברים ונשים הן תמיד חולפות, ארעיות, מסתיימות ברע, ואז מתחילות שוב, כמה שנים לאחר מכן, רק כדי שהצדדים למערכת היחסים יספיקו לגרום זה לזה את כל הרע שלא הספיקו בסיבוב הקודם. בשיחות הטלפון לא קורה שיוזם השיחה (כמעט תמיד מטלפון ציבורי) יצליח לומר לצד השני את מה שהוא רצה לומר. לעיתים השיחה כלל אינה מתקיימת. לעיתים אחד מן הצדדים שותק. 

הדמויות הן בלתי נשכחות, אנושיות כולן עד האחרונה שבהן. במיוחד מצאה חן בעיני השחקנית הפורנוגרפית המזדקנת ג'ואנה סילבסטרי, המעניקה משמעות וחסד לשחקן הגוסס ג'ון (המכונה שם ג'ק) הולמס. הקטע בו מגיע ג'ון הולמס לסט הצילומים הוא אחד היפים. יש בו את היכולת של בולניו לשלב רוך ואנושיות, בהקשר שהוא גס ומרושע, רחוק מכל אנושיות. ובכל אופן, זהו גם אחד התפרים הגסים במציאות של בולניו. את מקסיקו איני מכיר, וכך גם לא את צ'ילה ואת פרו. את ברצלונה ורומא, בה מתרחשות חלק מעלילותיו אני מכיר כתייר לביקורים של מספר ימים. אבל את באר שבע ותל אביב אני מכיר. בולניו כותב עליהן ב'בלשי הפרא' ויש לי חשד סביר שמעולם לא התקרב ולו לאחת מהן. זו אינה באר שבע שאיזה באר שבעי היה מזהה. אני חושב שלוס אנג'לס אותה ביקרה סילבסטרי ב'שיחות טלפון' זהה לבאר שבע שביקר יוליסס לימה ב'בלשי הפרא'. התיאור של התעשייה הפורנוגרפית אינו אמין בעיני. את דמותו של הולמס המנוח ראיתי בסרטים כגון "לילות בוגי" וקראתי עליו במקומות רבים (את הסרטים שלו עצמו לא יצא לי לראות). בולניו מתאר הולמס שונה לחלוטין. עדיף אולי. בכל אופן זה נותן לי תקווה שחייו של בולניו עצמו היו טובים מחייו של ארתורו בלאנו שיצר. שהייתה בהם יצירה רבה יותר ומשמעות רבה יותר. קשרים אמיתיים המבוססים על אהבה. רעות. חיבה. הורות. זוגיות של אמת.

דבר אחרון, וחשוב. גיבוריו של בולניו מונעים, לעיתים, מכוחה של איזו טראומה איומה שחוו בשנות העשרה לחייהם, ושעליה אינם מצליחים להתגבר. כך סופיה, שנעצרה על ידי הפרנקיסטים וישבה בכלא (וכמוה בלאנו), קלרה שזכתה במקום השני בתחרות היופי, או אן מור שכשהייתה בת ארבע עשרה רצח החבר של אחותה הגדולה את הוריו. לא צריך לחפש רחוק את הטראומה של בולניו, יליד 1953. זוהי כמובן ההפיכה של פינושה, אחר גן העדן הקצר של איינדה. ההפיכה הזו נוכחת בכל הסיפורים ב'שיחות טלפון', מניעה אותם, נותנת להם עומק. הסיפור הטוב בקובץ, 'בלשים' מתחיל כמו דיאלוג מאחד של סרטיו של טרנטינו או של רוברטו רודריגז, בהשוואה של יתרונותיהם של נשקים חמים וקרים. המדובר בשני שוטרים צ'ילאנים המשוחחים בעת נסיעה, ובהתחלה מדברים על פשע וכנופיות וסמים וזונות. הדיאלוג הזה הופך פתאום למשהו אחר - "אתה זוכר את שבעים ושלוש? / על זה בדיוק חשבתי. / הרגנו את כולם שם." בהמשך נותן בולניו תיאור מצמית של התקופה בה נעצר בידי אנשי פינושה. תיאור מצמרר המעלה בזכרון את סיפורי 'מוצרט הקטן שלנו' של וולפגנג בורכרט. עוד אמן סיפורים קצרים שמת מוקדם מדי. הרודנות אינה מוגבלת לזו הצ'ילאנית. המשטרים הרצחניים בספרד ובארגנטינה זוכים גם הם לטיפול. בחלקים של 'בלשי הפרא' מסתבר שגם המשטר המקסיקני בשנות השבעים לא נהג באזרחיו בכפפות של משי. בימים אלו בהם יש בינינו המתקראים 'פשיסטים גאים', יש לזכור לאן הדרך הזו מובילה.

אסיים בציטוט. כמעט כל פיסקה ב'שיחות טלפון' היא פנינה. חלק מהפנינים הטובות יותר שימשו כבר בביקורת של פוגל ממנה התחלתי. ובכל אופן, אביא משהו נוסף, מהסיפור 'שלג' המתאר את קורותיו של צ'ילאני צעיר שגלה בעקבות אביו למוסקבה, בעקבות הפיכת פינושה, ומסתבך שם בעולם הפשע - 'חשבתי גם שהנפש הסלבית לא שונה כל כך מהנפש הלטינית, שבעצם הן זהות... הנפש הסלבית אמנם עמידה יותר לאלכוהול, אבל לא יותר מזה." 

הניתוח שלי של המצע של יש עתיד לשינוי השיטה די הצליח. זאת אומרת שאנשים די מחזיקים ממנו - ואפילו אתר עבודה שחורה הפנה אליו, אם כי הוא צבע אותו בצבעים קצת יותר שחורים ממה שאני צבעתי. אני הייתי בעיקר משועשע. עבודה שחורה ממש מפחדים, ודי בצדק. טוב. מאז המצע די תפח והתרחב ועוסק בכל תחומי החיים, ובכל פעם שאני רוצה צחוק טוב, אני גולש לשם. בקיצור, היום שבתי וגלשתי ועיינתי במשהו שאני קצת מבין בו, וזה המצע של לפיד בתחום דיני המשפחה. אם אתם ממש צריכים תסתכלו במילון במילה 'דילטנט'. זה מתאר את השילוב של חוסר הבנה בסיסית בנושא בו עוסקים, עם יוהרה אדירה לשנות סדרי עולם שטמונה במצע הזה. אז הנה. ארוך ומסובך וגם אין ממש פאנץ', אבל מי אמר שהחיים קלים?

זה מתחיל בקטע הצהרתי שמתאר מה לא בסדר בדיני המשפחה בישראל -

"על תחום המעמד האישי במדינת ישראל שולט הדין הדתי, אשר פרשנותו את הדת היהודית מעניקה לגברים, בנושאי אישות, יתרון מתוקף היותם המגרשים הבלעדיים – ללא הסכמת הגבר אין גט. מצב זה גורם לאי שוויון אינהרנטי ולחוסר איזון במשוואה של פירוק הנישואין."

נו שוין... כמובן שהמדובר ביהודים בלבד. ערבים לא ממש קיימים עבור יש עתיד. אולי כמצביעים פוטנציאליים. בואו נזכיר שמוסלמיות ודרוזיות כפופות לדין השרעי המאפשר גירושי האישה ללא הסכמתה במוסד ה"טלאק" הזוועתי, ועוד כל מיני דינים פטריארכליים, והנוצרים בכלל כפופים לדינים קתוליים ואורתודוכסיים שנותנים לשריעה ולהלכה פייט די רציני בכל הנוגע לפטריארכליות ואי שוויון. אבל מה שמעצבן זה אי הדיוקים. הגבר אינו 'המגרש הבלעדי'. הגט, על פי תקנת רבנו גרשום אוסר על הגבר לתת גט ללא הסכמת האישה. אין כאן אי שוויון. היתרון לגבר נובע מכך שכל המערכת היא פטריארכלית ומיושנת, ומטיבם הבסיסי של הנישואים הדתיים היהודיים כעיסקה קניינית בין הגבר לאבי האישה. אבל מה שנאמר כאן שהיתרון הוא שללא הסכמת הגבר אין גט הוא בפירוש לא נכון. גם לאישה יש מילה. מה שהקטע הזה בעצם אומר זה שבמבנה המכפיף את דיני המשפחה לדין הדתי, יש בעייה שאנחנו לא יודעים בדיוק מהי. נכון, יש בעייה. נכון, הבעייה הזו דופקת את הנשים ויוצרת אי שוויון. אבל ראשית, זו לא בעייה רק של יהודים, ושנית, זה לא העניין הטכני כמעט מי מסכים לגט ומי לא. זה מבנה מעוות של המערכת מהתחלה ועד הסוף. מה מסוכן? מה שמסוכן הוא שלעניין של הסכמת הגבר יש פתרון ב-99.9% מהמקרים. החוק מעניק לבתי הדין הרבניים סמכויות נרחבות ביותר בנוגע לסרבן גט, כולל לכלוא אותו עד אחרון ימיו. מעטים האנשים עם רגש הנקמה שיחזיקו מעמד בסנקציות האלה. האמירה שהבעייה היא העניין הזה יכולה לבוא לידי פתרון במערכת הקיימת בהחמרה של הסנקציות או במתן פתרון טכני / הלכתי שיפתור עוד כמה עשרות מקרים, אבל ישאיר את המצב בו אנחנו כפופים לדינים מהעת העתיקה וימי הביניים על כנו.

"כיום, אלפי נשים בישראל הנן "עגונות" ו"מסורבות גט", מציאות שלא הייתה מוכרת בהיקפה בהיסטוריה היהודית, ורבות מהן נאלצות בסופו של דבר לוותר על רכוש, על דמי מזונות ועל זכויות המגיעות להן על פי חוק, בתמורה לגט. נשים אחרות, שגורלן שפר אף פחות, מוצאות עצמן במצב בו אינן יכולות להינשא שוב. המחוקק הישראלי מצידו מתעלם מהעובדה שמחצית מהנדרשים לשירותיהם של בתי הדין הרבניים הנן נשים והוא מדיר את רגליהן ממוקדי כוח  הפוליטיים והארגוניים בתחום זה."

שוב - אמירה עובדתית שאיני בטוח שהיא מדוייקת. האמנם יש אלפי עגונות ומסורבות גט? על פי הנתונים של בתי הדין הרבניים, היו בשנת 2007 190 מסורבי גט ו-180 מסורבות גט. אמנם, הנתונים חשודים כמי שיצאו מתחת ידיו של בעל עניין, אבל האם ליאיר לפיד נתונים סותרים? ומי הן הנשים, שאינן מסורבות גט ואינן עגונות שאינן יכולות להינשא שוב? אני מניח שהכוונה למקרים הנדירים בהם נפסק שהאישה 'אסורה לבעלה ובועלה', ולא איסור כולל להתחתן. נו, ראשית, מי שעברה על האיסור הדתי החמור של אשת איש, ודאי לא תקפיד לעבור דרך בית הדין הרבני בזיווגה עם מי שעמו נאפה. אבל גם אם איסור כזה הוא חמור ורע, והוא חמור ורע ומפלה ומנוגד לאמנות בינלאומיות המכירות בזכות להינשא, איש לא מונע מן הזוג להינשא בנישואים אזרחיים בחו"ל. אז הבעייה היא לא עם האיסור המסויים, עם העגינות, עם מסורבות הגט, עם 'אסורה לבעלה ולבועלה' אלא עם המערכת הדתית והפטריארכלית בכללותה. ודווקא כאן לפיד מגמגם, ולא אומר דברים מפורשים. לא ברור לי גם ממה מתעלם המחוקק הישראלי, וכיצד מדיר המחוקק את רגלי הנשים ממוקדי הכוח הארגוניים והפוליטיים בתחום בתי הדין הרבניים, אבל על זה בהמשך.

טוב - אז הגענו להצעות האופרטיביות. ואלו חלקלקות, חמקמקות, וחלקן פשוט מפחיד. נתחיל -

"הרחבת מוסד ברית הזוגיות לכלל המעוניינים בכך (בניגוד למצב כיום המייחד אפשרות זו לחסרי דת בלבד)" - כאן היה מקום לומר, למשל, את המילה המפורשת "נישואים אזרחיים". אבל לפיד מפחד. והתוצאה בהתאם. "ברית הזוגיות" הוא מוסד מפלה. הוא אינו נישואים ואינו דומה לנישואים.כך, למשל, לא ניתן להעניק אזרחות למי שבא בברית הזוגיות עם אזרח ישראל, יש חיקוקים הנוגעים למשל לאימוץ ולפונדקאות שמחייבים תקופת אכשרה של 18 חודשים, ועוד. אבל מה שחמור בהסדר הפרטאצ'י של ברית הזוגיות הוא שאין בו תוכן מהותי בעניין איך בדיוק יוצאים מההסדר ומי מקבל מה. כרגע יש שם הסדר רופף של מעין גירושין ללא אשמה. הסדר בעייתי ביותר מכל בחינה שניתן להעלות על הדעת. ניתן לומר שיש ליצור מוסד של נישואים אזרחיים, וליצוק בו תוכן מבחינת המשטר הממוני ומשטר הגירושין. במקום זה לוקחים את 'ברית הזוגיות', שהיא מוסד מפלה שנועד לסתום מעין פירצה משונה בשיטת המילט הישראלית, ומרחיבים אותה כך שתחול גם על כלל האוכלוסיה. לא תודה. זו לא סמנטיקה. זה החיים שלנו.

* "קידום הכרה חוקית במנגנון הסכמי קדם נישואין למניעת עגינות" - סבבה אגוזים ופתרון מצויין לכל הדעות. אלא מה - לא צריך את הכנסת או את יאיר לפיד בשביל זה. המדובר במנגנון ידוע ומוכר, המיושם בפועל, ואף זוכה לעידוד על ידי המערכת הרבנית. זה בדיוק מסוג הפתרונות המוצאים פתרון למקרים חריגים ובעייתיים במסגרת המערכת תוך שהם מותירים את שאר העיוותים על כנם.

* "תיקון אי השוויון המובנה בדיני המשפחה באמצעות הקצאת משאבים לתרגום הידע האקדמי והמעשי לכדי חקיקה". מי שיתרגם את זה לעברית מדוברת יקבל פרס ישראל לחלקלקות. במקום להגיד "תיקון אי השוויון המובנה בדיני המשפחה באמצעות ביטול מערכת בתי הדין הדתיים ומיסוד נישואים אזרחיים", הוא אומר את הדבר הזה. לפיד - לי יש ידע אקדמי שאומר שכל עוד אזרחי ישראל כפופים למערכות דינים פטריארכליות מימי הביניים יהיה אי שוויון מובנה בדיני המשפחה. עכשיו תתרגם את הידע הזה לכדי חקיקה.

* "הטלת חובת קידוד ופרסום של פרוטוקולים, החלטות ופסקי דין בבתי הדין הדתיים ובבתי המשפט למשפחה לשם ביקורת, מחקר ופיקוח". זה הסעיף המפחיד. הפרוטוקולים של בית המשפט למשפחה חסויים והדיונים נערכים בדלתיים סגורות. וזה על פי החוק הישראלי המתקדם ולא על פי החוק הדתי. ויש לזה סיבה מאוד טובה. אני צריך שכל מי שמקליד "מוישה כהן" בגוגל יראה את הדיונים במשפט הגירושין שלו בו האשימה אותו גרושתו בקיום יחסי מין עם העז של השכנה? ויש להזכיר שרבים מהדיונים האלה עוסקים בנושאים הכי רגישים שנוגעים לקטינים. רוב הדיונים האלו חסויים על מנת להגן על הפרטיות. לא שמעתי מלפיד סיבה טובה למה זה לא צריך להיות כך.

* "אכיפת נורמות עבודה והספק בבתי הדין הרבניים שימנעו את הסחבת הקיימת בבתי הדין ויאפשרו לבני הזוג לצאת לדרכם החדשה בלוח זמנים סביר" - שוב בתי הדין הרבניים. אני מבין שאצל השרעיים הכל סבבה אגוזים? ועוד משהו. הבעייה זה הספק העבודה? אם הם יעבדו בשבע עשרה משמרות מסביב לשעון זה יפתור את בעיית העגונות? זו בעייה שנובעת מהספק עבודה או מכפיפות לדין תורה? ומאיפה שיש שם סחבת? יש נתונים? לא שאני לא חושב שיש שם סחבת, אבל מה שהוא בעצם אומר זה להקצות לשם עוד ועוד משאבים, במקום לנסות לפתור את הבעיה פתרון יסודי, כמו למשל לבטל את הכפיפות של תושבי ישראל למערכת הזו.

* "קליטת נשות מקצוע, טוענות רבניות, רשמות, עובדות בדרג המנהלי ומורות הלכה לבית הדין הרבני". עד כמה שאני יודע זהו פתרון לבעייה שלא קיימת. טוענות רבניות יש, ובכמות רבה. הן מתקבלות היטב בבית הדין. למיטב ידיעתי בבית הדין הרבני אין רשם. זהו תפקיד הקיים רק בבית משפט. איני מבין במה קליטת "עובדות בדרג המנהלי" תפתור את הבעייה, וכיצד הדבר יסייע ולו לפתרון מקרה אחד של עגינות, כי כידוע העובדות המינהליות לא נותנות פסקי דין. מהן "מורות הלכה" בהקשר הזה איני יודע בדיוק, אבל הדין מעניק מעמד רק לדיין שמונה על ידי המועצה למינוי דיינים. כמובן שלפיד יכול לומר בפירוש שהוא בעד מינוי דייניות לבית הדין הרבני, ולבתי דין דתיים אחרים, אבל זו כבר אמירה שהיא מעבר ליכולתו, כפי הנראה, כי זו תהיה מהפכה של ממש, ולא מילים.

* "שריון מקומן של נשים בוועדות למינוי דיינים וקאדים ובאסיפה הבוחרת את הרבנים הראשיים לישראל". זה דווקא סעיף סבבי, כי דבר ראשון הוא מכיר גם בכך שיש קאדים (אם כי כנראה הכל בסדר איתם פרט לכך שהם נבחרים על ידי גברים, שאם לא כן היו מוזכרים כבר בסעיפים הקודמים). ושנית בהחלט יש כאן צעד חשוב מבחינה הצהרתית ומכל בחינה אחרת. עם זאת גם הסעיף הזה הוא לא איזה משהו מאמם, שיאיר לפיד המציא. גם אורי אורבך מהבית הלאומי קידם הצעת חוק זהה בכנסת הקודמת ביחד עם חברות הכנסת זוארץ, גלאון, חוטובלי וליף. איך אני אומר בעדינות - אם הבית הלאומי בעניין, זה לא יכול להיות ממש ממש פורץ דרך מבחינת יחסי דת ומדינה.

* "קידום חקיקה לפתרון מצוקת המתגיירות והמתגיירים". נפלא! איך לא חשבנו על זה? זה כמו "קידום חקיקה לפתרון מצוקת השכבות החלשות" או "קידום חקיקה לפתרון מצוקת הקשישים". מהי המצוקה? איך החקיקה תפתור אותה? ללפיד פתרונים. אולי המדובר למשל בהכרה בגיור רפורמי? או סתם ביצירת מנגנונים במדינת ישראל שלא ממש יהיה איכפת לאזרח אם הוא 'גוייר כהלכה' והדבר לא ישפיע על זכויותיו? לא נראה לי. אחרי הכל המדובר ביאיר לפיד.

בקיצור - יאיר לפיד יודע שיש בעייה. הוא לא יודע בדיוק מהי. לדעתו היא הבעייה שיש מספר אלפי מסורבות גט בגלל שהדת היהודית נותנת את מעמד 'המגרש הבלעדי' לגבר בנושאי אישות. להוציא את הדת מהמשוואה, לא בא בחשבון. הוא לא מדבר על זה, ולא חושב על זה. אז מחפשים פתרונות קוסמטיים. שיהיו עוד פקידות במערכת בתי הדין הרבניים.

יש בעייה, והבעייה היא של כלל אזרחי ישראל, יהודים ומי שאינם יהודים. הבעייה היא שכלל אזרחי ישראל כפופים למערכת בתי דין דתיים שדנים לפי חוקים ארכאיים ופטריארכליים. מי שרואה עצמו כליברל הבא לקדם אג'נדה אזרחית צריך לדבר במילים ברורות ופשוטות על המערכת הזאת. יאיר מסתובב סביב לעניין, ומשתמש במילים כמו 'ברית הזוגיות' (במקום נישואים אזרחיים) או "קידום חקיקה לפתרון המצוקה". הוא מפחד.

גם אני במקומו הייתי מפחד. מי שמתיימר לכנס אליו את כל ה'ישראלים' אסור לו לפספס חלק מהם באיזו אמירה שתשתמע ממנה עמדה שנויה במחלוקת בנושאי דת ומדינה (פרט לכך שהחרדים הפרזיטים לא עובדים ולא לומדים לימודי ליבה ולא מתגייסים לצה"ל. את זה קל מאוד להגיד. אף חרדי לא יחשוב ממילא להצביע בעדו, ולמצוא קורבן ולהסית נגדו תמיד עובד). אחרים פחות מפחדים. המצעים של העבודה, מרצ וחד"ש  מדברים בפירוש על נישואים אזרחיים, והפרדת הדת מהמדינה.

בקיצור - למי שרוצה הפרדת הדת מהמדינה לא ממש כדאי להצביע לפיד. הוא יקבל MORE OF THE SAME, רק עטוף ברטוריקה הלפידית הסמיכה, שממש מייגע היה לנתח אותה. אבל מצד שני, הוא יודע איפה הכסף. אז אולי כדאי בכל אופן להצביע "פה"? זה יקדם חקיקה לפתרון המצוקה. באחריות.