הבלוג של אבו אלמוג

עבודתה של ש' לוקחת אותה לעיתים למספר ימים מן הבית. אתמול, לדוגמה היה לילה כזה, והחלטתי לנצל אותו למה שכל גבר שאשתו נעדרת היה מנצל - מרתון 'בית הקלפים'. הסידרה הזו נועדה מלכתחילה לצפייה מרתונית, וכל פרקיה שוחררו ביחד על ידי חברת נטפליקס. אני איש 'יס' כך שהקלטתי את השידור היומי, ואתמול צפיתי בארבעה פרקים ברצף. בדיעבד החלטה אידיוטית כי הלכתי לישון בשתיים, וקמתי, כהרגלי, בחמש. אבל האימפקט של ארבע השעות האלו של פרנק אנדרווד הוא כמעט בלתי ניתן לתיאור, טלוויזיה במיטבה. אבל לא לשם כך התכנסנו כאן.

בעשר וחצי בערך נתן הטלפון שלי את הצלצול של המייל שהתקבל. בשעה הזו זה בדרך כלל ספאם, אבל הטלפון היה לידי אז הצצתי. זה היה מייל מהמנחה בתזה, ד"ר ג', המנטור שלי, שסיפר לי שזה עתה קיבל מייל ממערכת 'פוליטיקה' על יציאת הגיליון ובו מאמרי החדש. 

אצתי רצתי אל המחשב והנה זה שם - "הסדר העדה הדתית במשפט הישראלי כמנגנון של שליטה ומיון אתני". שמחה גדולה ואור גדול בחיי.

דיווחתי לקבוצת הדוקטורנטיות הסודית בפייסבוק - ששמעו ממני המון קיטורים על שלבי הלידה הקשים של המאמר הזה בדיוק - וחזרתי לפרנק אנדרווד. קמתי בבוקר - וזה עדיין שם. לא חלום.

קשה לתאר את התחושה. זה לא המאמר הראשון שלי שמתפרסם, אבל בהחלט החשוב ביותר עד כה. הנושא יהיה מוכר לקוראי הבלוג הזה, כמו גם חלק מהשמות המאוזכרים (במיוחד הערת השוליים המפנה למאמר של סלבוי ז'יז'ק בעמ' 50 למטה, שהייתי חייב להכניס, כי הבנאדם אליל וצריך לתת לו את הכבוד), אבל דרך הצגת הדברים האקדמית אולי תהפוך את הדברים לקשים מעט לקריאה, וגם אין קליפ וידאו עם שיר בסוף. לא מצפה שמישהו כאן יקרא מהתחלה ועד הסוף (אחותי, למשל, שהיא גם הבוס שלי כידוע, ומשפטנית מאוד מפולפלת, לא הגיעה מעולם אל מעבר לעמוד השלישי בשום טקסט אקדמי שכתבתי, ואני לא מאשים אותה).

אז מי שכן מקצועי וקורא את זה - המאמר הזה נותן איזו אסמכתא או ביסוס לכך שהרציונל לשיטת המילט אינו דתי כי אם אתני, זאת אומרת שכל העניין הזה עם בתי הדין הרבניים לא נועד כדי לאמלל את החילונים אלא כדי לשלוט בערבים. אמרתי את זה בכמה וכמה מקומות, ובין היתר היה לי על כך מעין ויכוחון און ליין כאן ממש ובעוד מקומות עם המומחה מספר אחת לדתות בישראל, תומר פרסיקו. אז אם זה נותן עוד לבנת לגו בבניין של מישהו, אז אפשר לקחת את זה עכשיו כאסמכתא, וחוץ מזה בפעם הבאה שמישהו יתווכח איתי אוכל לומר שיש מאמר שהתפרסם ב'פוליטיקה' שזה הירחון המוביל בעניינים האלה בישראל, שתומך ממש בדעה שלי.

אז אני כותב את כל זה כאן רק כדי שתדעו כמה אני שמח.

ואני נורא שמח.

איזה מורשת משאיר אחריו חבר כנסת? בתחילת שנות התשעים הייתי עוזר פרלמנטרי של שלושת חברי הכנסת בסיעת מפ"ם, צבן, ג'ומס ופארס. אלו הותירו אחריהם בקדנציה הזו המסויימת די הרבה חקיקה. כמובן שהצעות החוק הגדולות והפרוגרמטיות שהציעו נוסח נישואים אזרחיים לכל, השבת תושבי הכפרים איקרית וברעם, או - כמדומני - חוק לגיוס בחורי הישיבות, לא עברו, אבל ההצעות האלו היו עניין של הצהרה. בפועל הם עבדו מסביב לשעון, והותירו מורשת נהדרת של חקיקה, במיוחד תיקונים בחוקי הביטוח הלאומי, הגימלאות והקיצבאות לנכים מסוגים שונים, והחוק שאני אישית ערכתי וקידמתי עד שהפך לחוק חרות במדינת ישראל - חוק איסור אפליית נכים המלווים בכלבי נחייה - וגם אם אחיה עוד מאה שנה, לא אעשה טוב כמו שעשיתי בתרומתי לקבלת החוק הזה. על הדרך תמכו וקידמו בהצעות של אחרים, ומאותה כנסת זכור לי במיוחד התיקון לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה שהיווה פריצת דרך בזכויות להט"ב. הם היו שלושה תותחי על - טוב, צבן וג'ומס זה פרלמנטרים שקשה למצוא כמותם. חסיין קצת פחות בלט, מחנך צנוע וישר דרך מעכו, אבל במבט לאחור הוא שם בכיס הקטן ולוקח בהליכה כל חבר כנסת מהכנסת הנוכחית, כולל אלו שאני בחרתי בהם.

כך שמחוקק חרוץ ושקדן יכול להביא לשינוי. בהחלט. איזה שינוי? תלוי במחוקק. עדי קול, למשל, בכהונתה הקצרה, הצליחה כבר להיות חתומה על הישג היסטורי 'הצעת החוק ההזויה ביותר שאי פעם עברה קריאה טרומית'. המדובר כמובן בחוק המתיר לילד בן 10 לשנות את שמו. וכבר מעתה אני צופה שבתי האבות של המאה ה-22 יתמלאו ב'בובספוג כהן' ו'ג'סטינית לוי', אם כי בין אלו יצטרכו למצוא דרך לברר מי מהן קראה לעצמה על שם ג'סטין ביבר ומי על שם ג'סטין טימברלייק. אז מחוקק אובד דרך יוצר בדרך כלל  חקיקה הזויה. מחוקק חיובי ונמרץ יוצר שינוי לטובה. והגרוע ביותר הוא שקדן זדוני שכל מטרתו להזיק. או במילים אחרות, יריב לוין. לוין, האיש שמאחורי רבות מהצעות החוק הגזעניות והאנטי דמוקרטיות של הכנסת הקודמת (אלו שחברת הכנסת קול, בדאגתה לזכויות הילדים בני ה-10, לא הציעה לשנות, למשל), לא שוקט על שמריו. והנה, גם בכנסת זו הוא ממשיך להזיק, ולדעתי החוק הצנוע שהעביר הוא גולת הכותרת של מאמציו עד עתה, אם כי תמיד יש מקום לחשש שיתעלה עוד על עצמו.

המדובר בתיקון זניח לכאורה לחוק שוויון ההזדמנויות בעבודה (את נוסח החוק עצמו לא מצאתי, אבל הקישור מפנה להצעת החוק שעברה את הוועדה ואני מאמין שהיא זהה לנוסח שעבר כחוק) שמוסיפה נציגים להרכב הוועדה המייעצת כך שתכלול נציגים לציבור הערבי-מוסלמי, ולציבור הנוצרי. לכאורה, אך בזבוז קטן ושולי נוסף של כספי ציבור (וכל הגדלת מספר הנציגים בוועדה כלשהי הוא בזבוז של כספי ציבור), אך למעשה, תחילתה של דרך חדשה שעיקרה בידול הנוצרים מן המוסלמים, בטענה 'הם לא ערבים, נהפוך אותם לבעלי ברית שלנו'. 

ואכן בעקבות הקידום המשמעותי של נציגים בוועדה הזו (ישוע, על הצלב, לא אמר 'סלח להם, אלי, כי אינם יודעים את אשר הם עושים' אלא 'תנו לי נציגים בוועדה המייעצת לפי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה') יבואו עוד צ'ופרים - רישום נפרד בתעודת הזהות, ייצוג נפרד בשורה של מוסדות, ועוד, כיד הדמיון הטובה על ח"כ לוין. בכפפת משי זו חבוי אגרוף ברזל המופנה אל אלו שהם כן ערבים, ודתם, דת האישלאם, מעידה בהם, ואכן לוין מצהיר כי בניגוד לנוצרים הטובים יש את המוסלמים הרעים, כלפיהם ננקוט יד ברזל ואפס סובלנות.

יש בעולם סוציולוג חכם שנקרא איאן לוסטיק. בתחילת שנות השמונים בילה לוסטיק שנה שלמה בסח'נין, ולאחר מכן שב לאוניברסיטת האייווי ליג בה הוא כותב, וכתב שם את הספר הכי חשוב על ערביי ישראל שנכתב אי פעם, "ערבים במדינה היהודית". יש תרגום לעברית, מ-1985 מהוצאת מפרש. כל מי שקורא את הספר הזה (מתערב שיריב לוין לא קרא? או שאין מי שיתערב איתי על דבר כזה?) ואת יצירת המופת של מורי ורבי יואב פלד "זרים באוטופיה" מבין טוב טוב מיהם הערבים בישראל ומה קורה איתם. אז בואו נסכם את התזה של לוסטיק בכמה מילים - ישראל מפעילה כלפי הערבים הישראלים אמצעי שליטה סובטיליים, הארוגים במרקם סבוך בחקיקה ובמדיניות הממשלה. המטרה של אמצעי שליטה אלו היא 'לשלול מחברי הקבוצה המוכפפת את היכולת לפעולה פוליטית משותפת, למנוע מהם גישה למקורות כלכליים עצמאיים, ולחדור למקורותיהם למטרות מעקב וניצול משאבים.' אלו מבוססים על שלושה רכיבים - פיצול - בידודו של המיעוט הערבי מהרוב היהודי וחלוקתו לתת קבוצות. תלות - כפיית התלות ברוב היהודי למשאבים כלכליים ופוליטיים, וקואופטציה - השימוש בטובות הנאה לאליטות פוטנציאליות בשיטת המקל והגזר.

אז יריב לוין. כאילו דא. לקוח ישר מדפי לוסטיק. אבל מה, לוסטיק מבהיר בכמה מקומות בספר, שמה שיפה במנגנון השליטה הזה, הוא שהמדובר בדרך כלל במדיניות נסתרת מן העין, לא מוצהרת, ובמילותיו (עמ' 89) - 'מטאפורת השליטה מאפשרת לנתח כיצד קווי מדיניות מסויימים נוטים, בגלל ההקשרים המבניים והמוסדיים שבהם נוקטים אותם, לגרום תוצאות שאינן חזויות מראש, ושמחזקות מצידן מרכיב פיקוח זה או אחר. המטאפורה הזו עוזרת, אם כן, להמנע מהשערה של מזימה כוללת'.

בקיצור - אם לא מדברים על זה בקול, אז זה עובד. אם עולה בליבם של הסובייקטים,  עד כמה שהם, אתה יודע, ערבים - ולכן אפשר להתייחס אליהם באדנות כילדים קטנים המחפשים את הסוכריה - התחושה שיש 'מזימה כוללת' זה לא יעבוד. הם לא פריירים. כי כשאל מול שלושה דירקטורים מקרב הציבור בחברות ממשלתיות, עוד נציג בוועדה המייעצת לעניין גידול החסה בשטחים, וסימון נפרד בתעודת הזהות, עומדת נקיטת עמדה מאוד מסויימת הנדרשת מהציבור הנוצרי, אז צריך לעשות את החשבון, והוא לא פשוט כמו שיריב לוין חושב, ולא רק מהסיבה שהם באמת, אבל באמת, ערבים.

לוין דווקא מקל עליהם כשהוא מצהיר - 'הם יכולים להזדהות עם המדינה ולקבל בדיוק את מה שמקבלים הדרוזים.' איך אומרים - כאן חשדתי. הרי ידוע שבברית הדמים בין היהודים והדרוזים היהודים קיבלו את הברית והדרוזים נתנו את הדם. לא מודל שאני הייתי רוצה ללכת בעקבותיו. סך הכל בעיסקה הזו ההצעה לעלות מדרגה במשטר הקאסטות ל'כמעט יהודי' זאת אומרת, משרת בצה"ל אבל עדיין מופלה בצורה מהותית, (ותשאלו כל דרוזי. הם יודעים אפלייה מהי), זו לא עיסקה כל כך טובה כמו מה שלוין חושב. גם כשלא באים בחשבון שיקולים של כבוד לאומי וכבוד עצמי, בחישוב תועלתני פשוט, אני הייתי נמנע מלקחת את היד המושטת הזו. ומי שרוצה עוד דוגמה, אז החבר'ה האלה הם נוצרים. שישאלו את החברים שלהם בצד"ל אם ממש כדאי לתמוך במדינת ישראל ולסייע לה ולהזדהות עמה. באופן היסטורי, המדינה שלנו הוכיחה יחס של כפיות טובה נוראית, עד כדי בוגדנות לשמה, לכל מי שניסה לסייע לה. 

יש לי הרבה ידידים נוצרים. חלקים נכבדים מהתזה שלי לתואר שני ותזת הדוקטורט אני ממקד בעדה היוונית אורתודוכסית, שהיא אחד המקרים המרתקים. יש שם זרמי עומק, מאבקים בין דוריים ובין עדתיים. יש שם רצון להשתלב בחברה היהודית, ורצון לשמור על האופי הפלסטיני (לא רק ערבי, מיינד יו. הנוצרים בישראל הם קודם לכל פלסטינים.) יש הרבה דרכים לעזור ולסייע, לשלב ולהשתלב. אפשר לדבר על הסרת חסמים, על ביטול אפליה, על העדפה מתקנת. אפשר לדבר על דיאלוג בין דתי, אפשר הרבה דברים. להתעלם מהמורכבות הדתית והתרבותית, לבוא ולהושיט להם צ'ופרים כמו ילדים קטנים, תוך כדי כפייה חיצונית של זהות מומצאת (נוצרי שאינו ערבי. מה הם, נורבגים?) שנמצאת בניגוד לאלפי שנות תרבות ערבית נוצרית בארץ הזו, עם הבטחות 'להיות כמו הדרוזים'? לא חכם, יריב, לא חכם.

אז? אז הבושה הזו נמצאת עכשיו בספר החוקים שלנו. ובקרוב יצטרפו אליה עוד בושות. כנסת ישראל נוקטת במדיניות גזענית מוצהרת של הפרד ומשול המופנית כנגד אזרחי ישראל, שווי זכויות להלכה. ולפיד וליבני, הליברלים, עלה התאנה של החגיגה הגזענית הזו, חוגגים שבעים ליעקב פרי עם נוחי דנקנר. מי אמר 'מילט' ולא קיבל?

הבלוג הזה, כידוע, עוסק רק בעניינים שאינם מתייחסים לאנשים אחרים אלא ישירות אלי. כך, לא תשמעו את מחשבותי על חן, או עדי, שעובדות איתי, אלא על הובס וקאנט, עפר ואפר מזה מאות בשנים. לא תדעו מה דעתי על אחי, אלא על יאיר לפיד, המוכשר כמותו לשמש כשר האוצר, וכיוצא בזה. לעיתים יש השקה בין עולם הרוח והעולם האמיתי. כך, לא תאמינו עד כמה השתנו חיי מאז שעברתי מעיון בהגותם של הובס ובודן, פילוסופי טסטוסטרון אם אי פעם היו כאלו, להגותן של מקינון ודבורקין - הפרוייקט הסודי - הסבורות כי כל צורה של משגל הטרוסקסואלי היא אונס. ובכל אופן, היום קורה משהו שמי שמכיר אותי יודע שיש לו השפעה רבה על חיי, ובכל אופן אני מנוע מלדבר עליו, מתוך כיבוד רצונם של הנוגעים בדבר בפרטיותם. אז היום אני מאוד מודה לש' על כל מה שעשתה למען הציבור בכללותו בשנים האחרונות. ועוד בטרם נודעה ההכרעה, מביע אמונה שלמה בצדקת הדרך שבה היא הולכת.

מי שאינו יודע במה מדובר יכול לנחש (כמובן שלא בתגובות). אני כותב את זה כי יש חברים שלי ושלה שקוראים כאן, ויחשבו שקצת מוזר שהיום לא כתבתי. 

שיהיה לכולם יום נהדר.