מסרב להתלהב. לא שהיא לא יפה. היא מאוד יפה. אני רק חושב שאנחנו חייבים להם יותר, לעולים מאתיופיה. אלו שנזרקו לנישה הכי שולית בחברה הישראלית. שמופלים על בסיס יום יומי. שסובלים מתופעות איומות של גזענות חשוכה. אז אני מסרב להתלהב. לא מהקצין האתיופי ולא מהקצינה האתיופית ולא מעורך הדין והרופא, ועורכת הדין והרופאה. אלו עלה תאנה דק למדי על ערווה גדולה מאוד. אבל זה לא זה. זה בכלל לא זה.
זה עצם ההשתתפות בתחרות 'מלכת היופי'. מוסד ריאקציונרי, מפלה, שוביניסטי, שהגיעה העת להעבירו מן העולם. מוסד המציג נשים לראווה כאילו היו חפץ. אם זו ההכרה שלה זקוקה העדה האתיופית אז לא תודה. ודווקא בהקשר הזה של זכויות האישה יש מה להגיד. למשל בנוגע לכפייה של זריקות למניעת הריון לאתיופיות, אירוע מזעזע שיש ממנו ריח של אאוגניקה גזענית משנות השלושים (לאו דווקא בגרמניה. גם ארצות הברית ושבדיה חטאו בחטא הזה). יש גם הרבה מה לומר על הנתון המזעזע והידוע לכל ש-30% מהנרצחות על ידי בן הזוג הן בנות העדה האתיופית. האם הכתרתה של יטאייש איינאו ל'מלכת היופי" תקטין ולו במעט את הנתון הזה? אני חושב שלא. אני חושב שטקס מלכת היופי הוא אישרור ואישוש שנתי לסדר הפטריארכלי הרווח בחברה הישראלית, סדר המוביל בסופו של דבר לתופעות של אלימות כנגד נשים. תופעות שהשוליים הקיצוניים שלהם היא רצח נשים על ידי בן זוגן. לא. יטאייש איינאו אינה אשמה בדבר. היא גדלה בחברה ובתרבות שרוצה לקחת אותה במסלול הידוע והמוכר לכל שבו משאת הנפש היא "אני גם רוצה לעסוק בדוגמנות, כי בשבילי זו שליחות לייצג את הגוונים השונים שיש בישראל. בארץ אין מספיק דוגמניות עם צבע עור כהה". היא אינה יכולה לחשוב מחוץ לקופסה הפטריארכלית. מעטים מאיתנו יכולים. גם אני איני יכול, לפעמים.אבל אני מנסה. ואני איני מציג את גופי לראווה כאילו היה חפץ - גם בהנחה שמישהו היה חפץ לחזות בגוף הזה, הבלה מזוקן.
ועדיין - דווקא המשפט האחרון "זו שליחות לייצג את הגוונים השונים שיש בישראל. בארץ אין מספיק דוגמניות עם צבע עור כהה" הוא מקומם. כי מתחת לעורה הכהה, היא עדיין מנציחה את דימוי הגוף של ה'דוגמנית'. היא עדיין עומדת בסטנדרטים שקובעת התעשייה. מבחינת המשקל, מבחינת יחס השומן בגוף (BMI), מבחינת הגובה, מבחינת הממדים. דימוי, שמה לעשות, רק חלק קטן מהאוכלוסייה יכול לעמוד בו. דימוי שנשים עושות לעצמן דברים נוראים בשביל להגיע אליו. לא, לא מעניין אותי צבע העור. החברה הישראלית למדה לקבל דוגמניות, שחקניות, בדרנים ובדרניות בעלי צבע עור כהה. זה אינו מהווה מכשול. אני כבר רואה את הנישה בפרסומות. אלו המקומות שאנחנו מקבלים בברכה בעלי צבע עור כהה. יש מקומות אחרים שאיננו מקבלים אותם בהם. אבל דוגמניות? דוגמניות כהות עור יש הרבה. אבל הייתי רוצה לראות מלכת יופי עם BMI של עשרים ושמונה. או בגובה של מטר ושישים. או עם חזה קטן. משהו שחורג מהקופסה של 'מלכת היופי' אבל יש בו, למרות זאת, יופי אמיתי. משהו שילדה בת 12 יכולה להסתכל עליו ולהגיד - אמא שלי כזו, אז גם אני כנראה אהיה כזו, אבל זה כל כך יפה!
אז מזל טוב ליטאייש. תהני משנת המלכות שלך. ומקריירת הדוגמנות. ומהפרסומת לשוקולד (נשמע גזעני, נכון? תחשבו על טיירה בנקס והרוזזזמרי. זו הנישה.) ומהחבר הכדורגלן. זה מגיע לך, ביושר. ושיהיו לך חיים יפים. עכשיו כבר די בטוח שלא יפלו אותך בקבלה לעבודה. ושלא תקבלי זריקות שמטרתן למנוע ממך להביא לעולם עוד כמוך. אני רק שואל את עצמי אם מה שעשית אתמול זה צעד קדימה בדרך למדינה שבה גם לקרובת המשפחה שלך שהיא קצת יותר שמנמנה ממך וקצת יותר נמוכה ממך זה לא יקרה. ואני יודע שלא.
אז נסיים בשיר של אסתר רדא. לא בגלל שהיא אתיופית. לא רק בגלל שהיא מוכיחה שהיא משהו מעבר ל'אתיופית היפה', בכישרון אדיר למשחק ולשירה, אלא בגלל שהיא פחות או יותר אחד הדברים הכי יפים והכי מרעננים ששמעתי בזמן האחרון. ממתק אמיתי. סוף שבוע טוב לכולם!
אז זהו. אני תלמיד מחקר מקדים לתואר שלישי באוניברסיטת חיפה.
נרשמתי, שילמתי, הלימודים מתחילים ביום ד' הבא.
כמה זבובים בשמן המשחה -
ראשית, כנראה שהתחלתי את כל הפרוצדורה מאוחר מדי, כך שנותר רק מקום בסמינריון על דיני חדלות פרעון. טוב. זה דווקא דבר שאני מבין בו, אבל עד כמה שאני מבין העיסוק האקדמי בחדלות פרעון שונה מאוד מהעיסוק המעשי שלי כעורך דין, הכולל לרוב שימוש יצירתי במקל של טוריה על פיקת הברך של חדל הפרעון. אולי אביא לסמינריון תובנות מהעולם המעשי. בכל אופן, ש' המזכירה של התארים המתקדמים הבטיחה לי שתשים עין אם מתפנה מקום בסמינריונים אחרים ששמתי עליהם עין.
מעצבן שצריך לשלם הכל ביחד ולא כמו בפתוחה בתשלומים באשראי. לא נורא. נדחקנו, הצטמצמנו, גירדנו, אחרינו.
לא מצליח להתחבר להיילרן, שזה המערכת הממוחשבת עם כל החומר של הקורסים, ואני מבין שיש שם חומרים שאני צריך לשבוע הבא. טוב, נציק למזכירה של החוג מחר בבוקר אחרי שאחזור מבית המשפט.
נורא מפחד. זה טבעי? זו פעם שלישית שאני עושה את זה. אבל מתרגש כמו בפעם הראשונה. מה כמו בפעם הראשונה. כמו בכיתה א'. עם הילקוט החדש והכל. אבל אני גם נורא נורא מפחד. כבר מעכשיו, שבוע לפני, יש לי פיק ברכיים. למה, בעצם? אולי זה לא בשבילי כל הסיפור הזה? אולי שלושה קורסים בסמסטר זה כבד מדי? אולי אני שכחתי כבר את כל מה שלמדתי בתורת המשפט בשנת 1988, והקורס 'סוגיות מתקדמות' הוא מתקדם מדי בשבילי? אבל ש' (האישה, לא המזכירה של החוג) אומרת לי ש'כל השטויות האלה זה בא לך בטבעיות'. נראה.
מסתבר שיש פרוצדורה שלמה כדי לקבל כרטיס סטודנט, ושצריך להיות נורא מקושר כדי לקבל תו חניה, אפילו שאני תלמיד לתואר מתקדם. אז בענייני חנייה אני בדרך כלל חונה בחנייה של פארק הכרמל והולך ברגל, שזה די סבבה מבחינת פעילות גופנית פחות סבבה אם יורד גשם או שאני ממהר. אבל כרטיס סטודנט? אשקרה מגיע לי אז למה אני צריך לחפש את הזאתי בחדר ההוא במרתפים האפלים ליד מה שהיה פעם פלפלת והיום קפה אגודה?
בכל אופן היה היום שמח ומבדח. סיימתי את כל ענייני ההרשמה שהיו נורא מסובכים נורא מהר. ואחרי כן קיבלתי כל מיני אישורים ובהיתי בהם. אחרי כן הייתה לי פגישה עם ו' בעוספייה, וזממנו מזימות על כל מיני דברים. אחרי כן הוספתי בפייסבוק את המקום לימודים שלי וכתבתי סטטוס וככה זה נהיה רשמי. אלמוג הייתה אומרת לי 'אבא אל תעוף על עצמך'. אבל אני עף על עצמי. הרגשה לא רעה. למרות שש' המזכירה הזהירה אותי שאני לא דוקטורנט אלא רק תלמיד למחקר מקדים.
אם כבר בנושא הדוקטור, התבשל אצלי כמה זמן פוסט על שמוליק קראוס. באמת אבדה גדולה. מוזיקאי אדיר, אבל כנראה בנאדם מתועב. אז כמה ימים חשבתי מה לכתוב, לא הייתי סגור, ומסתבר שנכתבו בנושא מיליונת'לפים פוסטים בכל מיני בלוגים, כך שאין לי מי יודע מה מה לחדש. אז הנה 'ד"ר יארינג'. כיף התקווה הטובה זה להקה די מאממת, גם כן שבנטיז עמוק כזה, וזה אחד השירים היפים שיש בו דוקטור. למרות שכמי שנשוי למי שאני נשוי אני חייב להסתייג בפומבי מהמסר הקורא לשימוש בסמים. מסתבר שד"ר יארינג הוא כנראה לא גונאר יארינג, מתווך שלום סקנדינבי כושל בתחילת שנות השבעים, אלא הדילר השכונתי. את הטריק הזה הם גנבו מד"ר רוברט של הביטלס ב"רבולבר". שיהיה לכולם לבריאות. סך הכל קראוס דוגמה לא רעה למה שקורה למי שמנסה את האסור האסור ההוא. בכלאופן, קראוס לא שר בשיר הזה, ועד כמה שאני יודע התפקיד שלו בלהקה היה להיכנס ללהקה, לריב עם כולם ולפרק את הלהקה אחרי שהוציאה שניים שלושה שירים. בכל אופן יש אוסף נפלא של קראוס שנקרא 'שישים שבעים', שזה מופיע שם יחד עם עוד שניים שלושה שירים של הלהקה, ביניהם 'אני בדרכי למוסד הסגור' האלמותי. אז ימתקו לך רגבי עפרך שמוליק. כל היתר - שיהיה לכם יום נפלא.
טוב, אחרי שהוכתרתי כ'לא בלוג הדעה הטוב ביותר' אני פטור לגמרי מלכתוב על מה שקורה בעולם. ובאמת, על מה אני אכתוב? על האינתיפאדה השלישית? שזה יהיה כמו הסנדק 3? שאחרי השניים הראשונים שהיו מצויינים באה נפילה? שסופיה קופולה איכזבה בתפקיד הראשי, והייתי רוצה לראות שם את וינונה ריידר? שאלי ואלאך בתור מאפיונר גוי זה בדיחה שהורסת את הסרט? שאנדי גרסיה קטן מדי לסחוב את זה על הגב? על המו"מ הקואליציוני? שמה שיוצא אני מרוצה? שאיזה ממשלה שלא תהיה לנו - ביבי ימין ימין חזק מרכז, או ביבי ימין חזק ימין מרכז מרכז או ביבי ימין ימין הזוי אופורטוניסטים, או ביבי אופורטוניסטים חרדים, אנחנו הולכים ליפול על הפרצוף בדיוק בתוך ערימת הבוץ של האינתיפאדה השלישית שלאף אחד מהנושאים ונותנים במשא הקואליציוני אין מושג איך להתמודד איתה? אז זהו שלא, ולא בא לי לכתוב על זה ואתכם הסליחה.
הלימודים שלי מתחילים בעוד שבוע בערך - תורת המשפט למתקדמים, עמנואל קאנט, ועוד סמינריון שאני לא סגור מה בדיוק אבל לא יהיה מלבב כי כל המקומות הטובים בדברים המעניינים נתפסו - והפרוייקט שלי עם אבו אבשלום דורש ריכוז ועיון ברמות שאני לא מסוגל אליהן, ואיתו ועם ל' שאני נורא אוהב ורוצה לקדם את ענייניה הסליחה, והשעה המתה מדי יום בין ארבע וחצי לחמש וחצי בבוקר עדיין מתה, אז נכתב די מעצמו רומן חדש בשם 'הנסיכה'. זה לא דורש מחשבה, זרם תודעה כמעט. יש כבר שלושים עמוד. זה פחות או יותר הנפח שמאפשר המשך. אז בין היתר ב'נסיכה' אחת הדמויות הראשיות היא טרנסג'נדרית גאורגית בשם ללינדה לליאשווילי. מה שמייד הריץ אותי ליוטיוב לחפש את "לולה" של הקינקס. אז שמעתי אותו שוב ושוב, ודי פירקתי אותו לגורמים. טוב - יש סופרת ספרדיה בשם לוצ'יה אצ'ווריה שחושבת שהם גדולים מהסטונס ומהביטלס. אני לא סגור על זה, וצריך גם להשוות לדקלון בשביל להיכנס לרשימה של הגדולים שלי, אבל בכל אופן, כבוד. אז שמעתי את 'לולה' איזה מיליונת'לפים פעמים, ופתאום שמתי לב לבנג'ו. אז הנה הגעתי לעניין. חמשת קטעי הבנג'ו הטובים ביותר בפופ וברוק.
הבנג'ו הוא לא כלי של רוק או פופ. הוא משהו עממי. מתאים יותר לבלוגראס או קאנטרי או פולק או כל הזוועות האלה שרק אמריקאים מבינים. אבל יש כמה מקומות שהוא לוקח את חזית הבמה, ואז זה די כיף גדול. גם לשמוע אותו משתלב ברקע, ולפעמים מפציע, כמו ב'לולה' הולך. אז נתחיל -
מה חשבתם? זה כמובן הדיואלינג בנג'וס מ"גברים במלכודת". לא ממש רוק, אבל קטע הבנג'ו הידוע ביותר שאני מכיר. 'גברים במלכודת' הוא אחד הדברים שהגדירו את שנות השבעים. אמרת 'גברים במלכודת' אמרת הסבנטיז. הקטע הזה הוא פחות או יותר מה ששרד מהסרט, שלא מחזיק מעמד עד ימינו, והתפרים, שהיו גסים למדי בשנות השבעים, נגלים לעין כיום בצורה יותר בולטת, אבל יש משהו בקטע הזה שהוא כנראה על זמני.
אז הנה 'לולה'. צריך כמה שמיעות כדי למצוא את הבנג'ו, אבל הוא שם. טוב. אצ'ווריה, עשיתי לך את היום, נכון? "Girls will be boys and boys will be girls". בישראל העתידית, זו של הבנטים הדתיים לאומיים - והסובלנות הבין מגדרית שלהם זה לא משהו שאפשר לכתוב עליו הביתה - והליברלים מבית מדרשו של לפיד - ראיתי את הבית שהוא גדל עליו. לא חזק בפמיניזם, ותנו לי לנחש שגם הקטע הקווירי לא נתקל שם בהבנה יתרה - צפויות לנו שנים קשות. נתנחם בשמיעה חוזרת ונשנית של לולה ושתיית צ'רי קולה. אה... זה לא הגיע לארץ. יש בזה משהו מתוק מדי לטעם הישראלי. כנראה.
הפתעה, נכון? בכל הקרדיטים כתוב שלנון מנגן שם בבנג'ו. אני מכיר את השיר הזה בעל פה קדימה ואחורה ולא זיהיתי בנג'ו, אבל שיהיה בסבבה. זו סתם סיבה להשמיע שיר כיפי. דרך אגב בגירסה המפורסמת, ששודרה בשידור חי שהיה השידור הלווייני הראשון בעולם לנון לא מנגן בכלום, סתם שר ומוחא כפיים עם יד אחת על האוזנייה. אבל זו גירסת האולפן. הבנג'ו מתחבא כאן. לנון ניגן בבנג'ו. אמא שלו שהייתה נגנית בנג'ו לימדה אותו. דרך אגב, כשהתחתנתי הדי ג'יי שאל איזה שיר אנחנו רוצים מייד אחרי החופה. ביקשנו את 'כשאהיה בן 64' כי זה היה המודל של הזוגיות שראיתי לנגד עיני עם זוגתי האהובה. הוא לא ממש שם לב, זכר 'הביטלס' אבל לא זכר מה, ושם לנו את 'כל מה שאתה צריך זו אהבה'. אז קצת התאכזבתי. כי אני חושב שבקשר זוגי צריך קצת יותר מאהבה. אבל יש לי את זה. כך אני רוצה לחשוב. נמשיך הלאה.
עוד אחד חמוד. סולו בנג'ו נחמד בסוף, של פיט טאונסנד מכל האנשים שבעולם. ה-WHO היו פעם גדולים. היום כל מה שנשאר זה בערך שירי הפתיחה למיליון ספינואפים של CSI. בפרק של 'שני גברים וחצי' שצוחק על CSI (כבר חצי שנה מתבשל אצלי פוסט שמקשר בין שני גברים וחצי, טרנס מאליק, ו'על טעם וריח', אבל זה דורש עוד עיבוד וקצת מחשבה ואולי קצת עראק. אולי היום אחרי מסיבת פורים) שמו את הסקוויזבוקס כשיר הנושא. האמת - לא משהו מאמם או עמוק במיוחד, אבל די כיפי. מריח מסקס, כמו כל שיר טוב. She goes in and out and in and out and in and out. טוב, אחרי שטאונסנד נחשד בפדופיליות גם השיר הזה איבד קצת קצת מטעמו, אבל עדיין סבבה. ועכשיו לממתק האמיתי - סבבה אגוזים - והנה -
מונגו ג'רי היו הלהקה המגדירה של הסבנטיז מבחינתי. תסתכלו טוב טוב על הקליפ הזה. על התסרוקות, והתלבושות, והשפמים, ופיאות הלחיים, וההעמדה, א מ א ל' ה. האמת - כיף ענקי, והייתי חוזר לשם בסבבה. אני נשבע שאני זוכר ואוהב את השיר הזה בתור תינוק. הבנג'ו לוקח כאן את מרכז הבמה, ובגדול, ומנצח. אבל מונגו ג'רי לא היו רק להקה של שיר אחד. הייתה להם איזו השפעה מטורפת על המוזיקה הישראלית. שיתוף פעולה עם גבריאלוב וקלפטר בימים היפים של ג'ריקו ג'ונס. אבל חוץ מזה כבר ארבעים שנה הם מוציאים עשרות אלבומים שנשמעים בדיוק ככה. אז מגיע לנו עוד אחד משלהם, ושיהיה פורים שמח! אז זאת גירסה די מגניבה ל"טוק טוק טוק על שערי מרום" שהיא כמובן הגירסה השנייה במגניבותה לשיר הזה, אחרי הגירסה של מאיר אריאל, ועולה בהרבה על גירסאות יבבניות אחרות כמו גאנס נ' רוזס, שצריך לאסור עליהם לשיר את זה. חקשמח!
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
