הבלוג של אבו אלמוג

אני חולה, וגם הילדים. היום הזמנתי מישהו מטבריה, שהיה מאוד לחוץ להגיע אלי ולקבל ממני איזה תיקים, אז סחבתי את עצמי למשרד, וברגע שהגעתי הבנתי שזה לא ילך, ושאין כל כך עם מי לדבר מהצד שלי של השולחן. אז הפלתי את הטבריאני על אחותי, והתקפלתי. לקחתי איתי את התיק המעניין של א' לכתוב סיכומים, אבל התנור והבית והעצלות מצווים עלי להשלים את המשימה הזו בכל מועד אחר עד המועד האחרון שחל בערך עוד שלושה שבועות. אז שמתי את התיק בצד ואני כותב כאן. זה הרבה יותר קל כי לא צריך לחפש פסיקה, ואם משהו ממש מאמם אז אפשר לכתוב שהוא ממש מאמם. אז בונ'ה - שמעתי היום ברדיו שיר ממש מאמם!

את קרולינה אני לא סובל. האחיות נחמה עשו לי רע, וכל המוזיקת עולם או מה שזה לא יהיה שהיא עושה זה כל כך לא אני בכל כך הרבה רמות שהייתי יכול לכתוב על זה פוסט שלם, אבל אני לא, כי היום שמעתי ברדיו את הביצוע שלה ל'ולא היה בינינו אלא זהר', וזה ביצוע ממש מושלם שבא לבכות, והיא ישר קיבלה חנינה על 'So Far' וכל אלה, ותאמינו לי שעד היום סבל רב סבלתי ממנה, מקרולינה.

ולא היה בינינו אלא זהר הוא השיר הכי אהוב עלי בעולם אולי. וכבר כתבתי כאן על השיר הזה (בפוסט שנקרא "הלוואי" שהתפרסם ב-19/10/2011, ועסק באופן תמוה משהו בגלעד שליט, ביבי ובועז שרעבי), אז אני אצטט את עצמי. כי אני אוהב את הכתיבה שלי, ובטח לא כולם קראו, ומי שקרא לא זוכר, וכוסאומו - זה כל כך "מחולל האמרות של אבו אלמוג", כולל האיזכורים לסבנטיז, והרחמים העצמיים, עד הניואנס האחרון:

"אז דבר ראשו, השיר הזה יצא ב-1970 ובטח הרדיו ניגן אותו המון בשנים הראשונות של החיים שלי. זה שיר ענק. יש בו המון דברים אמריקאים מהתקופה הזו, מין בלוז / ריתם אנד בלוז כזה, והחצוצרות הללו בפתיחה זה אפילו קצת רוק מתקדם, והביצוע הקולי הגדול מן החיים של צילה דגן שמתעלה על ההפקה והליווי והקצב ונותן את החותמת הסופית. המון דרמה, אבל גם המון אינטימיות. והמילים! שפתיים יישק. לאה גולדברג בגדולתה. עזבו את הסיפור האישי של גולדברג שכנראה מסופר כאן בצורה רומזת ועדינה. מי לא הרגיש פעם 'ולא היה בינינו אלא זהר', תחושה כל כך מדוייקת ועדינה, שאני יכול לחבר לכמה רגעים מסויימים מאוד בחיים שלי בחיבור של מאה אחוז. ואם כבר אז הקטע של 'עד מה מאוד שחקת באמרי כי את השחר הענוג כפרח, אקח ואשמרנו למזכרת, ואשמרנו בין דפי ספרי." המאהב האינטלקטואל, המרעיף על מושא התשוקה היפה להכאיב אבל הסתום בלחץ מטאפורות נשגבות, וכל מה שהוא יכול לקבל בחזרה זה צחוק. איך אומרים - Been There, Done that. (הכוונה לא אליך כמובן. את הבנת את כל מה שאמרתי לך. באמת! זרמת עם המטאפורות שלי כמו שצריך. זה האחרות.)"

או קיי. אז קרולינה מבצעת את השיר הזה. ממש לא רע! הליווי קצת יותר קופצני, ועדיין שומר על נגינת האורגן האגרסיבית, שהופכת למעין מוסיקה הודית בפזמון. אבל לא הודי כבד, ולא שאנטי כזה של מטיילים ישראלים בגסטהאוס בגואה, שזה תת תרבות שאני לא סובל. יותר ביטלס, אם בכלל. וזה בכלל נחמד, וקרולינה יודעת לשיר, מה לעשות, ואיבדה גם חלק מהמניירות. מתכתבת המון עם הביצוע של צילה דגן מ-1970, אבל עושה לו גם הרבה כבוד. כמו שצריך. ניגשת לקלאסיקה בלי בושה, מסתכלת לה בעיניים, ועושה מה שהיא רוצה, פחות או יותר. סבבה.

היא איחדה גם את "ולא היה בינינו אלא זהר" עם שיר אחר של לאה גולדברג. "שיר אהבה מספר עתיק" שהוא הרבה פחות מוצלח לטעמי. ראשית, הוא מפורש יותר, כואב יותר, ופחות מרומז מ"ולא היה בינינו אלא זהר", שנית, הוא מדבר על סיטואציה שונה לגמרי, ושלישית, וחשוב, "ולא היה בינינו אלא זהר" זה כל כך כפר מזרח אירופי, עד אחרון פרחי ניצת התפוח. לעומת זאת "שיר אהבה מספר עתיק" זה כל כך המרתף של הספריה הלאומית בירושלים באוגוסט בלי מזגן. "דמי יבש ברוח הקדים". הדם של מי לא, בעצם. כאן, באשחר, אגב, לדעתי שלוש או ארבע מעלות. חתיכת חורף סידרו לנו, ועוד מעט אני צריך לצאת לאסוף את ש' מצומת יגור, גוסס או לא גוסס. בקיצור, שני השירים האלו לא מסתדרים, אבל קרולינה די משדכת אותם יפה, ומעניין לראות איך היא מלבישה את המנגינה של "ולא היה בינינו אלא זהר" על "שיר אהבה מספר עתיק" שכתוב במקצב שונה לחלוטין. זה יוצר שורות קצת מלאכותיות כמו "לבי שפל מאוד והאיילת" (לא עוד תרעיף בבוקר פז ותכלת...) אבל זה יוצא סבבה ותודה לך קרולינה. לא חשבתי שאני אכתוב את זה. הנה כתבתי.

טוב, אני אביא רק קישור לשיר של קרולינה, כי בכל אופן חנינה וזה אבל זה הבלוג שלי, ואני עדיין לא מת על הפרצוף שלה, וכאן אני אשים שיר אחר של מישהי שנקראת הופ סנדובל, ומכונה מזי סטאר, ולדעתי לא משמיעים אותה מספיק ברדיו או בכלל, והיא גם נורא יפה, אז הרווחתם.

בניגוד למה שאפשר לחשוב אני לא מבלה 24 שעות ביממה בהרהורים על יאיר לפיד. אבל המעט זמן שאני כן מבלה הוביל השבוע למשהו מדהים. טוב, היו לי חמש דקות פנויות במשרד, ובדיוק גם ראיתי את הראיון של ב. מיכאל שמספר איך החליט לפיד שקופרניקוס הוא פילוסוף יווני קדום. אז כתבתי את הדבר הבא, שהוא מחולל אמרות יאיר לפיד:

זה "מחולל יאיר לפיד" די סטנדרטי, שמתבסס פחות או יותר על הנטייה שלו לניים דרופינג, ועל כמה דברים אחרים שמזוהים איתו. אפשר לעשות בחמש דקות אחד כזה לכל כותב. הנה למשל האחד שלי, מאוד בסיסי:

בונ'ה           שיטת המילט הזה                סבבה אגוזים                 שכן של אחותי המתנחלת

תראו   כל ה  שער הצהוב הזה            זה   ממש מאמם     אם אתה  דובר בלשכת נתניהו

צ'מעו          מעצרים המנהליים האלה        ממתק אמיתי                 דוס פלורליסטי מאשחר

                           מעריץ שוטה של דאהר אל עומר                      לראות את הגליק הגדול

אבל למי שהוא         בקיא באמת בכתבי יירגן הברמס     קצת קשה     לסתום את האף ולהצביע עוד פעם עבודה

כבר אחרי ניתוח הגדלת החזה לזרום עם הקטע הזה

אילתור של רגע, נכון? כל מי שיש לו סגנון מובהק פגיע לזה. אני יכול לעשות אחד כזה לכמה מהמגיבים והקוראים כאן, למשל לטליק, או שיר דמע, אבל בדרך כלל הם יוצאים רעים קצת, אז נוותר. בקיצור חשבתי אם להריץ כאן פוסט, או להעלות את זה לפייסבוק, והחלטתי על פייסבוק כי רציתי שהנושא של עדנאן חאדר יישאר עוד כמה ימים כפוסט הראשי אצלי. חשבתי שזה מאוד יצחיק את שלושת החשודים הרגילים, ואולי יהיו לזה שני לייקים ושני שיתופים, ושאיריס תגיד על זה משהו, ואביעד יעיר על זה שקופרניקוס הוא באמת פילוסוף יווני. לא עבדתי על זה יותר מדי. רואים גם שלא הורדתי את הקווים האדומים של מתקן השגיאות בוורד, שמשום מה לא מכיר את צ'אק נוריס... הדפסתי בדקה, אחרי כן הפכתי לקובץ עם פרינט סקרין, והעליתי לפייסבוק. נורא פרימיטיבי. שתי דקות עבודה, כולל לחשוב על הטקסט.

זה עלה לרשת בערך באחת. בתוך שתי שניות רוני העירה שזה מצחיק, ואביעד שיתף. אבל זה היה צפוי. אחרי כן עבדתי עוד קצת בעבודה האמיתית שלי, ובשתיים הלכתי לארוחת צהריים וחזרתי. היו לזה כבר בסביבות שמונים לייקים, ושלושים שיתופים. בשעתיים בערך. אז הבנתי שמשהו מטורף כאן. בתוך עשרים וארבע שעות לדעתי זה נחשף לאלפי אנשים. בהתחלה רק לחברים שלי. אחרי כן לחברים של חברים, אחרי כן לחברים של חברים של חברים.

אתמול בבוקר כבר היו בסביבות מאתיים חמישים לייקים ושמונים שיתופים. היום זה כבר התייצב על שלוש מאות לייקים ומאה שיתופים בערך -

די מטורף, לא? אבל זו רק ההתחלה. "סטטוסים מצייצים" העלה בתוך כמה שעות גירסה משלו, שזכתה ל-420 לייקים ו-76 שיתופים. אבל הכי מטורף זה שתוך 12 שעות קמו שני אתרים שהפכו את ה"מחולל" למחולל אמיתי, ונורא מצחיק אחד היה לפי הטקסט שלי בדיוק והשני הוסיף לו. אני די בשוק. דרך אגב כל הרשת מלאה בדבר הזה, באזכורים בבלוגים ואתרים שנוגעים לתרבות האינטרנט. עידו קינן רצה לכתוב על זה ב-חדר 404, אבל כנראה זה לא יקרה בגלל שהחבר'ה באתרים האחרים הקדימו אותו (כי הוא ביקש ממני רשות והם לא, אבל אני לא כועס עליהם).

עכשיו אני סלבריטאי רשת אמיתי - או לפחות הייתי עד שהדבר הזה פג תוקפו. עכשיו יש לי עשרות הצעות לחברות מכל מיני אנשים שאני לא מכיר, אבל יש לי עיקרון לאשר רק את מי שאני באמת ראיתי פעם בחיים האמיתיים, או יש לי איתו קשר וירטואלי חזק במקומות אחרים. טוב, קובי ניב הציע לי חברות, וגם כתב שזה "מצחיק", אז הורדתי את הכובע ואישרתי, כי בכל אופן קובי ניב.

אז מה למדנו מכל זה?

זה שיעור מאוד בסיסי בממטיקה. זה נראה לי מם של עשרים וארבע שעות כזה. כבר עכשיו זה די מת. זה התפוצץ ונעלם. אבל ההתפוצצות שלו הייתה אדירה. סיפרתי לחבר בדיחה, ובתוך עשרים וארבע שעות נחשפו אליה אלפי אנשים. אם אי פעם פיקפקתי באמיתות של כל הדברים הוויראליים האלה, וחשבתי תמיד שיש איזו יד אינטרסנטית שבוחשת, אז ממש לא. זה קורה באופן טבעי, וכשזה קורה, ואתה עוקב אחרי זה זה מדהים.

אה, ויאיר... כנראה שכל מה שקשור בו מעניין אנשים, וכנראה שהוא מעורר רגשות עזים לשלילה או לחיוב. אין לי מה להגיד חוץ מזה שעד עכשיו מי שהקיש "יאיר לפיד גל אמיר" בגוגל קיבל רשימות שנוגעות לתקופה שאני הוצאתי לאור את "השלישית בשורה השנייה" והוא את "האישה השנייה", והם הגיעו ביחד לכל מיני ספריות ציבוריות. עכשיו מי שיעשה את זה (ואין לי מושג למה), יקבל את הלפידומט. גם המילה הזו שלא הייתה קיימת לפני יומיים זוכה כבר ל-564 תוצאות בגוגל...

נדאמתם? התאממתם? לא נורא. אני רוצה להזכיר לכם אמרת כנף שמייחסים לפסל הרומאי פלטיפוס, אבל בעצם אמר אותה אריק שרון לפני שחצה את התעלה: "עדיף לאכול את השמנת עם התותים בעוז רוח מאשר לחטוף מכות מצדוק טייסון בלי בושה." מה, לא? טוב, ביי. 

בניגוד למה שמשתמע מהכותרת אני לא ממש אוהב את עדנאן חאדר. זאת אומרת הכותרת 'מבכירי הג'יהאד האיסלמי בגדה' כבר יוצרת אצלי אנטגוניזם מסויים, כי הג'יהאד האיסלמי זה החבר'ה האלה שפוצצו אוטובוסים בעיר עפולה היפה שלי, ואלה שנשאתי נגדם נשק בחומת מגן, ואין יותר מדי אהבה שמתבזבזת בינינו, באמת שאין. גם התמונה - זקן עבות ומשקפיים אינטלקטואליות יוצרת איזה בעייה, כי פייר, האופנה הזו של הזקן הפונדמנטליסטי, אף פעם לא ראיתי יהודי או ערבי שמסתובב איתה שיצא ממנו משהו טוב, וגם אופנת הלבוש של הגב' חאדר, כשהצטלמה לכתבה של גדעון לוי, איך לומר, מעלה חשש באשר ליחסו של מר חאדר לפמיניזם הרדיקלי, שאני תומך בו בכל ליבי.

מסתבר שמישהו בשב"כ חושב כמוני, ולכן האדון חאדר מבלה את זמנו כרגע במעצר מנהלי, ולא בביתו בכפר עראבה שבשומרון, כשהוא מנסה לפתות את רנדה להסיט את קצה הרעלה. ומאז, מזה למעלה משישים יום שובת מר חאדר רעב. שביתת רעב נכנסת לשלב הבלתי הפיך, שפירושו מוות, אחרי שבעים יום. למר חאדר נותר מעט פחות משבוע לחיות.

אז תתפלאו, אבל עכשיו עדנאן חאדר לא נלחם את מלחמתו של הג'יהאד האיסלמי, אלא של הדמוקרטיה הישראלית. התרומה שלו לדמוקרטיה ולמדינת ישראל כרגע היא אדירה. הוא נלחם את הקרב שלי ושלכם, כדי שבמדינה שלנו לא ייעצרו אנשים ללא משפט. 

אם לשב"כ יש הוכחות שהאדון עשה משהו לא תקין, בבקשה להעמיד אותו למשפט. אם אין הוכחות, שישוחרר. זה נורא פשוט ונורא אלמנטרי.

טוב. אז בואו נחשוב מה אפשר להעלות נגד הטיעון הזה. יאיר לפיד (בקרוב, בקרוב יתפרסם הפוסט השלישי. אולי בשישבת. אם יהיה כוח) היה אומר - "אני תמיד תומך בעמדת מערכת הביטחון". מה שמשתמע מזה הוא שאם מישהו בשב"כ חושב שצריך להחזיק את חאדר מאחורי סורג ובריח אז יש לזה סיבות טובות. זה טיעון טוב למי שיש לו מנת משכל של יאיר לפיד. כל השאר מתבקשים להפעיל את התאים האפורים, וגם את חוש הביקורת של אזרח חופשי במדינה דמוקרטית. אני לא אומר שהם תמיד טועים, ושלגמרי אין להם קייס, לאנשים הטובים בשב"כ. יכול להיות שיש שם תיק עם מלא דברים טובים שחאדר מתכנן, שמתבססים על מקור חסוי שלא רוצים לשרוף. אני לא אומר שהמדובר בשה תמים. לא אומר שמפלילים אותו. אני רק לא רוצה להשאיר את שיקול הדעת לגבי חירותו, וכרגע חייו ומותו בידי פקיד. אני רוצה שיחליט בעניין שופט, על סמך ראיות בהליך משפטי. נורא פשוט. ואם אין ראיות כאלה, אז שיישאר בחוץ, ואם הוא הולך לעשות משהו מאוד רע, אז שמישהו ייקח אחריות, ויחליט מה עדיף, לקחת את הסיכון שיישאר בחוץ, או לשרוף את המקור. כי במדינה דמוקרטית לא עוצרים בלי משפט, ולא אוסרים ללא הוכחות קבילות. ואתם שב"כ והדבר העיקרי שאתם מגינים עליו זה הדמוקרטיה הישראלית, אז תתמודדו עם זה.

אני לא רוצה לדבר על מידת הטמטום שבלקיחת הסיכון שחאדר ימות בעודו במעצר. על הנזק הבינלאומי שייגרם לישראל, ועל התסיסה שזה יגרום בשטחים, כי מה שאיכפת לי זה החיים של חאדר (למרות שאני די בטוח שלו קצת פחות איכפת מהחיים שלי), ושיקולים מהסוג הזה הם משניים בחשיבותם. אבל בכל אופן - יש לי מין הרגשה כזו שהנזק שחאדר יגרום במותו גדול יותר מכל נזק שהיה יכול לגרום בחייו.

מה יקרה עם הפוסט הזה? כלום. ממש כלום. יקרא אותו מי שיקרא, יהיה טוקבק אוהד וטוקבק משמיץ. ואחרי כן חאדר יחיה, או ימות (הוא לא ישוחרר, זה די בטוח). ואחרי כן זה יזלוג מהשטחים לישראל. כמו שכל דבר זולג. הרי כבר הפעילו את הכלי הזה נגד כהניסטים בעבר, כשהעמדה הזו נחשבה מסוכנת ומוקצית מחמת מיאוס. אז יפעילו את זה בהתחלה נגד תא נוראי של איזה ערבים ישראלים שתכננו איזה משהו זוועתי, ואחרי כן נגד מנהיגי התנועה האיסלמית, ואחרי כן נגד תומכי עזמי בשארה, ואחרי כן... ואחרי כן... ואז זה יגיע ליהודים, אבל רק לנורא נורא שמאלנים, ואחרי כן לפחות שמאלנים, ואולי גם לאיזה ימני שעשה קולות שהממשלה לא אוהבת. ובסוף כשיבואו לקחת אותי ואתכם, זה כבר יהיה מאוחר מדי. צריך לעצור את זה עכשיו. צריך לעצור את זה בעדנאן חאדר.

ישוחרר עדנאן חאדר. עכשיו.